ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ארמונד סימטוב נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט משה טוינה

התובע:
ארמונד סימטוב, ( ת.ז.-XXXXXX548)
-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ליאת מיכאלי

פסק דין

1. פסק דין זה עניינו בתביעה שהגיש מר ארמונד סימטוב (להלן: "התובע") המתייחסת לטענת הנתבע לקיומו של חוב שחב התובע בענף הבטחת הכנסה, כמפורט להלן.

2. התובע יליד 1947, גרוש וחסר בית, הגיש בחודש מרץ 2012 תביעה לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד , שבעקבותיה שילם לו הנתבע גמלת הבטחת הכנסה מלאה ליחיד, ממועד הגשת התביעה ועד לחודש מרץ 2014.

3. בהחלטה מחודש מרץ 2014, קבע פקיד התביעות, כי התובע אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה ששולמה לו מחודש יוני 2012 ועד לחודש מרץ 2014; בנימוק כי בתקופה זו ניהל התובע משק בית משותף עם גב' שולמית ביטון. בנסיבות אילו נטען כי על התובע להשיב לנתבע את הגמלה ששולמה לו שלא כדין, מיוני 2012 ועד לחודש מרץ 2014, בסכום כולל של 47,125 ₪.

4. בעקבות החלטת פקיד התביעות מחודש מאי 2014, זומן התובע לשימוע; וביום 9.6.2014 קיבל פקיד התביעות את טענת התובע לפיה לא ניהל משק משותף עם גב' שולמית ביטון. עם זאת, לטענת פקיד התביעות בתקופה הנדונה עשה התובע שימוש ברכב מסוג סיטרואן שמספרו 39-378-50 באופן המקטין את זכאותו לגמלה – בשל ייחוס הכנסה מהשימוש ברכב, בהתאם לחוק ולתקנות .

5. כמפורט בחישוב שבתעודת עובד ציבור עליה חתומה גב' אטיה, עוזר ראשי במחלקת הבטחת הכנסה סניף באר שבע, ההכנסה הכוללת מייחוס השימוש ברכב בתקופה שבמחלוקת, מגיע לסך של 9,927 ₪ שאותם לטענת הנתבע, על התובע להשיב.

6. לטענת התובע אין לייחס לו הכנסה בשל שימוש ברכב, בשלגרסתו מדובר ב רכב שאיננו בבעלותו והשימוש שנעשה באותו רכב היה לטובתה של בעל הרכב הגב' שולמית ביטון, אישה הסובלת ממוגבלות שאצלה לן התובע מידי פעם.

7. מהעדות התובע, עדותה של גב' ביטון ועדות חוקר הנתבע, עולות העובדות הבאות:

א. לתובע קשר של עזרה הדדית עם גב' ביטון המתגוררת בבאר שבע והס ובלת ממוגבלות ראיה ממוגבליות נוספות .

ב. במסגרת קשר זה מסר התובע שהוא חסר בית, את כתובתה של גב' ביטון ככתובת מגורים ונעזר בה לפרקים ומצידו; מסייע לגב' ביטון בקניות ועזרה לקבלת טיפול רפואי וכיוצ"ב .

ג. הרכב מושא הדיון הוא בבעלותה של גב' ביטון אשר איננה בעלת רישיון נהיגה.

ד. לגב' ביטון בן שהוא נהג מונית אשר בחלק מהתקופה מושא הדיון או בכולה התגורר ברחובות.

ג. תעודת ביטוח החובה ברכב היא על שם התובע.

ד. את הרכב מתדלק התובע והוא מי שדואג לטיפולים השוטפים ברכב.

ה. מחקירה שביצע הנתבע בימים 11 ו- 12 לחודש פברואר 2014, עולה כי בכל אחד מהמועדים האלה חנה הרכב בפתח ביתה של גב' ביטון, התובע נהג ברכב לצורך סידורים; ובתום הסידורים החזיר את הרכב למקומו.

ו. בעדותו בפני חוקר הנתבע הסביר התובע:

"... אם שלומית מבקשת ממני משהו, אני נוהג ברכב, לפעמים אני לוקח אותה לקניות, מותר לי לנהוג יצא החוק החדש שמותר לי לנהוג"

בהמשך מסביר התובע כי הביטוח נעשה על שמו, כי:

"... בחברת הביטוח לא הסכימו לרשום את השם של שלומית כי אין לה רישיון, היום הביטוח על השם של הבן של שלומית וזה רכב של שלומית".

ובעדות נוספת תיאר התובע את מערכת היחסים בינו לבין גב' ביטון:

"אני הולך אליה רק בשביל לעזור לה, כי היא עיוורת. נשבע לך בבנות שלי שאני לא משקר, אני אצל שלומית רק בשביל לה.
...
היא צריכה כל הזמן עזרה, עוזר לה לשטוף את המרפסת, עושה לה קניות או לקחת אותה לקופ"ח, אז אני מסיע אותה עם הרכב שלה".

8. על רקע עובדות אלו - משקיבל הנתבע את עמדת התובע לפיה התובע איננו מנהל בית משותף עם גב' שלומית ביטון, משהרכב המדובר הוא בבעלותה של גב' ביטון, וחונה בסמוך לביתה בשעה שהשימוש שנעשה ברכב הוא לצורך "סידורים", במסגרתם התובע יוצא מביתה של גב' ביטון ומחזיר את הרכב "בסוף הסידור" לביתה – מקובלת עלי עמדת התובע כי הרוב המכריע של השימוש שנעשה ברכב הוא לצורכיה של גב' ביטון כחלק מאותו מערך תמיכה הדדי שביניהם.

9. משהשימוש שעושה התובע ברכב הוא שימוש ברשות בעל הרכב הרשום ועיקרו נועד לטובת בעל הרכב, אין לראות בתובע כ"בעל רכב" כהגדרתו בסעיף 9א' לחוק הבטחת הכנסה ולפיו: "בעל רכב לרבות מי שנוהג ברכב מנהג בעלים, אף אם אינו רשום כבעליו".

10. סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן שנקבע כי אין לראות בתובע כבעל רכב בתקופה בה שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה (מיוני 2012 ועד לחודש מרץ 2014).

11. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

12. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין למבקש.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, (19 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ארמונד סימטוב
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: