ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נאילה דנילוב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט דניאל גולדברג
נציג ציבור (עובדים) מר/גב'
נציג ציבור (מעסיקים) מר/גב'
התובעת
נאילה דנילוב ת.ז. XXXXXX774
ע"י ב"כ: עו"ד דב גורטלר
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין 513436494
ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגורקר

פסק דין

התובעת, גב' נאילה דנילוב, הגישה תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות (נכות כללית) מיום 20.8.15, על פיה נדחתה תביעתה לקצבת נכות מן הטעם שעל פי הוראת סעיף 196ׁ(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, אין לשלם קצבת נכות בעד תקופה שבה הנכה מקבל דמי מחלה ממעבידו.

העובדות
למרבה הצער התובעת לקתה בסרטן ונקבעו לה 100% נכות לתקופה שבין 1.2.15 עד 31.1.16.
התובעת עבדה בשתי עבודות: עבודתה העיקרית הייתה ב "הלה מכונים לבריאות המשפחה בע"מ" ואילו עבודתה המשנית הייתה בקופת חולים מאוחדת.
השתכרותה הממוצעת של התובעת בעבודתה העיקרית ב"הלה מכונים לבריאות המשפחה" בתקופה שבין 2/14 עד 1/15 הייתה בסך 5,090 ₪, כאשר הסכום הנמוך ביותר שקיבלה התובעת בתקופה זה היה 4,217 ₪ והסכום הגבוה ביותר שקיבלה היה 6,374 ₪.
השתכרותה של התובעת ב"הלה מכונים לבריאות המשפחה" בחודשים 2/15, 3/15 ו-4/15 הייתה, בהתאמה, 5,271 ₪, 7,226 ₪ ו-7,406 ₪, כאשר מתוך סכומים אלה שולמו לתובעת כדמי מחלה הסכומים הבאים: 2,070 ₪ ב-2/15, 6,300 ₪ ב-3/15 ו-6,255 ₪ ב-4/15.
החל מ-1.6.15 לא נותרו למערערת ימי מחלה אצל מעסיקה הלה מכונים לבריאות.
בעבודתה המשנית בקופת חולים מאוחדת בתקופה הנ"ל התובעת הועסקה בהיקף משרה של 24.12% (22.5% בחודשים 2-3/15). ממוצע השתכרותה בתקופה מ-2/14 עד 1/15 היה 2,227 ₪.
כאמור, פקידת התביעות דחתה את תביעת התובעת בנימוק שאין לשלם קצבת נכות למבוטח בעד תקופה שמעבידו משלם לו בגינה דמי מחלה.

הוראות החוק
סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "נכה" ו"תאריך קובע", כך:
"(2) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד, או שכושרו להשתכר כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר (לאי-כושר או להפחתת הכושר כאמור ייקרא בחוק זה – אי-כושר להשתכר) ".

"התאריך הקובע" – התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי-כורש להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החדשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי-כושר להשתכר אלא בקופה של 15 החדשים האמורים.

סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע:
"הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע, ובלבד שאם במועד זה מקבל הנכה דמי מחלה ממעבידו או מקופת גמל כמשמעותה בסעיף 180, תתחיל הזכות בתום התקופה שבעדה שולמו דמי המחלה כאמור".

עמדת התובעת
התובעת תומכת את עמדתה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב בבל 3176/05 גנץ דינה נ. המוסד לביטוח לאומי (מיום 23.5.06), ומאמצת את הנמקות בית הדין באותו עניין, שם נקבע כי דמי מחלה הינם הכנסה ככל הכנסה אחרת והסיבה להוצא תם מסעיף 195 והעברתם לסעיף 196(ב) לו הינה טכנית ולא מהותית. לפיכך, ככל שמתקיימת במבוטח הגדרתה המהותית של "נכה", קרי: שכושר השתכרותו צומצם ב-50%, לא תישלל המסקנה בדבר היותו "נכה" בשל כך שהוא מקבל דמי מחלה, אלא שאם עדיין משולמים דמי מחלה ואין הצדקה לשלם קצבת נכות כללית, יידחה תשלום הקצבה עד לתום תקופת תשלום דמי המחלה. עם זאת, במקרים חריגים בהם דמי המחלה משולמים על חלק קטן בלבד של הכנסת המבוטח, לא התכוון המחוקק לשלול את קצבת הנכות מעיקרה. מסקנה זו מתבקשת על יסוד תכליתו הסוציאלית של החוק לפרוש רשת ביטחון כלכלית למבוטחים שכתוצאה מנכות פחת כושר השתכרותם ב-50%, ואם זו התוצאה גם כאשר המבוטח מקבל דמי מחלה, אין הצדקה לשלול את הזכאות לקצבת נכות בשל הטעם הטכני של קבלת דמי מחלה ללא קשר לשיעורם.
התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לפרש את המילה "מעבידו" כך שלא די שקיים מעביד אחד שמשלם דמי מחלה כלשהם, אלא יש לפרש את המילה "מעבידו" בהתייחס למסגרת הכוללת של העסקת המבוטח לפני שהליקוי גרם להפחתת כושר ההשתכרות.

עמדת הנתבע
הנתבע תומך את עמדתו בלשון החוק שלטענתו ברורה ואינה מותירה לו כל שיקול דעת.
כן תומך הנתבע את עמדתו בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בבל 5582/06 אדלשטיין נ. המוסד (מיום 31.5.07). באותו עניין המבוטח עבד בשתי עבודות ובמקום עבודה אחד הצטברו לו תשעה חודשים של ימי מחלה ובית הדין קבע שאין לפקיד התביעות או לבית הדין כל סמכות לחרוג מהוראות סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

הכרעה

בית הדין במותב זה מצטרף לעמדתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בעניין גנץ, ומאמץ, בכל הענווה, את נימוקיו.
בית הדין סבור כי מהעובדות בעניין אדלשטיין עולה, ככל הנראה, כי באותו עניין תשלום דמי המחלה היווה תחליף ראוי להכנסת המבוטח מעבודה לפני שהליקוי גרם לפגיעה בכושר השתכרותו. כך, על פי הצגת העובדות באותו פסק דין, נראה שעבודת המבוטח אצל המעביד שממנו קיבל דמי מחלה למשך תשעה חודשים, הייתה עבודתו העיקרית שכן נאמר כי העבודה הנוספת, ממנה קיבל דמי מחלה לשלושה חודשים בלבד, הייתה "כדי להתקיים". לפיכך, והגם שפסיקה של בית דין אזורי אינה מהווה מקור משפטי מחייב, לא נראה שיש בו משום פסיקה הסותרת את הרציונל של פסק הדין בעניין גנץ.
בית הדין מקבל את טענת התובעת כי פרשנות תכליתית של המונח "ממעבידו" שבסעיף 196(ב) לחוק הינה מלא די בכך שישנו מעביד אחד שמשלם דמי מחלה בשיעור כלשהו, אלא תשלום דמי המחלה צריך לשלול את הרציונל של קביעת זכאות לקצבת נכות – מתן רשת ביטחון למי שכתוצאה מליקוי כושר השתכרותו פחת ב-50%. לפיכך "מעבידו" הינו מעביד או מעבידים שיחד משלמים דמי מחלה ששוללים רציונל זה.
אשר על כן קובע בית הדין כי שגתה פקידת התביעות משדחתה את תביעת התובעת לקצבת נכות בשל דמי המחלה ששולמו לה החל מ-5/15 על ידי קופת חולים מאוחדת, והתיק מוחזר אליה על מנת שתקבע את שיעור קצבת הנכות שתשולם לתובעת.

סוף דבר
התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 18 לעיל.
הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, (19 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט


מעורבים
תובע: נאילה דנילוב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: