ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלאפון תקשורת בע"מ נגד דוד תמם :

בפני כבוד ה שופט אחסאן כנעאן

תובעת
פלאפון תקשורת בע"מ

ע"י עוה"ד זיסמן ואח'

נגד

נתבע
דוד תמם

ע"י עוה"ד עופר סלמונוב

פסק דין

לפני תביעה כספית שהגישה חברת פלאפון תקשורת בע"מ כנגד הנתבע דוד תמם לתשלום חוב בגין שימוש במכשירי טלפון נייד וכן בעבור עלות הציוד.

טענות הצדדים

התביעה מבוססת על הטענה כי הנתבע (להלן: תמם ) התקשר עם התובעת (להלן: פלאפון) ביום 9/4/2010 בהסכם במסג רתו התחייב לשלם בעבור שירותי טלפון וציוד שסופק לו באופן שוטף. נטען כי תמם הפר את ההסכם בכך שהותיר חוב בסך של 56,145 ₪. פלאפון פנתה לתמם על מנת שיסדיר את חובו אך פנייתה לא נענתה. לכן הוגשה התביעה המונחת לפני ללשכת ההוצאה לפועל כתביעה לסכום קצוב.

תמם הגיש התנגדות במסגרתה טען כי ההתקשרות הייתה אל מול חברה המכונה א.ד. שיפוץ הוגן – דוד תמ ם שבבעלותו (להלן: החברה). העסקה כללה התקשרות במספר מסלולים. מסלול ראשון הוא מכשירי סלולר בתכנית 109 לפיה ישולם כל חודש סך של 109 ₪, כאשר המסלול כלל מכשיר ללא עלות, ביטוח המכשיר, חבילת גלישה באינטרנט, 100 דקות שיחה חינם לכל היעדים, 100 מסרונים, 200 דקות חינם בין מכשירי הטלפון הניידים שבחברה ו-3 מנויים סלולריים נוספים. בתכנית זו נכללו סה"כ 2 מכשירים.

במסלול תכנית TOP 1 סוכם כי ישולם סך של 209 ₪ כל חודש, כאשר המסלול כלל את עלות המכשיר, ביטוח מכשיר, חבילת גלישה באינטרנט, 750 דקות חינם לכל היעדים, 400 מסרונים, 1500 דקות חינם בין מכשירי החברה ו-5 מנויים סלולריים נוספים. בתכנית זו נכללו סה"כ 6 מכשירים של החברה, מתוכם 3 מכשירים ללא התחייבות קודמת לחברה סלולרית מתחרה.

מסלול נוסף המכונה TOP 2 סוכם שבמסגרתו ישולם סך של 309 ₪ כל חודש. המסלול כלל את עלות המכשיר, ביטוח מכשיר, חבילת גלישה באינטרנט, 1200 דקות חינם לכל היעדים, 400 מסרונים, 2500 דקות חינם בין מכשירי החברה ל-5 מנויים סלולריים נוספים. בתכנית זו נכלל מכשיר סלולרי אחד של החברה.

סה"כ על החברה היה לשלם מדי חודש עבור 9 מכשירים כולל עלותם סך של 1,781 ₪. בנוסף הוסכם שבגין העברת המנויים הסלולריים מחברה מתחרה לפלאפון הובטח החזר בסך של 2,000 ₪ לכל מנוי סלולרי שכלול בעסקה המהווה החזרה של תשלומים בו היה נושא כלפי חברת התקשורת בשל המעבר לפלאפון. למרות שסוכם עם נציג פלאפון מר דהאן כי ההחזר הכספי יינתן עבור 9 מכשירים, בהסכם נכתב בשגגה שההחזר יהיה אך ורק ל- 8 מכשירים בלבד. עוד נטען כי אלמלא הבטחה זו לא הייתה החברה עושה להעברת המנויים לפלאפון. תמם טוען כי הציג בפני מר דהאן עותק מדרישת התשלום שהתקבלה מאת החברה הסלולרית הקודמת ומר דהאן שכפל את המסמך וטען כי סכום החוב לחברה הסלולרית יוחזר במלואו.

תמם טוען כי פלאפון לא עמדה בהסכם כאשר לא עשתה לזיכוי חשבון החברה בסכומים להם היא זכאית, אלא באופן חלקי בלבד ובסכום של 3,547 ₪ לכל המכשירים. תמם פנה מספר פעמים הן בטלפון והן באמצעות הדואר האלקטרוני לדהאן החל מיום 22/6/10 על מנת לברר מדוע פלאפון אינה ממלאת אחר התחייבויותיה ואינה מזכה את החשבון כאמור, אך מר דהאן התייחס לעניין ההחזר הכספי רק ביום 23/8/10 כאשר תשובתו הייתה כי חלק מהזיכויים "ייכנסו בחשבון הקרוב". ואכן, רק חלק מההחזר הועבר לחשבון החברה. במקביל החל מר דהאן לדרוש מתמם את דרישות התשלום מן החברה הסלולרית המתחרה ממנה החברה עברה לפלאפון, זאת למרות שדרישה זו הומצאה לו עוד בפגישה הראשונה ביניהם. בנוסף פלאפון לא טרחה לשלוח במשך חודשים מספר כמתחייב אל תמם או לחברה את פירוט חשבוניות התשלום למרות בקשות חוזרות ונשנות של תמם.

מבירור שערך תמם ביום 2/9/10 עם נציגת פלאפון העונה לשם ליאת התברר לו כי הזיכוי הכספי לו זכאית החברה לשיטתה של פלאפון בשל המעבר אליה מחברה סלולרית מתחרה אינו עולה על הסך של 10,000 ₪ לכלל המכשירים יחדיו. למרות זאת בסכום זה לא זוכתה החברה. לכן טוען תמם כי החברה זכאית להחזר בסך של 14,453 ₪, זאת לאחר שניכה את הזיכוי שנעשה בפועל על ידי פלאפון.

טענה נוספת אשר בפי תמם היא שפלאפון חייבה ביתר מן הסכומים המוסכמים בהסכם. בעניין זה פנה תמם מספר רב של פעמים אל שירות הלקוחות, אך ללא הועיל. ביום 7/2/11 הגיע תמם לסניף פלאפון, שם נפגש עם נציגת פלאפון העונה לשם בת אל ושטח בפניה את תלונותיו. לאחר דין ודברים שכנעה אותו הנציגה להחליף את המכשירים המצויים ברשותו ולעבור לתכנית עסקית שתהיה זולה יותר מקודמתה, כאשר התכנית כללה יותר דקות שימוש לכל היעדים, אינטרנט ללא חיוב, מכשיר ללא עלות ויותר מסרונים לכל היעדים. בתום הפגישה נחתמה עסקה חדשה לפיה החיוב בגין השימוש ב-7 מתוך 9 המכשירים יעמוד על סך של 209 ₪ לכל מכשיר ובסה"כ 1,463 ₪. באשר לשני המכשירים הנותרים ישולם סך של 418 ₪. למרות זאת, החיוב לחודש 3/11 היה בסך 7,441 ₪ ללא קבלת חשבונית תואמת לחיוב החשבון. תמם פנה לפלאפון על מנת לברר פשר החיוב ולמרות הבטחה שהנושא יטופל ויקבל תשובה, נציג פלאפון לא חזר עם תשובה. וכך בחודש 4/11 חויב חשבון החברה חיוב נוסף בסך של 4,484 ₪, אף זאת ללא קבלת חשבונית. תמם פנה גם הפעם בבקשה להסדיר את התקלה בחיוב, אך נציגי פלאפון לא ידעו להסביר מדוע חויב חשבון החברה בסכום זה. לאור זאת הודיע תמם לפלאפון שהורה לבנק באופן חד פעמי שלא להעביר את סכומי הכסף שנדרשו עבור חודשים 3-4/11, זאת עד להסדרת התחייבויותיה של פלאפון. על אף הודעה זו לא מצאה לנכון פלאפון לתקן את הפרותיה.

ביום 5/5/11 וללא כל הודעה מוקדמת החליטה פלאפון לנתק את כלל המכשירים מהרשת הסלולרית. מיד עם היוודע הדבר פנה תמם למוקד הפיננסי של פלאפון על מנת להבין מדוע נותקו כל המכשירים, תוך שהוא מסב את תשומת לבם של נציגי פלאפון להפרות פלאפון הסכם ההתקשרות. ביום 6/5/11 ניהל תמם שיחה עם נציגות המוקד הפיננסי בשם אדווה ומרגלית ובסופה של אותה שיחה סוכם כי עד לבחינת טענותיו החברה תשלם לפלאפון מקדמה על סך של 4,000 ₪ ולאחריה יחוברו כל המכשירים לרשת הסלולרית. הסך הנ"ל שולם בו במקום והמכשירים חוברו לרשת הסלולר. ביום 8/5/11, ערב יום הזיכרון, שוחח תמם עם נציגת החברה בשם ילנה אשר טענה בפניו כי היא איננה רואה שקיימים אמצעי תשלום כלשהם על שם החברה ועל כן עליה לנתק בשנית את כלל המכשירים, אלא אם תישלח לה הוראת תשלום מעודכנת. תמם המציא את הוראת התשלום המעודכנת והבהיר שאי העברת התשלום לחודשים 3-4/11 נעשה באופן חד פעמי לנוכח הפרת פלאפון את התחייבויותיה והוראת הקבע לא בוטלה ועומדת בעינה. למרות זאת, ועל אף שתמם התחנן שפלאפון לא יעשו לניתוק הקווים בערב יום הזיכרון, תוך שהוא מציין בפניהם את עובדת היותו אח שכול ששכל במלחמת לבנון השנייה את שני אחיו, ניתקה פלאפון את הקווים תוך שהיא מותירה אותו חסר אונים במהלך יום הזיכרון ולאחריו. נוכח התנהלות זו של פלאפון גמלה בלבו של תמם החלטה לסיים את ההתקשרות עם פלאפון. המכשירים נותרו מנותקים במשך כ-3 שבועות עד להתקשרות עם חברה סלולרית אחרת. כמו כן נגרם לעסקו של תמם נזק כבד בשל חוסר יכולתו לתקשר כיאות עם לקוחותיו.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

שאלת היריבות

תמם חוזר בסיכומיו על הטענה שהעלה בתצהיר לפיה ההתקשרות של פלאפון הייתה אל מול החברה. לצורך כך הוא מפנה לעדותו של דהאן שהעיד מטעם פלאפון שם אמר כי בהסכם ההתקשרות פרטי הלקוח מולאו תחת הרובריקה של "תאגיד" וכי על פי ההסכם מדובר בתאגיד . לדהאן לא היה הסבר מדוע פלאפון בחרה לתבוע את תמם ולא את החברה ולא נעשה יעוץ עימו בטרם הגשת התביעה מי הלקוח במקרה זה (ראו: עדות דהאן עמ' 23 ש' 14 – 24). פלאפון לא התייחסה לטענה זו בסיכומיה.

לאחר ששקלתי את טענות תמם הגעתי למסקנה כי דין הטענה להידחות.

ראשית, דהאן העיד לפני כי הוא ממלא ברובריקה של פרטי הלקוח במקרה של תאגיד (נספח א1 לת/1) כאשר מדובר בעסק (ולאו דווקא רק תאגיד). באותו מקום לא צוין שם החברה הנטענת אלא צוין שמו של תמם ומספר תעודת זהות שלו ולא מספר ח.פ. של החברה הנטענת. שמו של תמם אף מתנוסס על יתר מסמכי ההתקשרות ללא יוצא מהכלל ושם החברה כלל לא מופיע שם.

שנית, בסעיף 4 לתצהירו של תמם צוין כי שם החברה הוא "א.ד. שיפוץ הוגן – דוד תמם" ולא הוספה המילה בע"מ. תמם נמנע במסגרת תצהירו להביא ראיה כלשהי כי אכן הקים חברה וכי העסק מתנהל כאישיות משפטית נפרדת ולא כעוסק מורשה על שמו. עיון בדף חיוב של חברת האשראי "כאל" אשר במסגרתה התנהלה הוראת הקבע (נספח 7 לתצהיר תמם) מעלה כי מדובר בכרטיס אשראי אישי של תמם ולא של חברה. גם בפירוט חשבון הבנק של בנק דיסקונט מופיע שם הלקוח "תמם דוד א.ד. שיפוץ הוגן 2000" כאשר שמו של תמם בפרונט ואילו שם העסק לאחר מכן ללא שצוין כי מדובר בחברה בע"מ. יתרה מכך, החשבונות שצורפו לתצהיר פלאפון הופנו לתמם ישירות ולא לחברה הנטענת ותמם לא התנגד לכך ואף שילם באופן פרטי ולא כחברה ולכן הוא לא יכול להישמע בטענה כי בעלת הדין הנכונה היא חברה. אילו הראה תמם כי אכן הוא התנהל באמצעות חברה ולא רק כטענה שהועלתה בעל פה ללא כ לגיבוי ייתכן והייתי מקבלה. אך משלא הוכיח קיומה אין בידי לקבל את הטענה.

בשים לב לכך, תמם לא הוכיח כדבעי כי ההסכם נכרת עם חברה בעלת אישיות משפטית נפרדת ולא הוכיח בכלל כי הקים חברה שמכונה "א.ד. שיפוץ הוגן". לאור זאת דין טענת היריבות להידחות.

הסכמות הצדדים והסטיה מהם

בבואי לדון בשאלה זו ברצוני להבהיר כי אני רואה בחלק מההסכם בין הצדדים אותו מסמך שנערך על ידי מר דהאן בכתב ידו בטרם נחתם ההסכם המודפס. דף זה שהוגש וסומן ת/2 מגלם את המצגים של מר דהאן כלפי תמם שעל בסיסים תמם התקשר בהסכם ועל כן מצגים אלו מחייבים את פלאפון והיה עליה לפעול על פיהם. במידה וישנה סתירה בין מצגים אלו לבין האמור בהסכם החתום היה על פלאפון להאיר את עיני תמם ולבקש את הסכמתו לשינויים שהוכנסו בהסכם הכתוב. חובת תום הלב מחייב ת מסקנה זו. למה הדברים דומים? למבוטח בחברת ביטוח שמבקש לבטח את רכבו כך שהכיסוי יכלול גם נהג צעיר. חברת הביטוח עורכת פוליסה בה נהג צעיר מוחרג מבלי להפנות את תשומת ליבו של המבוטח. נקבע כי הדבר מהווה חוסר תום לב והסעד של המבוטח הוא במתן כיסוי לנהג צעיר (ראו: ע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780). כפי שנראה להלן מר דהאן הסוכן שגייס את תמם לפלאפון מאשר כי פרטי ההתקשרות הם כטענת תמם.

יחד עם זאת, אפנה את תשומת הלב לכך שבנ/2 לא נכתב כי בעבור כל מכשיר יינתן זיכוי של 2,000 ₪ אלא נרשם שבעבור כל מכשיר יינתן זיכוי של "עד" 2,000 ₪. משמעות הדברים כי הסכום של 2,000 ₪ מהווה תקרה ולא סכום קבוע. לאור זאת אינני רואה סתירה בין נ/2 להסכם הכתוב בכל הקשור לזיכויים בגין קנסות מעבר.

אציין עוד כי לעניות דעתי נטל השכנוע להוכיח כי החיובים הם בהתאם למוסכם ולא חרגו מהם מוטל על פלאפון. אמנם דעה זו חורגת מפסיקה בה עיינתי של ערכאות נמוכות לפיה נטל זה הוטל תמיד על הטוען לכך. יחד עם זאת אינני מקבל את הגישה כי על תמם להוכיח שפלאפון לא חייבה בהתאם למוסכם. למסקנה זו הגעתי נוכח הכחשתו של תמם לחוב הנתבע. לכן אין המדובר בטענה של הודאה והדחה. תמם טוען כי החיובים שביצעה פלאפון לא היו בהתאם למוסכם אלא חרגו מן המוסכם ולכן כפועל ונגזרת מטענה זו החוב הנתבע מוכחש. למה הדבר דומה? לתביעה שמגיש בנק על יתרת חובה בחשבון העו"ש כאשר הנתבע טוען כי נעשו חיובים שלא כדין בחשבון דבר שהוביל להיווצרות יתרת חובה.

בע"א 748/88 בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' רכטשפר ואח', פ"ד מה(4) 696 נידון מקרה בו בנק תבע לקוח בגין יתרת חובה שהצטברה בחשבון העובר ושב. הלקוח טען טענת הגנה לפיה היתרה נוצרה עקב שני שיקים בנקאיים שנמשכו מחשבונו, נערכו על ידי מנהל הסניף לפקודת פלוני ופלוני הסב אותם לחלפנים משכם. בית משפט העליון קבע כי במקרה זה אין המדובר בטענת הודאה והדחה ועל הבנק להוכיח כי החיוב בגין אותם שיקים היה חיוב כדין. מדובר בטענה הכופרת בעצם החיוב מדעיקרו. נפסק כי כאשר לקוח כופר בנכונות היתרה על ידי כפירה בחוקיות החיובים שנעשו אין המדובר בהודאה והדחה והלקוח אינו מודה ביתרת החוב. לכן נטל ההוכחה מוטל על הבנק (שם עמ' 701). בדומה תמם כופר בחיובים בהם חויב כבר מתחילת הדרך. אין מחלוקת בין הצדדים כי תמם התקשר עם פלאפון ביום 9/4/2010 וכשנה לאחר מכן הוא ביצע שדרוג של המסלולים. לגבי שני שלבי ההתקשרות תמם טוען כי החיובים בוצעו שלא בהתאם למוסכם. לדעתי כפועל יוצא מכך, יתרת החוב הנטענת שנויה במחלוקת ועל פלאפון להוכיח כי החיובים היו בהתאם להסכם.

עוד אציין כי לא מצאתי טעם בהתנגדות תמם לנספחי התצהירים שכן מר דהאן הובא לעדות כמי שערך את ההסכמים מול תמם. עוד אציין כי נטען שהנספחים שאינם רשומות מוסדיות מהווים פלטי מחשב כהגדרתם בפקודת הראיות ותמם כלל לא התייחס לאפשרות זו ולא חלק עליה במסגרת סיכומיו אלא טען שלא מדובר ברשומה מוסדית. מאידך אני מקבל את הסתייגות תמם לפיה הרישום בכתב יד על פלטי המחשב אינו קביל שכן לדעתי אינו מהווה חלק מהפלט הממוחשב.

לאחר שהקדמתי את ההערות הנ"ל ולאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו על ידי הצדדים והעדויות שהובאו מטעמם הגעתי למסקנה כי פלאפון לא הוכיחה שהחיובים שביצעה היו בהתאם למוסכם בין הצדדים. בשים לב לכך, לא הוכח כדבעי קיומו של חוב וכפועל יוצא מכך לא הוכח כי תמם הפר את ההסכם. נהפוך הוא – לדעתי הוכח כי חלק מהחיובים היו שלא בהתאם לסיכומים שנערכו בין תמם למר דהאן ובכך הפרה פלאפון את ההסכם.

ראשית, פלאפון צירפה לתצהירי עדות הראשית מטעמה את ההסכמים עליהם חתם תמם, העתק דו"ח מתנועות החשבון של תמם אצל פלאפון, העתק חשבוניות חיוב מתקופות שונות שאינן מכסות את מלוא תקופת ההתקשרות, העתק חשבוניות חיוב בגין הציוד שנרכש, תדפיס יתרת חוב, התראה שנשלחה ותרשומות שנערכו במערכת.

ממכתב ההתראה ודו"ח תנועות חשבון לא ניתן ללמוד פירוט החיוב בכל חודש וחודש אלא ישנו סכום כולל ולכן מסמכים אלו אינם מסייעים בידנו לעמוד על החיובים שנעשו. באשר לחשבוניות בעבור המכשירים אלו מציינות עלות כוללת של המכשיר ובחלק אחר מוטבעת היתרה בגין כל מכשיר ומכשיר שטרם שולמה. אולם אלו הונפקו לאחר ניתוק הקווים בשל המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים.

עיון בחשבוניות החיוב שצורפו מעלה כי צורפו חשבוניות בעבור חודשים מאי, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2010 ולשנת 2011 צורפו כל החשבוניות. אולם טענות תמם כי פלאפון כבר מתחילת הדרך הפרה את החיובים ולכן אין כל הסבר מדוע לא צורפו חשבוניות חיוב מחודשים אפריל, יוני, יולי, אוגוסט וספטמבר 2010. הסתרת חשבוניות אלו עומד לפלאפון לרועץ ומקים את החזקה כי אלו הוצגו היו משמשים לחובתה. כשנשאלה עדת התביעה מדוע לא צורפו מלוא חשבוניות החיוב השיבה כי היא מצרפת את מה שנוגע לחוב (עמ' 13 ש' 28). התנהלות זו חזרה על עצמה גם כאשר התברר כי ב תיק הלקוח יש תרשומות אחרות הנוגעות לשיחות עם תמם אך העדה לא מצאה לנכון לצרפן ופטרה את עצמה באמרה כי אלו לא רלוונטיות. כשנשאלה האם יש שיחות מוקלטות השיבה בחיוב וכשנשאלה מדוע לא צורפו השיבה כי האזינה להן והן אינן רלוונטיות. הסתרת תרשומות ושיחות עם תמם נוטעים את הרושם לפיו פלאפון מסתירה מסמכים שהם רלוונטיים לענייננו. הסרת מסמכים אלו גורמים להרגשת אי נוחות במיוחד כאשר תמם טרח ונקב בשמות של נציגים איתם דבר טלפונית.

שנית, פלאפון הביאה לעדות את מר דהאן כעד מטעמה ובמקום לברך יצא מקלל. מר דהאן נשאל על הרישום בנ/2 והוא אישר שרשם שם שמסלול TOP1 הוא בעלות 199 ₪ כולל מכשיר בתוספת 9.9 ₪ בעבור 400 מסרונים (עמ' 24 ש' 16 – 22). עוד אישר כי רשם מסלול TOP2 בעלות של 299 ₪. מסלול אחר הוא מסלול של 109 ₪ לחודש הכולל מכשיר ועוד. לעומת זאת בהתאם לחשבונית של מאי 2010 שהונפקה ביום 14/6/2010 בעבור TOP1 חייבה פלאפון בסך של 249 ₪ לא כולל עלות המכשיר.

דוגמא נוספת לאי עמידה בתנאי ההסכם עולה מהעובדה שבחבילת TOP1 הוסכם עם מר דהאן כי שיחות פנים ארגוניות יהיו עד 1500 דקות בחינם בתוספת 5 יעדים נוספים. העד דהאן נשאל על הטבלה שכביכול ערך בסעיף 7 לתצהירו בהתייחס למנוי שמסתיים במספר 400 מדוע שויכו רק 5 יעדים ולא 13 (8 קווים פנים ארגוניים של יתר מנויי תמם ועוד 5 מנויים נוספים) ועל כך השיב תשובה מתפתלת שהוא לא זוכר מה כוללת החבילה בדיוק ועוד כהנה וכהנה תשובות מתחמקות כגון שלא הוא ניסח את הטבלה המופיעה בתצהירו אלא משרד עורכי הדין (ראו עמ' 25 החל מש' 9).

ליקוי נוסף שנמצא בהסכם הוא שהזיכוי בעבור קנסות מעבר ניתן ל- 8 קווים למרות שנוידו 9. מר דהאן נשאל על כך וטען שאם נוידו 9 קווים אזי מדובר בטעות וצריך להיות בהסכם שהזיכוי מגיע ל- 9 קווים. לכן פער זה בנוסף לנימוקים הנוספים מובילים אותי למסקנה כי קיים פער בין מה שהובטח לתמם לבין מה צוין בהסכם ןמחזק את טענת תמם בצורה משמעותית .

שלישית, עדת התביעה לא ידעה לתת הסברים טובים מדוע תמם חויב בעבור חודש מרץ 2011 בסכום העולה על 7,000 ₪. הסבריה היו מתפתלים היא לא ידעה להסביר התאמת סכום זה להסכמים ולכן אינני יכול לסמוך על עדותה כמרימה את הנטל בדבר נכונות החוב (ראו עדותה המתפתלת עמ' 14 -15).

אם לא די בכך, עדת התביעה לא הסבירה בתצהירה כדבעי כיצד בוצעו בפועל הזיכויים בעבור קנסות יציאה מסלקום. אמנם בחשבונות מופיע זיכויים שונים וגם הטבה בעבור מעבר מחברה אחרת. אולם לצד זאת לא הונח הסבר מתאים על ידי פלאפון בעזרת עדיה כיצד חושבו זיכויים אלו. בית משפט אינו אמור לספק הסברים בעצמו במקרה כזה ולבדוק אם זיכויים אלו עונים אחר ההסכמות החוזיות. תמיהה נוספת עולה מתכתובות מייל ששלח תמם לדהאן בקיץ 2010 בהם טען כי לא קיבל את הזיכויים בגין קנסות מעבר . דהאן בתשובה למייל טען כי הנושא בטיפול ולא הכחיש את הטענה כי לא בוצעו זיכויים מתבקשים. דהאן נשאל על תכתובות אלו אך טען לפני כי אינו זוכר (עמ' 26). עובדה זו בצירוף העובדה שלא צורפו חשבונות החיוב של קיץ 2010 מחזק את גרסת תמם לפיה פלאפון לא התנהלה בהתאם להסכמות החוזיות כבר מתחילת ההסכם.

בנוסף העדה נשאלה לדוגמא האם נכון שהחבילה שרכש תמם TOP1 כללה שיחות פנים ארגוניות בנוסף על 5 יעדים נוספים עד 1500 דקות הכלולים בחבילה ועל כך השיבה שאינה יודעת ועל מנת לתת תשובה עליה לעיין בחשבונית ספציפית המתייחסת למנוי עליו נשאלה (מנויי המסתים בספרות 800). הנה לך דוגמא טובה לפיה פלאפון לא התייחסה כלל לטענות תמם על חיובים שלא בהתאם להסכם. התעלמות מטענות אלו מחלישות את גרסתה ופועלות לרעתה.

לאור האמור לעיל פלאפון לא הביאה די ראיות להראות כי נטל השכנוע עבר ממנה לתמם ולא הוכיחה כדבעי כי תמם נותר חייב לה את החוב הנטען. מאידך עלה בידי תמם להראות כי פלאפון – בחלק מהמקרים - חייבה אותו שלא בהתאם למוסכם תוך שהיא מפרה את ההבנות אליהם הגיע עם נציגה מר דהאן.

כפועל יוצא מכך לא היה כל מקום לתבוע את עלות המכשירים ואם בחרה פלאפון לבטל את ההסכם שלא כדין היא יכולה לקבל את סעד ההשבה של המכשירים עצמם – סעד שכלל לא נתבע בכתב התביעה.

התוצאה

לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה. פלאפון יישא בהוצאות תמם בסך של 6,500 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פלאפון תקשורת בע"מ
נתבע: דוד תמם
שופט :
עורכי דין: