ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קרן פורסט ערך II ,שותפות מוגבלת נגד יוסף א. מימון :

לפני כבוד ה שופטת דניה קרת-מאיר

המבקשת

קרן פורסט ערך II (מקבילה),שותפות מוגבלת
ע"י ב"כ עוה"ד גיא גיסין ו/או יואל פרייליך ו/או אמיר פז
ממשרד גיסין ושות', עורכי דין

נגד

המשיבים

  1. יוסף א. מימון
  2. עירית אילוז
  3. עזבון המנוח יהודה קרני ז"ל
  4. רויטל דגני
  5. מנחם חמי מורג
  6. דניאל ווקנין
  7. גדעון וינשטיין
  8. יוסף ירושלמי
  9. ליאו מלמוד
  10. איתן הבר
  11. סבי סיילן
  12. ארז מלצר
  13. נמרוד נוביק

ע"י ב"כ עוה"ד אהרן מיכאלי ו/או יהודה רוזנטל ו/או ורד כהנא
ממשרד גולדפרב זליגמן ושות', עורכי דין ונטוריון

בית המשפט העליון קבע באופן כללי כי דין הבקשה להידחות.

החלטה

הבקשה שלפניי הינה בקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: " בקשת האישור").
בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 6.12.16 הוסכם כי תתברר שאלה אחת בלבד כשאלת סף - האם עומדת למבקשת, לכאורה, עילת תביעה אישית מכוח הוראת סעיף 52 יא לחוק ניירות ערך תשכ"ח – 1998 (להלן: "חוק ניירות ערך").
נקבע כי כל טענות הצדדים נשמרות והן תתבררנה במסגרת בקשת האישור, בכפוף להחלטה בבקשה למחיקה על הסף בשאלה המפורטת לעיל.

1. בקשת האישור
בקשת האישור הוגשה לפי פרט 5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").
בבקשת האישור התבקש בית המשפט להגדיר את הקבוצה כ" כל מי שרכש אגרות חוב של חברת אמפל – אמריקה ישר אל קורפוריישן (להלן: "אמפל" ו/או "החברה") טרם יום 5.2.2013 והחזיק באותו מועד".
למען הזהירות, התבקש בית משפט לצמצם את הקבוצה המתוארת למי שעדיין מחזיק באגרות החוב המפורטות לעיל.
בבקשה נאמר כי התובענה היא עתירה לחיוב המשיבים, בעל השליטה אשר היה בתקופה הרלוונטית גם מנכ"ל החברה ונושאי משרה באמפל, בהחזר ובשיפוי בגין מלוא החובות אותן חבה החברה למחזיקי אגרות החוב שלה . זאת מכוח עילות שונות, בהן עוולת הרשלנות, אך במיוחד לאור האמור בסעיף 52יא לחוק ניירות ערך (להלן: " סעיף 52יא ") .

המבקשת טענה כי המשיבים הפרו כל חובה אפשרית כלפי הנושים ומחזיקי אגרות החוב של החברה. מאחר והפרות מתבטאות בראש ובראשונה בהפרת שטר הנאמנות על פיו הונפקו אגרות החוב, הרי מוטלת אחריות ישירה למלוא הנזק שנגרם למחזיקים בתעודות ההתחייבות - לא רק על החברה אלא גם על הדירקטורים, המנכ"ל ובעל השליטה, בהתאם להוראות סעיף 52יא.

נאמר כי הבקשה מגוללת את סיפורה של אמפל, חברה ציבורית ותיקה אשר ידעה שנים של יציבות עד א שר השתלט עליה המשיב 1 מר יוסף מימן (להלן: " מימן").
מימן דאג תחילה לרוקן את החברה ממרבית נכסיה ולהותיר אותה עם מלאי גדול של מזומנים, אותם דאג " לחלץ" ממנה בכל דרך אפשרית.
מימן עשה בקופת החברה כבתוך שלו בסיועה של יד ימינו, המשיבה 2 גב' אירית אילוז (להלן: " אילוז"), אשר כ יהנה כסמנכ"לית כספים ודירקטורית באמפל וכן בחסותם הרבה של נושאי המשרה וחב רי הדירקטוריון.
פעולות אלה הביאו לקריסת החברה ולאי עמידה בהתחייבויותיה כלפי מחזיקי אגרות החוב.
עוד צוין, כי ניתנו אישורים לעסקאות בעלי שליטה כגון תשלום דמי ניהול וייעוץ לחברה בשליטת מ ימן, ו להלוואה בסכום של כ-20 מיליון דולר לחברה בשליטתו. כל זאת, ללא קבלת בטחונות ראויים וללא בסיס אמיתי.
הליך אישור העסקאות היה פגום מן המסד ובאישור העסקאות לא נתנו חברי הדירקטוריון את דעתם למצבה הכלכלי של החברה, והסתמכו באופן מוחלט כמעט על הצהרות בעל פה מצד מימן ואילוז.
עוד נטען, כי לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים כבדים פנתה החברה בעיצומו של מו"מ מול מחזיקי אגרות החוב להליכי חדלות פרעון בארה"ב.
הדבר נעשה כצעד טאקטי כדי לקבל הגנה מפני נושים ולחמוק מהליכים בבית משפט בישראל.

ההפרות המתוארות לעיל מתבטאות, כאמור, בראש ובראשונה בהפרת הוראות שטר הנאמנות על פיו הונפקו אגרות החוב.
המבקשת מנוהלת על ידי מנהל קרנות השקעה ותיק בשוק ההון ומחזיקה בהשקעות עבור שותפיה המוגבלים.
המבקשת מחזיקה באגרות חוב של אמפל מסדרות א', ב' ו- ג' אשר נרכשו על ידה.

בבקשת האישור תואר תפקידם של כל אחד מהמשיבים והרקע העובדתית.
נאמר, בין היתר, כי החברה הייתה במועדים הרלוונטיים חברת אחזקות ציבורית אמריקנית שהתאגדה תחת דיני מדינת ניו-יורק.
מניותיה נרשמו למסחר בנאסד"ק בניו-יורק ואגרות החוב שהנפיקה נסחרו בבורסה לניירות ערך בתל-אביב (להלן: " הבורסה").
בשנת 2002 נרכשה השליטה באמפל על ידי מימן.
בהתאם להוראות שטרי הנאמנות לאגרות החוב אשר הונפקו לציבור, נתונה סמכות השיפוט לבתי המשפט המוסמכים במחוז תל-אביב ועל הוראות שטר הנאמנות יחולו דיני מדינת ישראל.

בבקשת האישור פורטו בהרחבה הפעולות שהן פעולות מפרות לטענת המבקשת.

נטען כי התנהלותם הרשלנית של המשיבים גרמה לנזקי הקבוצה אשר חושבו לצורך הבקשה על בסיס הסכומים החסרים שלא נפרעו בסך של 1,104,370,000 ₪.

2. הבקשה לסילוק על הסף
המשיבים הגישו בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף (להלן: "בקשת הסילוק").

כפי שציינתי לעיל, הוסכם בישיבת קדם המשפט כי טענת הסף שתתברר הינה הטענה לפיה לא קמה למחזיקי אגרות החוב עילת תביעה באופן אישי מכוח סעיף 52יא .

עוד נאמר בבקשת הסילוק, כי בקשת האישור היא מיחזור של טענות זהות לחלוטין שהועלו על ידי מפרק החברה בתביעה שהגיש כנגד המשיבים 2-6, במסגרת הליכי חדלות הפרעון של החברה המתנהלים בבית המשפט האמריקאי של חדלות פרעון בניו-יורק .
כדי ליצור מראית עין של עילה נפרדת עטפה המבקשת את הטענות הזהות לתביעת המפרק בעילה אשר עומדת, כביכול, למחזיקי אגרות החוב באופן אישי, כאשר היא טוענת כי התנהלות המשיבים בקשר לעסקאות ולפעולות המתוארות – מהווה הפרה של חובותיהם כנושאי משרה בחברה וכי הדבר מקים למחזיקי אגרות החוב עילת תביעה עצמאית מכוח סעיף 52יא.
עוד נטען על ידי המבקשת בבקשת האישור כי סעיף זה מקים גם חובה לפצות את מחזיקי אגרות החוב בגין מלוא היתרה שלא נפרעה על ידי החברה.

המשיבים טענו כי סעיף 52יא מקים למחזיקי אגרות חוב עילת תביעה אישית בגין הפרה של חוק ניירות ערך או התקנות מכוחו, וכן בגין הפרה של הוראה בשטרי הנאמנות של אגרות החוב המטילה חובה של מנפיק כלפי נאמנים לאגרות החוב.
בקשת האישור אינה מצביעה על הוראה כלשהי בדיני ניירות ערך או בשטרי הנאמנות אשר הופרה בהתנהלות המשיבים בקשר עם העסקאות והפעולות האמורות. לכן, אין בבקשת האישור תשתית לכך שהמשיבים אחראים להפרה של הוראה שכזו.
ברור לחלוטין כי למבקשת ולמחזיקי אגרות החוב אין עילת תביעה עצמאית כנגד המשיבים.

עוד נאמר, כי אף אם יכולה לעמוד עילה עקרונית מכוח סעיף 52יא הרי שמלכתחילה אין למבקשת עילת תביעה.
כל הפעולות והעסקאות אליהן מתייחסת הבקשה, נעשו ודווחו לפני שהמבקשת החלה לרכוש את אגרות החוב של החברה. לכן, בהתאם להוראת סעיף 52יג לחוק ניירות ערך לא קמה לה עילת תביעה אישית.
העילות הנטענות בדבר הפרת חובות זהירות ונאמנות של המשיבים יכולות בעקרון להקים עילת תביעה לחברה ולא למחזיקי אגרות החוב כנושיה של החברה.
המשיבים שבו וטענו כי כדי שתקום למחזיקי אגרות החוב עילת תביעה מכוח סעיף 52יא, יש להניח תשתית טיעונית וראייתית לכך שהמנפיק הפר את דיני ניירות ערך או הוראה בשטר הנאמנות.
בהקשר זה היפנו המשיבים לת.א 1064/97 חברת השקעות דיסקונט בע"מ נ' דרין.
יש לטעון ולהוכיח כי הנזק שנגרם על פי הנטען הוא מסוג הנזקים שלשם הטבתם נקבעה הזכות בסעיף 52יא.
בהקשר זה היפנו המשיבים לע"א 3051/98 דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ .

בבקשת האישור לא טענה המבקשת ולא הצביעה על הוראה מסוימת בשטרי הנאמנות, לפיה חלה על החברה חובה כלפי הנאמ ן למחזיקי אגרות החוב שנועדה להבטיח את פרעון מלוא אגרות החוב, אשר הופרה בהתנהלות הנטענת של המשיבים.
המבקשת אף אינה מצביעה על הוראה מסוימת בחוק ניירות ערך שנועדה להבטיח פרעון זה.

הודגש כי אי פרעון אגרות החוב במלואן אינו מקים כשלעצמו עילת תביעה למחזיקי אגרות החוב מכוח סעיף 52יא.

עוד נאמר, כי אין ב טענה לפיה התנהלותם הרשלנית של המשיבים גרמה לחברה להפסיד כספים והביאה את החברה לחדלות פרעון – כדי להקים למחזיקי אגרות החוב עילת תביעה כנגד המשיבים מכוח סעיף 52יא לחוק ניירות ערך.

3. תגובת המבקשת לבקשת הסילוק
בתגובה נאמר, בין היתר, כי מדובר בעילת תביעה המבוססת על אחריות ישירה של בעל שליטה ונושאי משרה בגין כך שהחברה הפרה התחייבות צמודה לנייר ערך של חברה מסוג אגרת חוב.
נטען, כי מנפיק של ניירות ערך מסוג אגרת חוב לוקח בחשבון שבין תנאיי נייר הערך - נמצאת התחייבות לפרוע אותו. התחייבות זו נכללת הן בהוראות שטר הנאמנות והן מכוח אגרת החוב אשר תנאיה נכללים בשטר הנאמנות.
לכן, אין מקום לסילוק על הסף של בקשת האישור. יש לנהל את התיק העיקרי כדי לברר האם נקטו המשיבים בכל האמצעים הנאותים על מנת למנוע את ההפרה.

עוד נאמר, כי סוגיית קיומה של עילה אישית אמורה להיבחן באופן מעמיק במסגרת הדיון בבקשת האישור ולא במסגרת הליך מקדמי.

המבקשת הפנתה להוראת סעיף 35 לחוק ניירות ערך אשר קובע מה הן ההוראות אשר כל שטר נאמנות חייב לכלול.
שטר נאמנות חייב לכלול הוראות בדבר סך התחייבויות המנפיק. לכן , ברור כי אי פרעון החוב הצמוד לנייר ערך מסוג אגרות חוב – מהווה הפרת הוראה של שטר נאמנות.

המבקשת הפנתה להוראות סעיף 5 בשטרי הנאמנות של הסדרות השונות, במסגרתו נכללת התחייבות לשלם את סכומי הקרן והריבית על פי אגרות החוב.
לאור זאת, נטען כי שטרי הנאמנות כוללים הוראה המחייבת את החברה, כלומר המנפיק, לפרוע את אגרות החוב.
המבקשת טענה כי עוד בבקשת האישור נאמר בבירור כי הפרת התחייבות זו מהווה הפרה של שטר הנאמנות על בסיסה הוגשה התובענה.

עוד נאמר כי אין צורך להוכיח קשר סיבתי בין התנהלות המשיבים לבין הנזק או כי הנזק אירע בגין התנהלות המשיבים.
בעניין זה הפנתה המבקשת לע"א 345/03 רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל (להלן: "פסק דין רייכרט").
המבקשת אף טענה כי אין מקום לטענת המשיבים, לפיה אי פרעון אגרות החוב אינו מקים עילה על פי סעיף 52יא, לאור ההוראות הרלוונטיות בשטרי הנאמנות אשר הופרו.

המבקשת הדגישה כי עילת התביעה מכוח סעיף 52יא אינה מבוססת על הפרת חובות המשיבים כנושאי משרה אלא על הפרת שטר הנאמנות המבסס אחריות ישירה של המשיבים. זאת, כפועל יוצא מכך שהחברה הפרה את התחייבות הפרעון המגולמות באגרות החוב ובשטר הנאמנות.

המבקשת הפנתה לרע"א 9801/05 עזבון המנוח עזרא הראל ז"ל נ' לאומי פיא חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (להלן: "עניין רוגוזין").

4. תשובת המשיבים
בתגובת המשיבים נאמר, בין היתר, כי בתגובה נטען לראשונה שהופרה התחייבות בשטר הנאמנות לפרעון אגרות החוב הקבועה בסעיף 5 לשטרי הנאמנות.
נטען כי מדובר בהרחבת חזית שיש להתעלם ממנה.
לגופו של עניין, נאמר כי בטיעון זה אין כל ממש, שכן בשטרי הנאמנות לא נקבע כי פרעון החוב הוא התחייבות החברה כלפי הנאמן. לכן, ההפרה הנטענת אינה מקימה עילה כלפי החברה או כלפי המשיבים לפי סעיף 52יא.

כמו כן, התייחסו המשיבים לעניין רוגוזין.

הצדדים הגישו השלמת טיעון.

5. דיון והחלטה
א. המסגרת הנורמטיבית
השאלה שיש להכריע בה במסגרת ההחלטה הנוכחית היא האם קמה למבקשת עילת תביעה אישית לכאורה, לפי סעיף 52יא לחוק ניירות ערך.

סעיף זה קובע כלהלן:
"52יא אחריות של מנפיק
(א) מנפיק אחראי כלפי המחזיק בניירות ערך שהנפיק לנזק שנגרם לו כתוצאה מכך שהמנפיק הפר הוראה של חוק זה או תקנות לפיו, או הוראה של שטר הנאמנות שלפי חלה חובה על המנפיק כלפי הנאמן למחזיקים בתעודות התחייבות שהנפיק.
(ב) האחריות האמורה בסעיף קטן (א) תחול גם על הדירקטורים של המנפיק, על המנהל הכללי שלו ועל בעל שליטה במנפיק."

יש להבהיר כי המבקשת טוענת כי בהתאם להוראת סעיף 52יג(1) יוכלו בעלי השליטה, הדירקטורים ומנכ"ל החברה להשתחרר מהאחריות הישירה המוטלת עליהם, לדבריה, בגין אי פרעון אגרות החוב - מכוח הוראת סעיף 52יא – רק אם יוכיחו כי נקטו בכל האמצעים הנאותים כדי למנוע את ההפרה.

על מנת לבחון את טענתה של המבקשת, יש לקרוא את הוראת סעיף 52יא המצויה בפרק "אחריות בשל הפרת הוראות" בהקשר הרלוונטי – כלומר, פרק ה1 לחוק ניירות ערך הנושא את הכותרת "תעודות התחייבות" ו סימן ב' לפרק זה הנושא את הכותרת "מינוי נאמן וכשירותו ומרשם הנאמנים".

סעיף 35ב(א) קובע חובת מינוי נאמן.
בהתאם להוראות הסעיף אין להציע תעודות התחייבות לציבור אלא אם מינה המנפיק נאמן למחזיקים בתעודות ההתחייבות.
תעודות התחייבות מייצגות זכות לתבוע מהתאגיד המנפיק לפרוע התחייבות כספית בתאריך קבוע או בהתקיים תנאי מסוים.
תעודות התחייבות כוללות אגרות חוב שהונפקו על ידי תאגידים אשר מקנות למחזיקים בהן זכות לקבל סכום כסף במועד אחד או במספר מועדים מוגדרים מראש.
ראה מ. ימין, א. וסרמן תאגידים וניירות ערך (הוצאת הלכות בע"מ) (להלן: "ימין וסרמן" ).
ימין וסרמן מבהירים כי מחזיק בתעודת התחייבות שהונפקה על ידי תאגיד מצוי בעמדת נחיתות לעומת משקיע המחזיק במניות שהוצעו לציבור - מבחינת היקף ההגנה לה הוא זוכה מכוח הדין.
זכויותיהם של מחזיקי תעודות ההתחייבות מעוגנות בעיקר בשטר הנאמנות ומפורטות בתשקיף אשר שימש לצורך הצעתן.
"על מנת להבטיח את ההגנה על עניינים של ציבור מחזיקי תעודות ההתחייבות, קבע המחוקק חובת מינוי נאמן למחזיקים, המהווה תנאי להצעת תעודות התחייבות לציבור. הנאמן המשמש כ"שומר סף" עבור מחזיקי תעודות ההתחייבות מתמנה באמצעות שטר נאמנות הנערך בין המנפיק לבינו." (שם, עמ' 317).
סעיף 35ב(ב) לחוק ניירות ערך קובע כי על נאמנות לפי חוק ניירות ערך יחולו הוראות חוק הנאמנות התשל"ט – 1979 .
סעיף 1 לחוק הנאמנות קובע "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת."
"הנכס" בו אמור הנאמן לתעודות ההתחייבות לפעול לטובת הנהנה - הוא למעשה הזכויות הגלומות בתעודות ההתחייבות, אגרות החוב במקרה שלפניי.
הזכות העיקרית המעוגנת באגרות החוב המפורטת בתשקיף – היא הזכות לפרעון אגרת החוב על-ידי המנפיק בתנאים הקבועים בתשקיף.

כדי להבהיר את מהותה של הנאמנות לתעודות התחייבות והנכס אליה מתייחסת הנאמנות נקבעו בסעיף 35ו(א) עניינים שונים שעל שטר הנאמנות לכלול.
בין היתר, "סך כל ההתחייבויות שהמנפיק או צד שלישי התחייב בהן על פי תעודות ההתחייבו ת ואם הן מובטחות בשעבוד על נכסים... תיאור הנכסים, הבטוחות והנסיבות שבהן ניתן לאכוף אותן."

כדי לאפשר את פעולות הנאמן לשם שמירה על אותו נכס – זכותם של מחזיקי אגרות החוב כלפי המנפיק לפרעון אגרות החוב - נקבע בסעיף 35ט(א) לחוק ניירות ערך "הנאמן ייצג את המחזיקים בתעודות ההתחייבות בכל עניין הנובע מהתחייבויות המנפיק כלפיהם , והוא יהא רשאי, לשם כך, לפעול למימוש הזכויות הנתונות למחזיקים לפי חוק זה או לפי שטר הנאמנות." (ההדגשה שלי – ד.ק.).

מכל האמור עד כה עולה כי ההתחייבות לפרעון אגרות החוב אינה התחייבות של המנפיק כלפי הנאמן אלא כלפי המחזיקים , והנאמן אמור לפעול לשם מימושה.
תמיכה במסקנה זו ניתן למצוא בסעיף 35ט1.
סעיף זה דן בסמכות הנאמן והמחזיקים להעמדה לפרעון מיידי ולמימוש בטוחות.
ס"ק (א) קובע כי נאמן ומחזיקים בתעודות התחייבות "רשאים להעמיד לפרעון מיידי את הסכום המגיע למחזיקים על פי תעודות התחייבות או לממש בטוחות שניתנו להבטחת התחייבויות המנפיק כלפי המחזיקים על פי תעודות ההתחייבות..." (ההדגשה שלי – ד.ק.).

הסעיף קובע מספר תנאים להעמדת אגרות חוב לפרעון מיידי, ובין היתר, הרעה בעסקי המנפיק וקיומו של חשש מי ידי שהמנפיק לא יוכל לפרוע את תעודות ההתחייבות או כי "תעודות ההתחייבות לא נפרעו במועדן או לא קוימה התחייבות מהותית אחרת שניתנה לטובת המחזיקים". (ההדגשה שלי – ד.ק.).

הסמכות הנתונה לנאמן להעמיד את הסכום המגיע למחזיקים לפרעון מיידי - היא במסגרת פעולתו כמייצג את המחזיקים באגרות החוב אשר רשאי לפעול למימוש הזכויות הנתונות להם. זאת, כאמור לעיל, בהתאם להוראת סעיף 35ט(א).

התוצאה היא כי אין לראות באי פרעון אגרות החוב כהפרת התחייבות של המנפיק כלפי הנאמן המקנה למחזיקי אגרות החוב עילת תביעה בהתאם לסעיף 52יא.

בית המשפט העליון קבע באופן כללי כי דין הבקשה להידחות.
צוין כי שתי ערכאות קבעו כי לא ניתן לומר על פני הדברים שאין כתב התביעה מגלה עילה כלפי המבקשים.
עוד נאמר, כי הערכאות דלמטה קבעו שלמבקשים אחריות לכאורית גם מכוח סעיף 52 יא לחוק ניירות ערך לנזקי הנושה המחזיקה באגרות חוב של החברה שלא נפרעו מחמת קריסתה .
עוד נאמר כי המשיבה תבעה גם בעילות אחרות לגביהם לא ניתן לומר שאין בהן ממש .

מכאן עולה כי בעניין רוגוזין לא קיימת קביעה והכרעה של בית המשפט העליון לגופן של הטענות השונות באשר לפרשנות הוראות סעיף 52יא לחוק ניירות ערך.

ב. שטרי הנאמנות
מעבר לקביעה העקרונית לעיל לפיה התחייבות לפרוע את אגרות החוב היא במהותה התחייבות של המנפיק כלפי המחזיקים באגרות החוב בלבד, יש לבחון את הוראות שטר הנאמנות כדי לקבוע האם הצביעה המבקשת על קיומה של התחייבות בשטר הנ אמנות כלפי הנאמן לפרוע את אגרות החוב.
רק אם תוכח קיומה של התחייבות זו והפרתה תקום למבקשת עילת תביעה לכאורה על פי סעיף 52יא.

אינני רואה מקום לטענתה של המבקשת, לפיה עצם ציון התחייבות החברה בסעיף 5 .1 לשטר הנאמנות השונים של סדרה א' ובסעיף 5 לשטרי הנאמנות של סדרה ב' ו-ג' לפרוע את אגרות החוב – מהווה התחייבות כלפי הנאמן.
הרציונל אשר צוין לעיל בדבר החובה לציין בשטר הנאמנות את מהות הנכס נשוא הנאמנות – התחייבות החברה כלפי מחזיקי אגרות החוב לפרוע אותן – חל גם על ציון אותה התחייבות בסעיפים אלה בשטר הנאמנות.
כלומר, אין לראות באמור בסעיפים אלה כהתחייבות כלפי הנאמן לפרוע הסכומים על פי אגרת החוב.

יש לציין, כי סעיף 5 נושא את הכותרת "התחייבויות החברה; שימוש בתקבולים".
זאת בשונה מההוראות שנקבעו במסגרת סעיף 14 לשטרי החוב מסדרות ב' ו-ג' הנושא את הכותרת "התחייבות החברה כלפי הנאמן".
בסעיף זה צוינו התחייבויות שונות של החברה כלפי הנאמן העולות בקנה אחד עם תפקידו לייצג את מחזיקי אגרות החוב ולשמור על זכויות המחזיקים כלפי החברה.
בין הוראות אלה מצויה ההוראה לנהל את עסקי החברה באופן סדיר; לשמור את נכסי החברה במצב תקין; לתת לנאמן או לאנשים מטעמו מסמכים ומידע; לתת אפשרות לנאמן להיכנס למשרדיה של החברה לשם בדיקת נכסיה ועוד הוראות שיש בהן, במהותן, כדי לאפשר את עבודתו של הנאמן.
רק הפרת התחייבויות אלה של החברה כלפי הנאמן – מקנה זכות תביעה בהתאם להוראות סעיף 52יא סיפא.

התוצאה הסופית היא כי לא קמה למבקשת זכות תביעה אישית לפי סעיף 52יא לחוק ניירות ערך.

ההוצאות ייקבע עם סיום ההליך.

קדם משפט יתקיים ביום 19.4.2017 בשעה 11:30.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.