ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמיר זועבי נגד קיריל ליבשיץ :

בפני כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

סמיר זועבי

נגד

נתבעים

קיריל ליבשיץ

פסק דין

תביעה כספית לתשלום סך של 16,279 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי הת ובע רכש מהנתבע רכב דרך אתר יד 2 . במודעה צוין כי הרכב בבעלות פרטית עם אפס תקלות. בטרם סגירת העסקה, הצהיר הנ תבע באוזני התובע כי " הרכב שייך לי באופן פרטי והוא תמיד היה פרטי והוא במצב מצוין ללא תקלות".

תמורת הרכב שילם התובע לנתבע סך של 28,200 ש"ח .

ברם, לת ובע התברר ,לאחר ביצוע העסקה, כי הרכב היה בבעלות המשטרה דב ר שמחייב הפחתת מחיר בסך של 30%. בנוסף, נגלו ברכב ליקויים אשר מורידים מערכו.

לטענת התובע, הנתבע הטעה אותו הן בעניין תקינות הרכב והן בעניין הבעלות של המשטרה.

התובע מבקש לחייב את הנתבע לשלם לו פיצו בסך של 13,279 ש"ח בגין הנזק הממ וני וע וד סך של 3,000 ש"ח בגין נזק לא ממ וני.

להגנתו טען הנתבע כי רכש את הרכב מסוחר אשר הציג בפניו רישיון רכב בו נרשמה ב עלות פרטית בלבד. הנתבע לא בדק את הרכב במכון בדיקות ורישוי אלא על סמך התרשמותו הכללית . הרכב שימש את הנת בע מספר חודשים עד שהחליט להחליפו. בתקופת השימוש ברכב הוא שירת א ותו ללא תקלות. את המידע ב - יד 2 פרסם על סמך הידוע לו . התובע בדק את הרכב בעצמו וויתר על בדיקה אצל מומחה. בהסכם המכר נרשם כי התובע ראה ובדק את הרכב ומצאו מתאים לרצונו ולמטרותיו. המידע שמסר הנתבע לתובע היה על סמך מה שנמסר לו ומה שראה בעצמו. ברישיון הרכב לא נרשם שהיה בבעלות המשטרה ובכל מקרה הנתבע לא העלים מהתובע שו ם דבר שהיה ידוע לו.

הוכחות:

ייצוג הנתבע על ידי בא כוחו הופסק והוא ייצג את עצמו בהוכחות.

התובע הגיש את עדותו הראשית בתצהיר. לתצהיר צורף עותק ה הודעה בו נכתב כי :

"רכב נדיר, כל הידיים פרטיות , ללא תאונות , אפס תקלות ,מצב מכני וחיצוני מעולה ,מאוד חסכוני , בקיצור מציאה אמתית".

התובע טען כי ב מהלך המו"מ חזר ה נתבע ואישר את תוכן האמור בהודעה. התובע ניסה לבדוק את הרכב במכון אך כשהגיע למכון נאמר לגיע מאוחר ואין אפשרות לבדוק את הרכב. הנתבע שכנע את התובע כי הרכב תקין עם אפס תקלות וכי הוא שייך לאביו . התובע האמין לנתבע וסמך על דבריו ועל התרשמות כללית ממצב הרכב.

התובע הוסיף וטען בתצהירו כי ימים ספורים לאחר הרכישה, שם לב כי ברכב סימנים שמעידים על כך שהרכב היה בעברו רכב משטרתי. התובע ביצע בדיקה וגילה כ הרכב היה בבעלות המשטרה וכי עבר תאונות קודמות.

הנתבע חקר את ה תובע על תצהירו. הנת בע עימת ובע עם הטענה כי הנתבע לא סירב שהתובע יבצע בדיקה:

"ת. נסעת יחד אתי ואמרת לי איפה יש מכוני בדיקה . היו שניים היו פתוחים אבל אמרו שהם סוגרים ולא מוכנים לקבל את האוטו. נסענו למוסך שני שאתה מכיר ושם אמרו שלא יכולים לבדוק את האוטו. "

"ש. אני אמרתי לך שאני לא בדקתי את האוטו מתי שקנינו" .
"ת. זה לא נכון"

"ש. האם אתה רשמת בהסכמתך בזיכרון הדברים שהאוטו תקין ועונה לשביעות רצונך".

"ת. הסתכלתי על האוטו והנעתי אותו לפי מיטב הבנתי. אני לא יכול לבדוק אם הוא עבר תאונות או לא. אתה אמרת לי שהרכב פרטי".

"ש. בסופו של דבר אתה לקחת אחריות מדובר ברכב ישן".

"ת. האחריות היא שלך , אמרת שהוא ללא תאונות".

הנתבע נחקר על גרסתו. הוא אישר כי פרסם את המודעה . לשאלה מניין לו המידע שהרכב נדיר וכי כל הידיים פרטיות השיב כי זה המידע שמסר לו המוכר. לשאלה אם ערך זיכרון דברים מול הסוחר שמכר לו השיב בשלילה. לשאלה אם יודע את הפרטי ם של אותו סוחר השיב כי " לא אבל אם יש צורך אני מאמין שאפשר לברר אותם דרך משרד הרישוי". לשאלה אם ניסה לברר השיב בשלילה .

לשאלה אם הסוחר הטעה אותו ניסה בהתחלה להתחמק והשיב כי : "אני לא יודע אם היה אז ללא תאונות".

"ש. כשאנחנו אומרים לך שהרכב התברר כרכב משטרתי עם תאונות קודמות אתה יכול להסכים איתי שאותו מוכר הטעה אותך?"

"ת. אני לא יודע ממתי התאונה"....." ...... לגבי זה שהרכב משטרתי אני משיב שהוא הטעה אותי".

לשאלה אחרי כמה זמן מיום הרכישה התקשר התובע ל נתבע כדי להודיע לו על מצב הרכב השיב כי "לפי דעתי עברו כמה חודשים.."

ברם, כשעומת עם תדפיס שיחות טלפון חזר בו ואמר כי : " זה מה שאני זוכר. יכול להיות שזה היה 3 שבועות. בכל מקרה בדיק ה לרכב עושים לפני קניה ולא אחרי".

לשאלה מדוע לא הגיש חוות דעת לסתור את חוות דעת השמאי מטעם התובע שמתייחסת לתאונות קודמות השיב כי:

"אני לא איש מקצוע".

הוגשו סיכומים בכתב.

התובע טען בסיכומיו כי הבדיקה לא בוצעה מאחר שהצדדים הגיעו למכון הבדיקה בשעה מאוחרת וכי סמך על הצהרותיו של הנתבע כי הרכב במצב מצוין. הת ובע גילה כי הוטעה לאחר ימים ספורים הן לגבי הבעלות המ שטרתית והן לגבי תאונות קודמות. לאחר ביצוע הבדיקה וכבר ב 10.2.2015 יצר קשר עם הנת בע והודיע לו.

התובע טען כי מצג ה שווא אשר הוצג במודעה באינטרנט הוא מידע מהותי מטעה אשר בגללו התובע רכש את הרכב. בנוסף , הפנה לעובדה שהנת בע לא הגיש הודעת צד שלישי נגד הסוחר שמכר לו ולא נתן הסבר מניח את הדע ת בעניין זה. עוד הפנה לעו בדה שהנתבע לא חקר את אשתו של התובע על תצהיר עדותה הראשית אשר תומך בגרסתו .

הנתבע טען בסיכומיו כי פעל בתום לב, לא ידע שהר כב היה בבע לות המשטרה , התכוון באמת ובתמים לכל מילה שנכתבה במודעה שפרסם. הנתבע עצמו שילם לסוחר מחיר מלא על הרכב ואילו ידע כי הרכב היה בבעלות משטרתית היה משלם פחות. יתרה מזו, אם התובע החליט לרכוש מבלי לבדוק את הרכב, אזי אין לו להלין אלא על עצמו. זאת גם זאת, בזמן שהכרב היה בבעלות הנתבע, הוא לא עבר תאונות , ומי י תקע ,אפוא, לידנו כף שהרכב לא עבר תאונה בעת שהיה בשימ וש התובע?

הנתבע טען בסיכומיו כי גם לפי גרסת התובע הנזק הוא הרבה פחות ממה שטוען התובע :

אם הרכב שווה ביום המכירה 33,990 ש"ח הר י שמסכום זה מופחת 30% בגין בעלות משטרתית שהם 10,197 ש"ח. על כן מחיר הרכב על פי מחירון הוא 23,793 ש"ח. מאחר שהתובע שילם לנ תבע 28,200 ש"ח יוצא כי ההפרש בין המחירון לאחר ניכוי ה 30% לבין מה ששול ם הוא סך של 4,407 ש"ח בלבד.

הכרעה:
לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני , באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה באופן חלקי.

להלן הנימוקים בא ופן תמציתי כמצוות תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנ ות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984:

א. אני מאמין לעדותו של התובע שעשתה עלי רושם חיובי. עדות זו שלא נסתרה מקב לת סיוע מ עדות אשתו שלא נחקרה על תצהירה. על סמך עדות זו, אני קובע כי הת ובע האמין לדברי הנתבע הן לגבי העדר תאונות קוד מות, הן לגבי הבעלות הפרטית.

ב. לא התרשמתי לטובה ממהימנותו של הנתבע. קיימות ראיות נסיבתיות שתומכות ב טענה כי הנת בע ידע על אודות מצבו של הרכב , נפר טן להלן:

הנתבע ניסה להתחמק ממתן תשובה לשאלה אם הוטעה על ידי הסוחר. לאחר שנאלץ להודות כי לגב י הבעלות המשטרתית הוטעה על יד י הסוחר לא היה לו הסבר מניח את הדעת מדוע לא שלח לו הודע ת צד שלישי. זאת גם זאת, אף כי הנתבע טוען כי מדובר ברכב נדיר שמהווה "מציאה אמתית", הרכב נשאר אצל ו תקופה קצרה לאחר שנרכש מהסוחר. אם הוא האמין כי מדובר ברכב כה "נדיר" הוא היה צריך לדבוק בו ולא להחליפו לאחר מספר חודשים. זאת גם זאת, הנתבע אף לא הצהיר בכתב ההגנה אף לא בעדותו על המחיר ששילם לסוחר עבור הרכב ולא הביא כל ראיה בעניין זה . הטענה כי שילם מחיר מלא הועל תה לראשונה בסיכומים.

לאחר ששקלתי את הראיות הנסיבתיות הנ"ל, באתי למסקנה כי משקלן המצטבר יוצר חשד כבד כי הנתבע ידע אל נכון מהו מוכר לתובע אך חשד זה אינו מגיע לרמה שמאפשרת קביעת ממצא עובדתי הגם שבמשפט אזרחי עסקינן . לא די שמדובר באפשרות סבירה ,( ואפילו סבירה ביותר), בכדי לקבוע ממצא עובדתי. במיוחד אמורים הדברים כאשר מדובר בקביעה שמשמעותה מעשה הונאה ורמייה בעל אופי פלילי.

ג. ואולם, אף כי לא הוכח פוזיטיבית כי הנתבע ידע על אודות מצב הרכב ועברו , באתי למסקנה כי די בכך שהוא בחר להציג מצג חד משמעי מטעה ושהת ובע סמך על מצג זה. נחזור לנוסח הברור של המודעה שפרסם :

"רכב נדירררר!! כל הידיים פרטיות , קילומטר נמוך ,ללא תאונות. אפס תקלות . מצב מכני וחיצוני מעולה מאוד חסכ וני. בקיצור מציאה אמתית".

נניח כי הנתבע לא ידע כי הרכב היה בבעלות המשטרה . מדוע בחר להצהיר ולהדגיש כי " כל הידיים פרטיות"? מדוע בחר להצהיר בוודאות כזאת על דבר שא ינו ידוע לו?

הנה כי כן, במ קרה הטוב מדובר במצג שווא ולמצער רשלנות ובמקרה הלא טוב מדובר בהטעיה מכוונת.

ד. מקובלת עלי טענתו של התובע כי מוכר של רכב אינו יכול להתחבא מאחורי הטענה כי הרוכש לא בדק את הרכב במכון. מותר לאנשים להיות תמי לב ולתת אימון באחר. הייתי אומר אפילו שיש לשאוף למצב בו אנשים נותנים אימון בזולת. שוכנעתי כי התובע סמך על הנת בע ונתן בו אימון , הדבר עולה הן מעדותו של התובע בה אני נותן אימון והן מתצהיר אשתו עליו לא נחקרה . משכך, אין הוא צריך לשאת בנזק שנובע ממתן אימון בנתבע ומכך שהאמין לדברים שהנתבע כתב על מנת שכל רוכש פוטנציאלי יאמין בהם ויקבל עידוד לקבלת החלטת הרכישה.

ה. הנתבע טען בסיכומיו כי התובע יכול היה להבחין בנזקי הפח בעצמו שכן מדובר בנזקים גלויים. וכן כי לא נ יתן לדעת אם הרכב עבר תאונה לאחר שהועבר לחזקתו של התובע.

אשר לטענה כי נגרמו תאונות בתוקפה שהרכב היה בחזקת התובע, אני דוחה את הטענה הן על סמך עדותו של התובע שהכחיש טענה זו ו הן לאור התקופה הקצרה מיום ביצוע העסקה ועד שהתובע התקשר לנתבע . ודוק: השמאי מתייחס לנזקים שחלקם תוקן. הסבירות כי מיום הרכישה - 22.1.2015 ועד ל עריכת חוות דעת השמאי - 23.2.2015 הספיק התובע לעשות תאונה , ולתקן את הרכב ולהעמידו לבדיקת השמאי, היא סבירות נמוכה ממש.

אשר לטענה כי מדובר בפגמים גלויים , נחזור ונעיין בחוות דעת השמאי:

" סימני פגיעות בקצה קורת השלדה אחורית ימנית . קצה קורת שלדה אחורית שמאלית אשר עדיין לא תוקנו. כמו כן שבר בתפס פנס ראשי ימין וכן מעיכה קלה כנף קדמי שמאלי. בנוסף נוכחנו בסימני תיקון פחחות וצבע בפח חזית לרכב וכן סימני תיקון בקורת שלדה קדמית שמאלית ודופן קדמי שמאל לרכב."

הנה כי כן, הטענה של הנתבע שמדובר בנזקים גלויים נכונה לגבי הנזק לפנס בלבד אך לא הוכח לפני כי הנזקים בשלדה ובכנף , (נזקים אשר על פי חו ות הדעת תוקנו בחלקם) , הם נזקים גלויים.

חוות הדעת מצביעה על כך שהרכב עבר תאונה או יותר. ז את בניגוד להצהרתו הברורה והחד משמעית של הנתבע כי הרכב לא עבר תאונות ולא עוד אלא שמדובר ברכב במצב " נדירררר" וכי- " בקיצור מציאה אמתית".

אני מקבל את טענת התובע כי הרכב לא עבר תאונות אצלו וכי הנזקים התאונתיים שנגלו כמפורט בחוות דעת השמאי נגרמו לפני כן - ייתכן בתקופה שהיו בחזקתו של הנת בע ,(שאז האחריות שלו מעוגנת בד יני ההטעיה והתרמית), וייתכן לפני כן- שאז אחר יותו מבוססת על הצגת מצג שווא חד משמעי רשלני.

תחשיב:
צודק הנתבע שיש לחשב את ההפרש לפי המחיר ששילם ה תובע ולא לפי מחיר המחירון. אין חולק כי התובע שילם סך של 28,200 ש"ח.

צודק הנתבע גם בטענה שעל פי חוות הדעת יש להוסיף 2,379 ש"ח עבור מד אוץ אך בפועל השמאי הוריד סכום זה. הנתבע לא שם לב כי ההפרש שנובע מטעות זו של השמאי באספקלריה של השורה התחתונה של התחשיב הוא הוא 2,379 ש"ח כ פול 2 שכן כשמפחיתים סכום מסוים במקום להוסיפו התוצאה של המשוואה נ גרעת בשווי המכפלה של אותו סכום.

על פי חוות הדעת השמאי שווי המחירון צריך להיות 33,990 ש"ח + 2,379 ש"ח = 36,369 ש"ח.

30% מתוך הסך של 33,990 בגין בעלות משטרתית הם 10,197 ש" ח.

מ חיר סופי לאחר הניכוי: 36,360 – 10,197 ש"ח= 26,163 ש"ח.

ההפרש בין המחיר ששולם לבין המחיר האמתי: 28,200 – 26,163 = 2,037 ש"ח.

אשר לעלות התיקון - חוות הדעת לא נסתרה אך יש לקזז את העלות של תיקון הפנס ומחירו . מדובר עוות הדעת בסך של ל 750 ש"ח. (עבודה 100 ש "ח ועוד 650 ש"ח מחיר החלק ).

לפיכך עלות התיקון היא : 3,014 ש"ח.

ירידת ערך : 1,500 ש"ח.

סה"כ : 3,014 + 2,037 + 1,500 = 6,551 ש"ח.

אני מאשר שכ"ט שמאי בסך של 1,000 ש"ח.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 2,500 ש"ח .

סוף דבר:

סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבע לשם לתובע את הסכומים שלהלן:
בגין נזק ממוני : 6,515 ש"ח.
בגין נזק לא ממוני: 2,500 ש"ח.
בגין חוות דעת השמאי: 1,000 ש"ח.
סה"כ 10,015 ש"ח.

הוצאות משפט ושכ "ט עו"ד 1,750 ש"ח.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סמיר זועבי
נתבע: קיריל ליבשיץ
שופט :
עורכי דין: