ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד נ.א.ס טק ייצור מערכות אלקטרוניקה בע"מ :

5
לפני כבוד ה שופטת רחל ערקובי

המבקשת/הנתבעת:
מדינת ישראל – משרד הכלכלה

נגד

המשיבה/התובעת:
נ.א.ס טק ייצור מערכות אלקטרוניקה בע"מ

החלטה

לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית.

המדובר בתביעה כספית, אשר עניינה בשיעור הוצאות הפיתוח אשר נגבו מהתובעת במסגרת הסכם פיתוח אשר נחתם בין התובעת לבין רשות מקרקעי ישראל.

רקע עובדתי:

התובעת הגישה לנתבעת בקשה שעניינה הקצאת קרקע בפטור ממכרז באזורי עדיפות לאומית להקמת מפעל שתחום עיסוקו תעשיה או מלאכה.

בהתאם להוראת מנכ"ל 6.2 מיום 18.4.14 אשר כותרתה: "מתן המלצות להקצאת קרקע באזורי פיתוח", ניתנה לנתבעת הסמכות ליתן המלצות לרשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") לאשר הקצאות של קרקעות בלא מכרז, וכן לאשר סבסוד של הוצאות היטלי פיתוח לשם הקמת בתי מלאכה באזורים מתפתחים מתוך כוונה לתמרץ, לפתח ולייצר מקומות תעסוקה נוספים באזורי פיתוח.

ביום 6.3.16 ניתן אישור מטעמה של רמ"י להקצאת המקרקעין בכפוף לקיומם של התנאים שנקבעו באישור העסקה.

התובעת נדרשה לשלם עבור הוצאות הפיתוח של המקרקעין בהתאם לקבוע בסעיף 9 להוראת מנכ"ל 6.2 , העוסק בהוצאות פיתוח על הקרקע.

סעיף 9.1 להוראת מנכ"ל 6.2 קובע:
"גובה התשלום אשר על היזם לשאת בו כאמור בסעיף 8.2 לעיל, בתמורה לפיתוח הקרקע בהתאם לקריטריונים הנדסיים, ייקבע בהתאם לדירוג אזורי התעשייה ולפי "טבלת מחירי הוצאות הפיתוח" כתוקפה במועד אישור העסקה בממ"י. "טבלת מחירי הוצאות הפיתוח" תעודכן על ידי מינהל אז"פ מעת לעת, ותפורסם באתר האינטרנט של המשרד".

התובעת בתביעתה מבקשת להשיג על המועד הנקבע במסגרת סעיף 9.1 לעניין חישוב גובה הוצאות הפיתוח, כשלטענתה אין לבסס את גובה הוצאות הפיתוח ע"פ טבלת מחירי הוצאות הפיתוח כתוקפה במועד אישור העסקה ע"י ממ"י, אלא יש להכיר בגובה מחירי הוצאות הפיתוח כאמור בטבלה כתוקפה במועד כריתת הסכם הפיתוח עם רמ"י.

בענייננו ביום 7.6.16, 15 יום עובר לחתימת הצדדים על הסכם הפיתוח נכנסו לתוקף שיעורי סובסידיה גבוהים יותר.

טענות הצדדים במסגרת הבקשה לדחייה על הסף:

טוענת הנתבעת כי מהות התביעה הינה בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית שעניינה מכרזים, אשר הסמכות לדון בה נתונה ע"פ ס' 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000 (להלן: "החוק לעניינים מנהליים"), וכן בס' 5 לתוספת הראשונה המפנה לס' 2 לחוק חובת המכרזים תשנ"ב-1992 , לבית המשפט לעניינים מנהליים.

טוענת הנתבעת כי אומנם התובעת סיווגה את תביעתה כתביעה כספית, תביעת הסכום המהווה את ההפרש המגיע לה בשיעור ההשתתפות/הסובסידיות של דמי הפיתוח שהשתנה מיום אישור העסקה וטרם החתימה על הסכם הפיתוח, אלא שבחינת מיהות התביעה תגלה כי אין מדובר בתביעה אזרחית אלא בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית.

טוענת הנתבעת כי התובעת בתביעתה משיגה על סעיף 9.1 להוראת מנכ"ל, ומבקשת לבטל/לשנות את ההוראה באופן שיום זה ישונה בדיעבד ליום בו נחתם הסכם הפיתוח עמה.

טוענת הנתבעת כי ברי ש ביטול או שינוי ההוראה ישליך אוטומטית אף על הסעד הכספי המבוקש על ידי התובעת, ולא יהא צורך בהליך נפרד נוסף בעניין זה.

טוענת הנתבעת כי אין להפריד בין עניין אופן ההמלצות להקצאת קרקע בפטור ממכרז לבין קביעת שיעורי הוצאות הפיתוח, שכן הינם אחד, כשסבסוד עלויות הוצאות הפיתוח ניתנו לגופים אשר הומלץ כי יש ליתן להם פטור ממכרז להקצאת קרקע.

טוענת הנתבעת כי התובעת השתהתה בהגשת תביעתה ודינה מחיקה/דחייה, שכן לו רצתה לתקוף תנאי בהוראת המנכ"ל היה עליה לעשות זאת טרם הגשת הבקשה או עם אישורה וטרם הקצאת הקרקע בפועל וחתימת ההסכם.

טוענת הנתבעת כי הוראת מנכ"ל הובאה לידיעת התובעת בטרם הגישה את הבקשה, במסגרתה חתמו מנהלי התובעת על הצהרה לפיה הוראת מנכ"ל נקראה והובנה על ידם. מכאן הפטור ממכרז להקצאת הקרקע שניתן היה תלוי בהצהרה זו, ואין היא יכולה כעת לתקוף את ההחלטה משקבלה את מבוקשה. דומה הדבר לתקיפת המכרז בדיעבד לאחר סיומו (בג"צ 126/82 טיולי הגליל בע"מ נ' ממשלת ישראל- משרד התחבורה, פ"ד לו(4)).

טוענת הנתבעת כי המדובר בהחלטה מנהלית ליתן פטור ממכרז בתנאים על ידי הרשות המנויה בס' 2 לחוק חובת מכרזים, ולפיכך משמדובר בהחלטה בענייני מכרזים הסמכות לדון בתנאי ההחלטה הנוגעים לפטור, שניתנה בהתאם לתקנה 25(5)(ב) לתקנות חובת המכרזים, מוקנית לבית משפט לעניינים מנהליים.

טוענת הנתבעת כי טענת התובעת כי המבחן היחידי הקובע הינו מבחן הסעד אינו נכון כשפסקי הדין עליהם נשענת התובעת אין בהם כדי להועיל, שכן רובם ניתנו לפני חקיקת החוק ואף אלו שניתנו לאחריו עוסקים בתקיפה עקיפה ולא ישירה כבענייננו.

טוענת הנתבעת כי אף אם הייתה התובעת טוענת לתביעה המשלבת סוגיה מהמשפט האזרחי הנתונה לבית משפט זה סיווג ההליך הינו לפי היסוד הדומיננטי, כשבענייננו מהותו האמתית של הסכסוך הינה מנהלית.

מוסיפה הנתבעת ומבקשת כי בית המשפט לא יורה על העברת התביעה לבית המשפט לעניינים מנהליים, שכן סדרי הדין ואופן הגשת העתירה הינם שונים בתכלית מאופן הגשתם בבית משפט זה.

אשר לטענת התובעת כי תביעתה כוללת אף טענה לחוסר תום לב, טוענת הנתבעת כי בכל מקרה אם תבוטל או תשונה ההחלטה ויגיעו לתובעת הפרשים כספיים בגין שיעורי הסובסידיה, הרי שאלה ישולמו לה מבלי כל צורך בתביעה אזרחית.

מנגד טוענת התובעת כי אין בין כתב התביעה לבין ענייני מכרזים דבר, שכן התובעת תוקפת את שיעורי הסובסידיה לה היא זכאית ביחס להוצאות הפיתוח בשלב בו כבר זכתה בקרקע, ושאלת זכותה לקרקע כבר חלפה . טוענת התובעת כי אינה תוקפת את כשירותו של המכרז ו/או הליך קבלת החלטות לגביו.

טוענת התובעת כי יש להפריד בין אישור של רמ"י להקצאת המקרקעין בכפוף לתנאים שנקבעו באישור העסקה, הקצאה אשר ניתנה בחינם וללא מכרז, שעה שהתובעת עמדה בתנאים שנקבעו אצל רמ"י ובהמלצת הנתבעת, לבין הוצאות הפיתוח של המקרקעין אותן נדרשה לשלם, לגביהן קיימות הוראות מנכ"ל 6.2.

טוענת התובעת כי הוראות מנכ"ל באו להסדיר הוראות שונות כשהקריטריונים למתן המלצה להקצאת קרקע בפטור למכרז והקריטריונים למתן סובסידיה להוצאות פיתוח לעידוד הסחר והתעסוקה באזורים מוחלשים, הינן הוראות המעגנות מטרות שונות בתכלית. זאת ועוד, הגופים האמונים על מימוש ההחלטות הינם גופים נפרדים.

טוענת התובעת כי מבחן הסעד הוא המבחן הרלוונטי לקביעת הסמכות ולא זהות העילה. טוענת התובעת כי אומנם אכן קיים חריג בקביעת הסמכות כשמדובר בתביעה כספית שעילתה בדיני המכרזים, שאז התביעה תוגש לבית המשפט לעניינים מנהליים, אלא שבענייננו אין בין עילת התביעה לענייני מכרזים דבר.

טוענת התובעת כי בית המשפט נוהג במשנה זהירות בבואו לסלק תביעה על הסף.

בהשלמת טיעונים מטעמה לעניין הבקשה טוענת התובעת כי ההלכה שתביעה כספית תהא בסמכות הערכאה האזרחית תהא אשר תהא עילת התביעה העומדת בבסיסה שבה ונשנתה בפסקי דין רבים, עוד טרם חקיקת חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים ולאחריו.
טוענת התובעת כי הנתבעת מבקשת להסתמך על פסק דין אחד, רע"א 68021-09-16 חולדאי ואח' נ' בדרה ואח' [פורסם בנבו], ( 1.12.16) פסק דין אשר לטעמה הינו שגוי, שכן ההחלטה בו סותרת את ההלכות שיצאו תחת ידי בית המשפט העליון כי המבחן לעניין הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד.

עוד טוענת התובעת כי בע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל פ"ד סא (3)822 (להלן: "פס"ד צ'רני") עמדה ערכאת הערעור על כך כי רק מקום בו קיים ספק בלב בית המשפט כיצד לסווג את התובענה ומה טיב הסעדים המבוקשים בה, יש להתחקות אחר עילות התביעה, אלא שבעת שמדובר בסעד כספי אזי בית המשפט לא נדרש לבחון את עילות התביעה.

עוד מוסיפה התובעת כי למעלה מן הצורך בין יתר העילות המפורטות בכתב התביעה נטען כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב שעה שהמשיכה לנהל מו"מ עם התובעת ביודעה כי שיעורי הסובסידיה צפויים לרדת, טענה אזרחית גרידא אשר אינה יכולה להישמע בבית המשפט לעניינים מנהליים.

דיון:

אין חולק כי בענייננו המדובר בתביעה כספית אשר ככלל הסמכות לדון בה נתונה לסמכותו של בית המשפט האזרחי בהתאם למבחן הסעד, אלא שבענייננו טענה הנתבעת לחוסר סמכות עניינית משני טעמים:
האחד, מאחר שלטענתה מדובר למעשה בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית במסווה של תביעה כספית.
השני, מאחר שמדובר בתובענה כספית שעילתה במכרז, אשר הסמכות לדון בה נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים.

מנגד טענה התובעת כי הסמכות העניינית נקבעת בהתאם למבחן הסעד, כשבענייננו אין מדובר בענייני מכרזים, ועל כן החריג האמור בחוק לעניינים מנהליים אשר לתובענות לפיצויים שעילתן במכרז אינו מתקיים.

הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים מעוגנת בס' 5 לחוק לעניינים מנהליים הקובע:

"בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה –

(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מנהלית);
(2) ערעור המנוי בתוספת השנייה (להלן - ערעור מנהלי);
(3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מנהלית);
(4) ענין מנהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לעניינים מנהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק.".

תובענות המנויות בתוספת השלישית כאמור בס' 5(3) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים הינן:

  1. תובענה לפיצויים שעילתה במכרז, כאמור בפסקה 5 לתוספת הראשונה.
  2. תביעה כאמור בסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

ס' 5 לתוספת הראשונה מעגן את הסמכות לדון בענייני מכרזים בבתי המשפט המנהליים וקובע:

מכרזים – עניני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, ועניני מכרזים של רשות מקומית, שעניינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שעניינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין.

לאחר עיון בטענות הצדדים סבורני כי בענייננו יש לקבל את הבקשה ולסלק את התביעה על הסף, הן מאחר שהמדובר למעשה בתקיפה ישירה של החלטה של גוף מנהלי אשר הסמכות לדון בה הינה של בית המשפט לעניינים מנהליים, והן מאחר שמדובר בענייני מכרזים אשר הסמכות לדון בהם נתונה לבתי המשפט לעניינים מנהליים הגם שמדובר בסעד כספי, ואפרט.

בין תקיפה ישירה לתקיפה עקיפה;

תקיפת החלטה מנהלית יכולה להיעשות בדרך של תקיפה ישירה, כאשר התקיפה נוגעת לחוקיות ההחלטה והסעד המבוקש הינו של ביטול או שינוי ההחלטה המנהלית, ויכולה להיעשות בדרך של תקיפה עקיפה שאז שאלת חוקיות ההחלטה המנהלית נטענת באופן עקיף, כשהסעד המבוקש הינו סעד הבא בגדרו של ההליך הפלילי או ההליך האזרחי (לעניין זה ראה מאמרו של פרופ' יצחק זמיר "הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות: מפרקטיקה לתיאוריה", משפט ועסקים טו, תשע"ב 225, 260, וכן ספרו של פרופ' יצחק זמיר, 'השפיטה בעניינים מנהליים' (1975), עמ' 19- 57).

בפס"ד רעא 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו], (19.1.17) עמד בית המשפט העליון (מפי כבוד השופט י' עמית אשר דעתו ודעת כבוד השופט צ' זילברטל התקבלה בדעת רוב כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין) , על כך כי קשה לקבוע קריטריון מראש מתי יתיר בית המשפט העליון תקיפה עקיפה חלף תקיפה ישירה, כשקבע כי בית המשפט צריך לבחון היטב, האם בנסיבות שבפניו המשיג למעשה מעורר את שאלת החוקיות באופן עקיף או שמא מנסה לעקוף את מסלול התקיפה הישירה בהסוואה של תקיפה עקיפה באמצעות סעדים שאינם מהתחום המנהלי.

ברע"א 7987/10 מדינת ישראל- משרד החינוך נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה" [פורסם בנבו], ( 28.4.11) ציין כבוד השופט דנציגר כי אכן בתי המשפט קבעו טרם חקיקתו של חוק לעניינים מנהליים ולאחריו כי ההכרעה לדון בתביעה בה נעשית תקיפה עקיפה של החלטה מנהלית תעשה ע"פ מבחן הסעד, עם זאת בפסק דין זה כבוד השופט דנציגר נתן דעתו לכך שאין להתעלם מהשיקולים המצדדים בריכוז ההליכים העוסקים במהותם בהשגות על החלטות מנהליות במסגרת המסלול המנהלי כשההפרדה ע"פ מבחן הסעד עשויה לעורר קשיים. בפסק הדין מבהיר כבוד השופט דנציגר כי במצב החוקי הקיים אשר אינו מאפשר לבית המשפט לעניינים מנהליים ליתן סעדים כספיים למעט בתביעות שעילתן במכרז או בתובענות לפי סעיף 5(ב)(2) לחוק התובענות הייצוגיות, על בתי המשפט לבחון היטב תביעות המוגשות בפניהן במסגרתן מבוקש סעד כספי ואשר בגדרן משיגים על החלטה מנהלית של רשות, וכך קבע (מול סעיף 6) :

"רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות".

מן הכלל אל הפרט,

בענייננו אומנם התובעת תובעת סעד כספי, אלא שסבורני כי הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית אשר הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

ההוראות הנוגעות לענייננו הינן ההוראות הקבועות בהוראת מנכ"ל 6.2.

בענייננו לאחר שניתן אישור לעסקה מטעמה של רמ"י להקצאת המקרקעין בפטור ממכרז ובכפוף לתנאים שנקבעו באישור העסקה, משיגה התובעת על המועד הקובע לעניין שיעור הוצאות הפיתוח אשר נגבו ממנה, בהתאם להוראה הקבועה בסעיף 9.1 להוראת מנכ"ל 6.2.

עינינו הרואות כי הגם ומדובר בתביעת השבה אשר הסעד המבוקש בה הינו כספי, עניינה של התביעה הו א שינוי סעיף 9.1 להוראות המנכ"ל, כשלמעשה לא ניתן לומר כי תקיפת חוקיות ההחלטה הינו סעד אגבי לתביעה הכספית. להיפך, קביעה בעניין חוקיות ההחלטה מייתרת את תביעת הסעד הכספי, שכן קביעת המועד הקובע לעניין גובה שיעור הוצאות הפיתוח משליך ישירות על תביעת ההשבה של התובעת ובפועל מגדיר את הסכום לתשלום, והנתבעת אף אינה חולקת על עניין זה.

אני סבורה כי במקרה זה מדובר בתקיפה ישירה של החלטה מנהלית אשר למעשה באה לעקוף את המסלול המנהלי במעטה של סעד כספי, שכן מעיון בכתב התביעה ומבחינתה בפועל עולה כי התובעת עותרת לשינוי הוראת סעיף 9.1 להוראת המנכ"ל, סעד שהתוצאה הכספית שלו הינה נגררת להכרעה בסוגיה המנהלית. לאור זאת, לטעמי, מקרה זה נמנה בין המקרים אשר בהם אין לאפשר עקיפת המסלול המנהלי, המסלול הייעודי להן.

ראיתי מקום לציין כי להבדיל מפסק דיני בתא (ת"א)26429-03-15 רימונה בדרה גולן נ' רון חולדאי [פורסם בנבו],(29.8.16) פס"ד אשר נדחה בערעור רע"א 68021-09-16), שם שוכנעתי כי מדובר בתקיפה עקיפה של החלטות מנהליות המצריכות בירור עובדתי, ועל כן סברתי כי אין מקום לדחות את התביעה על הסף . לעיתים לאחר הבירור העובדתי מתגלות עובדות שאינן ידועות בשלב הראשוני, ויכולות להתברר רק לאחר הליך גילוי מסמכים או חקירת העדים על תצהיריהם, עובדות הנוגעות לקבלת החלטה באופן מפלה, שעשויות היו להשליך באופן קריטי על המסקנה, האם בפנינו תקיפה ישירה של ההליך המנהלי או שמא באיזון הכולל המחדל או המעשה הינם כה חמורים (ככל והתובעות באותו הליך היו מצליחות לבסס את הטענות), שבדחיית התובענה יש משום פגיעה לא מידתית בזכויותיהן.

בעניינו, אין המדובר בבירור עובדתי, העובדות ידועות, כשהתובעת עותרת למעשה להחלפת שיקול דעתו של המנכ"ל, כפי שבאה לידי ביטוי בחוזר המנכ"ל, בשיקול דעתו של ביהמ"ש, ולכן אני סבורה כי עסקינן בתקיפה ישירה הבאה לעקוף את המסלול המנהלי.

טעם נוסף לסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בתביעה הוא כי שוכנעתי שכטענת הנתבעת בענייננו הגם ומדובר בסעד כספי, המדובר בתביעה כספית אשר עילתה במכרז המצויה בסמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים.

סעיף 1.1 להוראת מנכ"ל 6.2 קובע:

"משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן-המשרד) מופקד על פיתוח אזורי התעשייה באזורי פיתוח ועל מתן המלצות למינהל מקרקעי ישראל להקצאת קרקע בפטור ממכרז, למפעל שתחום עיסוקו תעשייה או מלאכה או בניית מבני תעשייה להשכרה לצרכי תעשייה או מלאכה (להלן-מפעל) באזורי פיתוח בהתאם לתקנה 25(5) ולתקנה 25(11) לתקנות חובת המכרזים, התשל"ג-1993, ולהחלטת הממשלה מספר 3954 (חכ/122) מתאריך 21.8.2008, לרבות באמצעות סבסוד הוצאות הפיתוח על פי החלטת ממשלה מספר 3968 מתאריך 24.7.2005 והחלטת ממשלה מס' 3151 (חכ/117) מתאריך 14.4.2011".

סעיף 1.2 להוראה קובע כי מטרת ההוראה הינה "לקבוע את נהלי מתן ההמלצות להקצאת קרקע בפטור ממכרז, הליכי קבלת הקרקע ונהלים לפיתוח אזורי תעשייה".

סבורני כי פרשנות המבקשת לנתק בין הקצאת הקרקע בפטור ממכרז פטור לבין סבסוד עלויות הפיתוח הניתנים לגופים אשר מומלץ ליתן להם פטור ממכרז להקצאת קרקע אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההוראות ועם תכליתן.

המדובר בהוראה 6.2, המהווה מקשה אחת הנוגעת לכלל התנאים והנהלים הנוגעים לקבלת קרקע בפטור ממכרז באזורי פיתוח, ועל כן אנו מצויים בתחומי דיני המכרזים המצויים בסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים.

סוף דבר;

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: נ.א.ס טק ייצור מערכות אלקטרוניקה בע"מ
שופט :
עורכי דין: