ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביגדור צבי רוזנבלט נגד רשות המיסים בישראל :


בפני כבוד הרשמת הבכירה טלמור פרס

מבקש
אביגדור צבי רוזנבלט

נגד

משיבים

  1. רשות המיסים בישראל
  2. משרד האוצר/המשרד הראשי
  3. היועץ המשפטי לממשלה

החלטה

בקשת התובע לפוטרו מתשלום אגרת משפט בהמרצת פתיחה שהגיש, במסגרתה מבקש הוא להצהיר על בטלות החלטת המשיבים 1 ו-2 לאסור כניסתו למשרדיהם, במסגרת עבודתו כאיש אחזקה בחברה המתחזקת את הבניין בו שוכנים המשרדים, בשל היותו אסיר משוחרר.

טענות התובע בתמצית:

התובע, אשר שוחרר ממאסר ביום 14.04.16, טוען כי השתחרר כשהוא חסר כל וכי בהליכים משפטיים אחרים ניתן לו פטור מתשלום אגרה. לטענתו, עד שהחל לקבל הבטחת הכנסה, התקיים מ-1,000 ₪, מסיוע של מכרים וחברים ונטל הלוואות לשם קיומו.

ביום 21.06.16 הופסק תשלום הבטחת ההכנסה למבקש וביום 01.05.16 החל לעבוד בשכר חודשי של 5,000 ₪.
על פי הצהרת המבקש, הוצאותיו מסתכמות בכ-5,100 ₪ לחודש וכוללות הוצאות כלכלה בסך 2,500 ₪, שכר דירה בסך 1,250 ₪, ארנונה ומים 200 ₪, חשמל כ-150 ₪, סיגריות – 500 ₪ ונסיעות. עוד מצהיר המבקש כי אין לו נכסים או חסכונות וכי הוא חב חובות לנושים שונים.
לבקשתו, מצרף המבקש תדפיס תנועות בחשבון בנק הדואר, 3 תלושי שכר המלמדים על הכנסה ממוצעת של 5,400 ₪, החלטות בהליכים שונים בהם קיבל פטור מתשלום אגרה ומסמכים שונים בהליך הפלילי שהתנהל כנגדו בעקבותיו נגזר עליו עונש מאסר.
עוד מציין המבקש כי פתוחים כנגדו תיקי הוצאה לפועל וחובותיו בהם מסתכמים בכ- 122 מליון ₪.

טענות המשיבה בתמצית:

המשיבה מתנגדת לבקשה כשהיא נסמכת על החלטת בית המשפט המחוזי בתביעה אחרת שהגיש המבקש, שם נדחתה בקשתו לפטור מאגרה ומבקשת לראות בתגובה שהוגשה להליך הנוסף כתגובה גם בתיק זה.
לטענתה, הבקשה אינה מפרטת במידה הנדרשת את מצבו הכלכלי האמיתי של המבקש, נכסיו ויכולתו לגייס את סכום האגרה מצדדים שלישיים, אלא מציגה מצג חלקי בלבד ומגמתי, המעורר סימני שאלה.
המשיבה מפנה לשתי החלטות שניתנו בעבר בהליכים פליליים כנגד המבקש, ומבקשת ללמוד מהן על התנהלותו בכל הקשור להברחת נכסים, ניהול ענייניו הכספיים של המבקש באמצעות צדדי ג', הסתרת נכסים באופן שלא ניתן לאתרם ולטענתה לא ניתן להסתמך על המצג המטעה שמציג המבקש ולקבוע כי הוא חסר יכולת כלכלית.

המשיבה טוענת עוד כי בית משפט זה אינו מוסמך לדון בתובענה ועותרת ל סלק את התביעה על הסף.

בתשובה לתגובת המדינה מוסיף המבקש כי בתי המשפט בהליכים שונים פטרו אותו מתשלום אגרה ועל החלטת בית המשפט בהליך אליו מתייחסת המשיבה, הוגש ערעור.
עוד נטען כי הנכס אשר חולט בהתאם להחלטה אליה הפנתה המשיבה, הנו חלק מהרכוש המשותף שלו ושל זוגתו לשעבר וכי הליך זה נמצא לפתחו של בית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר.

אשר לסמכות בית משפט זה לדון בתובענה, טוען המבקש כי התביעה הוגשה לערכאה זו לאחר שהוגשה בעבר לבית המשפט לעניינים מנהליים וזו נדחתה על הסף בהעדר סמכות עניינית לדון בה ולפיכך הוגשה לבית משפט זה.

ביום 01.12.16 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו נחקר המבקש.

מחקירת המבקש עולה כי הוא גרוש ולו 4 ילדים בגירים. המבקש סיפר כי יומיים לפני הדיון פוטר מעבודתו בשל החלטת המשיבים בעניינה הוגשה תביעה זו וכיום נותר חסר הכנסה.
המבקש שב ומפנה להחלטות בתי המשפט בערכאות השונות בהן ניתן לו פטור מתשלום אגרה.
המבקש העיד כי הוא מתגורר בדירת חדר באשדוד מאז שחרורו ומשלם בגינה 550 ₪, לאחר סיוע של המדינה בהיותו אסיר משוחרר. עוד העילדיו אשר סייעו לו בעבר, אינם מסייעים לו עוד.

במהלך הדיון הוברר כי ניתן בעניינו של המבקש צו כינוס נכסים ולפיכך ההליכים בתיק עוכבו.
לאחר שהמבקש פעל לביטול צו כינוס הנכסים, לטענתו בשל העדר יכולת לשלם 500 ₪ בחודש לתיק הכינוס לאחר שפוטר ממקום העבודה, שב ועתר למתן החלטה בבקשה לפטור מאגרה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים, אני מוצאת לנכון לפטור את המבקש מתשלום האגרה. להלן נימוקיי:

תקנה 14.( א), (ג), (ד) ו- (ה) לתקנות בתי המשפט ( אגרות), התשס"ז- 2007, קובעת:

"14. (א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.
...
(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.
(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה ( ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:
(1) החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה;
(2) הכרזה כי המבקש הוא חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69 ג לחוק ההוצאה לפועל;
(3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [ נוסח חדש], התש"ם-1980.
(ה) קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה ( ג)".

בשים לב להוראות התקנה, יש לבחון קיומם של שני מבחנים מצטברים, האחד – יכולתו הכלכלית של המבקש לשאת בתשלום אגרת בית המשפט והשני – האם ההליך מגלה עילת תביעה הראויה להתברר בבית המשפט.
נטל השכנוע כי מתקיימים תנאים אלה מוטל על המבקש, תוך שעליו להציג פרטים מלאים בנוגע למצבו הכלכלי.

לאחר שבחנתי את בקשת המבקש על נספחיה ושמעתי את דבריו, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקש הרים הנטל והוכיח חוסר יכולתו הכלכלית לשאת בתשלום האגרה.
ערה אני לטענות המשיבים כי יש ללמוד מקביעות בית המשפט בהליך הפלילי שהתנהל כנגד המבקש, בעקבותיו ריצה עונש מאסר, שם יוחסה לו התנהלות המלמד על הברחת נכסים ועבריינות מתוחכמת של הסוואה והסתרה, יחד עם זאת, אני סבורה כי לא עלה בידי המשיבים, במסגרת הליך זה, לסתור טענות המבקש ולפיהן לאחר ריצוי עונש המאסר, נותר חסר כל ואינו יכול לשאת בתשלום אגרת משפט.

המבקש הציג מספר החלטות הפוטרות אותו מתשלום אגרה בהליכים משפטיים שונים שהתנהלו בעניינו בשנתיים האחרונות. החלטות אלו, בצירוף העובדה כי שולמה למבקש הבטחת הכנסה במהלך תקופה זו, מהוות ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה.
כמו כן, המבקש פוטר מעבודתו, הוא חב חובות בהוצאה לפועל הנאמדים בכ- 122 מליון ₪, הצהיר כי אין ברשותו נכסים וחסכונות וכי אינו יכול עוד להסתייע בקרובים ובני משפחה.

די באלה, לטעמי, כדי להצביע חסרון כיס של המבקש ולא עלה בידי המשיבה לסתור טענה זו.

אשר לשאלה האם ההליך מגלה עילת תביעה - פרשנות הצירוף " מגלה עילה" באה לידי ביטוי בע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים במשפטיים):

"... אין די בהוכחת חוסר יכולת זה אלא יש להראות גם כי ההליך " מגלה עילה". מתקין התקנות ביקש בדרך זו למנוע ככל שניתן מצב בו אי תשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יהווה צינור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך בזבוז של משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים ללא צורך.
מאיזון זה מתבקשת גם הפרשנות הראויה של המונח " מגלה עילה" שבתקנות. על הדן בבקשה לפטור מאגרה לבחון אם אין המדובר בהליך סרק, בהליך שאין לו תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה.
במובן זה, על הדן בבקשה לפטור מאגרה מטעמי חוסר יכולת כלכלית לבחון למעשה אם נכון הוא לראות את מגיש ההליך כאילו שולמה האגרה במובן זה של רצינות ההליך ויסודו בדין ובעובדה.
...
בה בעת, אין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדוייקת באשר לסיכוייו. "אין לנהל עם התובע דקדוקי עניות בקשר לסיכוייו לזכות בתביעה" (ע"א 398/62 כהן נ' כהן, פ"ד יז 1824, 1829). המדובר בנטל הוכחה קל המוטל על המבקש, קל מזה המוטל עליו בענייני הפקדת ערבון ( ראו ע"א 2642/03 חרזאן מרואן נ' כונס הנכסים הרשמי ( לא פורסם); רע"א 1457/03 גור יהודה נ' בנק המזרחי המאוחד ( לא פורסם)).
כשם שלא נבחנת עילת התביעה לגופה במסגרת תקנות האגרות במקרה בו משולמת האגרה, כך אין לבחון את עילת התביעה לגופה במקרה של חוסר יכולת כלכלית. יש לבחון על כן רק את העילה לכאורה, ולבחון שאין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש. אין לדרוש כי יהיה המדובר בעילה שסיכוייה טובים ( ראו ע"א 1741/00 זהבה ריטה נ' עדנה קוט ואח' (לא פורסם); ע"א 4074/99 דוד אשור נ' פקיד שומה ירושלים ( לא פורסם); רע"א 4714/98 דן גולני נ' נוריץ יוניון חברה לביטוח בע"מ ( לא פורסם)). תוצאה אחרת היתה מביאה למצב בלתי ראוי בו מי שהוא חסר יכולת כלכלית ידרש לעמוד בתנאי סף לדיון בבקשתו – לגופה - החמורים מאלו של בעל דין ששילם אגרה.
פירוש מצמצם זה של הביטוי " מגלה עילה" שבסעיף 13( ב) לתקנות ולפיו די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית – לצד חוסר היכולת הכלכלית – בכדי ליתן פטור מאגרה על פי תקנה 13( ב), נקבע בשורה של החלטות ופסקי דין שיצאו תחת ידי בית משפט זה. כך למשל, סיכויי ההליך נחשבו " קלושים" מקום בו מדובר בערעור שני על החלטה שלא לתת פטור מאגרה בשל היעדר עילה ( רע"א 6023/99 דרור רות ( מירי) נ' אביבה רשפון ( לא פורסם); כך גם במקום בו דובר בעתירה " אשר מעורבבים ומגובבים בה עניינים רבים", ושהיא " מנוסחת בלשון בלתי בהירה וברורה כך שלא ניתן להבין ממנה מה מבוקשו של המבקש ( בשג"צ 4388/94 שאול בר-נוי נ' משטרת ישראל, (לא פורסם); בג"ץ 8416/04 רות כרמי נ' האחות הראשית הארצית ( לא פורסם)) או בעתירה שאינה אלא " הטחת אשמות, נטולות תשתית עובדתית מינימלית" (בג"ץ 8772/02 שקד שלמה נ' שר המשפטים ( לא פורסם)). לא נמצא כי ההליך מגלה עילה, עוד, במקרה בו היה ברור כי ההליך הוגש לערכאה שאינה מתאימה ואינה מוסמכת לדון בהליך ( ראו בג"ץ 7584/04 מרדכי יהודאי נ' שר הפנים ( לא פורסם); בשג"ץ 5318/04 ריאד פרחאן טאפש נ' פתחון לב ( לא פורסם)), כמו למשל עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד פסק דין של בית משפט שניתן בערעור ( ראו בשג"ץ 3784/04 נחום קרליץ נ' ועדת הבחירות ( לא פורסם)).
אין זו כמובן רשימה סגורה של מקרים. יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו תוך איזון בין האינטרסים השונים שעל הכף".

11. על מנת לעמוד ברף בכל הקשור להוכחת עילת תביעה, די בכך שבית משפט מוודא כי אין מדובר בהליך חסר סיכוי ממש. מהאמור לעיל עולה, כי יש לפרש פירוש מצמצם של הביטוי "מגלה עילה" במסגרת בקשה לפטור מאגרה ו אין לדקדק בשלב זה בשאלת סיכויי ההליך.

המשיבה, בהפנותה לרע"א 7551/00 יהוכין פוקס נ' אלברט קצנלבוגן (פורסם במאגרים משפטיים – להלן "רע"א 7551/00"), טוענת כי לא ניתן להעריך את שווי הסעד ההצהרתי המבוקש, ולפיכך הסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי, זאת מכוח סמכותו השיורית.

המבקש טוען מנגד כי לבית משפט זה יש סמכות לדון בתובענה בהתאם להוראות סעיף 75 לחוק ביתי המשפט ( נוסח משולב), תשמ"ד-1984 לפיו: "כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". לפיכך, משהסעד המבוקש בכתב התביעה הינו צו עשה ביחס למשיבה, יש לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה.
עוד טוען המבקש כי התביעה הוגשה בעבר לבית המשפט לעניינים מנהליים אשר קבע כי הוא נעדר סמכות לדון בה ומחק אותה וכי ניתן לשום ולכמת את הסעד בהתאם להפסדי השכר שעלולים להיגרם לו כתוצאה מפיטוריו.

12. מקום בו תלויה ועומדת בקשת המשיבים לדחיית התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית, בקשה שהסמכות להכריע בה נתונה למותב הדן בתיק ונוכח המחלוקת בענין זה, אני סבורה כי לא ניתן לקבוע כבר עתה קביעה ולפיה כי סיכויי ההליך קלושים, אף אם אינם גבוהים במיוחד.

13. מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי עילת התביעה, איני מוצאת לנכון לשלול טענות המבקש כי ניתן להעריך את שוויו הכספי של הסעד המבוקש בכתב התביעה.
למעלה מן הצורך יצוין, כי אף אם יקבע כי יש לקבל את טענות המשיבים ולפיהן הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי, הרי שמכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט, רשאי בית המשפט להעביר את הענין שלפניו לבית המשפט המוסמך ואין בכך כדי לשלול קיומה של עילת תביעה.

לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
בשלב זה וקודם ניתנה החלטה בעניין הסמכות העניינית, פטור המבקש מתשלום אגרת משפט.
ככל שתשתננה הנסיבות באופן המצדיק פניה מחדש בעניין האגרה, רשאים הצדדים לעורר בקשה מתאימה.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אביגדור צבי רוזנבלט
נתבע: רשות המיסים בישראל
שופט :
עורכי דין: