ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לוי נגד מדינת ישראל א תא תנועה דוח-א תא תנועה-20200597605 :


בית המשפט לתעבורה

בית משפט לתעבורה ת"א - יפו

בש 000577/08

בפני:

כב' השופט ישראל ויטלסון

תאריך:

17/01/2008

בעניין:

לוי חיים

המבקש

- נ ג ד -

מדינת ישראל

המשיבה

החלטה

1. ב- 06/01/08 נתנה החלטה נגד המבקש, בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, על ידי קצין משטרה, מכח סמכותו לפי סעיף 57(א)2 לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961.

2. ב- 06/01/08 בשעה 03:10, נתפס בנו של המבקש, לוי נועם, שעה שהוא נהג ברכב, בכביש מס' 1, בעת היותו לכאורה, שיכור ובדמו נמצאו 475 מיקרוגרם אלכהל בליטר אחד של אוויר נשוף, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א – 1961.

3. בחנתי ראיות התביעה בתיק משטרה 5-2020059760 מתנ"א תל-אביב. מעיון בחומר החקירה עולה כי יש בידי התביעה ראיות טובות להביא להרשעתו של לוי נועם בדין.

4. לב טענת המבקש כי יש לבטל את הודעת איסור השימוש, שכן לא ראוי להעניש אותו, את האב והמשפחה כולה, על מעשיו של הבן. לא זאת אף זאת, הוא לא צפה את האפשרות שהבן, אדם אחראי מטבעו ינהג ברכב שעה שהוא שיכור.

5. לאחר ששמעתי את הבקשה, עיינתי בחומר החקירה, מצאתי כי דין הבקשה להדחות. מטרת החקיקה היתה לגרום לכל בעלי הרכב לנהוג באחריות מופלגת טרם מסירת הרכב, שאם לא כן ינזקו אף הם מתוצאת פעולתם. ולענין זה ראה ב"ש (י-ם) 641/06 קול ינון –נ- מדינת ישראל ביהמ"ש תעבורה ירושלים, השופט ד"ר אברהם טננבוים. הדברים שם יפים גם לכאן.

"מהי ההצדקה לענישת בעל הרכב כאשר לא הוא הנהג שעבר את העבירה?

15. מי שטען לפני היה מר שלמה קול, אביו של הנהג שנתפס כחשוד בנהיגה בשכרות, שלמרות שאיננו עורך דין טען יפה וכל שניתן היה לטעון. לטענתו, מדוע צריכה היא ומשפחתו לסבול אם אכן הבן עשה את העבירה? הבן נהג שלא כדין, יסבול הבן כדין וישא את עונשו ולא המשפחה. מדוע (בסגנונו) "בנים אכלו בוסר ושיני אבות תכהנה"? אכן, צודק המבקש עקרונית ותיאורטית. כבר אמר יחזקאל כי "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת, הִיא תָמוּת: בֵּן לֹא-יִשָּׂא בַּעֲוֹן הָאָב, וְאָב לֹא יִשָּׂא בַּעֲוֹן הַבֵּן--צִדְקַת הַצַּדִּיק עָלָיו תִּהְיֶה, וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע עָלָיו תִּהְיֶה (יחזקאל פרק י"ח פס' כ').

16. אולם בדיקה של הפרק תראה שהנביא מדבר לעתיד לבוא. בעולמנו הלא מושלם אין לעיתים אפשרות שלא לנקוט דרכי ענישה שאולי אינן חסרות פגמים אך הן יעילות מאוד. המחוקק התלבט רבות עד שחקק סעיף זה ועובדה היא שבסופו של דבר בחר בכך. המציאות מלמדת שבעלי הרכב הם בעלי שליטה והשפעה רבה על הנהגים. בעל הרכב יכול להחליט למי לתת את הרכב ולמי לא לתת אותו. לא זאת, אלא שאין לנו כל ספק כי אם ידעו הנהגים שבמקרה ויתפסו בעבירה חמורה יסבלו גם בעלי הרכבים, ישפיע הדבר בבירור על התנהגותם.

17. אין מדובר רק בתיאוריה. בית משפט זה זוכר את התקופה בה על עבירה של נהיגה עם משקל עודף הואשם הנהג בלבד. בתקופה זאת הייתה עבירת משקל עודף נפוצה להפליא. אולם כששונה החוק והחלה השבתת הרכב, ירדו המקרים פלאים וכיום הם נדירים יחסית.

18. כך גם במקרה שלפנינו. אבי הנהג טען בפני כי אין לו כל השפעה על בנו ומה יכול הוא יותר מאשר לבקש ממנו כי ינהג כיאות? אין דעתי כדעתו. לא זאת אלא שאין לי כל ספק כי אם ידע כל נהג שרכבו יושבת לחודש אם ייתפס נוהג בשכרות או בעבירה חמורה, תשתפר רמת נהיגתו פלאים. הרי ידוע שכשאדם נוסע ביום שישי בלילה לבילוי מתכוון הוא פעמים רבות גם לשתות, האם באמת לא ידע זאת האב?

19. אין מדובר פה ב"עונש קולקטיבי" כפי שטען האב. עונש קולקטיבי מדובר על מקרה שבו נענש אדם ללא כל קשר לעבירה. במקרה שלפנינו הקשר הוא ברור. השליטה על הרכב שייכת לאבא. ברגע בו הוא בוחר לתת אותה לבן ברור לו כי במקרה ויקרה משהו שהבן אחראי לו, גם עליו יוטל העונש.

20. ובכל מקרה, זוהי גזירת המחוקק ואין כל טעם לטעון כי אין זה צודק. ברגע שנחקק החוק הרי ברור כי המחוקק סבר, בדק, שקל, והחליט. ממילא בית משפט זה איננו המקום לטעון כי חוק זה צודק או איננו צודק. מה גם כי דעתי היא שהחוק צודק להפליא"

6. סוף דבר אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ט' בשבט, תשס"ח (16 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.

ויטלסון ישראל – שופט

סגן נשיא

קלדנית: נורית י.