ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב לאון נגד עיריית בת ים :

לפני: כבוד השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

התובע

  1. יעקב לאון
  2. אבירם סולומון
  3. ויקטור ארביב
  4. שאול יחזקאל

ע"י ב"כ עו"ד רענן קריב

-
הנתבעים
1. עיריית בת ים
ע"י ב"כ עו"ד עודד שטרוזמן
2. מדינת ישראל – הממונה על השכר במשרד האוצר
ע"י ב"כ עו"ד ליטל ניצן

פסק דין

1. עניינה של תביעה זו, בדרישות של התובעים בנוגע לתנאי עבודתם ושכרם בעיריית בת ים (להלן: "הנתבעת" או "העיריה "). התובעים דורשים לקבל תוספת נהיגה עצמית ב', תוספת שטיפה וכן תוספת של 1,500 ₪ עבור כל אחד מן החודשים שבין מרץ 2012 ועד יולי 2013, כל זאת על רקע שינויים שהונהגו במתכונת העבודה של עובדי התברואה בעירייה (להלן:" פיילוט הניקיון") .

רקע עובדתי
2. התובעים מועסקים מזה שנים, כמנהלי אזור במחלקת התברואה של עיריית בת ים.

3. קודם לשנת 2012 והפעלת פיילוט הניקיון, שיטת העבודה של מנהלי האזורים התבססה על סיורים על גבי קטנועים ופיקוח של מנהלי האזור על עובדי הקבלן המבצעים את איסוף האשפה. פיקוח זה כלל מילוי דו"חות ביקורת והכוונת עובדי הקבלן לסילוק מפגעים תברואתיים.

4. מתוך רצון לשפר ולייעל את רמת ושירות הניקיון בעיר, החליטה העירייה לבחון שיטת עבודה זו ולהנהיג פיילוט ניקיון בעיר. התובעים היו שותפים למהלך ובשנת 2012 אף נסעו בשליחות העירייה לברצלונה לשם צפייה ולימוד של מערך הניקיון החדש, לקראת יישומו בנתבעת.
5. החל מחודש מרץ 2012 החלה העירייה בהנהגת פיילוט הניקיון בעיר, במסגרתו הוחלט כי מנהלי האזורים, וביניהם התובעים, יתניידו באמצעות רכבים צמודים, כאשר תפקידם יכלול בנוסף לתפקיד הפיקוח על עבודת עובדי הקבלן, פינוי מידי של פסולת, אותה הקבלנים לא פינו, באמצעות הרכב שברשותם ובאמצעות פועל שיוצמד להם.

6. לאחר תחילת יישומו של פיילוט הניקיון סברה העירייה כי יש מקום לשיפור נוסף במערך הניקיון. לשם כך פנתה העירייה בחודש מאי 2012 לחברת אגמון ייעוץ מוסדי בע"מ כדי שזו תבחן כיצד העירייה תוכל לתגמל את פקחי התברואה אשר עברו במסגרת הפיילוט לשיטה החדשה של פינוי פסולת.

7. בעקבות כך, הוחלט להפעיל במחלקת התברואה מודל של "שכר עידוד" לפיו נמדדו מנהלי העבודה באגף התברואה, בין היתר, לפי כמות איסוף האשפה שלא פונתה על ידי הקבלנים עליהם הם מפקחים. עוד הוחלט כי שכר העידוד שישולם לעובדים ישולם בצורת פרמיה אשר גובהה יחושב על סמך ביצועים, בהתאם למדדים הקבועים במודל.

8. חברת אגמון והעירייה קיימו מספר פגישות עם משרד האוצר לעניין אישורו ויישומו של מודל זה כאשר הראשונה שבהן התקיימה ביום 13.1.13 (סיכום הישיבה צורף כנספח א' לעמדת הממונה על השכר).

9. מודל שכר העידוד אושר בסופו של דבר על ידי נציגי הממונה בחודש יוני 2013 והחל לפעול בעירייה ביום 1.8.13 . ביום 22.7.14 אושרה הארכתו למשך חצי שנה נוספת.

10. עם זאת, במהלך חודש אוגוסט 2014 הפסיקה העירייה את פיילוט הניקיון. בהתאם חזרו התובעים לבצע את עבודת פיקוח הניקיון, כמנהלי אזור כשהם מתניידים על קטנועים.

טיעוני התובעים
11. התובעים טוענים כי יישום שיטת פיילוט הניקיון בעירייה הביא לשינוי מהותי בתנאי עבודתם, כך שבפועל הפכו ממנהלים לנהגים והדבר מהווה הרעה מהותית בתנאי עבודתם בשכרם ובמעמדם.

12. לטענת התובעים, בגין שינוי תנאי עבודתם, התחייבה העירייה לשלם תוספת לשכרם בסך 1,500 ₪ לחודש לכל עובד. התובעים מציינים כי עד לחודש אוגוסט 2013 לא שולמה להם התוספת כמובטח ומכאן שהנתבעת נדרשת לשלם לכל אחד מן התובעים סך של 24,000 ₪ בגין אותה תוספת שכר לתקופה שמחודש מרץ 2012 ועד לחודש יולי 2013.
13. עוד לטענתם בהתאם לדין החל על התובעים ועל פי המקובל אצל הנתבעת, מקבלים נהגיה תוספת של 5 שעות עבודה מדי שבוע בגין שטיפה וטיפול ברכבים. לפיכך על הנתבעת לשלם תוספת זו גם לתובעים .

14. כמו כן טוענים התובעים כי בהתאם לתקשי"ר ולהסכם הקיבוצי, הם זכאים בשל תפקידם החדש לתוספת נהיגה עצמית ב' בשווי של 1,650 ₪ לחודש.

15. יצוין כי התובעים טענו גם כי הרכבים שהוצמדו להם היו בלתי ראויים לשימוש ובפועל גרמו להם לנזקים גופניים יומיומיים, אולם לא נתבע כל סעד בעילה זו.

טיעוני הנתבעת
16. העירייה דוחה כל טענה לפגיעה בתנאי עבודתם של התובעים – התובעים היו ונותרו מנהלי אזור במחלקת התברואה בעירייה. בהתאם, לטענת העירייה לא הובטח לתובעים כל תשלום של תוספת לשכרם.

17. העירייה מדגישה כי פרויקט פיילוט הניקיון על הוצאותיו כפוף להוראות ולאישור ומימון משרד האוצר. משכך, תשלום "שכר העידוד" נקבע על ידי הגורמים המוסמכים לכך, קרי משרד האוצר והוא שקבע את הפרמטרים למדידת העבודה באיסוף האשפה ולאישור תשלום החל מוחדש 8/13.

18. העירייה דוחה כל טענה בדבר בעיות רפואיות כתוצאה מהשימוש ברכבים בתקופת הפיילוט כאשר ממילא חזרו התובעים להתנייד על קטנועים בחודש יולי 2014.

19. לטענת העירייה אין לתובעים כל זכות ל"תוספת טיפול ושטיפה" שכן תשלום זה אינו מעוגן בהסכם הקיבוצי מיום 3.3.99 ולפיכך אם ישולם יהווה חריגת שכר.

20. עוד לטענתה מקבלים התובעים תשלום רכיב "אחזקת רכב" ומשך אינם זכאים לתשלום בגין תוספת נהיגה עצמית. התובעים אינם עומדים בתנאים המצטברים הקבועים בחוקת העבודה לקבלת תשלום זה.

עמדת הממונה על השכר (להלן – "הממונה")
21. התובעים אינם זכאים לתוספת קבועה בסך 1,500 ₪ לשכרם החודשי, משעה שתוספת זו מעולם לא אושרה על ידי הממונה על השכר או מי מטעמו. בנוסף למרות שפיילוט הניקיון החל לפעול בעירייה כבר בשנת 2012 הרי שרק בחודש יוני 2013 אישרו נציגי הממונה את מודל "שכר העידוד" לתקופת ניסיון כשגם אז המודל שאושר הוא לתשלום פרמיה אחוזית שתחושב על סמך ביצועים. הממונה מעולם לא אישר תוספת שקלית קבועה לשכרם של התובעים.

22. בהתאם לתלושי השכר של התובעים, תשלום פרמיית שכר העידוד הופסק רק בחודש אוקטובר 2014 למרות שכבר בחודש אוגוסט 2014 חזרו התובעים לעבוד במתכונת הישנה. משכך על התובעים להשיב לעירייה את הסכומים שקיבלו ביתר.

23. דרישת התובעים לתוספת נהיגה עצמית מהווה דרישה לתשלום חורג המנוגדת לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. התובעים אף אינם עומדים בתנאי הזכאות לתשלום זה.

24. תוספת טיפול ושטיפה לא שולמה לתובעים במועדים הקובעים לפי הסכם חריגות השכר (ההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99) ועל כן תשלומה יהווה חריגת שכר.

תצהירים ועדויות
25. כל אחד מן התובעים הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר נתנאל לרנר – מנהל משאבי האנוש בעירייה.

מטעם הממונה על השכר הוגשו תצהיריהם של מר קובי אייזדורפר המכהן כראש ענף (שכר והסכמי עבודה) במשרד האוצר ושל הגב' אתי שגיא המכהנת כמנהלת יחידת תגמול ותמרוץ במשרד האוצר.

בדיון שהתקיים ביום 18.9.16 העידו התובע 2, מר סולומון אבירם ומר נתנאל לרנר מטעם הנתבעת. בהסכמת הצדדים נקבע, כי התצהירים שהוגשו מטעם הממונה יחשבו כהבעת עמדה מטעמו בלבד וללא שיקבעו ממצאים עובדתיים על סמך אותם תצהירים כך שהמצהירים מטעם הממונה לא יחקרו על תצהיריהם. עוד סוכם, כי הואיל ותצהירי כל התובעים זהים והעובדות זהות לגבי כל אחד מהם, יסתפקו הצדדים בחקירה הנגדית של התובע 2 בלבד.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
26. על גופים ציבוריים המתוקצבים ע"י המדינה המתקשרים בהסכמי שכר עם עובדיהם חלים מגבלות שונות במטרה למנוע חריגות שכר.
לשם כך נקבעו בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985, הוראות בדבר החלת איסור על התקשרות הסכמי שכר חורגים, אשר אלה עיקרן:

" 29. שינויים בשכר ובתנאי שירות
(א) גוף מתוקצב או גוף נתמך לא יסכים על שינויים בשכר, בתנאי פרישה או בגימלאות, או על הטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה, ולא ינהיג שינויים או הטבות כאמור, אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר...

(ב) על אף האמור בכל דין, כל הסכם או הסדר בטל במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף קטן (א).ב (ג) ....
(ד) ....

29 א. בדיקת הסכם חורג
(א) ראה שר האוצר כי הסכם או הסדר בגוף מתוקצב או בגוף נתמך נוגד לכאורה את הוראות סעיף 29 (א), רשאי הוא -
(1) להודיע לצדדים להסכם או להסדר כי החליט לבדוק אותו, וכי קיים חשש שההסכם או ההסדר בטל, כאמור בסעיף 29 (ב), במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף 29 (א) (להלן – הסכם בבדיקה);
(2) ליתן לצדדים להסכם בבדיקה ... הזדמנות להביא את טענותיהם בכתב וכן כל מידע כתוב שימצאו לנכון.
(ב) .....ו

29 ב. תוצאות בטלות הסכם חורג (א) הסכם או הסדר ששר האוצר ראה לגביו כי הוא נוגד את הוראות סעיף 29 (א) וכי חלות עליו הוראות סעיף 29 (ב), לא יחולו עליו הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973.נ
(ב) שר האוצר רשאי לפעול לגבי הסכם או הסדר כאמור בסעיף קטן (א) גם לפי כל אחד מאלה:
(1) להודיע לצדדים להסכם על בטלות ההסכם או ההסדר כאמור בסעיף 29 (ב) (להלן - ההסכם הנוגד), ועל החובה של הגוף המתוקצב או הגוף הנתמך להפסיק לאלתר כל הטבה כספית הקשורה לעבודה שמקורה בהסכם הנוגד ;
(2) בהתחשב במדיניות השכר הכוללת במגזר הציבורי, במידת החריגה של ההסכם הנוגד מן הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה, ומטעמים שבצדק-
(א) לקבוע מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מהוראות ההסכם הנוגד ;
(ב) לקבוע הוראות אשר יחולו על הגוף המתוקצב או הנתמך אשר הינו צד להסכם הנוגד, בדבר חובתו לתבוע השבה של הטבה שהוענקה על פי ההסכם הנוגד, היקפה של ההשבה ומועדיה ; ...
(3) .....".

27. תכליתן של הוראות אלו הינה השגת ריסון תקציבי על ידי מניעת חריגות שכר בגופים המתוקצבים או הנתמכים על ידי אוצר המדינה בהעדר אישורו של שר האוצר. סעיף זה מבטא איזון בין האינטרס הציבורי שבשמירת מסגרת התקציב מצד אחד, והאינטרס שבהגנה על חופש ההתקשרות מן הצד השני, באופן שההתקשרות תוגבל בתקרה הקיימת לגבי כלל עובדי המדינה, כפי שנקבעת על ידי הצדדים ליחסי העבודה במסגרת ההסכמים הקיבוציים והסדרי השכר השונים (ע"א 9657/03 מגן דוד אדום בישראל נגד הממונה על השכר והסכמי עבודה ואח', מיום 2.8.04).

28. בהתאם להלכה הפסוקה, סעיפים אלה הם "הליבה של מנגנון הפיקוח, והמפתח להפעלת סמכויות הממונה על השכר" (ע"ע 683/06 ישראל אבן ספיר ו-138 אח' נ' עיריית ת"א – יפו , מיום 27.9.08) כאשר הסמכות אשר הוקנתה לשר האוצר בסעיפים 29, 29א ו- 29 ב ל חוק יסודות התקציב, הואצלה ברובה לממונה על השכר. מכוחה מקיים האחרון פיקוח על השכר בשירות הציבורי, בגופים העונים על הגדרת "גוף מתוקצב" ו"גוף נתמך" בחוק יסודות התקציב.

29. על רקע סכסוכים קיבוציים ושביתות שהתקיימו ברשויות המקומיות, ניהלו מרכז השלטון המקומי וההסתדרות משא ומתן, שהוביל לחתימת הסכם קיבוצי מיום 3.3.99. הממונה, שנטל חלק במשא ומתן, נתן אישורו להסכם הקיבוצי. ההסכם הקיבוצי מסדיר, באופן כולל ומערכתי את הטיפול בחריגות בשכרם של עובדי הרשויות המקומיות, המועסקים על פי הסכמים שלא קיבלו אישורו של הממונה, וקובע מסגרת שכר התואמת את הוראות החוק. (דב"ע נז/16-4 מרכז השלטון המקומי נ' הסתדרות העובדים החדשה, פד"ע לב 1).

30. ההסכם הקיבוצי אוסר על מתן תוספת שכר כלשהי, מהיום הקובע, הוא יום 31.8.98, ללא אישור מפורש ובכתב מאת הממונה. בד בבד, מטפל ההסכם הקיבוצי ברכיבי שכר ותוספות אחרות ששולמו לעובד בעבר מכוח הסכמים מקומיים, ללא אישור הממונה, ומהווים "חריגות שכר".
מטרת ההסכם הקיבוצי הייתה להסדיר בהסכמה את המידה בה יופעלו סמכויות הממונה על השכר לפי סעיפים 29 א ו- 29 ב ל חוק יסודות התקציב, כלפי תנאי שכר המשולמים לעובדים בשלטון המקומי על פי הסכמים מקומיים בלתי מאושרים

התביעה לתשלום תוספת שכר
31. לטענת התובעים , כאמור, בגין השינוי בתנאי עבודתם כתוצאה מהחלת פיילוט הניקיון , התחייבה העירייה להוסיף לשכרם תוספת של 1,500 ₪ לחודש, אלא שתוספת זו שולמה להם רק החל מחודש אוגוסט 2013 ולא מחודש מרץ 2012 כפי שהתחייבה העירייה.

32. כפי שעולה מחומר הראיות ומן העדויות, פיילוט הניקיון אמנם החל לפעול כבר בשנת 2012, אלא שבמועד זה טרם אושר על ידי אגף השכר במשרד האוצר מודל "שכר העידוד" או כל תוספת אחרת וטרם הוחל מודל זה בפועל על מחלקת התברואה בעירייה.

33. הוכח כי המגעים עם נציגי הממונה על השכר בנוגע לתשלום פרמיות במסגרת מודל "שכר עידוד" החלו רק בחודש ינואר 2013 כאשר הפגישה הראשונה התקיימה ביום 13.1.13. מסיכום הישיבה (נספח א' לתצהיר הגב' שגיא) עולה כי בסיומה העבירו נציגי האוצר לעירייה ולחברת אגמון הערותיהם לעניין המודל וסוכם כי נציג חברת אגמון יעביר לגב' אתי שגיא הצעה מתוקנת לשכר עידוד, היא תיתן הערותיה וכן העירייה תעביר תלושי שכר של העובדים עליהם היא מבקשת להחיל את המודל.

ביום 24.3.13 התקיימה ישיבה נוספת בנושא. בישיבה זו הוסכם על תיקונים למודל וכן הבהירו נציגי האוצר כי אישור להפעלת מודל שכר העידוד כפיילוט לשנה מותנה באישור סופי ובכתב של משרד האוצר (ראה פסקאות 1 ו-9 לסיכום הישיבה, נספח ב' לתצהיר הגב' שגיא).

ביום 6.5.13 העבירה חברת אגמון דו"ח המפרט את שיטת שכר העידוד (נספח ג' לתצהיר הגב' שגיא). במכתב מיום 10.6.13 מאת גב' יפעת קוזלינר, מנהלת תחום תגמול- תמרוץ באגף הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, אושר דו"ח שיטת שכר העידוד וזאת בכפוף להערות המצוינות במכתב זה . ( נספח ד' לתצהירה של הגב' אתי שגיא).

34. לפי המודל שאושר , מנהלי האזורים ובהם התובעים, היו זכאים לפרמיה מקסימלית של עד 20% משכרם הקובע, כאשר סכום הפרמיה חושב לפי הנוסחה הבאה: 70% מהפרמיה (עד 14% מהשכר הקובע) חושב לפי כמות הפסולת שפונתה על ידי מנהל האזור לתחנת המעבר בשעות העבודה ו- 30% מהפרמיה (6% מהשכר הקובע) חושב לפי מספר פניות של התושבים למוקד העירוני לפינוי פסולת, כאשר המטרה היא הקטנת מספר הפניות (ראה דו"ח שיטת שכר העידוד מיום 6.5.13 שצורף כנספח ג' לעיל) .
35. הנה כי כן, הממונה או מי מטעמו לא אישרו כלל תוספת שקלית או תוספת קבועה לשכר אלא פרמיה אחוזית המחושבת לפי ביצועים בחודש נתון (שייתכן ותגיע ל 1,500 ש"ח) ואישור לפרמיה שכזו במסגרת מודל "שכר העידוד" ניתן לראשונה בחודש יוני 2013 למשך שנה והוארך לחצי שנה נוספת בלבד.

אף התובעים בעדותם אישרו כי במסגרת הפיילוט הכוונה הייתה, וכך אף נעשה בפועל, לתגמלם על פי קריטריונים מדידים. ראה עדות התובע 2 , מר אבירם:
"ש: הפיילוט היה אמור לתגמל אתכם בהתאם לכמות האשפה שאספתם?
ת: היו לזה מדדים.
ש: היה מדד כמותי לפי כמות האשפה שאספתם?
ת: היו שלושה מדדים: האחד היה איכות העבודה, השני, כמות המשקל, השלישי תלונות המוקד. איך אני סוגר את התלונות וכמה נשארו שהתושבים מתלוננים.
ש: התוספת של 1,500 ₪ הייתה תלויה בשלושת המדדים האלה?
ת: נכון". (עמ' 11 ש' 14-24 וכן ראה עמ' 12 ש' 16-21).

36. העירייה הינה רשות מקומית וככזו היא "גוף מתוקצב" כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב. לפיכך כפופה העירייה להוראות חוק זה ובהן, בין השאר, הוראת סעיף 29 לחוק לפיה היא איננה רשאית להעניק לתובעים או לכל עובד אחר תנאי שכר או פרישה החורגים מן המקובל בקרב כלל עובדי המדינה אלא באישורו של הממונה על השכר.

העירייה אינה רשאית לאשר (או להבטיח) כל תוספת שכר ללא אישור הממונה על השכר, ועמד על כך מר לרנר בתצהירו (סעיף 18 לתצהיר).

37. שוכנעתי, כי במקרה דנן פעלה העירייה באופן תקין ובהתאם להוראות הדין כאשר לא אישרה לתובעים כל תוספת בשכרם טרם ניתן אישור הממונה לכך. התובעים לא השכילו אף להוכיח כי ניתנה להם הבטחה החורגת מסמכות העירייה ולא הוצגה כל אסמכתא או ראיה התומכת בגרסתם. התובעים אף לא מפרטים בתביעה או במסגרת תצהיריהם מי מטעם הנתבעת נתן להם את ההבטחה כאמור וממילא לא ביקשו להעיד את נותן ההבטחה או גורם כלשהו בנתבעת שהיה מעורב בעניין זה כגון מנכ"ל העירייה.

38. אין חולק כי אם קבלת אישור הממונה והחלת מודל "שכר העידוד" על מחלקת התברואה בעירייה, החלו התובעים לקבל תוספת אחוזית בשכרם על סמך ביצועיהם. אך טבעי כי פרמיה המחושבת על סמך ביצועים תהא משולמת בכפוף למדידת עבודתם של התובעים, בהתאם לקריטריונים שנקבעו במודל. רק לאחר קבלת אישור הממונה למודל "שכר העידוד" גובשו הקריטריונים והתאפשרה מדידת עבודתם של התובעים לצורך חישוב גובה הפרמיה. במצב שכזה אין לקבל את טענת התובעים כי משעה שאישר הממונה את מודל "שכר העידוד" ניתן להחיל את אישורו באופן רטרואקטיבי.

39. זאת ועוד, כפי שעולה מסיכומי הישיבות (נספחים א' ו- ב' לתצהיר הגב' שגיא) מודל שכר העידוד לא אושר באופן שרירותי ומידי אלא גובש לאחר התדיינויות בין העירייה וחב' אגמון לבין הממונה ונעשו בו שינויים, בהתאם לדרישות הממונה. מעבר לכך מועד תחולת המודל הוגבל תחילה לשנה ולאחר מכן הוארך לחצי שנה נוספת כך שניתן לתקופה מוגבלת וקצובה ואין להחילו רטרואקטיבית לתקופה החורגת מהתקופה שנקבעה באישור.

40. בהקשר זה אף טענת התובעים כי הממונה יכול להעניק אישור רטרואקטיבי וכי אישור רטרואקטיבי כבר ניתן בעבר בצורה נרחבת בהסכם מרץ 1999 – דינה להידחות. כפי שנאמר לעיל, כוונת הממונה הייתה לתת אישור לתשלום שכר העידוד כפיילוט לתקופת ניסיון מוגבלת. אין אף לטעמי, כל רלוונטיות להשוואה שערכו התובעים בין עניינם לבין אישור חריגות השכר במסגרת הסכם 99.

41. ביום 3.3.99 נחתם הסכם קיבוצי בין השלטון המקומי לבין ההסתדרות אשר קיבל את אישור הממונה וכך צוין בכותרתו: "הסכם קיבוצי לאשרור ולמניעת חריגות שכר ובדבר תוספת אחוזית-שקלית".

הסכם זה עניינו בהסכמים בלתי מאושרים מכוחם שולמו שלא כדין תשלומים חורגים לעובדים. על רקע זאת הסכימו ההסתדרות והמעסיקים כי למן "המועד הקובע" ואילך, לא יעשו עוד הסכמים המעניקים הטבות שכר חריגות ולא תהא עוד חריגה מן הדין בשכרם ובתנאי העסקתם של "עובדים חדשים". נוכח התחייבויות הצדדים שלא לחרוג מהוראות הדין, נקבעה "עסקת חבילה כוללת" בה הכשיר הממונה תשלום התוספות/התנאים החורגים על עובדים וותיקים, ע"פ ההגבלות שנקבעו בו, וכפי ששולמו (וזאת להבדיל מההסכמים המקומיים עצמם, אשר לא אושרו).

מהותו, היקף תחולתו ויישומו של הסכם 3/99 שב ונידון בפסיקה ולגביו נקבע מפורשות כי מטרתו להסדיר כדין את חריגות השכר שפשו בקרב מעסיקים שונים וביניהם הרשויות המקומיות. לאור מטרותיו של ההסכם ותכליתו ובהיותו מעוגן בחוק יסודות התקציב נקבע כי ההסכם יפורש על דרך הפרשנות הדווקנית והמצמצמת, כך שתמנע פריצת המסגרות התקציביות של הגופים הרלוונטיים.

העיקרון של העברת קו מבחין בין התקופה שטרם חתימת ההסכם לבין התקופה שלאחריו הוא עקרון היסוד שעליו מושתתות כל הוראות הסכם 99 (ראה עע 683/06 ישראל אבן ספיר ו- 138 אח' נ' עיריית תל אביב והממונה על השכר, מיום 27.9.08).

42. הסכם 99 מהווה הסדר כולל המאפשר מחד להמשיך ולשלם הטבות שכר חורגות ששולמו עד למועד הקובע, אולם מאידך מגביל את התשלום לאותן הטבות ששולמו ערב החתימה ואוסר על תשלום הטבות שכר חורגות שלא שולמו בפועל ערב חתימת ההסכם.

עוד נקבע בהסכם 99 כי מלבד ההכשרות החריגות כאמור, מהמועד הקובע ואילך ישולם שכר העובדים רק בהתאם להסכמים ארציים או הסכמים מקומיים שאושרו על ידי הממונה. לאור האמור דרישת התובעים לתשלום תוספת בסך 1,500 ₪ לחודש מהווה דרישה לתשלום שכר חורג, משעה שתוספת זו לא אושרה על ידי הממונה לחודשים המנויים בתביעה.

43. אוסיף עוד כי טענת התובעים בסיכומיהם לפיה שכר העידוד הוא הטבה שאינה חורגת ממה שנהוג בקרב עובדי המדינה ושלפיכך כלל אין צורך באישור הממונה, הינה טענה חדשה המהווה הרחבת חזית. טענה זו לא הוכחה ולא הובאה כל תשתית עובדתית לתמוך בה. במסגרת זו אף לא הוכח כי מבנה השכר ברשויות המקומיות כלל זהה למבנה השכר של עובדי המדינה כך שניתן לערוך השוואה בין תנאי השכר בשני המגזרים, ולא נסתרה גרסת הממונה בסיכומיו כי גם בשירות המדינה שכר עידוד יינתן רק באישור הממונה.

44. במאמר מוסגר אציין כי התובעים טוענים שהקריטריונים אשר בהתאם להם נמדדה עבודתם היו בלתי אפשריים וכי השינוי במתכונת עבודתם הביא לפגיעה קשה בתנאי עבודתם ובמצבם הבריאותי עד כדי שנאלצו להיעדר מהעבודה פעמים רבות. טענות אלו לא הוכחו ולו בראשית ראיה . כעולה מכתב התביעה ומעדות התובע 2, ידעו התובעים מבעוד מועד על שינוי מערך הניקיון בעיר ואף היו שותפים, לשינוי המערך וליישום פיילוט הניקיון (ראה עדותו בעמ' 10 לפרוט' ש' 22-28). לא הובאה כל ראיה לכך כי התובעים הביעו מחאה כלשהי באשר לשינוי המיועד . התובע 2 אף אישר כי טרם יישומו של הפיילוט לא הביעו התנגדות ולא פנו לוועד העובדים (עמ' 10 ש' 1-2). לטענתו לאחר שהפיילוט החל בפועל הם הביעו התנגדות בעל פה ואף הייתה פניה לוועד העובדים, אך טענה זו לא גובתה כלל (לא הובאו תלונות על תנאי עבודה קשים, על הרעה בתנאי העבודה, לא הובאו אישורי מחלה או אסמכתאות לפגיעה במצב הבריאותי של התובעים).

45. נוכח האמור לעיל התביעה לתוספת שכר בגובה 1,500 ₪ לתקופה שמחודש מרץ 2012 ועד לחודש יולי 2013 – נדחית.

תוספת נהיגה עצמית ב'
46. לטענת התובעים בהתאם לסעיף 26.85 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות הם היו זכאים, בשל תפקידם החדש, לתוספת נהיגה עצמית. התוספת לטענתם נהוגה גם בשירות המדינה וקבועה בתקשי"ר ולפיכך אינה חורגת מהנהוג לגבי עובדי מדינה.

47. סעיף 26.85 לחוקת העבודה קובע כדלקמן:
"תוספת נהיגה עצמית ב' - ... משולמת לעובדים המשלמים מס בגין שווי שימוש ברכב מסחרי צמוד..." (ראה גם סעיף 4.3.8-4 לאוגדן תנאי השירות של עובדי השלטון המקומי).

עיון בתלושי השכר של התובעים מגלה כי בתקופה הרלוונטית, לא שילמו התובעים מס כלשהו בגין שימוש ברכב מסחרי.

מכאן כי דרישת התובעים לתשלום תוספת נהיגה עצמית ב', מהווה דרישה לתשלום חורג ומנוגדת לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

48. כמו כן יש לסייג את טענת התובעים כי אף בשירות המדינה נהוגה התוספת הזו וקבועה היא בתקשי"ר ולפיכך היא אינה חורגת מהנהוג לגבי עובדי מדינה.

סעיף 27.41 לתקשי"ר קובע את הזכות לתוספת נהיגה עצמית. סעיף 27.413 מציב מספר תנאים לקבלת התוספת (ללא אבחנה בין נהיגה עצמית א' לנהיגה עצמית ב') ובין היתר נקבע כי עובד המקבל החזר הוצאות רכב כלשהו, כפי שאכן קיבלו התובעים, אינו זכאי לתוספת נהיגה עצמית ב'. (ראה תלושי השכר של התובעים, נספח ה' וכן עדות התובע 2 בעמ' 13 ש' 5-9).

49. לפיכך התביעה לתשלום תוספת נהיגה עצמית ב', נדחית אף היא.

תוספת בגין שטיפת הרכבים
50. התובעים טוענים כי שעה שנהגו ברכבים ודאגו לשטיפתם, הם זכאים לתוספת של 5 שעות עבודה בשבוע, הנכללת בתשלום בגין שעות נוספות בתלוש השכר.

הנתבעת הודתה כי מדובר ברכיב המשולם לנהגי משאיות האשפה שהרכיב שולם להם ערב הסכם 99. לטענת התובעים תכליתו של רכיב זה לפצות את העובדים על המטלה הקשה של שטיפת כלי הרכב מהאשפה והזוהמה שדבקו בהם במהלך העבודה. במועד הקבוע בהסכם 99, לא היה הרכיב רלוונטי לגביהם שכן אז נהגו על קטנועים אולם עם תחילת הפיילוט הועברו התובעים לנהיגה על כלי רכב ותפקודם הוקבל לתפקודם של נהגי משאיות האשפה, לרבות החובה לשטוף את כלי הרכב בסיום יום העבודה. לפיכך לטענתם אין מקום לאבחנה בינם לבין נהגי משאיות האשפה והם זכאים לקבל את התוספת שאושרה כדין באופן בו קיבלו ומקבלים אותה נהגי משאיות האשפה.

51. אין בידי לקבל טענה זו של התובעים . תשלום עבור שעות נוספות ייעשה בכפוף לדיווח על השעות שבוצעו בפועל (ראה סעיף 27.6(ב) לחוקת העבודה). מתן תוספת בגין שעות שלא בוצעו בפועל ולא דווח עליהן הינה חריגת שכר אסורה בדין.

בחקירתו אישר התובע 2 כי לא דיווח בפועל על שעות נוספות בגין שטיפת הרכב (עמ' 13 לפרוט' ש' 1-2).

מהאמור לעיל עולה כי התובעים אינם זכאים לתוספת שכר בגין שעות עבודה שלא דיווחו עליהן.

52. כמו כן, יש לדחות טענת התובעים כי התוספת מגיעה להם מכוח השוואתם לנהגי המשאיות שלגביהם אושר התוספת במסגרת הסכם 99. לעיל עמדתי על העיקרון שבבסיס הסכם 99 שהינו בבחינת קו מפריד בין חריגות שכר ששולמו והוכשרו עד למועד הקובע לבין חריגות שכר שישולמו לאחר מועד זה. מכאן כי אין די בכך שתשלום תוספת שטיפה אשר היווה חריגה בשכר הוכשר במסגרת הסכם 99, ככל שתשלום זה שולם בשכרם של נהגי משאיות האשפה במועדים הקובעים לפי הסכם 99 ולפי התנאים הקבועים בהסכם זה.

שעה שמתלושי שכרם של התובעים נמצא כי תוספת "שטיפה עצמית" לא שולמה להם במועדים הקבועים לפי הסכם 99 הרי שתוספת זו לא הוכשרה בשכרם .(ראה גם עדות התובע 2 בעמ' 12 ש' 29-30 לפרוט').

53. הנה כי כן , הוכח שהתובעים אינם זכאים לתשלום תוספת שטיפה עצמית הן מהטעם שהם לא דיווחו על שעות אלו והן מהטעם שהתוספת אינה מעוגנת בהסכם 99.

סיכום
54. נוכח כל האמור לעיל, התביעה על כל רכיביה – נדחית.

התובעים, יחד ולחוד, ישאו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות וזאת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, (20 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יעקב לאון
נתבע: עיריית בת ים
שופט :
עורכי דין: