ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אביגיל פסנטין נגד אבי מוססקו :

בפני כבוד השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע

תובעת
אביגיל פסנטין
ע"י ב"כ עו"ד רון לוינטל

נגד

נתבעים

  1. אבי מוססקו
  2. מקומונים בשרון (תעשיות) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ענת יהודה זילברבוך

פסק דין

בפני תביעה שעניינה פרסום לשון הרע נגד התובעת.

התובעת שימשה בזמנים הרלוונטיים, שנת הלימודים 2012-2013, כמנהלת בי ה"ס התיכון ויצו קנדה בנתניה (להלן: בית הספר).

בכתב התביעה נטען כי ביום 22.8.13 פורסמה ע"י הנתבע 1, שהינו עיתונאי (להלן: הנתבע), כתבה בפורטל האינטרנט netanyanow.co.il, תחת הכותרת "חשד: מנהלת בית ספר זייפה ציוני מגן" (להלן: הכתבה האינטרנטית). בכתבה נכתב כי העיתון "השבוע בנתניה" חושף פרשה קשה לפיה 23 מורים חתומים על מכתב החושף מערכת יחסים קשה בין המורים למנהלת וחשדות למעשים חמורים. בכתבה הועלו טענות המורים, לפיהן התובעת פעלה לשינוי ציוני המגן של התלמידים וכן הפעילה לחץ על המורים להעלות את הציונים.

עוד נטען, כי כתבה זו פורסמה שוב , בתוך מסגרת, ביום 29.8.13 בגליון השבועי של ה עיתון "השבוע בנתניה" בהוצאת הנתבעת 2 (להלן: המקומון), כאשר כותרת הכתבה הינה "מנהלת בית ספר ויצו קנדה התפטרה מתפקידה" (להלן: כתבת ההמשך).

נטען כי הרקע לדברים הינו ניהול התובעת את בית הספר, במסגרתו ביקשה לבצע שינויים בבית הספר שלא היו לרוחם של חלק מהמורים. עקב מורת רוחם של המורים, החל מסע הכפשות נגד התובעת, שהתבטא במכתבים אנונימיים שנשלחו למשרד החינוך, מינהל החינוך בעיריית נתניה (להלן: העיריה) וגורמים נוספים, והסלים בחופשת הקיץ לפגישה שקיימו שמונה מורות מבית הספר עם מנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך, כדי להתלונן על התובעת, לרבות העלאת טענות של "זיוף" או שדרוג ציוני מגן ללא סמכות .

התובעת טוענת כי בסופו של מסע ההכפשות, ועל רקע הפרסומים, התפטרה מתפקידה לאור הטענות הקשות שהועלו כנגדה – טענות אשר לדידה הינן טענות חסרות שחר.

נטען כי הפרסומים הנ"ל אינם אמת ומהווים לשון הרע והוצאת דיבתה של התובעת.

התובעת טענה כי הנתבעים 1-2 פרסמו את הדברים ללא שנבדקו על ידם כנדרש ובכך התרשלו, והפרסומים מהווים לשון הרע.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה לתחולת הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב.
הנתבעים טענו כי הכתבה האינטרנטית חשפה את תוכנו של מכתב , עליו חתמו 23 מורים , והמתאר את התנהלות הת ובעת ב ניגוד לנהלי משרד החינוך ובטענה לשינוי ציו ני המגן באופן מגמתי .
נטען כי אם מתעורר חשד לזיוף ציוני המגן מחובתו המוסרית של העיתון לפרסם חשדות אלה.

נטען כי בכתבה האינטרנטית לא פורסם שמה של התובעת ולא שמו של בית הספר.

נטען כי בטרם פרסום הכתבה האינטרנטית פנה הנתבע לקבלת תגובת העיריה – מעסיקתה של התובעת, לחשדות. נטען כי תגובת העיריה פורסמה ביום 29.8.13 במקומון, במסגרת כתבת ההמשך, שאף אותה ערך הנתבע.

נטען כי מהתגובה עולה שנעשה שדרוג של הציונים (בתגובת העירייה נכתב שהשדרוג נעשה לאחר היוועצות ואישור המפקחת) וכי יערך בירור מקצועי מעמיק מטעם הפיקוח במשרד החינוך .
נטען כי אף מועצת העיריה התייחסה למעשים בחומרה.
נטען כי לאחר מסירת תגובת העיריה נתקבלה ממנה הודעה נוספת, לפיה התובעת הודיעה על סיום תפקידה כמנהלת וכי העיריה מוקירה את פועלה של התובעת ואף הוצע לה להישאר במערכת העירונית בתפקיד בכיר בתחום החינוך. נטען כי הודעה זו מצאה ביטויה בכתב ת ההמשך מיום 29.8.13 ועל כן יש לראות בפרסום כפרסום מאוזן שאפילו תרם לשמה הט וב של התובעת.

נטען כי המקומון פעל כנדרש בכך שפורס מו בסמוך לאחר מכן עוד שתי כתבות בעניין בית הספר , אשר השלימו את התמונה , ובאחת מהן, מיום 3.10.13, הובאו דברי התובעת בשם "מקורבים", וזאת לבקשתה .

הנתבעים טענו לענ יין ציבורי בכתבות, לאור האיומים בהשבתת מערכת החינוך בעיר אם הת ובעת לא תתפטר.
כן נטען כי דיווחים על מערכת יחסים עכורה בין מנהלת למורים וחשד להעלאת ציוני מגן הינם בגדר עניינים שיש אינטרס ציבורי בפרסומם. נטען כי המקומון פעל מתוך אחריות חברתית.

נטען כי התובעת לא פנתה לנת בעים לפרסום התנצלות , אלא להפך – שיתפה פעולה עם כתב הנתבעת 2, אסף וקנין, בראיון לצורך פרסום עמדתה וגרסתה, שבאו לידי ביטוי מלא בכתבה מיום 3.10.13 .

מטעם התובעת העידו היא עצמה, ד"ר אביטל לאופר הממונה על מינהל החינוך בעיריה וגב' גילת סיימון מנהלת האגף העל יסודי בעיריה .
מטעם הנתבעים העידו הנתבע ועו"ד אסף וקנין.

דיון
לאחר שבחנתי את הראיות, מצאתי כי עומדת לנתבעים הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע .

על העניין הציבורי שבפניית קבוצת מורים גדולה של בית ספר תיכוני למשרד החינוך, לעיריה ולגורמים נוספים, בהודעה כי לא ימשיכו ללמד תחת ניהולה של מנהלת בית הספר, שמשמעו איום בהשבתת הלימודים סמוך לפני פתיחת שנת הלימודים, לא יכול להיות חולק. גם על העניין הציבורי במעשים והמחדלים עליהם התריעו המורים במכתבם , ומערכת היחסים העכורה בין המנהלת למורים, שפגעה בהכרח בתלמידי בית הספר, לא יכולה להיות מחלוקת.

הנתבעים, שהינם עיתונאי ועיתון מקומי , ככל אמצעי התקשורת, מפרסמים מדי יום ידיעות חדשותיות על תלונות וטענות המועלים על ידי גורמים שונים, אנשים פרטיים או בתפקידים ציבוריים, כלפי אנשים או מוסדות אחרים, בין בדרך של הגשת תלונה במשטרה או לגורם מוסמך אחר, בין בדרך של כתיבת דו"ח ביקורת, ובין בדרך של כינוס אסיפה או עריכת הפגנה. בסקרם תלונות וטענות אלה, אמצעי התקשורת אינם אחראים לאמיתות תוכנן של התלונות שהוגשו , וחובתם היא להביא לציבור את עצם הגשת התלונה והטענות המועלות בה, כאשר יש בהן עניין ציבורי, תוך ציון העובדה כי מדובר בחשד או טענה גרידא, מה מקור התלונה או הטענה, ולאפשר זכות תגובה לצד הנפגע מהפרסום, ככל שהדבר מתאפשר.

במקרה דנן, הנתבעים הוכיחו על פי מאזן ההסתברויות, כי בפרסום הכתבה האינטרנטית לא הסתמכו על מכתבים אנונימיים גרידא, שאמיתותם מפוקפקת, אלא על תשתית ראייתית מוצקה דיה לצורך הפרסום. בידי הנתבעים היו שני מסמכים – סיכום ישיבה של צוות מורי בית הספר מיום 4.7.13 ומכתב צוות המורים לראש העיר נתניה מיום 23.7.13, שהעתקיו מוענו לקבוצת גורמים בכירים במשרד החינוך, בעיריה, בארגון המורים והסתדרות המורים ובארגון הדסה ויצו קנדה. הגם שלא פורטו במסמכים שמות המורים שניסחו אותם והשתתפו בישיבה ובפניה, הרי ששני המסמכים, על פי חזותם ומעיון בהם, ערוכים ברמה גבוהה מבחינה לשונית ומקצועית, כוללים פירוט עובדתי רב המעיד על ידע פנימי של הנעשה בבית הספר, באופן התומך באותנטיות שלהם, וממוענים לקבוצת נמענים מפורטת בתחום החינוך, שאף היא אינה נחלת הכלל. בפתיח המכתב לראש העיר צויין כי ארגון המורים הכריז על סכסוך עבודה בגין פגיעה בזכויות המורים בבית הספר.

הנתבע העיד שהמסמכים הועברו אליו על ידי הסתדרות המורים בנתניה, שהיא אחת המכותבים למכתב, וכי לפרסום הכתבה קדמו שתי שיחות טלפון משמעותיות לצורך אישוש העובדה כי המכתב אכן משקף פניה של קבוצת מורים גדולה לראש העיר, ואינו מפוברק. שיחה אחת היתה עם אחד המורים ששלחו את המכתב, אשר אישר באזני הנתבע את אמיתותו ופרט לגבי האמור בו. כך, העובדה כי מדובר ב-23 מורים אינה כלולה במכתב, אלא התבססה על המידע שנמסר בשיחת הטלפון. השיחה השניה היתה עם דוברות העיריה, מעסיקתה של התובעת, אשר אישרה באוזני הנתבע כי הנושא מוכר לעיריה ונמצא בטיפול.

תמיכה לגרסת הנתבע בנקודה זו נמצאת בעובדה כי עיתוי פרסום הכתבה, והגעת המכתב לידי הנתבעים, היה בשלב מאוחר של טיפול העיריה במשבר שפרץ בין התובעת לבין קבוצת המורים בבית הספר, כאשר המכתב נשלח לעיריה כחודש קודם לכן, ובאותו שלב שהמידע הגיע לנתבעים, כבר ננקטו מספר נסיונות גישור של הגורמים הבכירים במינהל החינוך בעיריה, ושל ראש העיר עצמה. על כך שהליכים אלה לא צלחו נוכח עמדתם הדווקנית של המורים, שקיבלו את תמיכתו של יו"ר ארגון המורים הארצי רן ארז אשר איים בהשבתת הלימודים בעיר כולה ואי פתיחת שנת הלימודים שעמדה בפתח, נשמעו עדויות ברורות מפי הגב' גילת סיימון וד"ר אביטל לאופר מהעיריה. נוכח עמדתו הבלתי מתפשרת של ארגון המורים והאיום בהשבתת הלימודים, נכנעה העיריה ללחץ והציעה לתובעת לעבור לתפקיד אחר במערכת החינוך בתנאים טובים. התובעת, שהבינה כי אינה זוכה עוד בתמיכת העיריה להמשיך בתפקידה כמנהלת, הסכימה להצעה והודיעה על התפטרותה מהתפקיד. התפתחות זאת ארעה תוך ימים בודדים מפרסום הכתבה, והיתה סיומה של השתלשלות עניינים שהחלה חודש ים קודם לכן.

עובדות אלה, שאינן במחלוקת, תומכות כאמור בגרסתו של הנתבע לגבי השיחה שקיים עם דוברת העיריה לפני הפרסום, והמידע שנמסר לו באותה שיחה. כך גם העובדה כי הדוברות השיבה לפנייתו של הנתבע במכתב תגובה מיום 26.8.13, אשר ממנו עולה כי העיריה מודעת לנושאים שהועלו במכתב, כי כבר נערכו בירורים הן עם התובעת והן עם גורמים אחרים לגבי הנטען בו (לרבות מפקחת מקצועית במקצוע שהוזכר בתלונה ונציגי משרד החינוך עמם סוכם על בירור מעמיק של הטענות), וכי חלק מהטענות נדחו וחלק נמצאו מבוססות. כן עולה מהתגובה כי כבר התקיימו מספר ישיבות של גורמים בעיריה עם המורים. ברור מהתגובה, כי מעורבות העיריה בנושא מכתב המורים וטענותיהם כלפי המנהלת החלה זמן רב לפני פניית הנתבעים לתגובה.

מכאן, שבעת פרסום הכתבה האינטרנטית היה לנתבעים בסיס סביר להאמין כי המכתב משקף את תלונתם ועמדתם האותנטית של קבוצה גדולה ממורי בית הספר, ואין חשש כי מדובר ב"פיברוק" מסמכים או בהתנכלות לתובעת מצד גורם אלמוני המסוכסך עמה.

בין אם לתוכן התלונה היה בסיס במציאות ובין אם לאו, עצם כתיבת המכתב, הפניה לעיריה ולמשרד החינוך והטענות הקשות שהועלו, היו מידע שיש בו עניין רב לציבור, והפרסום אודותיו היה אמת.

הנתבעים פרסמו את המכתב כלשונו והדגישו כי מדובר ב"חשד" וב"טענות" ולא מעבר לכך. הנתבעים נקטו זהירות יתר, ל נוכח העובדה שהמדובר בחשדות וטענות ובמכתב לא חתום שמית , ושטרם התקבלה תגובת העיריה, ולא ציינו בכתבה את שם בית הספר או שם המנהלת, כך שמקריאת הכתבה לא ניתן לדעת על מי מדובר.

הנתבעים פנו, כאמור, טלפונית לקבלת תגובת העיריה לצורך הכללתה בכתב ה, אך הדוברות לא מסרה תגובה במעמד הפניה אלא רק מספר ימים לאחר מכן, בכתב.

לא מצאתי כי היה על הנתבע לפנות טלפונית ישירות לתובעת, חלף או בנוסף לפניה לעיריה-מעסיקתה, שכן על פי נהלי העיריה ומשרד החינוך, נאסר על מורים להתראיין ולמסור עמדתם ישירות לתקשורת, ומסירת התגובה מטעמם נעשית באמצעות הדוברות.

הכתבה האינטרנטית, שפורסמה באתר האינטרנט של הנתבעת 2 ביום 22.8.13, כוללת קטעים מתוך המכתב לראש העיר, המצוטטים כלשונם. כותרת הכתבה הינה "חשד: מנהלת בית ספר זייפה ציוני מגן", כאשר בפתיח מובהר כי מדובר במכתב עליו חתומים 23 מורים, החושף את המצב השערורייתי במערכת היחסים בין המורים למנהלת בית הספר, וחשדות למעשים חמורים וביניהם "פרשה חמורה, לפיה הורתה לכאורה המנהלת למורים להעלות את ציוני המגן לתלמידיהם". האמור בגוף הכתבה תואם לתוכן המכתב, והשימוש במילה "זיוף" בכותרת אמנם אינו עונה להגדרת המונח "זיוף" בחוק העונשין, אך על פי הבנת הקורא הסביר, הולם את המצב הנטען ע"י המורים, בו ציון המגן אינו משקף את חוות דעתו של המורה המקצועי שלימד ובחן את התלמיד, על רמת הידע שלו, אלא הועלה באופן חיצוני וכפוי, שלא על דעת המורה, שלא על פי הנהלים וללא הצדקה , ביחס להישגי התלמיד/ה.

בהמשך לכך צוטט קטע מהמכתב בו נאמר: "שדרוג ציוני מגן – המנהלת ורכזת הבגרויות... מפעילות לחץ על מורים במטרה להעלות את ציוני המגן שלא מנימוקים מקצועיים ומבלי שניתנת התייחסות לשיקול דעתו של המורה המקצועי. מורים שהתנגדו לכך, ננזפו וציון המגן הועלה על ידן באופן חד צדדי – בחוסר סמכות ועל אף התנגדותם המפורשת של המורים המקצועיים. יובהר שהמעשה הינו לכל הפחות בניגוד לנהלי משרד החינוך ונוגד את כל אמות המוסר".

אני קובעת כי כותרת הכתבה תואמת, בעיני הקורא הסביר, את תוכן המכתב המצוטט בה, ומאחר שמדובר בכתבה קצרה והציטוט מתוך המכתב מופיע בפיסקה השניה שלה, אין כל חשש כי מאן דהוא יוטעה על ידי הכותרת לחשוב כי המנהלת חדרה לקבצי מחשב באישון לילה ושינתה בהם את הציונים, או זייפה מסמכים. לכל היותר, מדובר ב"פרט לוואי" שאינו משנה את אופן הבנת הכתבה בעיני הקורא הסביר.

ביום 29.8.13, שבוע לאחר הכתבה האינטרנטית וסמוך לאחר התפטרות התובעת, התפרסמה במקומון "השבוע בנתניה" כתבת המשך, בה הוזכרו התובעת ובית הספר בשמותיהם, תוך הפניה לכתבה האינטרנטית והבאתה במסגרת בתוך כתבת ההמשך. בכתבה זו, בה לראשונה ניתן היה לעמוד על זהות נשואי הפרסום, הובאה תגובת העיריה במלואה, וכן הודעתה על ההסכמה כי התובעת תעבור לתפקיד חינוכי בכיר אחר, תוך שהעיריה מגבה את פעילות התובעת בבית הספר וחולקת לה שבחים.

כתבת ההמשך נשאה את ה כותרת: "מנהלת בית הספר ויצו קנדה התפטרה מתפקידה". בכתבה זו סופר שוב על מכתב המורים, צוטטו קטעים ממנו, והוזכרה טענתם כי המנהלת הורתה למורים להעלות את ציוני המגן לתלמידים. בהמשך לציטוטים מהמכתב נאמר כי בעקבות פרסום המכתב באתר האינטרנט, ניסו גורמים בעיריה לפשר בין המורים והמנהלת, אך הקרע הלך והחמיר עד לפתיחת שנת הלימודים. תגובת דוברות העיריה מי ום 26.8.13 צוטטה במלואה. בהמשך לכך נאמר כי יומיים לאחר הוצאת תגובת הדוברות, חל מהפך בפרשה, כאשר עיריית נתניה הוציאה את ההודעה כי התובעת הודיעה על סיום תפקידה כמנהלת בית הספר, ותמונה לתפקיד אחר במערכת החינוך. בהודעה צויין כי התובעת הובילה בשנה החולפת מספר מהלכים פדגוגיים וארגוניים משמעותיים לשיפור בית הספר. צויין כי התובעת פעלה ביושר ובהתאם לנהלים של משרד החינוך ומינהל החינוך, ומינהל החינוך מוקיר את תרומתה ועשייתה החינוכית העניפה, ועל כן התבקשה להישאר במערכת העירונית בתפקיד בכיר אחר בתחום החינוך. בתוך הכתבה יש מסגרת ובה הכתבה האינטרנטית.

הציטוטים שהובאו בשתי הכתבות ממכתב המורים, מתגובת דוברות העיריה ומהודעת העיריה לגבי התפטרות התובעת מניהול בית הספר ומעברה לתפקיד אחר במערכת החינוך, הינם מדוייקים, וניתן מקום רב בכתבת ההמשך להבאת התגובה לטענות המורים והתמיכה שהביעה עיריה בתובעת ובפעילותה החינוכית והארגונית בבית הספר. במובן זה, הכתבות משקפות תום לב, איזון והגינות.

עוד יצויין כי הוכח שהנתבעת 2 פרסמה במקומון שתי כתבות נוספות בנושא בית הספר, שהצביעו על העדר מגמתיות. בכתבה הבאה שפורסמה בנושא, מיום 24.9.13, הובאו ממצאי מבקר העיריה על פגמים בניהול בית הספר תחת ההנהלה שקדמה לתובעת, וכותרת הכתבה היתה: "המורים אכלו בחינם". בכתבה נוספת מיום 3.10.13 שכותרתה היתה "עשו פה סיכול ממוקד למנהלת" הובאו בהרחבה טענות התובעת הן כלפי המורים שפעלו להדחתה מהתפקיד, והן כלפי מינהל החינוך בעיריה שגרם לה להתפטר מתפקידה, ונמסרה גרסתה לגבי הטענות לשדרוג ציוני מגן, וזאת על סמך שיחה ממושכת עמה.

התובעת טענה כי יש קשר בין פרסום הכתבה הראשונה לבין הלחץ שהופעל עליה מצד גורמים בעיריה להתפטר מתפקידה, וכי גם הנתבעים "התפארו" בזעיר אנפין בכתבה השניה כי בעקבות הכתבה האינטרנטית נגרמה סערה גדולה שהובילה למעורבות גורמים בכירים בעיריה, הסתדרות המורים וארגון המורים, בנסיון לפשר בין הצדדים.

ברם, מעדויות ד"ר אביטל לאופר וגב' גילת סיימון שהיו מהימנות ובלתי מגמתיות, עולה בבירור כי לא הכתבה היא שגרמה להחלטת העיריה לתמוך במורים ולהסיר תמיכתה מהתובעת, אלא נחישות ארגון המורים והעומד בראש ו, שדחו את כל נסיונות הגישור והודיעו כי הלימודים בעיר יושבתו ושנת הלימודים לא תיפתח אם התובעת תמשיך בתפקידה כמנהלת בית הספר. בא ותה שנה, שנת הלימודים היתה אמורה להפתח בשבוע האחרון של חודש אוגוסט, כך שלא פרסום הכתבה אלא שנת הלימודים שעמדה בפתח, ועמדת ארגון המורים, היא שגרמה להחלטת העיריה לסיים את המשבר בהעברת התובעת לתפקיד אחר.

התובעת טענה כי המורים שפעלו נגדה עשו כן רק משום שהחלה לתקן ליקויים בהתנהלות בית הספר שעליהם התריע דו"ח מבקר העיריה, ואשר חלק מהמורים נהנו מהם וזעמו על הפסקת ההטבות שניתנו להם בניגוד לנהלים. ברם, מהראיות עלה כי הסיבה העיקרית לקרע בין התובעת לבין המורים שחתמו על המכתב היה יחסי אנוש גרועים ואווירת ניכור ולעומתיות שיצרה התובעת כלפי חלק ניכר מהמורים.

יובהר, כי אינני מתייחסת כלל לשאלה אם היה אמת בטענות המורים, כפי שהובאו במכתב וצוטטו בכתבה, לעניין "שדרוג" ציוני המגן, וטענותיהם האחרות, אלא אך לשאלה, האם היה לנתבעים, מבחינה עיתונאית, בסיס סביר לפרסם את עצם שליחתו וציטוטים ממנו, כידיעה חדשותית, והאם הפרסום תואם את המכתב.

על שאלות אלה אני משיבה, כאמור, בחיוב.

כן מצאתי, כאמור, כי הנתבעים נקטו זהירות בפרסום הכתבה האינטרנטית ללא אזכור שמות התובעת ובית הספר, ופרסמו אותם לראשונה בכתבת ההמשך, בה הובאו במלואן הן תגובת העיריה והן ההודעה על התפטרות התובעת ומעברה לתפקיד חינוכי בכיר אחר, וגיבוי העיריה לפעילותה.

לפיכך אני דוחה את התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 8,000 ₪.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ז, 19 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אביגיל פסנטין
נתבע: אבי מוססקו
שופט :
עורכי דין: