ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אפרת קינן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אופירה דגן-טוכמכר
נציג ציבור (עובדים) מר איסר באומל
נציג ציבור (מעסיקים) מר יהודה פינקלשטיין

התובעת
אפרת קינן
ע"י ב"כ: עו"ד ר. צור
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ר. הררי

פסק דין

האם הפגיעה בגבה של התובעת ( פריצת דיסק L4-L5) היא תוצאה של תאונת עבודה שאירעה לה ביום 28/8/14? בשאלה זו עלינו להכריע בהליך דנן.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובעת יליד 1968.
ביום 28.8.14 התובעת רכבה על קטנוע, ובעת שביצעה פניה שמאלה החליקה על כתם שמן ונפגעה בפלג גופה השמאלי. תאונ ת דרכים זו הוכרה כתאונת עבודה [להלן: "התאונה"].
המוסד לביטוח לאומי הכיר בפגיעות בקרסול שמאל, ירך שמאל, כתף ויד שמאל כפגיעות בעבודה.
התובעת טוענת, כי באותה תאונה נגרמה לה גם פגיעה בגב ואולם תביעתה זו נדחתה על ידי המל"ל, והתובעת מבקשת להשיג על החלטת המל"ל בהליך דנן.
בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 28/3/16 הסכימו הצדדים כי בית הדין ימנה מומחה על מנת שיחווה את דעתו בעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בגבה של התובעת.
לאור הסכמת הצדדים כאמור, מונה המומחה הרפואי ד"ר אסא לב אל על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הליקויים בגבה של התובעת.
ביום 8/5/16 נמסרה לבית הדין חוות דעתו של המומחה הרפואי כדלקמן:
למדתי מהחומר הרפואי שלפני כי הליקוי בגבה של התובעת הנו בקע (פריצה) של הדיסקה הבין חוליתית L4-5.
בתקופה שבין 18.7.96 עד 29.12.15 בקרה התובעת 149 פעם אצל רופאים.
הפעם הראשונה שהיא בקרה אצל אורטופד היתה ב-5.9.14 כשבוע לאחר התאונה כשתלונתה העיקרית היתה כאב בכתפה קרסולה ובבית החזה. גם בביקור אצל אורטופד ב-9.12.14 לא עלה ענין כאב הגב. רק בביקור ב-18.12.14 התלוננה התובעת לראשונה, על כאב גב תחתון עם קרינה לשתי הרגליים, שהחל באותו יום. במילים אחרות משך הזמן שבין התאונה וההופעה הראשונה של כאב גב תחתון הנו למעלה מ-3 חודשים. אשר על כן איני יכול לקבוע כי בקע הדיסק הנ"ל ארע בעת או סמוך לתאונה, או שיש קשר סיבתי אחר בין השניים.
לבקשת התובעת הופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:

א. האם נכון שמבדיקת CT (ללא הזרקת יוד) אשר נערכה לתובעת ביום 24/12/14 עולה כי התובעת סובלת מבלט דיסק בחוליות L4-L5 וכן ב – L5-S1.
ב. האם נכון כי מבדיקת MRI שנערכה לתובעת ביום 30/11/15 עולה כי התובעת סבלת אף מבלט דיסק בחוליות L2-L3 ?
ג. האם יתכן כי פיענוח הבדיקות אינו מדוייק, ואילו נבדקו על ידך התקליטורים לגופם, ניתן היה לאבחן פגיעה "טריה" בעמ"ש ?
ד. האם יתכן כי בשל החבלות שספגה התובעת כתוצאה מהתאונה בפלג גופה השמאלי והטיפול שקיבלה לשם שיכוך כאבים, התובעת לא זיהתה בזמן אמת את מקור הכאב בעמוד השדרה, והבחינה בו לאחר שחדלה ליטול משככי כאבים?
אנא פרט סוג הטיפול שקיבלה התובעת לשיכוך הכאבים והשלכותיו, והבהר האם אתה מסכים כי כאב ואבדן כאב הוא סימפטום סוביקטיבי.
ה. בהנחה שהיו לתובעת בלטי דיסק עוד לפני התאונה, האם אתה סבור כי התאונה החמירה את מצבה?

בחוות דעתו המשלימה של המומחה מיום 4/8/16 השיב המומחה לשאלות שהופנו אליו כדלקמן:

א. בדו"ח פענוח של בדיקת ט"מ ( CT) שנעשתה לתובעת ביום 24.12.2014 במכון ט"מ שבמרכז הרפואי רמת אביב נרשם כדלקמן:
סריקה L4-L5:
בלט דיסק קל לאחור. מודגם רוחב תקין של תעלת השדרה הגרמית והנקבים הבין חוליתיים.
סריקה L5-S1:
בלט דיסק לאחור. מודגם רוחב תקין של תעלת השדרה הגרמית והנקבים הבין חוליתיים.
ממצאים אלו אינם מעידים על סבל. נהפוך הוא. ממצאים אלו אופייניים לשינויים, ללא כאב, הקשורים לגיל. בדיסקות שבין החוליות. בלמעלה מ 50% מבני קבוצת הגיל (עשור חמישי) של התובעת ימצאו שינויים כאלו בפרטים שאינם סובלים ולא סבלו מכאב גב תחתון[1].
ב. הממצא החשוב והמשמעותי בבדיקת בת"ם (MRI) שנעשתה לתובעת ב-30.11.2015 הנו "בקע דיסקלי (פריצת דיסק) אחורי גדול הלוחץ על השק התקלי יותר משמאל ללא היצרות משמעותית של הפורמינות".
ג. הדרך היחידה לקבוע בודאות את טריותה של פגיעה בעמוד שדרה הנה על ידי השוואה של בדיקות חוזרות וזיהוי שינויים שחלו בין הבדיקות. במקרה שלפנינו, נצפה שינוי משמעותי בין בדיקת הט"מ ב 24.12.14 ובדיקת הבת"ם ב 30.11.15 והוא פריצת דיסק בגובה L4-5. ניתן כאן לקבוע בודאות כי הפריצה ארעה בתקופה שבין סוף דצמבר 2014 לסוף נובמבר 2015.
ד. אין בתיק הרפואי שנחשף לעיני כל תעוד של טיפול במשככי כאב לאחר התאונה. איני יכול לשלול את ההנחה המקופלת בראשית השאלה אך איני יכול גם לאשש אותה על סמך הראיות שלפני. בביקור ב 18.12.14 בו התלוננה על כאב גב עם קרינה לרגליים וקושי בהליכה התחילה טיפול בתרופות נגד דלקת הן בזריקה והן פומית. בהמשך קבלה גם זריקות תוך שריריות של דפומדרול (סטרואיד) ותרופה נגד כאב.
כאב, כדרכם של כל התסמינים התחושתיים, הנו סובייקטיבי בהגדרה.
ה. בבדיקת ט"מ שנעשתה כ 3 חודשים אחר התאונה נמצאו בלטים קלים של שתי דיסקות ולכן לא סביר להניח שהתאונה החמירה אותם.

טענות התובעת
התובעת טוענת כי עובר לתאונה היא לא סבלה מכאבי גב, וכי סמוך לאחר התאונה היא נטלה משככי כאבים אשר הקהו את כאבי הגב שנגרמו לה ולכן לא התלוננה על כאבי גב אלא בחלוף 3 חודשים מהתאונה. לטענתה לפני התאונה לא סבלה מכאבי גב וכיום היא סובלת מכאבים קשים.
התובעת מפנה לפערים הקיימים בין שתי בדיקות דימות שביצעה, האחת ביום 24/12/14 והשנייה מיום 30/11/15.

הכרעה

לאחר שעיינו בטענות הצדדים אנו סבורים כי לא נפל פגם במסקנתו של המומחה לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין הליקויים בגבה של התובעת .
על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין אירוע תאונתי בעבודה לבין מצב רפואי של התובע או שלילת קיומו של קשר כאמור, הנה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. עם זאת, בקביעה זו מייחס בית הדין משקל מיוחד לחוות דעתו של המומחה - הרפואי שמונה מטעמו, המהווה, לדידו של בית הדין, האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי, ויקבלה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.6.05).
במקרה שלפנינו, המומחה האובייקטיבי שמונה על ידי בית הדין - ד"ר לב אל – קבע בחוות דעתו באופן חד משמעי, כי אין קשר סיבתי בין התאונה שאירעה לתובעת ביום 28/8/14 לבין הפגיעה בגבה באשר בסמוך לאחר התאונה ובמשך למעלה משלושה חודשים לאחר התאונה התובעת לא התלוננה אף לא פעם אחת על כאבי גב , זאת על אף שביקרה אצל רופא אורטופד בשל הכאבים בקרסולה.
המומחה התרשם מבדיקות הדימות שהונחו בפניו כי הליקויים בגבה של התובעת התפתחו בלא קשר לתאונה, במועדים שלאחר התאונה.
סוף דבר – בהתבסס על חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, התביעה נדחית. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יוגש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, (19 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר איסר באומל
נציג עובדים

אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד

מר יהודה פינקלשטיין
נציג מע סיקים


מעורבים
תובע: אפרת קינן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: