ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שרגא כהן נגד בתיה כהן :

בפני כבוד ה רשם הבכיר צחי אלמוג

התובע

שרגא כהן

נגד

הנתבעות

1.בתיה כהן
2.מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה שקרתה ביום 7.6.15 בה היה מעורב רכבה של הנתבעת 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות והנתבעת 2 הודתה בחבותה ופיצתה את התובע, למעט קיזוז חלקי בגין מרכיב ירידת ערך שקבע השמאי שבדק את רכב התובע ובגין שכר טרחת השמאי. בסופו של יום, הצטמצמה המחלוקת להפרש בגין שכר טרחת השמאי.

התובע הציג קבלה כי שילם לשמאי שכ"ט בסך 2008 ₪. הנתבעת 2 השיבה לו סך 750 ₪ בלבד מתוך סכום זה ובמכתב מיום 1.9.15 ציינה כי סכום זה שולם בהתאם להסכם שיש לנתבעת עם השמאי שהינו אמנם שמאי מטעם התובע אך גם שמאי חוץ של הנתבעת 2, ולכן על התובע לפנות לשמאי לשם החזר היתרה.

במעמד הדיון חזרה ב"כ הנתבעת 2 על טענה זו והוסיפה כי התובע לא פעל להקטין את נזקו ובחר להגיש תביעה תחת לפנות לשמאי, ובמיוחד כאשר המכתב נשלח אליו טרם שהוגשה תביעה.

ב"כ התובע עמד על הטענה כי התובע זכאי למלוא החזר שכ"ט השמאי וכי ההסכם שבין הנתבעת לבין השמאי אינו מעניינו ואין הוא קשור בו.

עד כאן הטענות.

הכלל היסודי הוא כי בעל דין זכאי להשבת הוצאותיו, ככל שתביעתו מתקבלת (או כאשר האחריות והנזק אינם שנויים במחלוקת). הדברים יפים כמובן גם לתובענות בענייני נזקי רכוש רכב המובאות תדיר בפני בתי המשפט.

לא למותר להביא את העקרונות שהתגבשו בפסיקה בסוגייה זו:

ראשית, הנטל להוכיח כי שכר טרחת השמאי הינו מופרז מוטל על הנתבע, וזאת כמו כל טענה שעניינה הקטנת נזק (לעניין נטל ההוכחה בכל הנוגע להקטנת נזק, ראו ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45 (1991)).

שנית, אין די בטענה סתמית כי שכר הטרחה הינו מופרז. "על הטוען לשכר חריג להצביע על טווח גובה השכר הנתבע על ידי שמאים, וכי השכר הספציפי גבוה באופן משמעותי מהמדרג הגבוה האמור" (בר"ע (מחוזי חיפה) 3395/08 ברית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 4 (22.9.2008). ראו גם, רת"ק (מחוזי חיפה) 2799-12-08 פלג נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 (8.2.2009); תא"מ (שלום ת"א) 25275-08-15 וידל נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (3.2.2016) .

שלישית, אין די בכך שניתן היה להשיג חוות דעת שמאי במחיר זול יותר. לא חלה על הניזוק חובה לערוך "סקר שוק" על מנת לאתר את ההצעה הזולה ביותר, ודי בכך ששכר הטרחה אינו חורג מהסביר (עניין ברית, פסקה 4).

רביעית, המחירים הנגבים על ידי שמאים מחברות ביטוח העובדות איתם במסגרת הסדר אינם יכולים להוות נקודת מוצא לבחינת סבירותו של שכר הטרחה, שכן מטבע הדברים חברות הביטוח, המזמינות מספר רב של חוות דעת שמאי, נהנות מהנחה משמעותית (עניין ברית, פסקה 4; ראו גם, תא"מ (שלום קריות) 23345-08-09 ארד נ' זובידאת (16.2.2010)) לא הרי שכר טרחת שמאי שמשלם לקוח פרטי כהרי שכר הטרחה שגובה השמאי מחברות ביטוח, חברות השכרת רכב וכיוצא באלו. בעוד שעל פי רוב, אלו האחרונות משלמות סכומים נמוכים בדרך כלל בגין חוות הדעת (בגלל הסכמים עם שמאים ובשל נפח העבודה הגדול שהן מספקות לשמאים, המאפשר להם לספק שירותי שומה בתעריף מופחת), הרי שלקוח פרטי אקראי משלם בדרך כלל סכום גבוה יותר בגין חוות הדעת.

גם אם ניתן להשקיף (בדוחק רב) על האמור במכתב הנתבעת כטענה מכללא ולפיה שכר הטרחה ששילם התובע אינו סביר, הרי שכאמור לעיל, מי שמעלה טענה כזו הוא הנושא בנטל להוכיחה, וממילא בנטל זה לא עמדה הנתבעת.

אכן, אין חולק כי המכתב ששלחה הנתבעת 2 לתובע בעניין שכר טרחת השמאי נשלח כחודשיים לפני הגשת התביעה, אולם לכך אין נפקות; משום שרק במכתב הזה העמידה הנתבעת את התובע לראשונה על כך כי היא משלמת לו סכום מופחת בשל הסכם שיש לה עם השמאי. למעשה העמידה הנתבעת את התובע בפני עובדה מוגמרת, וזאת לאחר שהוא העביר לה את כל המסמכים והאסמכתאות כנדרש ושכר שמאי מטעמו להערכת הנזקים.

אילו היתה הנתבעת מיידעת את התובע טרם שפנה לשמאי כי היא מגבילה את גובה שכר הטרחה שתשלם, אזי יכול היה התובע לכלכל את צעדיו, בין על ידי פניה לשמאי אחר, שאולי היה גובה שכר טרחה נמוך יותר, ובין על ידי כך שהיה משלים וסופג את ההפרש.

טענתה בעניין שכר הטרחה של השמאי היא טענה מפתיעה מבחינת התובע והנתבעת לא הוכיחה כי הוא ידע או היה עליו לדעת על האמור במכתב. עוד יש לציין כי ההסכמים שיש לנתבעת עם השמאי אינם מעניינו של התובע. התובע אינו קשור בהסכמים אלו ואף לבית המשפט לא הוצג אותו הסכם כך שקיומו של הסכם כזה אף לא הוכח. ייתכן בהחלט כי השמאי היה בן חורין לגבות את שכר הטרחה שגבה מהתובע ללא קשר לטענת הנתבעת כי מדובר עם שמאי הקשור גם עימה; הרי לא מן הנמנע כי שמאי העובד עם חברת ביטוח יכול לתת שומות גם באופן פרטי.

לפיכך, בדין עמד התובע על תביעתו לתשלום מלוא שכר הטרחה ששילם לשמאי והקיזוז שביצעה הנתבעת אינו כדין.

לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך 1258 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בשיעור 1800 ₪.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שרגא כהן
נתבע: בתיה כהן
שופט :
עורכי דין: