ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלוקל בע"מ נגד עיריית חיפה :

בפני כבוד ה שופט אלכס קיסרי

עותרת

אלוקל בע"מ

נגד

משיבה

עיריית חיפה

פסק דין

עתירה המכוונת כנגד חמש דרישות לתשלום היטלי פיתוח ששלחה המשיבה, עיריית חיפה ("העירייה"), בגין עבודות התקנת תאורה שבוצעו ברח' בהרב יקותיאל במפרץ חיפה, במקרקעין הידועים כחלקות 74–77 ו-86–87 בגוש 11574 ומצויים בתחום שיפוטה של העירייה ("המקרקעין").

תמצית העובדות ועיקר הטענות

ביום 1.5.16 שלחה העירייה לעותרת דרישות תשלום מכוח חוק העזר לחיפה (סלילת רחובות) תשס"ח–2008 ("חוק העזר"), בסכום כולל של 193,880 ₪, בגין עבודות תאורה שבוצעו ברחוב בהרב יקותיאל בקטע שבין רחוב חלוצי התעשייה לבין רחוב האצטדיון הגובלים במקרקעין ("דרישות התשלום"). העבודות בוצעו במהלך שנת 2014, וכללו התקנת מרכזיית תאורה חדשה והתקנת פנסים וזרועות שחוזקו לעמודי תאורה קיימים ("עבודות התאורה"), במקטע שבין רחוב חלוצי התעשייה ועד לצומת רחוב בהרב יקותיאל ורחוב החיטה. את העבודות ביצעה חברת מנורה איזו אהרון בע"מ ("החברה המבצעת").

לטענת העותרת, היא פנתה ביום 3.4.16 לעירייה בבקשה לשיפור התשתיות והתאורה ברחובות בהרב יקותיאל והחיטה (נספח ג' לכתב העתירה) ולאחר מכן קיבלה, להפתעתה, את דרישות התשלום.

העותרת טענה כי עבודות התאורה בוצעו באופן שרירותי ומבלי שנתקבלה החלטה על ביצוען. עוד נטען כי החוזה לביצוע עבודות התאורה נחתם בין העירייה לחברה המבצעת כבר ביום 26.7.12 בעוד שהעבודות בוצעו בשנת 2014, כחלוף כשנתיים, ודרישות התשלום נשלחו רק בשנת 2016. נטען כי מלשון ההסכם (שצורף לתגובה לבקשה לגילוי מסמכים) עולה כי העבודות אינן להתקנת תאורה אלא לתיקון נזקים, שינויים ותוספות אשר אינן מקימות עילה להטלת חיובים מכוח חוק העזר. העותרת הפנתה להזמנות העבודה ששלחה העירייה לחברה המבצעת (נספח ה' לעתירה), שמהן עולה כי העבודות, הכוללות הרכבת 12 פנסים וזרועות, נעשו בעמודי תאורה קיימים, וכן הותקנה מרכזיית חשמל. העבודות נעשו רק בחלק מרחוב בהרב יקותיאל. לטענת העותרת שימוש בעמודי תאורה קיימים מנתק את הזיקה הישירה בין העבודות לבין החיוב בהיטל, מכיוון שהעבודות הן של תיקון ואחזקה הממומנות מתשלומי הארנונה השוטפים. נטען עוד כי דרישות התשלום הן לקוניות, אינן מפרטות את העבודות שבוצעו והן נשלחו לעותרת, כמו גם לבעלי נכסים גובלים נוספים, באופן שרירותי וללא קשר בין עלות ביצוע העבודות לבין החיובים שנכללו בדרישות התשלום. נטען עוד כי דרישות התשלום, שנשלחו לעותרת כמו גם לבעלי נכסים גובלים נוספים, הן לקוניות, אינן מפרטות את העבודות שבוצעו, הן שרירותיות וחסרות הנמקה, והחיובים אינם עומדים ביחס לעלות ביצוע העבודות. העירייה לא ציינה את היקף דמי ההשתתפות שנגבו בעבר מהעותרת או מבעלי הנכסים הגובלים, ולא פירטה בגין אילו עבודות נגבו דמי השתתפות. עוד נטען כי העלויות בגין עבודות התאורה מסתכמות בסך כולל של 112,805.37 ₪, ואילו סכומי ההיטל שבהם חויבו העותרת ובעלי הנכסים הגובלים עולים בהרבה על סכומי העלויות, עד כדי עשיית עושר ולא במשפט והעשרת קופתה של העירייה שלא כדין. לחילופין נטען כי תעריף היטל הסלילה, שממנו נגזר סכום ההיטל בגין עבודות התאורה, גבוה מהתעריף הקבוע בחוק העזר, ולכן הסכום שניתן לגבות מן העותרת אינו עולה על 11.71 ₪ לכל מ"ר. בעניין זה הפנתה העותרת לפסק דינו של בית משפט זה בעת"מ 10988-09-15 ויצמן נ' עיריית חיפה (28.2.16) (" עניין ויצמן"), שבו נקבע שבהתאם לסעיף 14 לחוק העזר יש לעדכן את שיעור ההיטל לפי ההבדל בין המדד שפורסם ביום 15.1.08 למדד שפורסם ביום 15.9.06, ולכן סכום היטל הסלילה המעודכן הוא 99.08 ₪ למ"ר. בנוסף לכך נטען כי מאחר שבין מדד יוני 2014 למדד אפריל 2016 חלה ירידה של 1.5%, הסכום המעודכן של היטל סלילה הוא 97.59 ₪, ובהתאם לכך הסכום שניתן לגבות בגין עבודות התאורה רק 11.71 ₪ למ"ר, המהווה 12% מסכום היטל הסלילה, ואילו בדרישות התשלום נקבה העירייה בסכום של 18.5 ₪. בדיון שהתקיים ביום 12.12.16 הוסיפה העותרת וטענה כי בקשר עם סלילת רחוב בהרב יקותיאל שולם בעבר היטל סלילה מלא ( עמ' 4 לפרוטוקול).

בתשובה לעתירה טענה העירייה כי ההיטל בגין עבודות התאורה הושת על העותרת כדין ובהתאם להוראות סעיף 5 לחוק העזר. לטענתה, החיוב על פי שיטת ההיטל מנתק את זיקת המימון שבין התשלום הנדרש בדרישות התשלום לבין עלותה הממשית של העבודה שבוצעה, וכי סכום החיוב תואם את הוראות חוק העזר. עוד טענה העירייה כי בגין עבודות התאורה חויבה העותרת בשיעור של 12% מסכום ההיטל בגין סלילה הקבוע בחוק העזר, וסכום זה מבוסס על תחשיב שנבדק ואושר בידי משרד הפנים (נספח ו' לתשובה). נטען גם כי החיוב בשיעור 12% מסכום היטל הסלילה מבוסס על ההנחה שביסוד סעיף 5 לחוק העזר, שבעבר שולמו דמי השתתפות בקשר עם סלילת הרחוב. כן נטען כי בדרישות התשלום לא נפל פגם, שכן הן כוללות את כל הפרטים הנדרשים: מיקום הנכס, שטחו, תעריף החיוב ומועד העבודות, וממילא על פי סעיף 3(ג) לחוק העזר גם אם נפל פגם בדרישת התשלום אין בו כדי לאיין את החבות בהיטל. בנוסף, העירייה דחתה את טענת העותרת כי תעריפי החיוב שגויים וגבוהים מהתעריף הקבוע בדין.

דיון

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שאין מנוס מדחיית העתירה.

סעיף 2 לחוק העזר קובע עת העילות לחיוב בהיטל, ובחלקו הרלוונטי נאמר כך:

"2 (א) היטל סלילת רחובות נועד לכיסוי הוצאות העיריה בשל סלילת רחובות בתחומה, בלא זיקה לעלות ביצוע עבודות סלילת רחוב הגובל בנכס נושא החיוב.
(ב) היטל סלילת רחובות יוטל על בעל נכס גובל, בהתקיים אחד מהתנאים האלה:
בשל סלילת רחוב הגובל בנכס או קבלת החלטה על סלילת רחוב גובל;.....
בשל בניה חדשה בנכס או הוספת בניה;
בשל שינוי ייעודו של שטח חקלאי או שימוש חורג בשטח חקלאי.
(ג) היטל שעילתו בנייה חדשה בנכס, בניה שהוספה לנכס, שינוי ייעודה של אדמה חקלאית או שימוש חורג באדמה חקלאית, ישולם גם אם נסלל הרחוב הגובל בנכס לפני תחילתו של חוק עזר זה " (ההדגשה הוספה, א"ק) .

בחלקו הרלוונטי של סעיף 1 לחוק העזר מצויה הגדרה של עבודות סלילה, ואלה כוללות גם התקנת תאורה:

""סלילת רחוב" – סלילה, הרחבה, צמצום, הגבהה, השלמה וכיוצא באלה; בין אם בוצעה הסלילה בבת אחת, או בשלבים המפורטים להלן, כולם או מקצתם; אין הכרח שהשלבים יבוצעו בסדר שבו פורטו:
...
(11) התקנת תאורה ברחוב, לרבות התקנת רמזורים;
..." (ההדגשה הוספה, א"ק).

סעיף 5 לחוק העזר קובע :

"5(א) התקבלה החלטה לסלול מדרכה או להתקין תאורה ברחוב, על פי אישור העיריה כאמור בסעיף 2(ב) או נסללה מדרכה, או הותקנה תאורה ובעל הנכס הגובל שילם בעבר תשלום דמי השתתפות בגין סלילת כביש לפי חוקי עזר קודמים, תיחשב סלילת המדרכה או התקנת התאורה כסלילת רחוב ובעל הנכס הגובל ישלם בעד סלילת המדרכה או התקנת תאורה כאמור, היטל בשיעורים המפורטים להלן:
בגין סלילת המדרכה...
בגין התקנת תאורה בלבד 12% מההיטל שיש לשלם כמפורט בתוספת הראשונה, בעבור שטח הקרקע או הבניין שבעבורם שולם בעבר;..." (ההדגשה הוספ ה, א"ק).

מהוראות חוק העזר המובאות בסמוך לעיל עולה כי התקנת תאורה היא חלק ממרכיבי פעולות סלילה, ובהתאם לכך ניתן לחייב בגינה בהיטל סלילה, אם כי בשיעור מופחת של 12%, כמתחייב מסעיף 5 לחוק העזר. מטענות הצדדים מסתבר שקיימת מחלוקת עובדתית בשאלה אם מדובר בהתקנת תאורה או בעבודות תחזוקה בלבד. כבר נפסק שעל רקע סדרי הדין המאפיינים את ההליך המנהלי, הערכאה המנהלית אינה האכסניה המתאימה לבירורים עובדתיים הכרוכים לעתים בתקיפת דרישות תשלום היטלי פיתוח. עם זאת, ובהעדר חלופה מתאימה, נדרש שהעובדות יתבררו בגדר הליך העתירה המנהלית ובמגבלות המתחייבות מאופיו של ההליך (עת"מ 3411-05-12 טכנולוגיות להבים בע"מ נ' עיריית נהריה (20.3.13)).

בהיבט העובדתי, העותרת טענה כי העבודות שבוצעו, הכוללות התקנה של 12 פנסים וזרועות על גבי עמודים קיימים ברחוב והתקנה של מרכזיית תאורת חשמל, הן עבודות תיקון מזדמנות ואינן עבודות התקנת תאורה. לביסוס הטענה הפנתה העותרת לחשבונות והזמנות עבודה שהגישה החברה המבצעת לעירייה, ובהם צוין כי התשלום הוא בגין "עבודות תאורה מזדמנות". בנוסף, העותרת צירפה את החוזה שנערך ביום 26.7.12 בין החברה המבצעת לעירייה, שכותרתו היא "חוזה לביצוע עבודות תיקוני נזקים עקב תאונות דרכים ומפגעים אחרים, עבודות שינויים ותוספות במתקני חשמל הקיימים לתאורת חוץ, עבודות שירות ותחזוקת שבר למתקני חשמל ותאורת חוץ כולל חופים בשטח שיפוט עיריית חיפה". לשיטת העותרת, מסמכים אלו תומכים בטענתה שמדובר בעבודות תחזוקה ולא בעבודות התקנת תאורה. גרסת העירייה בעניין זה היא כי התאורה הותקנה אמנם על עמודים קיימים, אולם עמדתה היא שאין מדובר בעבודות לתיקון נזקים או בעבודות תאורה מזדמנות אלא בעבודות להתקנת תאורה חדשה, ברחובות שקודם לכן לא הייתה בהם תאורה.

מתמונות שהצדדים צירפו לכתבי הטענות מסתבר שכטענת העותרת התאורה אכן הותקנה על עמודים קיימים, אולם לדעתי עובדה זו כשלעצמה אינה סותרת את טענת העירייה שמדובר בהתקנת תאורה. תמיכה למסקנה זו מצויה בפניית העותרת לעירייה מיום 3.4.16 (נספח ג' לכתב העתירה), שבו היא הלינה כי "המדובר ברחובות המאופיינים בחוסר תאורה", וכן באמור בעיקרי הטיעון שהיא הגישה, שם נאמר כי "המדובר באזור מסחרי מוזנח, בעל כבישים משובשים, חסר מדרכות ברובו, וחסר תאורה..." (סעיף 18 לעיקרי הטיעון). זאת ועוד, בדיון שהתקיים ביום 12.12.16 טענה העותרת שברחוב "הייתה תאורה פרוביזורית" וכי "עמודי התאורה היו כבר קיימים מזה עשרות שנים (כעמודי חשמל)", אלא שהיא לא הניחה תשתית עובדתית המאפשרת להסיק שהעבודות שנעשו הן רק לתחזוקה של תאורה שהייתה קיימת כבר קודם לכן. לעומת זאת, בתשובת העירייה שנתמכה בתצהיר, נאמר שברחוב בהרב יקותיאל לא הייתה קיימת תאורה, ועבודות התאורה נועדו להתקנתה (סעיפים 1 ו-11 לתשובה), ולדעתי העותרת לא הרימה את הנטל להפריך את הדברים. משום כך אני קובע כי מדובר בעבודות להתקנת תאורה, ואני דוחה את טענות העותרת שהעבודות שבוצעו הן עבודות שיקום או תחזוקה.

נוכח מסקנה זו, שעבודות התאורה אינן עבודות תחזוקה כי אם התקנת תאורה, מתייתר הצורך להידרש לטענת העותרת כי עבודות תחזוקה מנתקות את הזיקה הישירה בין העבודות לבין החיוב בהיטל, ובהעדר זיקה כאמור הדרישה היא לתשלום מס שרשות מקומית אינה מוסמכת להטילו. לתמיכה בטענה זו הפנתה העותרת לע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום, פ"ד נז(1), 344 (2002), אלא שההלכה שנפסקה באותו עניין בוטלה בעע"מ 2314/10 עיריית ראש העין נ' אשבד נכסים בע"מ (24.6.12) (" עניין אשבד"), שבו חזר בית המשפט על הדברים שנאמרו בעע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' צרפתי (5.9.07) (" עניין צרפתי") ולפיהם:

"...רשויות מקומיות מוסמכות לגבות היטלים בתנאי שיישמרו שני תנאי-סף: הראשון, שהגבייה תותנה בכך שהוקמו תשתיות בפועל ברחוב גובל באופן שמקיים זיקה של הנאה ישירה בין עלות התשתיות לבין החיוב הראשוני בהיטל. במילים אחרות: שיטת ההיטל נשענת על זיקה של הנאה בין ביצוען של עבודות תשתית ברחוב גובל ונשיאה בעלותן לבין עצם החיוב בהיטל. זיקה זו יוצרת את עילת החיוב בהיטל והיא בבחינת תנאי-בלעדיו-אין לגבייתו (ע"א 263/78 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לג(1) 757, 763 (1979))...".

נוכח מסקנתי שעבודות התאורה היו התקנת תאורה כמשמעה בחוק העזר, וכאשר אין מחלוקת שמדובר ברחוב הגובל במקרקעין, המסקנה המתבקשת היא שהחיוב שהושת על העותרת מקיים את זיקת ההנאה הנדרשת ולכן לא נפל בו פגם.

אני דוחה את טענות העותרת כי סכום ההיטל הוא מופרז וגבוה מההוצאות הממשיות שהוציאה העירייה בגין עבודות התאורה. טענה זו הייתה יכולה להישמע במקום בו החיוב היה מבוסס על "דמי השתתפות", אולם אינה רלוונטית כאשר, כבענייננו, החיוב מבוסס על שיטת ההיטל. חיוב המבוסס על שיטת ההיטל הוא חד פעמי ובבסיסו עומד חישוב הוצאותיה, הנוכחיות והעתידיות, של הרשות המקומית, וזאת בשונה מדמי ההשתתפות המבוססים על הסכום הנדרש בפועל למימון העבודות שבגינן הוטל החיוב ((להבחנה בין שיטות אלה ומשמעותן ראו ע"א 4435/92 עיריית ראשון לציון נ' חב' מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3) 321, 326 (1998), וע"א 1386/10 המועצה המקומית באר יעקב נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (29.2.12)). בבסיס החיוב בהיטל עומד תחשיב כלכלי הצופה את הוצאותיה של הרשות המקומית, ובהתאם להן נקבע תעריף ההיטל המוכפל בשטח הנכס (שטח קרקע ושטח בנוי) החייב בהיטל. לכן, כאשר מדובר בחיוב על פי שיטת ההיטל אין צורך בהתאמה מדויקת בין עלות העבודות להיטל הנדרש. וכדבריו של בית -המשפט בע"א 620/82 מועצת עיריית הרצליה ואח' נ' רשף ואח', פ"ד לז(4) 57, 65 (1983):

"... בעוד שהחוק מתשכ"ו מחייב בעל נכס גובל בדמי השתתפות, שמטיבם קשורים קשר הדוק עם שירות מאוד מיוחד והוצאה מוגדרת ומיוחדת, כמוסבר לעיל (קטע רחוב), הרי החוק מתשל"ו דן בהיטל, שהוא חיוב במובן הרבה יותר רחב, שיש לו אמנם זיקה למתן שירות אבל לא זיקה הדוקה ומיוחדת, לקטע הרחוב הגובל".

דברים אלו נכונים גם בענייננו, ויש בהם מענה גם לטענת העותרת שלא נמסר לה מידע בקשר לעלויות עבודות התאורה. כמוסבר, נושא העלויות אינו רלוונטי לקביעת סכומי ההיטל, ולכן גם אין באי מסירת המידע הצדקה לביטול דרישות התשלום.

גם הטענה בדבר העדר הנמקה לדרישות התשלום אינה יכולה להועיל לעותרת. לטענתה, דרישת התשלום נשלחה ללא פרטים מהותיים כגון מועד תשלום דמי ההשתתפות, שיעורם ובגין איזה חלק מהסלילה הם שולמו. כמו כן טענה העותרת שלא נמסרו פרטים על מהות העבודות שבוצעו והיקפן, וכל שפורט היה מועד העבודות וסכומי החיוב בגינן. סעיף 3(ב) לחוק העזר קובע כי לצורך חיוב בהיטל על העירייה למסור לחייב דרישת תשלום "ובה יפורטו הסעיף בחוק העזר שמכוחו הוטל ההיטל, שיעורי ההיטל, המועד לתשלומו, שטח הנכס ותעריפי ההיטל אשר שימשו בסיס לחישוב סכום ההיטל ודרכי תשלום ההיטל; ההיטל ישולם לעירייה בתוך 30 ימים מיום מסירת הדרישה". בדרישות התשלום שנשלחו לעותרת נכללים הפרטים המנויים בסעיף 3(ב) למעט ציון הסעיף בחוק העזר שעליו נסמכה העירייה, אולם אין מחלוקת שפרט זה נמסר במכתב תשובה מיום 17.7.16, במענה לפניית העותרת לקבלת פרטים נוספים. באותו מכתב ציינה העירייה את הסעיף בחוק העזר שמכוחו הוטל החיוב, פירטה את העבודות שבוצעו, וצירפה אסמכתאות בקשר להזמנת עבודות התאורה. נמצא שזמן קצר לאחר משלוח דרישות התשלום היו בידי העותרת כל הנתונים הנדרשים בקשר לחיובה בהיטל כאמור ומכל מקום, סעיף 3(ג) לחוק העזר קובע שאין בפגמים בדרישת התשלום כדי לבטל חובת תשלום ההיטל ואין בהם לאיין את דרישות התשלום ( וראו גם ע"א 1842/97 עיריית רמת גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת-גן, פ"ד נד(5) 15, 24 (2000), שבו התקבל ערעורה של הרשות המקומית על פסק הדין בת"א ( ת"א) 433/91 מנחמי מגדלי דוד רמת-גן נ' עיריית רמת גן (3.2.97), ונפסק, ברוב דעות, שהפרת חובת ההודעה אינה פוגמת בתוקפו של החיוב).

אוסיף עוד, ולא מעבר לדרוש, שכשלעצמה טענת העדר ההנמקה נראית לי סתמית משהו. על רקע נוסחו של סעיף 3(ב) לחוק העזר המפרט את המידע הנדרש בדרישת התשלום, ועל רקע ההלכה הנוהגת בנוגע למימון תשתיות עירוניות בדרך של תשלומי היטלים, להבדיל מתשלומי דמי השתתפות (ראו, בין השאר, עניין אשבד, עניין צרפתי ובר"מ 5539/08 רוני דו השקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה (22.2.10) ), לא ברור מהו טיב או תוכן ההנמקה שלדעת העותרת הייתה צריכה להיכלל בדרישות התשלום, ומדוע העדרה של הנמקה כזו פוגם בתוקפן של דרישות התשלום.

יוער כי האמור לעיל רלוונטי גם לטענות העותרת בעניין העדר הסבר מצד העירייה בנוגע לסכום דמי ההשתתפות ששולמו בעבר, ובקשר לתחשיב שלפיו חויבה העותרת בסכום המהווה 12% מתעריף היטל הסלילה. לפי סעיף 5(א) לחוק העזר, תשלום דמי השתתפות בעבר הוא הבסיס לקביעת השיעור של 12% מתעריף היטל הסלילה כחיוב עבור התקנת תאורה, והעותרת לא הצביעה על הוראה כלשהי, בדין בכלל או בחוק העזר בפרט, התומכת בטענתה שיש להביא בחשבון – על דרך קיזוז או אחרת – את דמי ההשתתפות ששולמו בעבר. לא מעבר לדרוש אציין שחובת הראיה בעניין תשלום דמי השתתפות בעבר מוטלת על העותרת, ופרט לטענה סתמית בעניין זה לא הביאה העותרת ראיה כלשהי לתשלום כזה בעבר.

אשר לעניין התחשיב, כפי שכבר צוין לעיל, מבחינה כספית אין חפיפה בין עלות עבודות התאורה שבוצעו לסכומים שצוינו בדרישות התשלום. סכום ההיטל נקבע בחוק העזר, והוא חושב בהתאם לגודל הנכס והקרקע. העירייה צירפה את תחשיב היטל הסלילה (נספח ו' לתשובה) שנבדק ואושר בידי משרד הפנים, והעותרת לא העלתה טענות כנגד סבירות התעריפים שנקבעו בו.

אני דוחה גם את טענות העותרת כי העבודות בוצעו מבלי שהעירייה קיבלה החלטה טרם ביצוען. סעיף 2(ב) לחוק העזר קובע שהיטל סלילה יוטל על בעל נכס גובל, בין היתר, "בשל סלילת רחוב הגובל בנכס או קבלת החלטה על סלילת רחוב גובל;...". חוק העזר מטיל חובה לקבל החלטה על ביצוע העבודות כתנאי לחיוב בהיטל, והאירוע "המגבש" את עילת החיוב הוא עצם ביצוע עבודות התקנת התאורה.

בשולי הדברים אתייחס לטענות העותרת המוסבות על פסק הדין בעניין ויצמן. באותו עניין פסק בית משפט זה בנושא הצמדת סכומי ההיטל, וליתר דיוק, בסוגיית היחס בין הוראת ההצמדה בסעיף 14 לחוק העזר להוראת ההצמדה הכללית בחוק העזר לחיפה (הצמדה למדד), תש"ן–1990. העותרת ביקשה להסתמך על פסק הדין בעניין ויצמן, ומן הפירוט המובא בסעיפים 23–25 של עיקרי הטיעון ניתן להבין שטענתה היא שסכום היטל הסלילה – שממנו יש לגזור את סכום ההיטל בגין התקנת תאורה – עומד על 97.59 ₪ למ"ר. העירייה טענה שנושא זה לא עלה בכתב העתירה ואין להידרש לו, ובנוסף, שעל פסק הדין בעניין ויצמן הוגש ערעור לבית המשפט העליון שטרם הוכרע (עע"מ 2554/16). הגם שבעיקרו של דבר יש ממש בטענת העירייה שטענות העותרת המוסבות על פסק הדין בעניין ויצמן לא נטענו בכתב העתירה, קיים נימוק נוסף ומשמעותי יותר לדחיית טענותיה של העותרת בעניין זה. עיון בפסק הדין בעניין ויצמן מלמד שסכום ההיטל שעמד לדיון שם היה 97.50 ₪ למ"ר (סעיף 9 לפסק הדין). סכום זה נקבע בשעתו ופורסם בקובץ תקנות 714 מיום 5.2.08. אלא שמאז 7.1.14 סכום זה אינו רלוונטי, מפני שבאותו יום התפרסם בקובץ תקנות 799 תיקון לתוספת הראשונה של חוק העזר, שממנו עולה שסכום ההיטל הוא 155.72 ₪ למ"ר (שהוא, אגב, הסכום המצוין בתחשיב היטל סלילה שצורף כנספח ו' לתשובת העירייה). לכן, סכום ההיטל שבו חויבה העותרת, היינו 18.50 ₪ למ"ר, תואם את האמור בסעיף 5(א) לחוק העזר שלפיו התקנת תאורה תחויב ב-12% מסכום היטל הסלילה.

סיכומו של דבר, משלא נמצא יסוד מספיק לטענותיה של העותרת, אין מנוס מדחיית העתירה.

העותרת תשלם לעירייה שכר טרחת עורכי דין בסכום של 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלוקל בע"מ
נתבע: עיריית חיפה
שופט :
עורכי דין: