ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נאג'י עבוד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיאה ורד שפר
נציג ציבור (עובדים) מר יונס ג'בארין
נציג ציבור (מעסיקים) מר ישראל שוטלנד

התובע
נאג'י עבוד, ת.ז. XXXXXX617
ע"י ב"כ: עו"ד ברקוביץ בן אריה

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד עדי עינב-גולן

פסק דין

1. התובע פנה לנתבע, וטען כי ביום 08.01.15, במהלך עבודתו בתחום הבניין, נפגע בברכו השמאלית (להלן: "האירוע").
התובע פנה לנתבע, וביקש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה ולשלם לו דמי פגיעה.

הנתבע, מצדו, דחה את תביעת התובע, משום שלגישתו לא התרחש האירוע מושא התביעה, וכי אי הכושר ממנו סבל התובע נובע ממצב תחלואתי.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. שמענו את עדות ו של התובע ועדותו של עד מטעמו, מר חמאד עומר, מי שעל פי הנטען היה מעסיקו של התובע (להלן: "מר חמאד"), והוצגו בפני נו מסמכים בגדרם מסמכים רפואיים.

כבר כעת יאמר, כי לא עלה בידינו לקבוע כי התובע הצליח להרים את נטל הראיה המוטל עליו, להראות עצם התרחשותו של האירוע.
זאת, שכן לא היה בעדותו של התובע בפנינו כדי להרשים בכנות או במהימנות שכאלה, שיהא בהן כדי לגבור על הסתירות והתמיהות שעלו בין עדותו לבין המסמכים הרפואיים שהוצגו, וזאת כפי שיפורט להלן -

המסמכים הרפואיים
בעדותו של התובע בפני בית הדין ובתצהירו, טען כי ביום 08.01.15 "אני והמעביד עסקנו בביצוע עבודות מעגלי מים וביוב, במסגרתם בנינו מיכל מים שגובהו כ – 5 מטרים ומשטח מדרגות מעץ וברזל (לפני יציקת בטון) לצורך גישה לחגורה העליונה של המיכל ...בשעה 13:30, או בסמוך לכך, עליתי על המשטח הנ"ל לצורך קשירת ברזל לפני היציקה, תוך שאני מחזיק במוטות ברזל...לפתע, מעדתי ונפלתי וברכי השמאלית פגעה בקוצי הברזל המקופלים...לאחר מכן, חשתי בכאבים בברך שמאל וישבתי לנוח. באותו יום נשארתי במקום העבודה אולם לא בצעתי עבודה פיזית כשלהי...לאחר שנפצעתי ועקב הצורך להתפרנס, המשכתי להגיע לעבודה כשאני סובל מכאבים ומתהלך בצליעה...כאשר הכאבים הפכו לבלתי נסבלים, באמצע של חודש אפריל 2015, נאלצתי לפנות לקבלת טיפול רפואי".

כידוע, הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון..." (עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.07.202) . כמו כן, בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה ( ראו גם: עב"ל 680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.12.2008; עב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.05.07).

עיון בתיקו הרפואי של התובע מראה כי עוד ביום 04.02.15 ביקר אצל רופא המשפחה, אלא שתלונותיו היו בגין " רדימות לאורך שתי הידיים ללא כל סיפור חבלתי...", וזאת מבלי להזכיר מאומה ביחס לאירוע הפגיעה בברך שמאל הנטען מיום 08.01.15. התובע ביקר שוב אצל רופא המשפחה ביום 09.02.15, וגם הפעם לא הזכיר את האירוע.
ביום 11.04.15, התובע ביקר אצל דר' יונס מוחמד, מומחה באורתופדיה, והתלונן על "כאב בברך שמאל כ 3 חודשים", וזאת ללא כל אזכור של אירוע בעבודה. התובע ביקר שוב ביום 25.04.15 אצל דר' יונס, וגם ביקור זה לא תעד כל אירוע במסגרת העבודה.
ביום 23.05.15, התובע שוב ביקר אצל דר' יונס, ורק באותו מועד הזכיר לראשונה כי נפגע במסגרת העבודה: "לדבריו נחבל בעבודה לפני מספר חודשים".
ביום 08.06.15, התובע ביקר אצל דר' אמין פאר, מומחה באורטופדיה, והתלונן על "כאבים בברך שמאל לאחר תאונה בזמן עבודה בחודש ינואר 2015... ".
יצוין, כי כלל הביקורים האמורים תו עדו כ"ביקור רגיל", וזאת מבלי שהופקה בגין התובע כל תעודה רפואית לפגיעה בעבודה, דבר שגם הוא מעלה ספקות אשר לאותנטיות גרסתו.

עיננו הרואות, אפוא, כי גרסתו של התובע לפי ה התרחש אירוע בעבודה שוקפה לראשונה זמן רב לאחר המועד הנטען, בעוד שבביקורים הראשונים אצל הרופאים לא הוזכר ולו ברמז עניין הפגיעה בעבודה.

התובע נשאל בפנינו, הכיצד זכר את התאריך המדויק מיום 08.01.15, כמועד המשקף את מועד התרחשות האירוע, ואולם לא סיפק תשובה משכנעת לשאלה שנשאל :
"ש. אתה הגשת את התביעה לגבי תאריך 8.1.15.
ת. נכון.
ש. לפי מה זכרת שזה היה בתאריך הזה כי אחרי זה המשכת לעבוד.
ת. כי זכרתי את היום שאני נפלתי, אני באותו יום קיבלתי את המכה וזכרתי את זה" (עמ' 2 ש' 8-12 לפרוטוקול).

למותר לציין, כי תמוהה בעינינו העובדה, לפיה במסגרת הביקור הרפואי מיום 23.05.15 (המועד הראשון שבו הוזכר עניין הפגיעה בעבודה), התובע לא הזכיר את התאריך המדויק של האירוע , כאשר מצופה היה דווקא באותו מועד, הקרוב ביותר – יוזכר התאריך המדויק . גם בביקור מיום 08.06.15, לא נרשם התאריך של הפגיעה, ונרשם " בחודש ינואר 2015".

עוד נשאל התובע בפנינו, מדוע במסגרת הביקור מיום 11.04.15, לא סיפר אודות כך שמדובר בתאונת עבודה, ואולם גם תשובתו בהקשר זה לא הניחו את דעתנו, וזאת בלשון המעטה (עמ' 4 ש' 27-28 ועמ' 5 ש' 1-12 לפרוטוקול).

הקרבה המשפחתית בין התובע לבין מר חמאד
לאמור לעיל, מצטרפת תמיהות נוספות, אליהן הפנתה, ובצדק, ב"כ הנתבע – בכל הנוגע לניסיו ן להסתיר את הקרבה המשפחתית בין התובע לבין מעסיקו מר חמאד. כך למשל בטופס התביעה לדמי פגיעה (נ/1), התובע סימן כי " לא" קיימת "קרבה משפחתית בינך לבין המעסיק ".
בפנינו, התובע נשאל ביחס לגרסתו שניתנה במסגרת חקירתו בפני חוקר המל"ל, ולפיה הקשר עם מעסיקו מר חמאד נבע מהעסקה קודמת (עמ' 1 ש' 17-19 להודעה), ו תחילה אישר התובע גרסתו האמורה, ואולם לאחר שעומת עם העובדה ולפיה מר חמאד הינו למעשה גיסו, השיב באופן מתחכם –
"ש. אתה ציינת שהפגיעה הייתה כשעבדת אצל קבלן בשם חמאד עומר.
ת. כן.
ש. ואתה נשאלת על ידי חוקר המל"ל איך מצאת עבודה אצלו. מפנה לעמ' 1 ש' 17-19 ואתה ענית כי הכרת אותו לפני זה ועבדת אצלו בעבר. מתי עבדת אצלו.
ת. עבדתי אצלו לפני זה שנתיים קודם, בהרצליה. הוא היה עובד בחברה שתית, חברת בנייה.
ש. האם משם הכרת אותו.
ת. כן.
ש. אין לך עוד קשר איתו.
ת. לא.
ש. שום דבר.
ת. לא.
ש. הוא לא נשוי לאחותך.
ת. אהה.. כן הוא גיס שלי גם.
ש. אבל למה את זה לא אמרת.
ת. זה מעניין? אני חשבתי שאת מתכוונת בעבודה.
ש. אז למה כשהגשת תביעה ונשאלת אם יש קרבה משפחתית בינך לבין המעסיק כתבת שלא.
ת. אף אחד לא שאל אותי.
ש. בטופס אתה סימנת שלא.
ת. אני לא הבנתי מה זה".
גם דבריו של מר חמאד בפנינו ביחס להעדר קרבה המשפחתית בינו לבין התובע, באמתלה כי מדובר במשפחות שונות, תמוהים בעינינו ו ניכר מהם כי היה ניסיון להסתיר את אותה עובדה –
"ש. אתה והתובע קרובי משפחה. מה הקשר משפחתי ביניכם.
ת. שום דבר, אין כלום.
חקירה חוזרת:
ש. אתה הבנת את השאלה שנשאלת עכשיו.
ת. אני חמאד והוא עבוד.
ש. לא הבנת מה נשאלת עכשיו. אתה נשאלת אם יש קרבת משפחה בינך לבינו.
ת. יש קרבה משפחה.
ש. למה אמרת אין כלום.
ת. אני חמאד והוא עבוד.
ש. מה קרבת משפחה שלכם.
ת. אני נשוי לאחותו".

יוער, כי אילו היה התובע מ ציג ראיות אותנטיות ביחס להתרחשות האירוע הנטען על ידיו, והיו המסמכים הרפואיים מבססים, כיאות, את טענתו להתרחשות האירוע, הרי שלא היה בקרבה המשפחתית בין המעסיק לבין התובע, כשלעצמה, כדי להשמיט את הקרקע תחת תביעתו. אלא שהניסיון שהיה באותו עניין – להסתיר את אותה קרבה משפחתית , הוא ה תווסף לסתירות וחוסר האוטנטיות שמצאנו במסמכים הרפואיים.

3. סיכומו של דבר ונוכח האמור לעיל, אנו קובעים שהתובע לא הוכיח את התרחשותו של האירוע הנטען.
משכך – לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפנינו.

משמדובר בתביעה למימוש זכויות בתחום הביטחון הסוציאלי – לא יינתן צו להוצאות.

4. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ‏כ"ג שבט תשע"ז, ‏19 פברואר 2017, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר יונס ג'בארין
נציג ציבור (עובדים)

ורד שפר, שופטת
נשיאה

מר ישראל שוטלנד
נציג ציבור (מעסיקים)


מעורבים
תובע: נאג'י עבוד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: