ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נטע קלעי נגד עמוס אליהו גרא :


בפני כבוד ה שופטת אשרית רוטקופף

מבקשים

2. נטע קלעי
3. אהוד אהרון עקיבא
4. רותם עקיבא

נגד

משיבים

  1. עמוס אליהו גרא
  2. ברכה גרא

בית המשפט העליון כבר פסק כי כאשר ממונה מומחה מטעם בית המשפט, יראו הצדדים כמסכימים למינוי, אלא אם הבהירו במפורש כי הם מבקשים להגיש חוות דעת מטעמם, עמ' 5:

החלטה

הנני נדרשת להחלטתי זו בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 6/2/17 בבקשת רשות הערעור שהגישו התובעים על החלטתי מיום 20/12/16 (רע"א 38240-01-17).

ברקע ההליך שנקטו התובעים בפניי, עומד וניצב פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר דחה את תביעת התובעים להצהיר על בעלותם ברצועת הקרקע נשוא ההליך, וקיבל מנגד את תביעת הנתבעים שכנגד לסילוק ידם של התובעים מרצועת הקרקע (ת.א. (מחוזי-ת"א) 2104/07).

ערעור שהגישו התובעים על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 7328/11) נדחה ביום 7/2/13. בערעור זה אף נדחתה בקשת התובעים לצרף חוות דעת הנדסית להוכחת הנזק שייגרם כפועל יוצא מסילוק ידם, מאחר שטענות אלה לא היו חלק מחזית המחלוקת בתביעה נשוא הערעור ונוכח השלב שבו התבקש צירופה. יצוין כי בסעיף 10 לפסק הדין בערעור האמור המליץ בית המשפט העליון לצדדים להגיע להסכמה באשר לאופן ביצוע פסק הדין, בין בדרך של מינוי מומחה (כגון מהנדס קונסטרוקציה) לביצוע פסק הדין, ובין בכל דרך אחרת שיראו לנכון.

ביום 12/11/14 הגישו התובעים את תביעתם דנן – למעלה משנה וחצי לאחר פסק הדין בערעור האמור ויומיים לפני תום הארכה שניתנה להם על ידי רשמת ההוצאה לפועל במסגרת ההליך שבו נקטו הנתבעים לאכיפת צו הפינוי. במסגרת התביעה דנן, עתרו התובעים למתן צווי מניעה שונים, וביניהם איסור על הנתבעים להרוס את המבנים ו/או המחוברים של התובעים (הכוללים בין היתר, תשתיות שונות וביניהן "קורה" שאליה צמוד "עמוד יסוד"). טענת התובעים הייתה כי הסרתן ו/או העתקתן של תשתיות שונות משטח הפינוי עלולות לגרום נזק לבית המגורים.

בד בבד עם הגשת תביעתם עתרו התובעים לעיכוב הליך הפינוי בו נקטו הנתבעים במסגרת תיק ההוצאה לפועל בו פתחו בהמשך לפסק הדין לסילוק היד, וכן עתרו לקבלת הסעד העיקרי אשר נתבע על ידם במסגרת כתב תביעתם. בהחלטתי מיום 12/11/14 הוריתי על מתן צו ארעי לפיו התובעים יפנו את השטח אולם על הנתבעים ייאסר מלבצע עבודות ושינויים כלשהם ברצועת המקרקעין נשוא התביעה.

במסגרת החלטתי בדיון שנקבע על ידי ליום 27/11/14, הוריתי בהמשך להסכמת הצדדים על מינוי המהנדס יהב ראובן כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה התבקש להתייחס בחוות דעתו לאופן ביצוע פסק הדין, אשר ניתן לפינוי השטח נשוא התובענה, באופן שיביא לכך שהפינוי לא יגרום נזק לבית התובעים. כן, התבקש המומחה להתייחס לעלויות הפינוי, שינוי תשתיות, בניית קיר תומך במידת הצורך, חיזוק. כן, הוריתי באותה החלטה ובהמשך להסכמת הצדדים בנדון על הותרת הצו הארעי על כנו.

לאחר קבלת חוות הדעת של המהנדס יהב ולאחר ישיבת קד"מ נוספת במסגרתה הועלו טענות והסתייגויות שונות מהקביעות בחוות הדעת, הוריתי בהחלטתי מיום 1/7/15 על מינויו של מהנדס הקונסטרוקציה מר שמעון חן שהתבקש לערוך תכניות לביצוע עבודות הפינוי ללא הזזת קו גבול החלקות.

בקשה ל"עיון חוזר" שהגישו התובעים על החלטתי נדחתה על ידי ביום 22/7/15 וביום 30/8/15 הגישו התובעים בקשת רשות ערעור על שתי החלטותיי הנ"ל (רע"א 53458-08-15). במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 1/2/16 (כבוד השופטת ד' בלטמן-קדראי) נדחתה הבקשה.

ובחזרה לענייננו;

החלטתי האמורה מיום 20/12/16 שעל נימוקיה הנני נדרשת לעמוד בהחלטה זו, ניתנה בהמשך לבקשת הנתבעים מיום 6/12/16, במסגרתה עתרו האחרונים להורות על הוצאת חוות הדעת של המומחים מטעם התובעים אשר צורפו כאמור לתצהיריהם (חוות הדעת שנערכו של ידי המהנדס דובדבני וכן חוות הדעת של המודד ושמאי המקרקעין מר אברבוך).

הנתבעים טענו בבקשתם, כי מינויו של המהנדס שמעון חן לקביעת אופן ביצוע פסק הדין היה בהתאם להצעת בית המשפט והסכמת הצדדים לה. משכך, יש להחיל בנסיבות העניין את הוראת תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אשר תכליתה הינה במניעת סיבוך ועיכוב של ההליך המשפטי באמצעות הטרחת בית המשפט לאינספור חוות דעת מטעם הצדדים. לחילופין, עתרו הנתבעים כי מקום בו בקשתם לא תתקבל, תינתן להם, בין היתר, ארכה בת 60 להגשת חוות דעת של מומחים מטעמם.

התובעים טענו מנגד כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, נטען כי הבקשה הוגשה בעיתוי "בעייתי" – 37 ימים לאחר קבלת תצהירי התובעים ובכך הם הביאו ליצירת "סד זמנים" בלתי אפשרי נוכח מועד דיון ההוכחות שנקבע ליום 21/12/16. לגופו של עניין, נטען כי מינוים של המהנדסים יהב וחן, היה כחלק מניהולו של הסעד הזמני ולא כחלק אינטגרלי מהתביעה העיקרית. בעניין זה הפנו התובעים לדברים שצוינו בפרוטוקול הדיון שנערך במסגרת הבר"ע הראשונה וכן להחלטתו של בית המשפט המחוזי בה מיום 1/2/16 – מהם ניתן ללמוד ולהסיק כי יתאפשר לתובעים להגיש חוות דעת בשלב ההוכחות של ההליך העיקרי.

ב"כ התובעים מפנה בנוסף להתנהלות ב"כ הנתבעים במסגרת ישיבת הקד"מ בתיק שנערכה ביום 6/9/16, ובתוך כך לאי התנגדותו לדברי ב"כ התובעים לפיהם הוא הציע למהנדס דובדבני (שנכח באותו דיון) להוסיף על דבריו ולשפוך עליהם אור מקצועי. כן, הפנה ב"כ התובעים להחלטתי שניתנה בפרוטוקול הדיון מאותו מועד ממנה נטען כי ניתן ללמוד שבית המשפט לא קבע שעדותו של מר דובדבני לא תישמע כלל אלא לא תתאפשר רק באותו הדיון. כן, נטען על ידי התובעים כי משעה שבפועל המהנדס חן לא הגיש חוות דעת ערוכה כדת וכדין (על רקע זאת שהיא חסרה רכיב מהותי נדרש לפי פקודת הראיות) – הרי שלא יכולה להיות תחולה כלל לסעיף 130 האמור לתקנות סדר הדין האזרחי.

הוראת סעיף 130 (ג), נועדה לייעל את הדיון המשפטי ולצמצם את המחלוקות המתעוררות בין הצדדים הנוגעות לשאלות שבמומחיות והכל בדרך של מינוי מומחה מוסכם על הצדדים אשר ייתן חוות דעתו בשאלות שבמומחיות העומדות במחלוקת. הסכמת הצדדים תמנע מהם להגיש חוות דעת מומחים מטעמם כאשר הפועל יוצא מכך הוא שחוות דעת מומחה בית המשפט תעמוד כראיה יחידה לעניין הנושא שבמומחיות העומד במחלוקת, אלא אם כן נקבע אחרת על ידי בית המשפט.

בית המשפט העליון כבר פסק כי כאשר ממונה מומחה מטעם בית המשפט, יראו הצדדים כמסכימים למינוי, אלא אם הבהירו במפורש כי הם מבקשים להגיש חוות דעת מטעמם, עמ' 5:

"ברירת המחדל הדיונית היא כי בהיעדר אמירה מפורשת של מי מהצדדים, מינוי המומחה נעשה בהסכמה. מכאן, שצד אשר מבקש לשמור את זכותו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, על אף מינוי מומחה מטעם בית המשפט, צריך להבהיר עמדתו זו, שאם לא כן, יראו את שתיקתו כהסכמה" (ר' רע"א 4255/13 ירון שמעוני שחם מהנדסים יועצים בע"מ נ' א.א הנדסה ותכנון מדרונות בע"מ [פורסם בנבו] (28/8/13).

הן בדיון מיום 27/11/14 שבמסגרת ההחלטה בסופו כאמור הוריתי על מינויו של המהנדס יהב, והן בדיון מיום 16/6/15 שבהמשך לו מונה כאמור המהנדס חן – לא הועלתה כל טענה מצד התובעים לפיומר ים לעצמם את הזכות להגיש חוות דעת מטעמ ם לאחר שתוגש חוות דעת מומחה בית המשפט שמונה בהסכמת הצדדים. אמירה מאין זו היה על התובעים להבהיר במפורש.

הגם שבפועל החלטת המינוי הראשונה ניתנה במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה לסעד זמני – אין מקום לקבל את הטענה המרכזית של התובעים לפיה 'ההסכמה לא ניתנה למינוי מומחה שחורגת מהליך הסעד הזמני'. לא בכדי עמדתי לעיל על ההשתלשלות הדיונית הצריכה וכן על כך שהסעד העיקרי אשר התבקש במסגרת הסעד הזמני חופף לסעד העיקרי שהתבקש במסגרת בקשת התובעים לצו המניעה . מקום בו תכלית המינוי בהחלטתי מיום 27/11/14 הייתה התייחסות "לאופן ביצוע פסק הדין, אשר ניתן לפינוי השטח נשוא התובענה, באופן שיביא לכך כי הפינוי לא יגרום נזק לבית המבקשים" – הרי שיש להסכים עם טענת הנתבעים כי מהבחינה המהותית-עניינית, מובן הוא שמינוי המהנדס יהב ומינוי המהנדס חן בעקבותיו, לא נועדו לצרכי הסעד הזמני – כי אם לצורך בירור אופן הביצוע הסופי של פסקי הדין – לב ליבו של ההכרעה הצריכה בתיק זה. בנסיבות העניין, ההפרדה לה מנסים התובעים לטעון בהקשר מינוי המומחים הינה מאולצת ומלאכותית בנסיבות העניין.

בנוסף, לא מצאתי ממש בניסיון של התובעים להיבנות על האמור בהחלטתה של כבוד השופטת ד' בלטמן-קדראי מיום 1/2/16 במסגרת רשות הערעור הראשונה שהגישו התובעים כאמור. כפי שצוין בצדק על ידי הנתבעים בקשת רשות הערעור האמורה לא עסקה כלל בסוגיה נשוא החלטה זו. בכל הקשור לקביעות שצוינו בחלק שעסק בנימוקי הדחיה עצמה של בקשת רשות הערעור - לפיהן לא 'ייפגעו אינטרסים של מי מהצדדים' או לא תהיה 'משום פגיעה המשנה מצבו של מי מהצדדים לרעה' – הרי שהיעתרות לבקשת התובעים לזימונו של המהנדס חן לעדות (כשעדות זו לאור הנסיבות שהובררו בדיון האחרון טרם הושלמה) הבטיחה את הסרת החשש לפגיעה כאמור.

הוא הדין באשר להתנהלות התובעים בדיון מיום 6/9/16 ו/או לאמור בהחלטת בית המשפט שניתנה בפרוטוקול אותו דיון. זימונו של המהנדס מטעם התובעים לאותו דיון נעשתה על-פי שיקולים השמורים עם התובעים בלבד, ושתיקה כזו או אחרת אודות בקשה/כוונה לשיתוף המומחה באותו דיון, אינה יכולה להתפרש כהסכמה להגשת חוות דעת. גם את המשפט שצוטט מהחלטת בית המשפט וכפי שהובא בסעיף 16 לתגובת התובעים לבקשת הנתבעים דנן, לא ניתן לפרש כ"אור ירוק" אשר התיר הגשת חוות דעת מטעם מומחי התובעים או בכלל.

בכל הקשור לטענת התובעים לאי תחולתה של תקנה 130(ג) מאחר ואין המדובר בחוות דעת ערוכה כדין, הרי שטיעון זה כבר לא רלוונטי מקום בו התוספת הרלוונטית הנדרשת לפי פקודת הראיות הוגשה על ידי המהנדס חן לתיק בית המשפט ביום 5/1/17 (בהמשך להחלטתי בדיון האחרון).

לא מצאתי לקבל גם את טענת התובעים באשר לאי תחולתה של תקנה 130(ג) על חוות הדעת הנוספת שנכללה בתצהיר מקום בו המדובר במומחה בתחומים שונים. גם אם חוות הדעת נערכה בפועל בתחום מומחיות שונה מזה של המומחים מטעם בית המשפט, עיון בתוכנה של חוות הדעת האמורה, מעלה כל כולה הינה בהפניית אצבע מאשימה אל מחדלים נטענים מצד הנתבעים ואי קיום "הוראות דין" שמקורם בתכנית מתאר. משכך, אין לי אלא להגדיר את מרבית האמור בה (אשר נערכה רק ביום 25/10/16) כניסיון לקרוא תיגר באמצעות העלאת טענות בעלות גוון משפטי (תחת האצטלה של 'איתור סיבת המחלוקת') על התוצאה הברורה של שני פסקי הדין החלוטים אשר קבעו מפורשות כי על התובעים לסלק ידם מרצועת המקרקעין.

סוף-דבר; לאור כל האמור לעיל, יש לומר כי הסכמתם של הצדדים למינוי המהנדסים יהב וחן כמומחים מטעם בית המשפט, הינה בהתאם להוראת סעיף 130(ג) לעיל ועל כן מנועים הצדדים להביא כראיה חוות דעת מומחים מטעמם.

התיק נקבע לסיום שמיעת ראיות וסיכומים בע"פ לתאריך 10.5.17 בשעה 8:30.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נטע קלעי
נתבע: עמוס אליהו גרא
שופט :
עורכי דין: