ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל גולאבזדה ת.ז. נגד ט.ג. אחסנה והובלה בע"מ חברות :

בפני כבוד הרשם הבכיר אורי הדר

התובעים

  1. מיכאל גולאבזדה ת.ז., 071073217
  2. אורי גל ת.ז., 022185813

שניהם ע"י ניסן סריזדה

נגד

הנתבעים

  1. ט.ג. אחסנה והובלה בע"מ חברות, 514526466
  2. מרדכי סלוקי ת.ז., 055684609

הנתבע 2 ע"י ב"כ עוה"ד יוסף שפרינצלס ואח'

בית המשפט אינו עוסק בניחוח האקזוטי המתלווה למונח "מסע דיג" אלא דן בראיות ובטענות המשפטיות המובאות בפניו במסגרת פסק הדין.

החלטה

בפניי בקשתו של הנתבע 2 לביטול פסק הדין שניתן כנגדו ביום 15.11.2015 בהעדר הגנה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת התובעים ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים בפניי ועיינתי במסמך הרפואי הנוסף שהוגש לאחר הדיון החלטתי לה יעתר לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות כאמור בסיפא להחלטתי זו.

התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה על סך 150,000 ₪ שעניינה יתרת חוב בגין שירותים שניתנו לנתבעת 1 על ידי התובעים וזאת מכ וח הסכם בעל פה בין התובעים לבין הנתבעים כאמור בסעיף 5 לכתב התביעה.

בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבע 2 עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית של הנתבעת 1 והציג מצגי שווא בקשר עם איתנותה הכלכלית של הנתבעת 1 והבטיח לכסות את החוב על ידו במזומן כפי שעשה עם השיק הראשון אשר לבקשתו לא הופקד ונפרע על ידו מאוחר יותר.

התובעים ביקשו להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 2 ביחד ולחוד עם הנתבעת 1 בתשלום מלוא יתרת החוב.

העילה הנוגעת לעניינו של הנתבע 2 הינה א פוא בעיקרה עילה של הרמת מסך.

בתיק זה התקיימו עד כה הליכים מקדמיים רבים ואין צורך לשוב ולסקור את כל השתלשלות האירועים מאז הגשת התביעה ועד היום ואלו פורטו די הצורך בהחלטות שונות שניתנו עד היום בתיק.

נאמר רק כי הנתבעים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, בקשה למחיקת כותרת והעברת התובענה לסדר דין רגיל וכן בקשה לדחיית התובענה שהוגשה נגד הנתבע 2 על הסף.

בהחלטתי מיום 25.01.2015 דחיתי את שתי הבקשות האחרונות וקבעתי מועד להגשת רשות להתגונן.

על החלטתי מיום 25.01.2015 הוגשה בקשת רשות ערעור ובהתאם לפסק דינו של כבוד נשיא בית המשפט המחוזי השופט י. אלון התקבלה בקשת רשות הערעור בחלקה כך שנקבע שהתובענה בעניינו של הנתבע 2 אינה יכולה להתברר בסדר דין מקוצר ולעומת זאת ההחלטה לדחות את הבקשה לדחיית התובענה על הסף נותרה על כנה.

4. הנתבעים, חרף המועד שנקבע להגשת כתב ההגנה, שבו וביקשו אורכות להגשת כתב הגנה. לנתבעים ניתנו אורכות רבות להגשת כתב הגנה עד שביום 29.06.2015 יום לפני המועד האחרון שנקבע להגשת כתב ההגנה הגישה ב את כוחם דאז של הנתבעים בקשה לשחרור מייצוג.

בהחלטתי מיום 30.06.2015 קבעתי כי הבקשה תידון כאשר יוגש כתב הגנה.

ביום 01.07.2015 הגיש הנתבע 2 בעצמו בקשה לקבלת אורכה להגשת כתב הגנה וטען כי בעקבות חילוקי דעות קשים בינו ובין באת כוחו הוחלט שהיא תפסיק לייצגו בתיק.

התובעים הגישו תגובתם לבקשה לשחרור מייצוג וביקשו ליתן פסק דין בהעדר הגנה.

בהחלטתי מיום 01.07.2015 קבעתי את בקשה לביטול פסק דין לדיון בפניי ביום 06.07.2015.

בדיון שהתקיים שב הנתבע 2 על בקשתו לקבלת אורכה וציין כי הוא מבקש "אורכה אחרונה של 30 יום מהיום".
התובעים גילו הגינות יוצאת דופן והסכימו לארכה עד ליום 10.08.2015 בכפוף לפסיקת הוצאות.

לנוכח ההסכמה ניתנה לנתבעים ארכה של הגשת כתב הגנה עד ליום 10.08.2015 והם חויבו בהוצאות התובעים.

התברר כי גם ארכה זו, שהנתבע 2 טען כי היא ארכה אחרונה, לא הספיקה לו על מנת להגיש כתב הגנה והוא ביקש ארכות נוספות.

התובעים מנגד ביקשו פסק דין בהעדר הגנה וזאת מאחר והמועד להגשת כתב ההגנה כאמור חלף.

בהחלטתי מיום 03.09.2015 נתתי לנתבעים ארכה אחרונה להגשת כתב הגנה עד ליום 17.09.2015 וזאת נוכח פנייתם הנטענת ללשכה לסיוע משפטי

בהמשך ניתנה ארכה נוספת עד ליום 08.10.2015.

התובעים שבו והגישו בקשות למתן פסק דין.

ביום 21.10.2015 הגיש הנתבע 2 הודעה ובה ציין כי בתאריך 22.09.2015 ניסה לשים קץ לחייו וכי היה מאושפז במשך 7 ימים במחלקת טיפול נמרץ כאשר הוא מורדם ומונשם וציין כי רצונו לשים קץ לחייו הוא "בגלל המצב הכלכלי שאני נמצא ובגלל כל מיני עורכי דין שרק הכסף מעניין אותם". הנתבע 2 ציין בהודעתו כי בשלב זה הוא אינו מסוגל לטפל בבעיותיו האישיות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת התובעים החלטתי רק מחמת מצבו הרפואי של הנתבע 2 להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה עד ליום 08.11.2015.

גם ארכה זו לא הספיקה לנתבעים והם הגישו בקשה נוספת לארכה.

בהחלטתי מיום 09.11.2015 דחיתי את הבקשה וקבעתי כי כתב ההגנה יוגש עד למחרת בשעה 16:00.

מאחר וכתב ההגנה לא הוגש במועד שנקבע ניתן ביום 15.11.2015 פסק דין כנגד הנתבעים.
ביום 06.03.2016 הגיש הנתבע 2 בקשה לביטול פסק הדין. הנתבעת 1 לא ביקשה את ביטול פסק הדין ופסק הדין כנגדה עומד על כנו.

בבקשה שב הנתבע 2 על טענתו כי אושפז למשך 7 ימים בבית החולים קפלן מתאריך 22.09.2015 לאחר ניסיון אובדני.

הנתבע 2 צרף מסמכים רפואיים המעידים לשיטתו על מצבו הרפואי ועל חופשות המחלה שניתנו לו בתקופה בה ניתן פסק הדין.

כבר עתה יש לציין כי ההגדרה "בתקופה בה ניתן פסק הדין" היא הגדרה שאינה רלבנטית, בכל הכבוד הראוי.

פסק דין ניתן ביום מסוים וזאת לאחר שניתנו לנתבע 2 ארכות אין ספור להגשת כתב הגנה.

גם לאחר המועד האחרון של הארכה שניתנה, קרי, עד ליום 10.11.2015 בשעה 16:00, לא טרח הנתבע 2 להגיש את כתב ההגנה ופסק הדין ניתן 5 ימים לאחר מכן.

הנתבע 2 טען כי התובעים "יצאו למסע דיג פסול מול המבקש כדי לצרפו לתביעה". מדובר גם כאן במטבע לשון שאין לו כל מקום.

בית המשפט אינו עוסק בניחוח האקזוטי המתלווה למונח "מסע דיג" אלא דן בראיות ובטענות המשפטיות המובאות בפניו במסגרת פסק הדין.
ועל מנת שבית המשפט ידון באלו על הצדדים להביא את רעיותיהם ובראש ובראשונה על הנתבע להגיש כתב הגנה.

דבר לא מנע מהנתבע 2 להגיש כתב הגנה במועד ולפרוס את כל טענותיו לגופו של עניין.
טעם לפגם הוא כי הנתבע 2 מתקומם כנגד אותו "מסע דיג" שעה שהוא עצמו אינו טורח להגיש כתב הגנה.

התובעים הגישו את תגובתם וביקשו לדחות את הבקשה הן בשל העדר סיכויי הגנה והן בשל כך כי הבקשה עצמה הוגשה באיחור ולאחר שחלפו למעלה מ-30 יום מאז שהומצא פסק הדין לנתבע 2.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ולאחר הדיון שהתקיים הגיש הנתבע 2 בקשה להוספת מסמך רפואי נוסף המתייחס למצבו הרפואי של הנתבע 2, מסמך מיום 18.05.2016 (להלן: " המסמך הרפואי הנוסף").

התובעים הגישו תגובתם לבקשה וציינו כי הם מתנגדים לצירוף המסמך וציינו עוד כי ככל שבית המשפט יתיר את הגשת המסמך הם עומדים על זכותם לחקור את עורך המסמך, דר' סופיה גרינשפן, על תוכנו. הנתבע 2 הגיש תשובתו לתגובת התובעים ותמך את תגובתו בתצהיר.

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע 2 להוספת המסמך הרפואי ובשאר כתבי הטענות הנוגעים לעניין זה אני נעתר לבקשה בעניין זה ומתיר את צירופו של המסמך הרפואי הנוסף . המסמך הרפואי הנוסף אמנם מתייחס לא רק לתקופת הא שפוז אלא לכאורה לתקופה שמיום תחילת האשפוז ביום 22.09.2015 ועד ליום 30.11.2015 אולם בהתחשב בכך כי במהלך תקופה זו הוגשו ע"י הנתבע 2, או ע"י בני משפחתו כפי שנטען בתגובה שהגיש הנתבע 2, סבורני כי אין במסמך הרפואי כל נימוק שהוא כשלעצמו יצדיק את המחדל שבאי הגשת כתב הגנה.

מטעם זה איני רואה צורך להורות על חקירתה של דר' גרינשפן וגם אם אניח כי כל האמור במסמך מיום 18.05.2016 הוא אמת לאמיתה אין בו די כדי לתמוך בטענות הנתבע 2.

בחנתי גם את טענות התובעים ביחס לאיחור במועד הגשת הבקשה ואף כי סבורני כי מהבחינה הטכנית הצדק עם התובעים הרי שבהיבט המהותי האיחור עצמו אינו מצדיק את מניעת בירורה של הבקשה ואת דחייתה על הסף.

ובכלל, עשיית שימוש בסילוק בקשה או תביעה על הסף צריך להיעשות במשורה ורק במקרים חריגים. אין זה המקרה שבפנינו.
מכאן לגופה של הכרעה.

מאבק איתנים בפנינו: מחד, הצורך לשמור על מסגרת דיונית הולמת ועל סדרי הדין אותם קבע המחוקק תוך שהוא מותיר לבית המשפט כמובן שיקול דעת רחב בעניינים הדיוניים והכל במטרה לברר את השאלות השנויות במחלוקת (ראו לעניין זה תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984) ומנגד, הצורך, ולמעשה החובה, להגיע להכרעה לגופו של עניין.

מתח זה בין שני קטביו של המשפט אין בו כל חידוש וכבר בימיה הראשונים של מדינתנו טבע נשיא בית המשפט העליון דאז כבוד השופט מ. זמורה, אגב העניין בנידון בפניו, את הביטוי " אמת ויציב – אמת עדיף ". דומני כי ביטוי זה יפה גם לימינו וגם לענייננו.

הצורך להגיע להכרעה לגופו של עניין גובר, אלא במקרים חריגים במיוחד, על כל אותם כשלים דיוניים שכשל בהם הנתבע 2.

אין צורך להכביר במילים: חרף ההבנה למצבו הרפואי של הנתבע 2 ולטרגדיה האישית אליה נקלע שעה שניסה לשים קץ לחייו, ויש לאחל לו רפואה שלמה, ברור שהנתבע 2 כשל לחלוטין בטיפולו בעניין שהונח לפתחו.

אין צורך שנקבע כי הדבר נעשה לכל אורך הדרך בכוונת מכוון אם לאו, ודי בעובדות כדי להעיד כי הנתבע 2 הפגין מידה של אדישות, לכל הפחות , לצורך לברר את התובענה לגופו של עניין.

לנתבע 2 ניתנו ארכות רבות מספור, גם כאשר היה מיוצג, להגשת כתב הגנה והוא לא השכיל לנצל אות ן על מנת לקדם את ההליך.

הנתבע 2 היה חייב להביא בחשבון כי מן הצד השני עומדים התובעים אשר מעוניינים בבירור ההליך ובהגעה להכרעה.

דווקא בשל מצבו הרפואי של הנתבע 2 היה עליו למשוך את ידו שלו מהטיפול בעניין ולמסור את הטיפול לעורך דין או עורכת דין מטעמו, בדיוק כפי שעשה בתחילת הדרך.

שהרי ממה נפשך? אם סבר הנתבע 2 כי אין לו יכולת להתמודד עם הטענות המשפטיות המועלות כנגדו הרי שהייתה הצדקה מלאה מבחינתו לפנות לייצוג משפטי.
ומאידך, אם סבר הנתבע 2 כי הוא יוכל להתמודד עם העניין בכוחות עצמו היה עליו להגיש כתב הגנה במועד. הא ותו לו.

הנתבע 2 אמנם חזר וטען כי פנה ללשכה לסיוע משפטי אולם לא הוצגה כל ראיה לפנייה כזו ומכל מקום בהתחשב בארכות שניתנו עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי, אם אכן ארעה, אינה עומדת כנגד החובה להגיש כתב הגנה במועד.

עיינתי במסמכים הרפואיים שהגיש הנתבע 2 במסגרת בקשתו לביטול פסק הדין וכן במסמך הרפואי הנוסף וחרף ההבחנות הרפואיות דומני כי אין כל עדות ברורה וחד משמעית כי הנתבע 2 לא יכול היה או להגיש כתב הגנה בעצמו או למסור את הטפול בעניין לעורך דין מטעמו.

הניסוח המופיע במסמך הרפואי הנוסף ולפיו היה הנתבע 2 במצב נפשי קשה מאד, ולא היה מסוגל "לדאוג על בעיותיו אשיות" בוודאי שאין בו כדי לבסס את טענת הנתבע 2 לאפשר קביעה לפיה במשך כל אותה תקופה שמיום תום האשפוז ביום 29.09.2015 ועד למועד מתן פסק הדין, חודש וחצי לאחר מכן, לא יכול היה הנתבע 2 להגיש כתב הגנה.

עוד יש לציין בהקשר זה כי בהודעתו של הנתבע מיום 18.05.2016 הודיע ב"כ הנתבע כי הנתבע 2 לא נבדק על ידי מומחה רפואי ואין בידיו חוות דעת רפואית.

בנסיבות אלו ברור שלאמור במסמך הרפואי הנוסף, שנוסח ממילא באופן כוללני למדי, יש להתייחס בזהירות רבה.

עיינתי גם באישורים הרפואיים שצורפו כנספח ב' לבקשה לביטול פסק הדין ולא זו בלבד שצוין בהם כי הם אינם בתוקף עבור מוסדות משפטיים אלא גם שהם נוסחו באופן כללי מדי תוך שמצוין כי האבחנה עצמה מתועדת בתיק הרפואי והיא לא באה לידי ביטוי באישורים עצמם.

סיכומו של דבר לא שוכנעתי כלל כי מצבו הרפואי של הנתבע 2 מאז אשפוזו ועד למועד שבו ניתן פסק הדין מנע ממנו, ולו באופן סביר , לפנות לעורך דין על מנת שיטפל בעניינו ויגיש כתב הגנה מטעמו.
בנסיבות אלו אין כל מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

ככל שהדבר נוגע לביטול פסק דין מכח שיקול דעתו של בית המשפט, הרי שהמסקנה היא כמובן שונה ושוכנעתי די הצורך כי את המחלוקת שבין הצדדים יש לברר לגופה.

בכתב התביעה טענו התובעים להסכם בעל פה בינם לבין הנתבעים, ודוקו הנתבעים שניהם.
לעומת זאת בסעיף 37 לתגובת התובעים לבקשה לביטול פסק הדין טענו התובעים כי ההסכם בע"פ היה בינם לבין הנתבע 2.

עוד טענו התובעים בסעיף 10 לכתב התביעה כי הנתבע 2 הציג מצגי שווא בקשר עם איתנותה הכלכלית של הנתבעת 1.

לעומת זאת, בדיון שהתקיים בפניי העיד התובע 2 כי "אני מכיר את הנתבע 2 עצמו ולא מכיר את הנתבעת 1....אני מכיר את הנתבע 2 בלבד, אני לא מכיר את הנתבע 2 בתור חברה.....חשבתי שהוא עוסק מורשה, אדם פרטי, לא ידעתי שיש כאן חברה".

שוני זה שבין ניסוח כתב התביעה לבין האמור בחקירתו של התובע 2 מחייב בירור ביחס לשאלה איך ראו התובעים עצמם את אופן ההתקשרות מול הנתבעים או מי מהם.

כשלעצמי לא ראיתי מדוע היה צורך שהתובעים יתייחסו לאותם מצגי שווא כנטען בסעיף 10 לכתב התביעה אם הם סברו שהם מתקשרים רק מול הנתבע 2.

יתרה מזו, הטענה לקיומם של מצגי שווא כנטען בסעיף 10 לכתב התביעה אינה מתיישבת, או לכל הפחות מצריכה בירור, עם הטענה בסעיף 37 לתגובת התובעים לבקשה לביטול פסק דין לפיה הנתבע 2 " הסתיר את החברה בשלב גיבוש ההסכם בעל פה בין התובעים לבין המבקש".

בחקירתו בפניי העיד הנתבע 2 כי "אורי גל ידע שהוא מתקשר עם הנתבעת 1 הוא לא ביקש ערבות אישית".

טענה זו לידיעה אודות התקשרות מול הנתבעת 1 בלבד עומדת בסתירה לגרסתם של התובעים ועצם המחלוקת מחייבת כמובן בירור.

לא ניתן לשלול כי מצג שהוצג על ידי פלוני הובן באופן שונה על ידי אלמוני ובדיוק לשם כך יש צורך לברר את המחלוקת.

אין חולק עם זאת כי הנתבע 2 לא הוחתם על ערבות אישית ויש לציין כי בנסיבות שבהן התובעים, שלשיטתם סברו שהם מתקשרים בהסכם עם הנתבע 2 בלבד, קיבלו שיקים של הנתבעת 1, לא הייתה כל מניעה כי יבררו טוב יותר מה פשר העניין ולא הייתה כל מניעה כמובן כי יחתימו את הנתבע 2 כערב על גב השיקים או על מסמך חיצוני שיעלה על הכתב את התחייבותו הישירה כנטען.

בסעיף 40 לתגובת התובעים לבקשה לביטול פסק הדין טענו התובעים כי כאשר מסר הנתבע 2 את השיק הראשון מחשבון הנתבעת שאלו אותו לפשר העניין והוא השיב כי הוא אחראי באופן אישי לתשלום.

טענה זו בוודאי מצריכה בירור בנסיבות שבהן אין כל ראיה חיצונית שתומכת בעניין זה.

עוד טענו התובעים בתגובתם כי לבקשתו של הנתבע 2 השיק הראשון לא הופקד אלא נפרע במזומן.

בסעיף 44 לתגובה הציבו התובעים שאלות ביחס לתשלום מזומן זה. התובעים עצמם ציינו כי ”שאלות אלו שלא הובהרו בבקשה, חשובות ביותר לצורך בירור מעורבותו האישית של המבקש ואחריותו לחובות החברה".

עוד הוסיפו התובעים בסעיף 52 לתגובה כי על בית המשפט "לשים את עיקר הדגש על השאלה אם יש בפי המבקשת (צ"ל "המבקש" – א.ה.) טענת הגנה ראויה כנגד התביעה אם לאו ".

התובעים צודקים בהחלט, ודבריהם הם גם בגדר אמת וגם בגדר יציב, ודווקא משום כך יש מקום להורות על ביטול פסק הדין ולאפשר את בירור המחלוקת לגופה.

טענתם של התובעים בסעיפים 35 ו- 53 לתגובה ולפיה הנתבע 2 מיצה את זכויותיו לעניין הרמת המסך והעדר היריבות לנוכח החלטת ערכאת הערעור נדחית.

העובדה כי הבקשה לסילוק התובענה על הסף נדחתה וכי החלטה זו אושרה על ידי ערכאת הערעור אינה יכולה למנוע מהנתבע 2 להעלות את טענותיו ויש להכריע בטענות אלו בפסק הדין.

גם טענת התובעים להסתמכות על השיקים נושא התובענה בסך של 150,000 ₪ נדחית בהעדר ראיות כלשהן ומעבר לכך ברור שטענת הסתמכות זו אינה יכולה למנוע בירור של המחלוקת לגופה.

יש להביא בחשבון כי כשליו ומחדליו של הנתבע 2 בהגשת כתב ההגנה מביאים להתמשכות ההליך באופן ניכר והכוונה היא כמובן לפרק הזמן שמאז הגשת התביעה ועד למועד שבו הגיש הנתבע 2 את תשובתו לתגובת התובעים לבקשה להגשת המסמך הרפואי הנוסף ביום 01.06.2016. לא הבאתי בחשבון את פרק הזמן שחלף מאז ועד היום.

ביטול פסק הדין מאפשר אמנם את בירור התובענה לגופה אולם ברור שמועד פסק הדין, ללא כל קשר לתוצאה, נדחה ביחס למועד שבו הוא היה ניתן לו היה הנתבע 2 מגיש את כתב ההגנה במועד שנקבע ובהתחשב בארכות הרבות שניתנו.

התובעים זכאים לפסיקת הוצאות משמעותית בגין התמשכות ההליך כאמור.

הנתבע 2 גילה לכל הפחות אדישות לעניינם של התובעים גם אם הוא סבור שאין כל ממש בטענתם לגופו של עניין.

לפיכך אני מחייב את הנתבע 2 בהוצאות ההליך אשר מביאות בחשבון את התמשכותו בסך כולל של 10,000 ₪.

הסכום ישולם לידי ב"כ התובעים עד ליום 20.03.2017 ותשלומו מהווה תנאי לביטול פסק הדין.

סיכומו של דבר, בכפוף לתשלום ההוצאות כאמור אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד הנתבע 2 ביום 15.11.2015.
כתב הגנה מטעמו של הנתבע 2 יוגש עד ליום 21.03.2017.

פסק הדין כנגד הנתבעת 1 עומד על כנו.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מיכאל גולאבזדה ת.ז.
נתבע: ט.ג. אחסנה והובלה בע"מ חברות
שופט :
עורכי דין: