ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד ענת אורה בר-וולפסון :

בפני כבוד השופט ירון בשן, סגן נשיא

תובע

המוסד לביטוח לאומי

נגד

נתבעים

  1. ענת אורה בר-וולפסון
  2. כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1. התובע (להלן המל"ל) הגיש תביעה בסדר דין מקוצר. הוא טען בה ששילם גמלת סיעוד (שלעתים כונתה גם "קצבה"), בגין נזק גוף שסבלה נפגעת בתאונת דרכים. לטענתו התקבלה תביעתה של הנפגעת בתביעה שהגישה נגד הנתבעים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, שבמהלכו התמנו מומחים רפואיים שחיוו דעתם בנוגע למצבה הרפואי בעקבות התאונה ובלי קשר אליה. לטענת התובע חייבים הנתבעים לשפותו בגין תשלום אותה גמלה הן מכח הסכם והן מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, [נוסח משולב] , התשנ"ה – 1995. בתחילה הגישו הנתבעות כתב הגנה מבלי שביקשו רשות להתגונן. בהמשך הגישו בקשת רשות להתגונן והתקיים דיון אשר בסופו ניתנה רשות זו, ונקבע כי התצהיר שצורף לבקשה ועליו חתמה ב"כ הנתבעות עו"ד ברג, ישמש ככתב הגנה. הצדדים הגישו תיקי מוצגים ללא תצהירים. הוגשו תחשיבי נזק ונעשה ניסיון שלא צלח להביאם לפשרה. לבסוף הסכימו הצדדים להגיש סיכומים בכתב על סמך תיקי המוצגים וכך עשו.

2. התובע טוען שהוכיח כראוי את תביעתו. תצהירה הקצר של גב' ברג הפך לכתב ההגנה של הנתבעות משניתנה להן רשות להתגונן. במסמך זה טוענות הנתבעות כי אין קביעה במסמכי המל"ל לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה ובין צרכי הסיעוד של המנוחה; כי תיעוד המל"ל אינו מהווה חוות דעת רפואית; וכי הסיבה העיקרית בגינה אושרה הגמלה הינה הדמנציה ממנה סבלה המנוחה אשר אינה קשורה לתאונת הדרכים. אלה ורק אלה טענות ההגנה שהן רשאיות לטעון בסיכומיהן. אלא, שבסיכומים טענות נוספות: בין השאר מועלות שם טענת שיהוי, טענה שהתובע כלל לא שילם לנפגעת "גמלה" (כפי שטען בכתב התביעה) ולמעשה רק הוכיח שמימן שירותים שונים שקיבלה הנפגעת. נטען גם, שאפילו אם זוהי "גמלה", הרי היא בבחינת "גמלה בעין" אשר אין התובע זכאי לתבוע בגינה את הנתבעות. הנתבעות מציינות בסיכומיהן ששתי הטענות האחרונות לא יכלו להטען במסגרת כתב ההגנה, שכן רק מראיות התובע למדו שבפועל (ובניגוד לאמור בכתב התביעה) כלל לא שולמה לנפגעת "גמלת סיעוד", אלא שהתובע שילם כסף לצד ג' שסיפק לה שירות זה במישרין.

3. התובע הגיב וטען שמדובר בהרחבת חזית אסורה . אילו נטענו הטענות הנוספות בבקשה למתן רשות להתגונן, היה מתמודד עמן בעת חקירת המצהירה. אם היתה ניתנת לנתבעות רשות להתגונן בהן, היה מביא ראיות שלפיהן מזה שנים משלמת הנתבעת 2 ללא מחאה תביעות זהות. התובע לא הסביר, כיצד אמורות היו הנתבעות לנחש עובדות שלא פורטו בכתב התביעה. הנתבעות לא הסבירו, כיצד מתיישבת העלאה לראשונה של טענות כה מהותי ות בשלב הסיכומים עם חובת ההגינות הדיונית ועם דינים החלים על תביעה בסדר-דין מקוצר.

דיון והכרעה

4. הנפגעת נפצעה בתאונת דרכים ביום 5.9.05. ביום 10.11.05 היא תבעה מהמל"ל גמלת סיעוד. תביעתה התקבלה ביום 26.12.05 והיא קיבלה גמלה זו עד מותה בשנת 2011. ברקעה היו בעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה. אחת מהן (שבבירור החמירה עם הזמן) השפיעה על מצבה הקוגניטיבי. ביום 10.1.10 נבדקה הנפגעת שוב, והגמלה שלה הוגדלה מאד בשל ההחמרה בליקוי הקוגניטיבי. תביעת המל"ל שבפני נוגעת לגמלה ששולמה לה עד הערכת התלות השניה ב ינואר 2010. לוח הזמנים שפורט מלמד, שכל העובדות הצריכות לבירור המחלוקת שבפני כבר היו קיימות וידועות לצדדים בעת שנדונה תביעתה של הנפגעת נגד הנתבעות (ת"א י -ם 4394/06).

5. ביום 21.11.2010 ניתן פסק-דין בתביעה זו. השאלות שעמדו לכאורה לבירור כעת כבר נדונו והוכרעו שם והנתבעות קשורות בהכרעה זו ואינן זכאיות לטעון נגדה. מצבה הרפואי של הנפגעת נבדק על- ידי מומחים מטעם בית-המשפט. אורטופדית קבעה שנגרמו לה 20% נכות בגין התאונה. נוירולוג מצא לה נכות זמנית והתייחס למצבה הרפואי שאינו קשור לתאונה. בסעיף 15 לפסק-הדין נכתב "מצאתי שהנכות האורטופדית מקשה על תפקודה של התובעת באופן משמעותי. אמנם כעולה מחוות דעתו של פרופ' פ. אומנסקי סובלת התובעת מירידיה קוגניטיבית, אולם אין מקום לקבוע כי מלוא הקשיים בתפקודה מקורם רק בכך ויש לתת את הדעת לנכות האורטופדית בשים לב לגילה ולמצבה הרפואי בכללותו..." בפסק-הדין נזכר שבעקבות הערכת תלות שניה שנערכה ביום 10.1.10 הוגדל הסיוע שמקבלת הנפגעת מהמל"ל בשל דמנציה. היא עצמה טענה שהסיוע שניתן לה אינו מספיק וטענתה התקבלה. בסעיף 25 לפסק-הדין נכתב: "לאחר שהבאתי בחשבון את היקף הסיוע שלו זוכה התובעת מהמל"ל, מצאתי שיש לפסוק בראש נזק זה סכום של 40,000₪ לעבר ו–20,000₪ לעתיד..." (ההדגשה שלי – י.ב.). משמע, בית-המשפט התייחס לכל הסיוע שקיבלה התובעת מהמל"ל כמיטיב את נזקי התאונה ולמעשה הפחית את כולו מהפיצוי שבו חויבו הנתבעות. תיעוד ההליכים במל"ל מבהיר את הטעם למסקנה זו. אף שלנפגעת היו בעיות רפואיות נוספות, הבעיה המכרעת, שעד שנוצרה לא ביקשה גמלת סיעוד ורק בשל הופעתה קיבלה אותה, היתה פגיעתה האורטופדית בתאונה.

6. הנתבעות קשורות בהכרעה שיפוטית חלוטה שהביאה את הסיעוד שקיבלה הנפגעת מהמל"ל בחשבון לצורך חישוב נזקיה עקב התאונה. הקביעות בת"א י-ם 4394/06 מחייבות א ותן גם כאן ו אין להן זכות לשוב ולעורר ענין שנדון והוכרע שם. טענות ההגנה שהותר להן לטעון, נוגעות כולן לתשתית שעליה מבוססת קביעה שכבר ניתנה בהליך המחייב אותן. משהתברר הדבר , אין להזקק כלל לבירור הראייתי שאותו ניסו הנתבעות לשוב ולערוך. די בכך כדי לקבל את התביעה.

7. כזכור, הנתבעות לא הסתפקו בטענות ההגנה שמותר היה להן לטעון והרחיבו את הגנתן מעבר לכך. למען שלמות התמונה, אתייחס לדברים כעת בקיצור המתחייב. בתביעה בסדר דין מקוצר אין לנתבע זכות מוקנית לטעון להגנתו כרצונו. עליו לבקש רשות להתגונן בבקשה הנתמכת בתצהיר ובית-המשפט הוא הקובע אילו טענות הגנה יותרו לו . הנתבעות נהגו בתחילה כאילו סדרי הדין אינם קיימים והגישו "כתב הגנה". לאחר שהועמדו על טעותן ביקשו רשות להתגונן והרשות ניתנה תוך שהובהר כי התצהיר שתמך בבקשת הרשות להתגונן הוא שישמש כתב הגנתן. הן ניסו להעלות טענות אחרות בהמשך, אך התובע מחה על כך שוב ושוב – בשום פנים לא הסכים לשינוי חזית המחלוקת.

8. הנתבעות טענו שעד שלא עיינו בראיות התובע, לא יכלו לטעון טענות הנובעות מהן ולכן טענו אותן לראשונה בסיכומיהן. דומה שגם כאן פשוט שכחו שהתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. בתביעה בסדר דין מקוצר אסור להתגונן בטענה שלא התיר בית-המשפט במפורש. נתבע המבקש להוסיף טענות הגנה במהלך המשפט, חייב לבקש את רשות בית-המשפט כדי להתגונן בהן – ואינו יכול לנקוט "סעד עצמי" ולעצב בדיעבד את זירת חזית המחלוקת, על-ידי הזכרתן לראשונה בשלב הסיכומים.

9. הרשות להתגונן צמצמה את היקף ההגנה (ואת גדר המחלוקת) לשאלת הקשר הסיבתי בין הפציעה בתאונה לבין הגמלה ששולמה. כל שאר הטענות שבכתב התביעה – לרבות הטענות שלתובעת שולמה גמלת סיעוד ושהנתבעות חייבות לשפות את המל"ל בגין זה אם שולמה הגמלה בשל התאונה – חדלו להיות שנויות במחלוקת. ממילא, לא נדרש עוד המל"ל להוכיחן. כאשר הנתבעות התעוררו במאוחר מאד בסיכומיהם וטענו שכלל לא מדובר בגמלה, או שמדובר בגמלה בעין שאי אפשר לתבוע בגינה בדרך זו, הן לא טענו על ענין במחלוקת שלשם הוכחתו הובאו (או צריך היה להביא) ראיות ולא יכלו להאחז בטענה (ש הולמת אולי תביעת נזיקין) שהתובע לא הוכיח את תביעתו.

10. לא בכדי מחה התובע בסיכומיו על שהנתבעות עוררו בסוף הדרך טענות חדשות, שהיה בולם באיבן בחקירה נגדית של המצהירה (אילו היו מוזכרות בתצהיר שתמך בבקשה לרשות להתגונן), או, היה מביא לגביהן ראיות וטיעון, אילו נכללו בהגנה שהותרה. כאן, בוודאי ניסו הנתבעות לקפח זכות דיונית של התובע. משמע: הנתבעות התעלמו מכך שהן מתגוננות בסדר דין מקוצר, לא טרחו לבקש להתגונן בטענות חדשות – אפילו גילו את הרלבנטיות שלהן באיחור – ולכן איבדו את הזכות לטעון אותן.

11. דוגמא טובה לסיבה שבגללה אין מתירים לנתבע בסדר-דין מקוצר להתגונן בטענות שלא נתמכו בתצהיר עולה מטענת השיהוי שנזכרה לראשונה בסיכומי הנתבעות : שכביכול, הגשת התביעה לאחר שהנפגעת הלכה לעולמה פגעה בהגנתן. טענה זו מתעלמת מכך ש הנתבעות השתתפו בהליך בת"א י-ם 4394/06, הליך שבו בורר מצבה הרפואי של הנפגעת בזמן אמת ונודע גם לנתבעות שמשולמת לה גמלת סיעוד. ברור לגמרי שטענת שיהוי לא נטענה בתצהירה של עו"ד ברג, פשוט מפני שאינה נכונה.

12. גם הטענות הנוספות שהעלו הנתבעות באיחור הן טענות סרק, שהועלו כאמצעי סחבת של נתבעות הנאחזות בקש. הנפגעת תבעה במל"ל "גמלת סיעוד" וזה מה שקיבלה. העובדה שגמלה זו לא שולמה לה בכסף, אלא הועברה במישרין למי שסיפק לה את הסיוע, אינה משנה את מהותה הנורמטיבית כ"גמלה". אף אין זה נכון שמדובר ב"גמלה בעין". אמנע מדיון מעמיק שכולו אמרת אגב ורק אזכיר שבע"א 3013/01 קרנית נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד נז(1) 135, שהזכירו הצדדים, נדונו סיטואציה זהה וטענות דומות: המל"ל תבע מחברת ביטוח כספים ששילם כ"גמלת סיעוד" לצד ג' כדי שיספק שירותי ם לאדם שנפגע תאונת דרכים ותביעתו התקבלה.

13. זה המקום להעיר שההגנה נוהלה בדרך מבישה. לא רק שהנתבעות נהגו בעקביות כאילו סדרי הדין לא קיימים, אלא שבמהלך המשפט הן התעלמו מהחלטות רבות וגרמו לכך שתביעה בסדר דין מקוצר נמשכה ארבע וחצי שנים. עיון בסעיף 2 לפסק-הדין בת"א י-ם 4394/06 מלמד שגם שם נוהלה ההגנה בדרך דומה. התופעה, הנפוצה מדי, של חברת ביטוח שפשוט משתמטת מתשלום כספים מחייבת בדיקה מערכתית. הזכות לעסוק בביטוח ניתנת כידוע ברישיון מהמדינה, ומן הראוי לבדוק מדי פעם, אם ניתנה למי שראוי לאמון כזה.

14. לסיכום: בהגנת הנתבעות אין ממש. התובע זכאי לקבל מהן 80% מהסכומים ששילם לפי הערכת התלות הראשונה בתוספת ריבית הסכמית ובסה"כ 81,533₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. התובע יגיש תוך 14 יום פרטת הוצאותיו, הנתבעות ישיבו בתוך 14 יום ואז תנתן החלטה משלימה לענין שכ"ט עו"ד והוצאות. ת"פ 23.3.17.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: ענת אורה בר-וולפסון
שופט :
עורכי דין: