ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ADIL OSMAN MOHAMED DAOUD נגד קפלן את לוי בע"מ :

לפני כבוד השופטת עידית איצקוביץ – אב"ד
נציג ציבור עובדים מר יוסף לוין
נציגת ציבור מעסיקים גב' צביה דגני

התובע
ADIL OSMAN MOHAMED DAOUD
דרכון סודן: P00370369
ע"י ב"כ עו"ד עופר בן אבי

-

הנתבעת
קפלן את לוי בע"מ, ח.פ. 510831894
ע"י ב"כ עו"ד כרמית זמיר

פסק דין

1. לפנינו תביעה של עובד, מבקש מקלט מסודאן (להלן – התובע) כנגד מעסיקתו לזכויות סוציאליות שונות.

2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בגין דמי חגים, פיצוי על העדר הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי נסיעות וגמול שעות נוספות. עוד עתר התובע לפיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר כדין ואי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

3. הנתבעת סיפקה שירותי ניקיון למועצה מקומית גני תקווה ( להלן – המועצה). התובע טען כי הוא עבד אצל הנתבעת בעבודות ניקיון במועצה החל מיום 15.8.12 ועד ליום 30.1.15. התובע התפטר במטרה לחזור למולדתו, דבר שלא התממש מאחר שנשאר בארץ כדי לעמוד על הזכויות המגיעות לו.

4. לגרסת התובע סוכם אתו שהוא יקבל סך של 25 ₪ לשעה בשנת 2012 והחל משנת 2013 סך של 28 ₪ לשעה. תלושי השכר שקיבל התובע מנתבעת החל מחודש ינואר 2013 הם פיקטיביים לטענתו, ו אינם משקפים את השכר שסוכם אתו ואת שעות העבודה בפועל. עוד טען כי הוא זכאי לדמי חגים בגין כל תקופת העבודה (15 ימים).

5. על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הניקיון והתחזוקה ועל הנתבעת היה להפריש עבור תגמולים ופיצויים בגין כל תקופת העבודה של התובע. כך גם לגבי ההפרשות לקרן השתלמות, כאשר הנתבעת ניכתה משכר התובע החל מחודש 10.14 בגין הפרשות לקרן, למרות שזו לא נפתחה.

התובע עתר לקבלת פיצוי בגובה ההפרשות שלא נעשו כדין.
כמו כן דרש התובע פדיון חופשה ודמי הבראה בגין כל תקופת העבודה, שלגרסתו לא שולמו לו, ודמי נסיעות.

6. התובע טען כי הוא עבד בימי א' עד ה' - 8 שעות ביום וימי ו' 6 שעות, כך שבממוצע עבד 15 שעות נוספות לשבוע, שלא שולמו לו בהתאם לדין.

7. כאמור, לגרסת התובע תלושי השכר שהונפקו על ידי הנתבעת לוקים בחסר, בחלק מהם אין פירוט של שעות העבודה ולא נרשם תעריף השכר האמתי. כמו כן התובע לא קיבל כלל תלושים בגין שנת 2012. על כך מבקש ב"כ התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי לדוגמא בסך 20,000 ₪. עוד נטען כי התובע לא קיבל הודעה לעובד על תנאי עבודה, ובשל כך ביקש לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 5,000 ₪.

8. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי העסיקה את התובע החל מחודש ינואר 2013 ועד לחודש ינואר 2015 . התובע עזב את עבודתו בסוף אוגוסט 2014 , שב באוקטובר 2014 ונטש שוב ללא כל הודעה מוקדמת בחודש ינואר 2015, כך שהוא עבד 24 חודשים בלבד.
לגרסת הנתבעת התובע לא עבד אצלה כלל בשנת 2012. עם תחילת העבודה הוא קיבל הודעה מפורטת בדבר תנאי העסקתו ואף אישר קבלת העתק בחתימתו. ככל הידוע לנתבעת התובע הועסק על ידי חברת " מתן אלעד בע"מ" טרם שהתחיל את עבודתו אצל הנתבעת במועצה.

9. מאחר שהתובע עזב מבלי לתת הודעה מוקדמת כחוק, מבקשת הנתבעת לקזז מכל סכום אשר יגיע לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,196.64 ₪.

10. הנתבעת הפרישה עבור התובע על חשבון פיצויים סך מצטבר של 10,191 ₪ אך משנטש את עבודתו והתפטר, לא קמה זכאותו לקבל תשלומים אלה והנתבעת עומדת על זכותה לקיזוז. עוד ציינה הנתבעת כי בוצעו הפרשות לקופת הגמל מדי חודש והצטבר סך של 12,235 ₪, סכום שלגביו נטענת טענת קיזוז.
לגישת הנתבעת התובע קיבל שכר עבודה, דמי נסיעות, דמי חגים, פדיון חופשה ודמי הבראה כדין.

11. הנתבעת העלתה טענת קיזוז בגין זיכוי שניתן על ידי מס הכנסה שקיבל התובע, בזמן שבפועל התובע לא היה זכאי לו. הוסבר כי הנתבעת העניקה לתובע 2.25 נקודות זיכוי לצורכי מס הכנסה – בדומה לעובדים זרים. ביום 20.5.14 הופתעה הנתבעת לקבל את קביעת שומת מס הכנסה שנערכה בשנים 2010-2013 ובה הודיע מס הכנסה על החלטתו כי עובדים במעמדו של התובע אינם זכאים לנקודות זיכוי, וכי החליט לחייב את הנתבעת להעביר לו את ערכן הכספי של נקודות זיכוי אלה המהווה למעשה יתרות מס הכנסה החלות על העובדים, וביניהם התובע. לנוכח החלטת מס ההכנסה מבקשת הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק כי יש לשלם לתובע את ערך נקודות הזיכוי בהתאם לקביעת מס הכנסה, בסך 11,928 ₪.

12. ראיות שנשמעו בדיון

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו, באמצעות מתורגמן לשפה ערבית.
מטעם הנתבעת העיד מר עזיז עאצי, בעל מניות ומנהל הנתבעת ( להלן – מר עאצי).
כאן המקום לציין שהתובע הגיש תצהיר מפורט שבו התייחס לכלל רכיבי התביעה, ובאישור חתימה נאמר: "ב"כ הח"מ דובר השפה הערבית, על כן, תוכן התצהיר, בחלקו, תורגם על ידי ב"כ הח"מ מהשפה העברית לערבית".
במהלך עדותו בבית הדין אמר התובע:
לשאלת בית הדין, אני מדבר מעט עברית.
לשאלה איך אני יודע מה כתוב בתצהיר אני משיב שעברית אני לא יודע.
התצהיר לא תורגם לי.
תקשרתי עם עורך הדין קצת קצת בעברית. רק בעברית דיברנו. קצת קצת. דיברנו גם בערבית קצת. רק עם עורך הדין דיברתי קצת בערבית.
(ע' 8 לפרוטוקול הדיון).

מכאן שהאמירות שבתצהיר אינן מפי התובע, או לכל הפחות לא באופן מלא.

במהלך העדות התרשמנו כי התובע אינו בקיא בפרטי ההתקשרות – הוא רק מכיר את מר דורון חבשוש ( להלן – דורון) אשר שילם את שכרו והוא אף סבר שהוא תובע אותו ( ע' 9 ש' 29). כמו כן אין התובע בקיא בזכויות המגיעות לו בגין עבודתו ואין הוא מבין את הרישומים שעל גבי תלושי השכר.

אין כוונתנו לומר כי התובע עושה רושם לא אמין אלא ההפך, אנו מתרשמים שהתובע הוא עובד תמים שהיה זקוק לעבודה ולפרנסה, והוא אינו מכיר את החברה הישראלית ואת הדין החל בישראל. עם זאת כפועל יוצא מכך חלק מעובדות המקרה נותרו עמומות.
מכל מקום על התובע להרים את נטל השכנוע שהוטל עליו ואין באפשרותנו לסטות מהראיות שנשמעו בדיון.

13. תקופת העבודה של התובע

קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע למועד תחילת העבודה. לטענת התובע הוא החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 15.8.12, ואילו הנתבעת מודה בהעסקתו החל מחודש ינואר 2013 בלבד, כפי שאף מופיע בתלושי השכר.

מר עאצי הצהיר כי ההתקשרות של הנתבעת עם המועצה בנוגע להספקת עובדי ניקיון החלה בינואר 2013. לפני כן הנתבעת סיפקה למועצה שירותים של בטאטוא מכני ללא עובדים ( ראו ע' 14, ש' 29-30).
מר עאצי מאשר כי העובדים שהועסקו במועצה היו " עובדים קיימים", קרי - שעבדו באותן עבודות ניקיון בחברה שנתנה שירות לפני כן. על אף שהוא אינו מכיר באופן אישי את התובע, אין הוא שולל שגם הוא היה בין העובדים שעבדו בחברה הקודמת ונקלטו בנתבעת.

מר עאצי מאשר כי האחראי על העובדים היה מר דורון, שלא היה עובד של הנתבעת, ואין הוא יודע האם הוא עובד של המועצה. לדבריו של מר עאצי דורון כבר " עבד בגינון" כאשר הנתבעת החלה את העבודות במועצה. והוא ( דורון) שילם לעובדים באמצעות צ'קים שקיבל מהנתבעת. אשר לפיקוח על עבודת העובדים, כולל התובע, זה נעשה באמצעות המפקחים של המועצה ( ע' 15 לפרוטוקול הדיון).

אנו מאמינים, כפי שגם עולה מחקירתו של עד הנתבעת, ש התובע עבד במועצה עד שהחלה ההתקשרות בין הנתבעת לבין המועצה בחודש ינואר 2013. התובע לא הגיש תלושי שכר או כרטיסי נוכחות בגין תקופה זו, ולא התבהר כמה זמן קודם לכן הוא עבד או אצל מי.
התובע, אשר כאמור הנטל הראייתי בנקודה זו מוטל על כתפיו, לא הזמין את דורון ואף לא עובד אחר שעבד אתו ולא הביא כל הוכחה לגבי עבודתו לפני ינואר 2013 .
כך גם לגבי חודש ספטמבר 2014, חודש שלגביו לא קיים תלוש שכר ולא הוגש כרטיס עבודה, ושבו לפי גרסת הנתבעת הייתה הפסקה בעבודת התובע.
על כן אנו קובעים שהתובע עבד אצל הנתבעת החל מחודש ינואר 2013 ועד ינואר 2015 – למעט חודש ספטמבר 2014, ובסך הכול 24 חודשים.

14. שכר עבודה של התובע

התובע טען בכתב ההגנה ובתצהירו שסוכם כי הוא יקבל שכר התחלתי בסך 25 ₪ לשעה, אשר הועלה לאחר מכן לסך של 28 ₪. כן הוסיף התובע כי תלושי השכר, שבהם חושב שכר העבודה שלו לפי תעריף נמוך יותר, והסכומים הושלמו עם זכויות סוציאליות, הם פיקטיביים ובפועל הוא לא קיבל את זכויותיו.
יצוין כי אין מחלוקת ש הסכומים הנקובים בתלושי השכר שולמו לתובע, למעט הסכום שנוכה כ"מפרעה" בחודש 1.15, בסך 4,459 ₪ שהתובע הצהיר שלא קיבל.

התובע ציין בעדותו כי דורון אמר לו שהוא יקבל 25 ₪ לשעה ( ע' 9 ש' 8-10). אולם התובע אישר שהוא חתום על טופס " דוגמה לנוסח הודעה לעובד ( תנאי עבודה)" – נספח א' לתצהירו של מר עאצי. אמנם מדובר בהודעה שנכתבה בשפה העברית שהתובע לא מבין היטב, כאמור, אך במסמך כתוב שבסיס השכר הוא שכר מינימום. התובע אכן הבין זאת מאחר שהעיד כי דורון אמר לו שהוא יקבל שכר מינימום ( ע' 12, ש' 11).

מיד לאחר מכן חוזר התובע בעדותו על הגרסה של שכר התחלתי בסך 25 ₪ ולאחר מכן 28 ₪ לשעה.
נציין שוב כי למרות הסתירות בגרסתו של התובע , אין זהו מצב שבו אנו סבורים שאינו דובר אמת אלא כי היה, ועדיין ישנו, קושי בתקשורת ובהבנה עקב הפער בשפה והפער התרבותי.

בהעדר הוכחה אחרת אנו מקבלים שהשכר ששולם לתובע היה שכר מינימום במשק, כפי שמופיע בתלושי השכר. תוצאה נגזרת מכך היא שהתובע אכן קיבל רכיבים נוספים המופיעים בתלושים, להם נתייחס בהמשך.

יצוין כי בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון שחל מיום 1.3.14, על המעסיק לשלם לעובד לכל הפחות שכר בסך 24.98 ₪ לשעת העבודה, וכך שולם לתובע בהתאם לתלושי השכר.
בחודשים 8,10,11.14 מופיע רכיב " משכורת" ללא ציון של " כמות" שעות. בחודש 8.14 החלוקה של המשכורת 4,646.28 ₪ במספר השעות - 198 מגיע ל-23.46 ₪, שהינו פחות מהסך של 24.98 ₪ שאף שולם בחודש 7.14. כך שבאותו חודש 8.14 ישנו הפרש המגיע לתובע בסך 300.04 ₪
בחודש 10.14 ישנו הפרש של 556.35 ₪.
בחודש 11.14 שולם כדין בהתאם לשכר שעתי הנדרש בסך 24.98 ₪.

15. דמי חגים

התובע החל לעבוד בינואר 2013 ובהתאם לצו ההרחבה הוא זכאי לדמי חגים בתום 3 חודשים. אנו מקבלים את חישובי הנתבעת ב דבר זכאות לדמי חגים בגין 8 ימים בשנת 2013 ( לפי סך של 185.44 ₪ ליום חג) ו-9 ימים בשנת 2014 (לפי 199.60 ₪ ליום חג).
התובע זכאי לסך של 3 ,279.92 ₪ ממנו יש להפחית את התשלומים שקיבל על פי תלושי השכר (2,684.32 ₪). על כן התובע זכאי ליתרת תשלום בסך של 595.60 ₪.

16. הפרשות לקופת גמל- קרן פנסיה

בהתאם לצו ההרחבה, על הנתבעת להפריש 7% בגין רכיב תגמולים ו-8.33% בגין פיצויים.
הנתבעת הפרישה עבור פיצויים סך של 10,193.70 ₪ הממצים את הזכאות בהתאם לשכר העבודה של התובע – הנתבעת אף טוענת כי שולם ביתר סך של 95.48 ₪.

לעניין כספי התגמולים, אנו מקבלים את חישובי הנתבעת המבוססים על תלושי השכר, שלפיהם ההפרשות צריכות להיות 7,957.13 ₪ ( בפועל הופרש לחברת הביטוח כלל מנורה סך של 7,871.96 ₪).

יצוין כי אין לקזז בין הסכומים מאחר שהמעסיק תמיד רשאי להפריש יותר מהמינימום הנדרש בצו ההרחבה, ולא הוכח שמדובר בטעות.

הסבר הנתבעת על כך שלא שחררה את הכספים לזכות התובע הוא שיש לקזז את דמי ההודעה מוקדמת, מאחר שהתובע עזב ללא כל התראה.
על טענות הקיזוז של הנתבעת נדון בהמשך.

17. תשלום בגין דמי הבראה

התובע עבד בסך הכול 24 חודשים, והוא זכאי בהתאם להוראות צו ההרחבה ל- 5 ימי הבראה בגין השנה הראשונה ול-7 ימי הבראה בגין השנה השנייה.

הנתבעת הודתה בזכאות התובע בסך של 5,064.35 ₪, כאשר שולם לתובע סך של 5,257.18 ₪, קרי, יתרה בסך 192.83 ₪ שאותה מבקשת הנתבעת לקזז. גם במקרה זה ומאותן סיבות שפורטו בנוגע להפרשות – אין להורות על קיזוז. מעסיק רשאי לשלם כל זכות לעובד מעבר לסכום המינימאלי שנקבע בחוק או בצו ההרחבה, ואין בתשלום העודף כדי להצביע בהכרח על טעות.

18. תביעה בגין פדיון חופשה

התובע זכאי ל-12 ימי חופשה בשנה, קרי 24 ימים בגין כל תקופת העבודה. לפי התעריף האחרון זכאי התובע לתשלום בסך של:
24.98 ₪ X 8 X 24= 4,796.16 ₪. התובע קיבל סה"כ 4,328 ₪ ( כולל הסכום שמופיע בתלוש האחרון של חודש ינואר 2015 – שממנו נוכתה המפרעה). כך שנותר יתרה לזכות התובע בסך 468.16 ₪.

19. דמי נסיעות

התובע חישב את נסיעותיו לפי סך של 250 ₪ לחודש כך שבגין תקופת העבודה שהוכחה הוא זכאי לסך של 6,000 ₪.
על פי תלושי השכר שולמו לתובע דמי נסיעות מצטברים בסך של 6,389 ₪. מאחר שקבענו כי אין מדובר ברכיב פיקטיבי, יש בכך כדי למצות את זכאותו בגין רכיב זה.

20. הפרשו8ת לקרן השתלמות

בהתאם לצו ההרחבה חלה על המעסיק חובה להפריש לקרן השתלמות בגין כל תקופת העבודה של התובע. מנגד, לטענת הנתבעת החובה חלה מחודש אוקטובר 2014 בלבד.
בהתאם לסעיף 10 לצו ההרחבה על המעסיק להפריש עבור עובדו לקרן השתלמות החל מיום 1.10.14.
על כן אנו מקבלים בנקודה זו את חישובי הנתבעת שלפיהם ההפרשה צריכה להיות בסך 1,636.56 ₪ וכן חלק עובד בסך 545.49 ₪.
נאמר כי ההפרשות נעשו ל"קרן ייעודית". משכך, על הנתבעת לשחרר לזכות התובע את הסכומים שהופקדו בקרן או לחלופין לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשה, באותו השווי.

21. תשלום בגין שעות נוספות

התובע טען כי כל שעות העבודה שולמו לפי תעריף אחיד וכי גרסתו קיבלה חיזוקים משמעותיים בכך שתלושי השכר לא תקינים. במספר תלושים לא נרשם תעריף השעה, לא נרשמה כמות השעות וחלוקת השעות הרגילות והנוספות.
במספר רב של חודשים הונפקו תלושי שכר על בסיס דוחות שעות שלא נרשמו בהן שעות עבודה ולא התקבלו מנציג הנתבעת הסברים משכנעים לגבי חוסר הפירוט ואי תקינות התלושים ודוחות השעות. על כן מבקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 3,097 ₪ בגין שעות נוספות.

על אף שחלק מכרטיסי הנוכחות של התובע לא מפרטים שעות עבודה, אין מחלוקת בין הצדדים לגבי עבודת התובע במתכונת של 8 שעות בימי א' עד ה' ו-6 שעות בימי ו'.

גם בתלושי שכר שבהם לא מופיע תעריף לשעה ( חודשים 8,10,11,12/2014) כתוב מספר שעות עבודה ותשלום של שעות נוספות בנפרד, כך שניתן לחשב בנקל את התעריף השעתי של השכר.

נוכח קביעתנו לעיל בנוגע לשכר העבודה שסוכם עם התובע, אנו סבורים שהוא אכן קיבל את רכיבי השכר כפי שמופיעים בתלושים, כולל רכיב של שעות נוספות, עם תוספת בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. ואולם, מספר שעות רגילות בכל חודש לא יכול לעלות על 186 ומהחומר שהוגש עולה שחושבו על בסיס שכר רגיל מעבר לאותן שעות. בגין אותן שעות נוספות זכאי התובע לתוספת, שתחושב לפי 25%, מאחר שה-100% כשכר בסיס שולם.

על כן זכאי התובע לסכומים אלה :
חודש 1.13 – 22 שעות – 127.49 ₪
חודש 7.13 – 10 שעות – 57.80 ₪
חודש 10.13 - 10 שעות – 57.80 ₪
חודש 12.13 – 10 שעות – 6 2.45 ₪
חודש 1.14 – 5 שעות - 31.22 ₪
חודש 3.14 – 1 שעה - 6.24 ₪
חודש 8.14 – 12 שעות – 74.94 ₪ ( לפי תעריף שעה 24.98 ₪)
חודש 10.14 – 4 שעות – 24.98 ₪ ( לפי תעריף שעה 24.98 ₪)
חודש 12.14 – 22 שעות – 137.39 ₪ (לפי תעריף שעה 24.98 ₪)
בסך הכול זכאי התובע לגמול שעות נוספות בסך של 580.31 ₪

22. פיצוי לפי חוק הגנת השכר

התובע ביקש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הנפקת תלושי שכר שלא כדין, ללא פירוט שעות עבודה ובאשר רכיביהם פיקטיביים.

כפי שדנו לעיל, אין אנו סבורים כי התלושים פיקטיביים. התלושים משקפים את מה ששולם לתובע, כולל שעות העבודה וזכויות סוציאליות.
על כן אין אנו מחייבים בפיצוי כמבוקש על ידי התובע בהתאם להוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 .

23. טענות הקיזוז של הנתבעת

הודעה מוקדמת על התפטרות

אין מחלוקת, כאמור, כי התובע התפטר מהעבודה. התובע נשאל בחקירתו בדיון לגבי מועד ההתפטרות והשיב שהוא הודיע לדורון שהיה הממונה עליו שהוא רוצה לעזוב, חודש לפני העזיבה, בחודש דצמבר 2014 ( ראו ע' 10, ש' 26 לפרוטוקול הדיון).
אמירה זו של התובע אמינה עלינו ולא נסתרה כלל על ידי הנתבעת. יצוין כי העד היחיד מטעם הנתבעת מר עאצי לא הכיר את התובע ולא היה מעורב בסיום העסקתו. כך שאין באפשרותו לסתור את דברי התובע.
על כן אנו קובעים שהתובע נתן הודעה כדין על עזיבתו ודין טענת הקיזוז בגין רכיב זה להידחות.

נקודות זיכוי במס הכנסה

הנתבעת טענה כי במהלך תקופת העבודה ניתנו לתובע 2.5 נקודות זכות לעניין מס הכנסה, כפי שנעשה לגבי עובדים זרים. ביום 20.5.2014 קיבלה הנתבעת שומת מס הכנסה עבור השנים 2010-2013 שבה הודיע מס הכנסה לראשונה על החלטתו כי עובדים במעמדו של התובע אינם זכאים לנקודות זיכוי, וכי הוחלט לחייב את הנתבעת להעביר למס ההכנסה את ערכן הכספי של נקודות זיכוי אלה.
על כן מבקשת הנתבעת לקזז מכל סכום אשר יגיע לתובע סך של 11,928 ₪ - יתרות מס הכנסה שהתובע חב בהן, ופקיד השומה מבקש לגבות אותן מהנתבעת. לתצהירו של מר עאצי צורף מכתב מטעם פקיד שומה נתניה בעניין פירוט הנימוקים לקביעת השומה בהיעדר הסכמה, בגין שנים 2010 עד 2013. במכתב התייחסות לנקודות זיכוי לעובדים זרים וחישובי מס. בשומה פורטו " נק' זיכוי שניתנו לא כחוק למסתננים" בגין כל שנת מס, ללא פירוט שמי, וללא התייחסות פרטנית לעובדים בכלל ולתובע בפרט.

באותה סוגיה קבע בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Hitam Abaker (26.2.15):

"החבות במס בגין הכנסתו של העובד מוטלת על העובד עצמו. מכוח סעיף 164 לפקודת מס הכנסה מוטלת על המעסיק חובת הניכוי במקור. מקום שמעסיק לא ניכה מהעובד את מלוא מס ההכנסה מוטלים על המעסיק חיובים שונים ובהם חיוב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהעובד חב בו במקור (להרחבה ראו ע"א 10691/06 שריג אלקטריק בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים 1 (23.1.11) והאסמכתאות הנזכרות שם). מקום בו מחויב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהיה על העובד לשלם, לא מן הנמנע כי יתאפשר למעסיק "לחזור" אל העובד. ככלל, עובד רשאי להניח כי מעסיקו נוהג כדין ומנכה משכרו את אשר יש לנכות. השאלה אימתי יתאפשר למעסיק שטעה בניכוי המס לחזור אל העובד צריכה להיבחן בכל מקרה בנסיבותיו. כך למשל יש לבחון האם סוכם עם העובד על שכר "נטו" או על שכר "ברוטו", ואם סוכם על שכר "ברוטו" יש לבחון את התנהגות הצדדים, בדומה למקרים בהם משולם לעובדים שכר ביתר מתוך טעות (השוו: ע"ע (ארצי) 39/99 יהושע אסרף – מדינת ישראל, פד"ע לז 179 (2001); ע"ע (ארצי) 704/06 קרן מחקרים רפואיים – לורין קדם (23.9.2008)). כך בין היתר, יש לבחון את תרומת המעסיק או העובד לטעות.

במקרה שלפנינו השומה התקבלה על ידי הנתבעת בחודש מאי 2014, כאשר התובע המשיך לעבוד עד לחודש ינואר 2015, מבלי שבוצע שינוי או שנשלחה דרישה מטעם הנתבעת לתובע בגין זיכוי מס מעבר למותר על פי חוק.
כמו כן מהשומה שהוגשה על ידי הנתבעת לא ברור מהו החלק ששייך לתובע, והאם הסכום שולם בפועל על ידי הנתבעת , או שמא האם הוגשה השגה ומה היה גורלה.
נוכח כל אלה הרי שלא מתקיימים התנאים הנדרשים על מנת לקזז מסכומים המגיעים לתובע בגין נקודות זיכוי למס הכנסה.
דין טענות הקיזוז להידחות.

24. לסיכום

נוכח כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:

סך של 300.04 ₪ בגין הפרשי שכר חודש 8.14 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סך של 556.35 ₪ בגין הפרשי שכר חודש 10.14 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סך של 595.60 ₪, בגין דמי חגים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סך של 468.16 ₪, בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סך של 580.31 ₪ בגין שעות נוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.15 ועד ליום התשלום המלא בפועל

על הנתבעת לשחרר לזכות התובע הפרשות לגמל ולפיצויים. אם יהיו בקופה/קרן פחות מהסכומים שצוינו לעיל ( סך של 7,957.13 ₪ לגמל וסך של 10,193.70 ₪ לפיצויים) על הנתבעת להשלים את הסכומים הללו, תוך 30 ימים מתאריך המצאת פסק הדין. אם לא כן, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

סך של 1,636.56 ₪ (חלק מעסיק) וסך של 545.49 ₪ ( חלק עובד) בגין הפרשות לקרן השתלמות. על הנתבעת להשלים את הסכומים הללו, תוך 30 ימים מתאריך המצאת פסק הדין. אם לא ת עשה כן, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

טענות הקיזוז של הנתבעת נדחות.

בהתחשב בסכום התביעה שהתקבל, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

25. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏20 פברואר 2017, ‏כ"ד שבט תשע"ז, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יוסף לוין
נציג עובדים

עידית איצקוביץ, שופטת
אב"ד

גב' צביה דגני,
נציגת מעסיקים


מעורבים
תובע: ADIL OSMAN MOHAMED DAOUD
נתבע: קפלן את לוי בע"מ
שופט :
עורכי דין: