ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יונה כהן נגד מאיר דנינו :

בפני כבוד ה שופטת אורית ליפשיץ

המשיב- תובעים

מאיר דנינו

נגד

המבקשים- נתבעים

  1. יונה כהן
  2. דוד אואנינו
  3. גרציה אפריאט
  4. קולין אואנינו
  5. מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום

פסק דין

מבוא

בפני בקשה לדחיית התביעה שבכותרת, עקב העדר סמכות עניינית של בית משפט השלום לדון בתובענה , בתכונתה הנוכחי.

התביעה שבכותרת הינה למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע הוא בעל הזכויות או הזכאי להירשם כבעל הזכויות ב דירה הנמצאת ברחוב האבות 44 בעיר באר שבע, והידועה כתת כחלק מחלקה 17 בגוש 38004 (להלן: "הדירה").

תמצית טיעוני הצדדים

לטענת המבקשים ( הנתבעים) , הם יורשי המנוח משה אואנינו ז"ל, הבעלים של דירה אשר הרישום לגביה מצוי בלשכת רישום המקרקעין , והידועה כתת חלקה 2 בחלקה 223 בגוש 38004.

לטענתם, הדירה רשומה בבעלות רשות הפיתוח בלשכת רישום המקרקעין ואינה מנוהלת ברשות מקרקעי ישראל, כפי שנטען בכתב התביעה ואף המבקשים צרפו נסח טאבו עדכני לבקשתם דנא.

המבקשים, כך לטענתם, מנהלים המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת תיק 47180-05-15, ובו מבקשים הם להורות על רישום הדירה ע"ש המבקשים- כאמור- על שמם, כיורשיו של המנוח , משה אואנינו ז"ל.

כעולה מתגובת המשיב לבקשה, דהיינו- התובע, התביעה הוגשה לשיטתו כדין, שכן הרישום של הנכס לשיטתו הוא ברשות מקרקעי ישראל, ולטענתו עסקינן בזכויות חוזיות ולא בבעלות. לטענתו בהקשר זה, לעובדה שקיים נסח רישום כשהזכויות של הצדדים אינן רשומות שם, אין כל קשר עם טענת הסמכות העניינית של בית המשפט השלום להידרש לתובענה .

יחד עם זאת, התובע נאות ומבקש בתגובתו לצרף תיק דנא להמרצת הפתיחה המתנהלת בבית המשפט המחוזי , על מנת שהתיקים יאוחדו ויידונו במשותף, ומציין ב תגובתו כי הוא מבקש להעביר את התיק לדיון בבית המשפט המחוזי.

רקע

עסקינן בתביעה אשר מהותה הינו פסק דין הצהרתי לפיו התובע , מר מאיר דנינו, הוא בעל הזכויות או הזכאי לה ירשם כבעל הזכויות של הדירה בשטח של 28 מטר (חדר 1) הנמצאת ברחוב האבות 44 בבאר שבע, והידועה כחלק מחלקה 17 בגוש 38004.

כעולה מכתב תביעתו, הנתבעים 1-4 הינם יורשי המנוח משה אואנינו שטרם נרשם כבעל הזכויות של הדירה, והתובע הוא אשר זכאי מכוח הסכם עם המנוח, כך לטענתו, להירשם כבעל הזכויות בדירה בכפוף לדיווחים לרשויות המס.

לטענת התובע, במהלך השנים ביצע הוא עסקים שונים עם המנוח אשר בעקבותיהם נותר המנוח חייב לו כ- 35,000 ₪, אשר מהווים לשיטתו "חוב", משנת 2008. המנוח נקלע לקשיים כספיים ולא השיב לו כמבוקש את החוב. בנסיבות אלו הבטיח הוא לתובע כי במקום השבת החוב יקבל הוא דירה במצב גרוע, ושאמורה היתה לעבור אליו כחלק מהסכם גירושין עם אשתו. התובע מודה בתביעתו כי הדירה לא היתה רשומה על שם המנוח וכי שווי הדירה באותה העת עמד על הסך של 17,000 דולר אך למרות זאת הוא נאלץ להסכים לכך.

כחלק מההסדר בין השניים, התובע קיבל את הדירה לרשותו והשקיע בה סכומים רבים, בכדי להפוך אותה לראויה למגורים.

התובע עותר לבית המשפט בסופו של יום, על מנת שבית המשפט יצהיר כי הוא בעל זכויות השכירות לגור בדירה עד לשנת 2024, וכן כי הוא רשאי בכל עת עד לתום תקופת השכירות לממש את האופציה שברשותו ולרכוש את זכויות המנוח בדירה בסכום של 10,000 דולר כמוסכם בין הצדדים.

בנסיבות אלו מבקש התובע כי בית המשפט יתן פסק דין הצהרתי כי הוא הבעלים של הדירה, בכפוף לתשלום של 10,000 דולר.

התובע צרף לתביעתו, בין היתר, הסכם שכירות עם המנוח, והסכם רכישה של המנוח מיום ה- 12/8/2012.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה, ובתגובה לה, וכן בכתבי טענות הצדדים, על נספחיהם, הגעתי להחלטה כי דין הבקשה להתקבל, וכי בית משפט זה , נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה זו, ולהלן נימוקי:

סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי מול בית משפט השלום מעוגנת בסעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט ( נוסח משולב) הקובע כי סמכותו של בית משפט השלום בענייני מקרקעין הינה לדון ב-

"...תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

בכל הנושאים השיוריים האחרים, הקשורים במקרקעין, ידון בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הוא בעל הסמכות הייחודית לפסוק בשאלת בעלות, וכן בשאלת ביטולו, תוקפו ואכיפתו של חוזה מכר מקרקעין. כל שהוסמך בית משפט השלום בהקשר לחוזה מכר כזה הוא לדון בתביעה בדבר החזקה או השימוש במקרקעין הנדונים ( ראו אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה אחת עשרה, עמודים 36-39).

לאור האמור, סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט קובע את גדר סמכותו של בית משפט השלום במקרקעין. הוא נסמך על הבחנה בין תביעות בנושאי חזקה, שימוש וחלוקה של מקרקעין שהינן בסמכותו הייחודית של בית משפט השלום, לבין תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין שבהן לא יידון בית משפט השלום ואשר נתונות לסמכותו השיורית הייחודית של בית המש פט המחוזי.

יוצא כי לאור האמור, תביעות הנוגעות לזכויות בעלות במקרקעין, מסורות לסמכותו של בית המשפט המחוזי.

זאת ועוד, ההלכה הפסוקה קבעה כי בהכרעה בעניין הסמכות העניינית בענייני מקרקעין, המבחן הקובע הוא מבחן הסעד- ולפיכך, יש להידרש למהות ה סעד. דהיינו, הסמכות העניינית הולכת אחר הסעד: סעדים שעניינם חזקה/שימוש/חלוקה מנותבים לבית משפט השלום, והיתר- למחוזי.

יוצא כי בנסיבות העניין ולנוכח העובדה כי התובע עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים על הדירה , קרי פסק דין הצהרתי בנוגע לבעלות על המקרקעין- בית משפט זה נעדר כל סמכות עניינית לדון בתובענה.

לא רק שתובענה זו, מראשית קיומה, לא היתה אמורה להיות מוגשת לפתחו של בית משפט זה מלכתחילה , אלא שבענייננו המבקשים שלפניי, הינם העותרים בתיק נוסף התלוי ועומד והמתנהל בפני בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניינה של הדירה נשוא התביעה שלפניי .
תיק זה, אשר הוגש כאמור ע"י המבקשים, אשר מספרו הינו 47180-05-15, הינו אף קודם בזמן והוגש לבית המשפט המחוזי כבר ב- 2015, ובו עותרים המבקשים , להורות על רישום הדירה שלהלן, על שמם, כיורשי המנוח אואנינו ז"ל .

ודוק- היעלה על הדעת שבית משפט דנא, הנעדר סמכות לדון בתביעת בעלות במקרקעין , יכריע בעניין הנדון, וכל זאת בעוד בבית המשפט המחוזי תלויה ועומדת תובענה אשר הכרעה בה יכול ותהפוך על פיה את ההחלטה בתובענה דנא ותייתר אותה לחלוטין ? היתכן כי בית המשפט המחוזי, יקבע כי על הדירה להירשם על שם המבקשים שלפניי ובתביעה שלפניי , יקבע ההיפך? היתכן כי בית המשפט המחוזי ובית המשפט השלום, ידון ברישום הבעלות על אותה דירה, ע"י מבקשים שונים?

בנסיבות אלו, ועל מנת להימנע ממתן הכרעה שאינה עולה בקנה אחד עם ההכרעה שתינתן בבית המשפט המחוזי ואשר מטבע הדברים גוברת על כל הכרעה של בית משפט השלום, וכן לאור כללי הסמכות העניינית הקבועים בחוק ובהלכה ה פסוקה, הנני מקבלת את הבקשה וקובעת כי בית המשפט השלום, נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה במתכונתה הנוכחי.

מחיקת ההליך ללא העברתו לבימ"ש אחר

דה עקא, שבענייננו, טוען המשיב/התובע כי לאור הנטען ע"י המבקשים בבקשתם דנא, ולאור העובדה כי הוא הוא בעל הזכויות בנכס, הוא מבקש כי תיק זה יצורף לתיק המתנהל בפני בית המשפט המחוזי, ושם יתנהלו שניהם במאוחד ובמשותף.

משהגעתי לכלל מסקנה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה זו כפי שהוגשה, רשאי בית המשפט להעבירה לבית המשפט המוסמך, וזאת כאמור בהתאם להוראות סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט הקובע:

"מצא בית המשפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או העניינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבי ת המשפט או לבית הדין אחר" (הדגשה שלי, אורית ליפשיץ).

הוראות החוק קובעות כי בית המשפט רשאי להע ביר את התובענה לבית משפט המוסמך אם ראה שאינו מוסמך לדון בתובענה. מכלל הן אתה שומע לאו. דהיינו- רשאי אולם אינו חייב.

במקרה דנן, ראיתי לנכון שלא להורות על העב רת התובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. סבורתני, עם כל הכבוד הראוי, איני רואה לנכון לצרף לתובענה תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי, תובענה נוספת ולהציב את בית המשפט המחוזי בפני עובדה מוגמרת.

זאת ועוד, בענייננו כתב התובענה התלוי ועומד בפני בתובענה דנא, אינו מותאם כלל וכלל לתובענה אשר ראוי כי תתנהל בפני בית המשפט המחוזי ואשר תתייחס אף לטענות המבקשים שלפניי בתביעתם בבית המשפט המחוזי . ויודגש- איני סבורה כי על בית המשפט להציב עובדות מוגמרות בפני בית המשפט המחוזי , בתביעה התלויה בפניו, אשר יכול ואינן מתאימות למצב הדברים בפועל.

בנסיבות האמורות, על המבקש לפעול לניסוח כתב התובענה, באופן שיהלום את המצב העובדתי והמשפטי לאשורו, בהינתן כי הדירה טרם נרשמה על שם הנתבעים וכי הנתבעים פעלו להגשת תביעה לרישום הדירה על שמם, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

נוכח כל האמור לעיל, הריני מורה על מחיקת התובענה, מחוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה, במתכונתה הנוכחי.

לאור מסקנתי זו, ולאחר ששקלתי את התנהלות המשיב/התובע במסגרת ההליך שנוהל בפניי , אני מחייבת אותו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת המבקשים בסך של 4000 ₪ , אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יונה כהן
נתבע: מאיר דנינו
שופט :
עורכי דין: