ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביעד לוי נגד עו"ד אריה חגי :

בפני כבוד ה שופט, סגן נשיאה מנחם מזרחי

מבקשים

  1. אביעד לוי
  2. צבי נמס

שניהם באמצעות עו"ד נוריאל יקנה

נגד

משיבים

1. עו"ד אריה חגי, כונס הנכסים

2. אסנת כהן עו"ד
3. אלי טולדו
באמצעות ב"כ עוה"ד אסנת כהן

4. גדעון צעידי
באמצעות ב"כ עוה"ד ברוש גלית

החלטה

שתי בקשות, שנושאן אחד, למתן רשות ערעור על החלטת כבוד הרשמת עמית גולדשטיין-לירן מיום 19.1.17 בתיק לשכת הוצל"פ הרצליה 26-00512-04-02 שבמסגרתה קבעה, כי המשיבים 2 ו 3 זכו בהתמחרות שנערכה על-ידי משיב 1, במסגרת הליכי כינוס לנכס, על דירה של החייב - משיב 4 - ברחוב הזוהר 4 ברחובות (גוש 3658 חלקה 256) תמורת 4.6 מיליון ₪ ועוד 50 אלף ₪, וכמפורט בהחלטה.

(א). השתלשלות העניינים הרלוונטית:

בחודש יולי 2016 הזמין משיב 1 את הציבור להציע הצעות לרכישת הדירה הנ"ל עד ליום 4.7.16.

משיב 1 ציין בהזמנה: "הצעות יוגשו עד ליום 4.7.16 בשעה 14:00" (סעיף 10).

עיון בנוסח ההזמנה מלמד, כי משיב 1 הודיע למציעים הפוטנציאליים, כי אין לצפות שהוא יקבל הצעה כזו או אחרת, אין לראות בהליך זה ככפוף לדיני המכרזים, הובהר כי משיב 1 רשאי לנהל משא ומתן עם מציע כזה או אחר, כפי שיקול דעתו ושאישורו של רשם ההוצאה לפועל הינו תנאי לקיומה של עסקה.

ואכן, התקבלו הצעות שונות.

בעקבות החלטת הרשמת הנכבדה, (בהחלטתה מיום 19.1.17, נשוא בקשה זו נרשם: "הכונס סבר שיש לבצע התמחרות..." – עמוד 1) אשר אישרה למשיב 1 לבצע הליך של התמחרות, נערכה בתאריך 21.7.16 במשרדי משיב 1 התמחרות בין המציעים השונים .

לאחר הליך ההתמחרות, זכתה הצעת המבקשים לרכישת הנכס בשווי 4,250,000 ₪.

הנוכחים בהתמחרות היו: משיב 1, מציעים שונים ובינ יהם נציג המבקש 1, נציגי משיב 4.

משיבים 2 ו – 3 לא הגישו הצעה ולא נכחו בהליך ההתמחרות.

במסגרת ההתמחרות, הציג משיב 1 לנוכחים "את סכום ההצעה הגבוהה ביותר, העומד על סך 3,700,000 ₪" ונרשמו רצף ההצעות עולות במדרגות שונות.

בסופו של יום נרשם, כי המבקש 1 "הוכרז כזוכה בהתמחרות בהצעה בסך של 4,250,000 ₪".

מסמך ההתמחרות ובכלל זה ההכרזה על מבקש 1 כזוכה , חתום בידי המשיב 1.

בתאריך 25.7.16 נשלחה הודעה למשיב 4 בדבר הזכייה.

בתאריך 25.7.16 חתמו המבקשים והמשיב 1 על הסכם מכר מותנה והשלימו הפקדת 7.5% מהצעתם.

יחד עם זאת, נרשם בחוזה המותנה , בין השאר:

"למציע ידוע כי הצעה זו תלויה בתנאים מתלים כמפורט בחוזה, ואין בהגשת הצעה משום הסכמה ו/או התחייבות למכירת הנכס בכלל, ולמציע בפרט" (סעיף ו).

בסעיף 3: "מבלי לפגוע בהוראה כלשהי מהוראות חוזה זה, החוזה יכנס לתוקף רק לאחר אישור המכר על ידי ההוצאה לפועל ו/או בית משפט לפי העניין".

בסעיף 4: "לא אושר המכר כאמור, לא יכנס חוזה זה לתוקף ולמציע לא יהיו כל טענות ו/או דרישות בקשר לכך, והכונס יהיה חופשי לפעול ביחס למכר כפי שימצא לנכון".

בסעיף 5: "אושר המכר יהא המציע מחויב לקיים את כל הוראות החוזה...".

כלומר, למבקשים היה ברור כי אין מדובר במכר סופי, והוא מותנה בקבלת האישורים כנדרש.

לאחר סיום הליכי ההתמחרות, הגיעו משיבים 2 ו – 3 אל משרדי המשיב 1, והגישו הצעה לרכוש את הדירה, בשווי גבוה יותר - בשווי 4,500,000 ₪ והפקידו 7.5% משווי ההצעה.

במהלך הדיון בפניי, התברר כיצד נודע למשיבים 2 ו – 3 על תוצאותיו הליך ההתמחרות, וכיצד הגיעו אל משרדי משיב 1, חמושים בהצעתם.

משיב 1 שלח לרשמת הנכבדה הודעה על ביצוע התמחרות ובקשה למתן הוראות, במסגרת זו הודיע על הצעת המבקשים כהצעה הגבוהה ביותר, אך גם על כך שהמשיבים 2 ו – 3 מסרו הצעה מאוחר ת להתמחרות:

"...ההתמחרות וביום 25.7.17 התקבלה הצעה משותפת לרכישת הנכס תמורת 4,500,000 ₪ מטעם עו"ד אסנת כהן...ומר אבי טולדו...כבוד הרשמת הנכבדה מתבקשת ליתן הוראות לכונס הנכסים ביחס להצעות האמורות...".

ב"כ משיב 4 שלח בתאריך 28.7.16 מכתב אל משיב 1 שבו רשם "לאחרונה נודע לי שלאחר שהוכרזו מרשיי כזוכים בהתמחרות ולאחר שנכחנו במשרדך לצורך השלמת תשלומו הראשון של ההסכם, שצד ג' הגיש הצעה מאוחרת וזאת על אף שתמו הליכי ההתמחרות".

בתאריך 31.7.17, בעקבות פניית משיב 1, המודיע על תוצאות ההתמחרות וההצעה שלאחר מכן, החליטה הרשמת הנכבדה כי "יש לקבל עמדות החייב, צד ג' הגב' מיכל צעידי וכן המציעים שהציעו 4.25 מ' ₪ בתום ההתמחרות. יואיל הכונס להמציא עותק הבקשה והחלה זו ל – 3 הגורמים במסירה כדין לתגובתם בתוך 7 ימים ועד לא יאוחר מיום 8.8.16...".

בתאריך 6.8.16 מסרו המבקשים תגובה שלפיה תתבקש הרשמת הנכבדה "לדחות על הסף את הצעתם המאוחרת של המציעים...".

בתאריך 11.9.16 החליטה הרשמת הנכבדה, לאשר את חתימת המשיבים 2 ו – 3 על הנספח להסכם המכר המותנה, כפי בקשת משיב 1, אך ציינה כי "בשלב זה טרם אושר המכר והסוגיה תלויה ועומדת. אף אפשר ותיקבע התמחרות נוספת..." (המבקשים מסרו את התנגדותם להחלטה זו).

כלומר, נראה, כי לפחות עד למועד זה, הדברים לא היו מוחלטים.

לפיכך, קבעה הרשמת הנכבדה דיון בפניה בתאריך 4.12.16.

בתאריך 4.12.16 נערך דיון בפני הרשמת הנכבדה, בהשתתפות כל הגורמים, ובכלל זה המבקשים, משיב 1, משיבים 2 ו – 3, משיב 4.

עיון בפרוטוקול הדיון מלמד, כי נערך דיון ארוך, שבמסגרתו נשמעו עמדות כולם, ונערכה מעין התמחרות נוספת, תוך מתן הזדמנות לשיפור הצעות.

יצוין, כי המבקשים התנגדו להפוך את הדיון בפני הרשמת להתמחרות מחודשת, ואכן נרשם בפרוטוקול: "אנו לא מתכוונים להמשיך ולהיגרר לתוך התמחרות מחודשת...למעשה אנו עומדים על טענתנו כנגד פתיחת ההתמחרות..."(עמוד 9).

בתאריך 19.1.17 מסרה הרשמת הנכבדה את החלטה נשוא הבקשות שבפניי.

בתאריך 22.1.17 הגיש המשיב 4 בקשה לפדות את הנכס ובתאריך זה נדחתה בקשתו.

בתאריך 24.1.17 מסר המשיב 4 הודעה נוספת על רצונו לפדות את הנכס, במסגרתה טען כי הוא מוכן להשוות את הצעתו להצעתם של המשיבים 2 ו – 3.

בתאריך 24.1.17 נחתם הסכם מותנה למכירת הנכס למשיבים 2 ו – 3 ובתאריך 25.1.17 נמסרה על כך הודעה לצדדים והרשמת הנכבדה רשמה הודעה זו בהחלטתה.

בתאריך 25.1.17 אישרה הרשמת הנכבדה פסיקתא שהוגשה לאישורה, לפיה כל זכויות משיב 4 בדירה עוברות למשיבים 2 – 3 לפי הצעתם.

בתאריך 1.2.17 דחתה הרשמת הנכבדה את הצעתו השנייה של המשיב 4 לפדות את הנכס במחיר זהה להצעתם של המשיבים 2 ו – 3 , משום שחלף המועד והצעתם של משיבים 2 ו 3 אושרה כבר.

בתאריך 6.2.17 פעלו המשיבים 2 ו – 3 לקראת יצירתו של הסכם הלוואת משכנתא, לקראת רכישת הדירה.

בתאריך 6.2.17 הגישו המבקשים את בקשתם לרשות הערעור יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע - דחיתי את בקשתם לעיכוב ביצוע והדיון נקבע להיום 20.2.17 במעמד הצדדים.

בתאריך 8.2.17 העניקה הרשמת הנכבדה עיכוב ביצוע להליכי מימוש הדירה למשך 5 ימים, לבקשת המשיב 4 (החייב) בבקשתו.

(ב). טענות הצדדים:

הצדדים מלאים טענות כרימון. בקצרה ניתן לסכם את טענותיהם כדלקמן:

טענת המבקשים היא כי אין לקבל הצעה מאוחרת משו ם שהיא פוגעת באינטרס ההסתמכות שלהם, בסופיות הדיון, פוגעת בעקרון השוויון, ההסכם המותנה שעליו חתמו מחייב, העשרת קופת הכינוס אינה חזות הכל, עמדת המשיב 4, החייב, היא שהצעתם תתקבל, משום שיש לו תועלת בכך שכן הם מעניקים לו אופציה לרכוש את ביתו, הצעת המבקשים מצויה בגבולות חוות דעת השמאי, היא סבירה והיה על הכונס ועל הרשם לאשרה.

טענת המשיבים 2 – 3 היא שהצעתם עדיפה, ניתן היה לקבלה, היא גבוהה מהצעת המבקשים, הצעת המבקשים אינה מובילה לכיסוי כל הוצאות הכינוס, הצעתם הוגשה בסמוך לאחר ההתמחרות, בטרם נחתם ההסכם הזמני עם המבקשים ובטרם קיבל את אישור רשם ההוצאה לפועל, שרק הוא מחייב את הכונס.

המשיב 1 תומך בעמדת המשיבים 2 ו – 3.

המשיב 4, החייב, מצטרף לעמדת המבקשים.

(ג). דיון:

כינוס נכסים הוא מהלך הפוגע בזכויות קנייניות ויש לנקוט כלפיו בזהירות יתירה ("דוד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות" חלק שני עמוד 939).

אמנם הכינוס מייצג זכויות קנייניות נוספות, מכוח הנשייה בנכס, אך זכות הבעלות של החייב בנכס, אינה עומדת כשלעצמה, כזכות קניינית, כלכלית, המגלמת את שוויו של הנכס בלבד, אלא שהיא עטופה באלמנטים חוץ קנייניים, הנובעים מהעובדה שבנכס זה גדל, הקים משפחה, והוא נקשר אליו בעבותות רגשיים.

לפיכך, יש לבדוק את ההליך בקפדנות, דווקנות ובדקדקנות.

יש לבחון האם ההליך נוהל בתום-לב ובהתאם לכללי המנהל וההגינות הראויים, כאשר נקודת המוצא היא שמשיב 1 הינו שלוחו של בית-המשפט, ידו הארוכה, הפועל בשקיפות תוך שהוא משווה לנגד עיניו את אמון הציבור במערכת השיפוטית ובהליכי הכינוס, הן בתיק זה והן בכלל לעתיד לבוא, שאם לא כן נמצא פוגעים בכלל הליכי הכינוס העתידיים ובאמון שהציבור מעניק להם, שמא יסבור הציבור כי מדובר ב"משחק מכור".

בית-המשפט העליון קבע בע"א 509/00 אילן לוי נגד ברכה עוד נאמן בפשיטת רגל, פד נה(4), 410 חובות נאמנות , שאני סבור כי ראוי שיחולו, בשינויים המחויבים גם על מהלכיו של הכונס:

"אני נוטה לדעה כי נאמן, כממלא תפקיד מטעם המערכת השיפוטית וכמי שנתון לפיקוחה ולהוראותיה, כפוף לעקרונות הבסיסיים החלים בדין המכרזים הציבוריים, אם ובמידה שבחר לנקוט בשיטת המכרז במסגרת פעולתו. גישה זו מונחית מטיב תפקידו של הנאמן, שמתלווה לו אופי מעין ציבורי, מהמגמה הגוברת להרחיב את תחולת עקרונות המשפט הציבורי על גופים הפועלים בתחום המשפט הפרטי, ומקיומן של זכויות יסוד מוגנות מכוח חוקי היסוד, המשפיעות על החדרתם של עקרונות התנהגות כלליים על גורמים פרטיים הפועלים במסגרת המשפט הפרטי".

וכן:

"החובה לפעול בהגינות ובתום לב המוטלת על הנאמן בתהליך מימוש הנכסים בכל שיטה שיבחר לנקוט בה, נובעת גם מתפקידו כזרועו הארוכה של בית המשפט בבחינת "פקיד בית המשפט" אשר מונה לצורך ריכוז נכסי החייב וחלוקתם בצורה שוויונית ויעילה בין נושיו ...".

וכן:

"לא למותר להזכיר בהקשר זה את קיומו של מנגנון סטטוטורי למימוש נכסים הקיים בתחום ההוצאה לפועל, שהוא אנלוגי במידה מסוימת לענייננו, וניתן לשאוב מהוראותיו, ובעיקר מרוחו, עקרונות פעולה גם לתחום מימוש נכסי פושט רגל".

אכן, הצעת המשיבים 2 – 3 גבוהה יותר מהצעת המבקשים, אך לא בהיקף ניכר.

בדרך כלל, אין לבטל את החלטת כונס הנכסים, אשר נבעה מן המטרה להעשיר את קופת הכינוס ולקבל עבור הנכס את ההצעה הגבוהה ביותר.

ראו: רע"א 3704/04 פנינה חזן ואח' נגד טפחות בנק למשכנתאות ואח', תק-על 2005(3), 1825 , שם נקבע:

"באחת הפרשות ציינתי, שכאשר הסוגיה שעל המדוכה הינה באם לבטל הליכי מכירה אם לאו, אין מקום לבטל הליכי מכירה כאשר ברור, מתוך הנתונים העובדתיים, כי שיקולו העיקרי של ראש ההוצאה לפועל התמקד בקבלת מחיר מקסימאלי עבור הנכס לטובת החייבים, בעוד שהם הפריחו סכומים תלושים מן המציאות, ובלא שקם אפילו רוכש פוטנציאלי אחד שהציע סכומים בסדר גודל שנטען על ידם (ראו בר"ע (חיפה) 3408/01 משולם עודד ואח' נ' עו"ד יוסף ברינט ואח', דינים, מחוזי ל"ב (10) 348) וכן ד' בר-אופיר בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, 2005, עמ' 612 וכן רע"א 5609/03 אד מרי השקעות בע"מ ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות ואח', פ"ד נח(3), 97, עמ' 102 103)".

קיימים מקרים חריגים בהם מוצדק יהא לבטל עסקת מכר שאושרה (כגון קנוניה, חלילה, שבין כו נס הנכסים לבין הזוכים, העדר תום-לב, אי יידוע החייב, או פגם קשה בהליך ההתמחרות) ואין אלו המקרים בדנן ( ראו: רע"א 5080/97 אברהם כהן נגד עו"ד דוד רום ואח', פ"ד נב(2) 332 ).

אכן, כל עוד לא הסתיימו הליכי המכרז והתמחרות, והצעה לא הובאה לאישור ראש ההוצאה לפועל ניתן לקבל הצעות נוספות ולבצע התמחרות בתום-לב, להעשרת קופת הכינוס ולקבלת מחיר גבוה יותר עבורה הדירה.

ואולם, העשרת קופת הכינוס אינה חזות הכל, וכאמור על ההליך להיות ראוי והוגן, משום שבהיותו הליך הפוגע בזכויות קניין, ומטעם בית-המשפט, עליו להיות שקוף והוא ראוי שיתנהל בדווקנות לכללי מנהל תקינים.

עמד על כך, בית-המשפט העליון ברע"א 7311/10 כהן נגד דדון (19.6.11):

"העיקרון של השאת תמורת המכר לטובת הנושים אינו חזות הכל, ובמקרה של הגשת הצעת מכר מאוחרת, לאחר שכבר הסתיימו למעשה הליכי המכר והוגשה בקשה לאישורו לבית המשפט, עומדים כנגד עקרון זה אינטרסים כבדי משקל, אשר יש לבחון גם אותם ולאזן ביניהם לבין עקרון השאת קופת הנושים. בנסיבות העניין, ולפי המבחנים שנקבעו בע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פ"ד נה(4), 410 (2001) (להלן: עניין ברכה), אין כל סיבה להתערב בשיקול דעתו של המנהל המיוחד ולקבל את הצעתו של מר יהב. בית המשפט הוסיף כי הצעה זו הוגשה באיחור ניכר של למעלה מחודשיים וחצי, ללא הסבר כלשהו לאיחור הרב ותוך הקניית יתרון בלתי הוגן למר יהב, שיכול היה לברר את גובה ההצעה הזוכה. כמו כן, התמורה שהוצעה על ידו אינה נושאת יתרון כלכלי משמעותי, שכן מדובר בתוספת של כ-6% בלבד על ההצעה הזוכה. בנסיבות אלה, אין בהצעה המאוחרת כדי לגבור על האינטרסים החשובים של שמירת הגינות הליכי המימוש והגנה על אמון הציבור בהם, וכן כיבוד אינטרס הציפייה וההסתמכות של הזוכה. אינטרס זה מתעצם ככל שחולף זמן רב יותר מיום ההודעה על זכייתו וחתימתו על חוזה המכר".

וכן, בשינויים המחויבים:

"...בנסיבות אלה, הפגיעה האפשרית במבקשים פחותה בהרבה מהפגיעה במר רחמני, אשר השלים זה מכבר את עיקר הליכי הרכישה (ובכלל זה חתימה על חוזה המכר בתחילת חודש מאי 2010 ותשלום מלוא התמורה הקבועה בחוזה), ומן הנזק האפשרי לאמון הציבור בהליכי מכר מהסוג הנדון...".

סעיף 68 לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם - 1979 קובע חובת התמחרות בהליכי כינוס נכסים והמשיב 1 פעל כדין בדרך זו, אולם התמחרות בין המציעים, שהצעתם הוגשה והתקבלה בהתאם לכללים שנקבעו בהזמנה להציע הצעות.

סעיף , שכותרתו 68 " המכירה הפומבית" קובע: "(א) בתום התקופה האמורה בתקנה 67 תיסגר רשימת המציעים ומנהל המכירות יזמין את המציעים למכירה הפומבית ; הודעה על כך תומצא לחייב ולזוכה בדואר רשום עם אישור מסירה. בהזמנה למציעים ייאמר שהרוצה להשתתף, ביום המכירה הפומבית, בתחרות, חייב להשלים את הערבון שלו - לא יאוחר מאשר ביום שנקבע למכירה ולפני התחלת התחרות - עד לשיעור של עשרה אחוזים מסכום ההצעה הגבוהה ביותר שנתקבלה עד מועד סגירת רשימת המציעים, אחרת לא יהיה רשאי להשתתף בתחרות. (ב) ביום המכירה הפומבית יזמין מנהל המכירות את המציעים לתחרות, ינהל דין וחשבון של המכירה, ויעביר את הדין וחשבון לרשם ההוצאה לפועל ; רשם ההוצאה לפועל יחליט סופית בדבר הכרזת הקונה ויתן אישור על כך, ויכול הוא לתת כל הוראה אחרת שתיראה לו. (ג) משהוכרז קונה כאמור, יידרש על ידי מנהל המכירות לשלם את יתרת המחיר תוך שבעה ימים מיום המצאת הדרישה לכך, ואם חזר בו מהצעתו או שלא שילם את יתרת המחיר תוך התקופה האמורה, או תוך תקופה מוארכת כפי שקבע רשם ההוצאה לפועל, יחולט הערבון שנתן, ודינו כדין מזומנים ששולמו לטובת הזוכה; רשם ההוצאה לפועל יחליט כאמור בתקנת משנה (ב) לגבי המציע שלאחריו והאמור לגבי המציע הראשון יחול על אותו מציע, והוא הדין לגבי המציעים הבאים אחריו. (ד) לא אישר רשם ההוצאה לפועל את המכירה או שלא נתן אישורו תוך שלושים יום מיום המכירה הפומבית, רשאי המציע לקבל בחזרה את הערבון שנתן. (ה) ערבון שלא חולט כאמור יוחזר למציע שנתנו. 69. מציע שהוכרז כקונה (תיקון התשס"ט) הוכרז מציע כקונה, ושילם את יתרת המחיר, יינתן לו אישור על כך חתום על ידי רשם ההוצאה לפועל; האישור ישמש אסמכתה להעברת המקרקעין על שמו בפנקסי המקרקעין".

והנה, כאן התנהלה התמחרות, בין המציעים ולאחר מכן, התקבלה הצעתם של המשיבים 2 ו – 3 אשר ישבו על הגדר, המתינו, ולאחר שכל התמונה נפרשה בפניהם הגישו את הצעתם – הצעה גבוהה יותר מזו שזכתה, ולא מתוך הליך ההתמחרות.

מהלך זה, פוגע בצדק, באינטרס ההסתמכות, בשוויון ובאמון הציבור בתהליך הכינוס.

בע"א 509/00 אילן לוי נגד ברכה עו "ד נאמן בפשיטת רגל, פד נה(4), 410 נקבע, בשינויים המחו יבים, כדלקמן:

"הופעתו של המשיב בתורת מציע חדש לאחר שההסכם עם המערערים נקשר גררה אחריה, ולא בכדי, דחיית הצעתו על ידי הנאמן. ראשית, הוא לא הגיש את הצעתו על פי לוח הזמנים שנקבע בהזמנה להגיש הצעות. ממילא, הוא לא לקח חלק במשאים ובמתנים שהתנהלו בין המציעים לנאמן ולא השתתף בהתמחרויות שנוהלו. הוא המתין מנגד עד אשר ההסכם בין הנאמן למערערים גובש ונחתם, ורק כשבוע לאחר מכן העמיד הצעה משלו בפני הנאמן, ביודעו את כל הנתונים הצריכים לענין".

ניתן לסבור, כי בעת הדיון בפני הרשמת הנכבדה, בתאריך 4.12.16 נערך הליך של התמחרות מחודש, כדן וכדין, המרפא את כל הכשלים שנפלו עד לאותו מועד, ואולם עיון קפדני בפרוטוקול, מלמד כי לא כך היו פני הדברים.

ראשית, המבקשים לא הסכימו לכך בפה מלא.

שנית, על הצדדים המופיעים בפני הרשמת לדעת, מראש, כי פניהם להתמחרות מחודשת, עליהם לשקול את צעדיהם מראש, פרק זמן סביר, ונראה כי לא כך היו פני הדברים.

שלישית, לאחר הדיון ביום 4.12.16, לא החליטה הרשמת הנכבדה, החלטה סופית אופרטיבית, ונראה כי עדיין הדברים נותרו פתוחים והצדדים נשלחו להצטייד בראיות ומסמכים.

רביעית, בהחלט ניתן לקבל את טענת המבקשים, כי בנסיבות אלה הם הופתעו מהחלטה שהתקבלה בסופו של יום.

אמנם, המבקשים לא יכלו לפתח כל אינטרס הסתמכות על הצעתם, במיוחד כאשר היה ברור להם כי הם לא רכשו כל זכות קניינית בנכס, ונוכח הסעיפים הברורים שבהסכם המותנה עליו חתמו, אך לא היה עליהם לצפות את האפשרות, כי מתחת אפם, ומחוץ להליך ההתמחרות השקוף, תתגנב לה הצעה אחרת – הצעתם של המשיבים 2 ו – 3, במיוחד לאחר שנחשפו לכלל ההצעות ולהצעה הזוכה.

נקודת ה"אל חזור" היא מועד אישור זכייתם של הקונים בנכס על-ידי. עמד על כך בית-המשפט העליון ב ע"א 509/00 אילן לוי נגד מ. ברכה עוד נאמן בפשיטת רגל, פד נה (4), 410:

"הפסיקה דנה בשאלת משמעותה של "הכרזת הקונה" על ידי ראש ההוצל"פ מבחינת סופיותה ועמידותה כנגד הצעה מאוחרת גבוהה ממנה, ובשל הקרבה בין תחומי ההוצאה לפועל ופשיטת הרגל, חשוב לייחד על כך דברים. בע"א 555/71 אמסטרדמר נגד מוסקוביץ (פ"ד כו (797 ,793 (1), קבע השופט י' כהן (כתוארו אז) כי החלטת ראש ההוצאה לפועל להכריז על קונה היא סופית ואינה ניתנת לפתיחה לצורך דיון בהצעה מאוחרת".

אך, מה לגבי ההכרזה, לפחות זו המותנית, על המבקשים כזוכים ?

אני סבור, כי דווקא התמחרות גלויה, שקופה, חייבת להיות אינטרס של המשיב 1, שכן רק תהליך כזה, יעשיר את קופת הכינוס, ומעבר לכך, הדבר ייעשה מנקודה של שוויון, הוגנות ותוך העצמת אמון הציבור בתהליך ובפרט אמונם של הצדדים.

במהלך הדיון בפניי, התרשמתי כי מה שהניע את הצדדים בהתנהלותם, לא היה דווקא שיקול כלכלי טהור, אלא אינטרסים רגשיים, אחרים, מן העבר, הם שהוליכו אותם בדרכם ורב הנסתר על הנגלה.

אני סבור, כי היום, כאשר כל הצדדים מודעים "ברחל בתך הקטנה" למצב החובות, לשווי הנכס, להצעות הצדדים, ראוי, כי ייערך הליך מחודש של התמחרות שינוהל על-ידי משיב 1, בפרק זמן קצר, במסגרת זו יוכל גם משיב 4 להוכיח רצינות אמתית ול פדות את חובותיו, כפי טענתו.

(ד). תוצאה:

אשר על כן, אני מקבל את הבקשות למתן רשות ערעור, דן בבקשות, כבערעור, קובע כי החלטת הרשמת הנכבדה בטלה.

אני מורה כדלקמן:

משיב 1 יזמן את כל הצדדים, את המבקשים, המשיבים 2 ו – 3 וכן את המציעים המקוריים (כל אלה שהשתתפו בהליך ההתמחרות המקורית) למשרדו, בחלוף 15 ימים מהיום, במועד זה ינהל הליך של התמחרות, כבתחילה, כפי שיקול דעתו, כאשר נקודת הפתיחה תהיה הצעתם של משיבים 2 ו – 3, ועד למועד זה ניתנת בזאת אפשרות למשיב 4 לעשות מהלך אמ יתי, רציני, ממשי ומוכח לפדות את חובותיו.

לאחר מכן, ימשיך ההליך בפני הרשמת הנכבדה, כסדרו.

בנסיבות אלה, איני עושה צו להוצאות.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ז, 20 פברואר 2017, במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: אביעד לוי
נתבע: עו"ד אריה חגי
שופט :
עורכי דין: