ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנחם לוין נגד נגרית מזנוני כהן בע"מ :

לפני כבוד ה שופט משה תדמור-ברנשטיין

התובעים:

1.מנחם לוין, ת.ז. XXXXXX206
2.אילנה לוין, ת.ז. XXXXXX922

נגד

הנתבעים:

1.נגרית מזנוני כהן בע"מ, ח.פ. 513633750
2.מ.ח כהן נכסים (2011) בע"מ, ח.פ. 514648815

פסק דין

טענות הצדדים והמחלוקת
לפניי תביעה כספית שהוגשה על סך 15,000 ₪, בגין אספקת ריהוט שיוצר על ידי הנתבעות על פי הזמנה מיוחדת של התובעים , ושלפי הנטען, סופק, בדברים מסוימים, שלא במידות המוזמנות.
על פי כתב התביעה, הריהוט נרכש ביום 24.12.14 מאת הנתבעת 2 , כנגד תשלום סך 12,000 ₪; 2,000 ₪ - שולמו במעמד ההזמנה, ו-10,000 ₪ נוספים - טרם אספקת הוויטרינ ה והמזנון שהוזמנו בהזמנה (נספח 1 לכתב התביעה; להלן: "הרהיטים") לתובעים .
לפי טענת התובעים, הרהיטים שהגיעו לביתם נמצאו בלתי תואמים בחלק מהמידות והצבעים שהוסכמו בהזמנה, והם פנו אל הנתבעת 2 בתלונה בענין , ודרשו להחליף את המוצר הפגום. לטענתם, נגר מטעמה של הנתבעת 2 התייצב בביתם, ראה את הבעיות שעליהם הצביעו התובעים, הבטיח לחזור ולתקן, אך לא חזר.
התובעים טוענים כי לאחר שפניות חוזרות לנתבעת 2 העלו חרס, וגם פניה דרך הארגון "אמון הציבור" לא הניבה פרי, נאלצו להגיש את התביעה הנדונה.
כאמור, בכתב התביעה תובעים התובעים סך כולל של 15,000 ₪; בפירוט כדלקמן: 12,000 ₪ "בגין הריהוט הפגום שסופק לתובע" ["אנחנו רוצים ביטול עסקה והשבה" – ש' 11 בעמ' 1 לפרו' ]; 400 ₪ בגין הובלה ששולמה למוביל ; 600 ₪ בגין עבודות חשמל, טיח וצבע שבוצעו בקיר, להזזת נקודת חשמל, בשל גובה שגוי של הוויטרינה; ו-2,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים בשל מחדלי הנתבעות, לטענתם.
בכתב ההגנה טוענות הנתבעות, כי במזנון אין כל בעיה, גם לא בענין הגובה. עוד טוענות הנתבעות כי תוך כדי הליך הייצור, שינו התובעים מיוזמתם את מידות ההזמנה בענין גובה הוויטרינה מ-1.90 מ' ל-1.80 מ' ; וכי בתקופה הסמוכה לקבלת הרהיטים לא פנו בכל דרישה שהיא.
לטענת הנתבעות, משפנה אליהם התובע, הציעו ללקוח לקחת את הוויטרינה ולסדר לו את הגובה, כפי שטען שהזמין; והתובע סירב.
בדיון שנערך הפנו התובעים לשתי אי-התאמות בולטות: בענין הגובה של הוויטרינה, כאמור, ובענין הדלתות בחזית של הוויטרינה ושל המזנון – שאינן מגיעות לקו אחד אחיד , כפי שהוזמן. התובעים הכחישו את טענת הנתבעות, ששינו מהמידות שהוזמנו בהזמנה, כאשר הוסכם בה במפורש, שלא יהיו שינויים בהזמנה. התובעים טענו כי הם התעקשו על גובה של 1.90 מ', וכי תלונתם בענין אי-התאמה היתה טלפונית מיד למחרת, ואף נשלחה לנתבעות כבר ב-21.6.15, נספח 5 לכתב התביעה [ב-ש' 14-23 בעמ' 1 ו-ש' 1-5 בעמ' 2 לפרו'].
נציג הנתבעות חזר בעדותו על גרסתו בכתב ההגנה, כי התבקש שינוי על ידי הלקוח, וטען כי הסכים לקחת את הוויטרינה חזרה למפעל לסדר מה שצריך. התובע טען בדיון , מאידך, כי הסכים לפני שנה להחלפה, אך "הוא דחה אותי כל הזמן" [ש' 7-20 בעמ' 2 לפרו'].
לאחר ששמעו הצדדים את המלצת בית המשפט בתום הדיון, כי בנסיבות, ראוי לתת לנתבעות הזדמנות לתקן את הטעון תיקון הרהיטים, עד שיהיו לשביעות רצון התובעים , הכל - תוך שמירת כל טענות הצדדים, והסכימו, מצאתי ליתן הוראות לתיקון הרהיטים בלוח זמנים מוגדר וברור; תיקון שאחריו ידווחו הצדדים המצב ועמדתם לגבי אופן סיום המחלוקת [ש' 1-14 בעמ' 3 לפרו'].
בהתאם נתתי הנחיות מפורטות ומעוגנות במועדים ברורים בענין: העברת רשימת ליקויים ברורה מאת התובעים לנתבעות, נטילת הרהיטים מדירת התובעים, והשבת הרהיטים לבית התובעים - רק לאחר אישור התובעים במפעל הנתבעות כי הרהיטים תוקנו לשביעות רצונם.

הפתרון שהושג בפועל
הדיון בבית המשפט התנהל ביום 18.9.16. כפי שהוסכם, ביום 25.9.16 העבירו התובעים לבית המשפט רשימת ליקויים שהם מבקשים מהנתבעים שיתוקנו ברהיטים ; אלו הועברו לנתבעות.
ביום 15.11.16 העבירו התובעים עדכון לבית המשפט לפיו הושגה הסכמה בין הצדדים שחלף תיקון הרהיטים, ייוצרו אלו מחדש. התובעים כתבו:
"יובהר כי התובעים מתרשמים כי בכוונתו של מר כהן להביא את הפרשה לקיצה באמצעות החלפת הרהיטים, ולכן, לטובת העניין הם משתפים פעולה ככל האפשר בעניין.
הודעה זו נשלחת לכבוד בית המשפט היות והדרך שבית המשפט הינחה את הצדדים היתה שונה, אך לאור הרצון של שני הצדדים וההבנה כי כפי הנראה ייצור מחדש של הרהיטים היא הדרך הטובה לנתבעות, נאותו התובעים לפעול על פי בקשתן של הנתבעות.
תקוותנו היא כי בית המשפט יאפשר את ההתנהלות השונה, במקצת מהדרך אותה קבע, לאור רצון שני הצדדים לסיים את הפרשה מתוך הבנה והסכמה הדדית.".
בהחלטה מיום 17.11.16 בירך בית המשפט על נכונות הנתבעת להשקיע משאבים בפתרון יעיל למחלוקת, והציע לצדדים להתנהל בזהירות, על מנת ש אכן יוכלו לברך על המוגמר.
ביום 21.12.16 דיווח נציג הנתבעות על "מילוי אחר פס"ד של כבוד השופט", כדלקמן:
"בפסק הדין השופט קבע, שהנתבעת תאסוף את המוצרים לתיקון.
לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב, הנתבעת החליפה לתובע את כל המוצרים בחדשים.
(הלקוח בחר לשדרג את הצירים של ההזמנה – מתוך בחירה ועל כך שילם – 420 ₪-).
אנו בצענו את פס"ד, הלקוח מרוצה. הלקוח ראה את המוצרים במפעל ואישר אותם טרם ההזמנה.".
ביום 5.1.17 ביקש נציג הנתבעות "לסגור את התיק", ודיווח:
"בהמשך למכתב מיום 20.12.16 ששלחנו לשופט לאחר אספקת מוצרים חדשים.
הלקוח פנה לשרות בבקשה לסדר מספר דברים קטנים כמו ניקוי סילקון.
נשלח נציג שרות שטיפל בדרישות הלקוח.
נא לסגור התיק, תודה...".
ביום 8.1.17, הגישו התובעים לבית המשפט עדכון והתייחסות מטעמם לגבי המצב שנוצר בעקבות אספקת הרהיטים מחדש על ידי הנתבעים. לתובעים טענות לגבי גושי דבק סיליקון שנותרו על זכוכית החרסינה, ועל כך שהצירים שסופקו להם (חדשים – שסופקו בגין תמורה נוספת בסך 417 ₪) אינם שקטים. התובעים מאשרים כי הגיע איש מקצונתבעות לתקן את תקלות אלה עליהן התלוננו , אך, לטענתם הוא אישר שאלו לא ברי-תיקון.
התובעים מודים לבית המשפט על התוצאה בכללותה; אך באשר לתביעה המקורית, טוענים התובעים שלא די בכך שקיבלו מוצר חדש במקום זה שניתן להם, וכי מגיע להם פיצוי בגין רכיבי הנזק שתבעו בתביעה המקורית, כאילו בענייננו היה ביטול והשבה, באשר הטרדות שפורטו בכתב התביעה, והזמן הממושך מול אנשים בגילם, הם באשמן של הנתבעות.
בהודעה מיום 12.2.17 כפרו הנתבעות כפרו בטענות החדשות של התובעים בענין אי-תיקון כתמי הסיליקון והרעש של הצירים, והפנו שוב לכך, שלעמדתם – בנסיבות החדשות שנוצרו - יש לסגור את התיק ללא השתת כל תשלום.

הדין ויישומו

החלק המרכזי במסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לעניינו, הינה הוראת סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 ( להלן: "החוק"), שכן לטענת התובעים ברהיטים התגלו מיד במסירתם פגמים המצביעים לכאורה על " אי התאמה" כלשון החוק.
אי התאמה
11. המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –
(1) רק חלק מהממכר או כמות גדולה או קטנה מן המוסכם;
(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;
(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;
(4) נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;
(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים.
(ההדגשות - הוספו)
התובעים בענייננו טוענים כי הודיעו על אי-ההתאמה לנתבעת מיד לאחר שגילו אותה, כפי שמורה סעיף 14 לחוק. הנתבעות אמנם טוענות שהתובעים לא הודיעו מיידית , אך הפקס מיום 21.6.15 מלמד, לכאורה, שההודעה נמסרה בתוך כשלושה שבועות ממסירת הרהיטים . כלשון החוק:
הודעה על אי-התאמה
14. (א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13( א) או ( ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר.
(ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן ( א), אין הוא זכאי להסתמך עליה.
בענייננו נשאלת השאלה, האם התובעים נתנו לנתבעת בטרם הגשת התביעה "הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר" כאמור בסעיף 17 לחוק:
"הוראות נוספות בדבר ההודעה
17. (א) קונה המודיע על אי-התאמה יפרט אותה פירוט סביר ויתן למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר.
(ב) ניתנה הודעת אי-התאמה בדרך המקובלת בנסיבות הענין, זכאי הקונה להסתמך עליה אף אם אחרה להגיע לתעודתה או לא הגיעה אליה כלל.".
ובכן, בנסיבות ענייננו, בשל הרצון להקטין את הנזק ולהביא למצב בו הליקויים שברהיטים יתוקנו בהקדם, לא התנהל דיון ממצה בשאלה האם התובעים נתנו לנתבעת בטרם הגשת התביעה "הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר". בעניין זה הוצבו בפני בית המשפט - גרסה מול גרסה, כאשר, על פניו – חלפו כשבעה חודשים ממועד קבלת הרהיטים ועד מועד הגשת התביעה המזנון הובל לבית התובעים ביום 1.6.15 [נספח 4 לכתב התביעה]. הפניה הראשונה המתועדת של התובעים אל הנתבעות היא מיום 21.6.15, בפניה זו התובעים מבקשים פתרון לבעיה של אי -ההתאמה, אחרי שהם מאשרים שבאותם שלושה שבועות הגיע נגר מאת הנתבעות לבדוק את תלונותיהם לגבי הרהיטים. כאמור, הנתבעות חזרו על עמדתן וגרסתן כי הציעו לקחת את הרהיטים ולתקן את הטעון תיקון, אך התובעים סירבו [ס' 4 לכתב ההגנה; ו-ש' 7-13 בעמ' 2 לפרו']. התובעים טוענים שלא חזרו אליהם, אך משום מה לא טרחו לצרף למכתב של "אמון הציבור" [נספח 6 לכתב התביעה] שהציגו בכתב התביעה לבית המשפט, את תשובת הנתבעות לפניית אמון הציבור אליהם.
אם כן, לא שוכנעתי בענייננו כי בפועל עד למועד הגשת התביעה ניתנה הזדמנות ריאלית לנתבעות לתקן את הטעון תיקון ברהיטים ( מה, שדומה שאין מחלוקת, שדרש נטילתם מבית הלקוח). מכל מקום, בסופו של דבר, בקיצו של דיון, כאמור, הושגה הסכמה לאפשר תיקון המוצרים, הרהיטים, והנתבעות – בסופו של דבר - עשו מעל ומעבר, וסיפקו מוצרים חדשים, שהליקויים הנטענים בכתב התביעה – כבר אינם מצויים בהם .
עתה יש לתובעים טענות חדשות לגבי המוצרים החדשים, חלקן - בגין צירים שנקנו ברכישה מאוחרת לכתב התביעה. מאידך, אני רואה שהנתבעות שלחו איש מקצוע מטעמם לטפל בבעיות נטענות אלה, ו מכחישות שיש בהם ממש.
בנסיבות, בהן הנתבעות פעלו בלוח זמנים קצר להחליף את הרהיטים במלואם, בחדשים, אני מוצא כי הסכם ההזמנה - קוים, הגם שמעט באיחור ובקירוב, וכי – בנסיבות - יש בתיקון המצב כפי שנעשה על ידי הנתבעות, משום חסכון זמנם וטרדתם של התובעים בחיפוש ריהוט חדש, לו היו מבטלים את העסקה [ריהוט , שלמדתי מדבריהם בדיון, שחיוני להם - על מנת לשים את הדברים שנמצאו דרך קבע בריהוט הישן]. בכך, אני מוצא שניתן פיצוי לתובעים, שדי בו בנסיבות.
התובעים אמנם הוטרדו מהצורך בתיקון המוצר ומהטרדה שבהחלפת הריהוט עצמו; אך אין להסיק מכך שהנתבעות התנהלו בחוסר תום לב או בהפרה בוטה של ההסכם. אעיר עוד, כי אין לפצות בגין הוצאות נוספות להן טוענים התובעים; כמו - הובלה, שהיא ממילא חלק מהרכישה שבוצעה, ולגבי עלויות התיקון בקיר – לא הובאו ראיות להוצאה כספית.
כשבית המשפט שוקל האם לפס וק פיצוי בגין טרדתם הנטענת של התובעים, בנסיבות ענייננו – שומה על בית המשפט להתחשב באופן הראוי בו פעלו הנתבעות במתן פתרון למצוקת התובעים (אמנם, לאחר הגשת התביעה) ; פתרון שמעמיד את התובעים במקום בו הריהוט שקיבלו הוא חדש, ועבר את אישורם לשביעות רצונם [ להוציא טענות חדשות, שנשמעות, יחסית, מינוריות, ופתירות; ושממילא - אינן חלק מהעילה הנטענת בתביעה זו ].
התרשמתי כי הנתבעות פעלו לאורך הדרך בתום לב בניסיון מתמשך למתן פתרון לבעיה שנוצרה, אך לא בנחישות הנדרשת, מה שחייב את התובעים להגיש את התביעה.
אשר על כן, אינני מוצא לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש ב גין התביעה הנדונה. עם זאת, אני מוצא להשית על הנתבעות הוצאות משפט, באשר התרחשות הדברים בפועל לימדה, שרק בעקבות הגשת התביעה , הסתייע תיקונם של הרהיטים, לשביעות רצון התובעים.

סוף דבר

כאמור, התביעה כבר נענתה, בעצם החלפת הריהוט, שכבר בוצעה על ידי הנתבעות , בריהוט חדש לחלוטין.
עם זאת, הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך כולל של 800 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנחם לוין
נתבע: נגרית מזנוני כהן בע"מ
שופט :
עורכי דין: