ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחמים גואטה נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י' זמיר

העורר: רחמים גואטה

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.1.2000 בתיק ב"ש 2827/99 שניתן על ידי כבוד השופט מ' גל

תאריך הישיבה: ד' באדר א' תש"ס (10.2.2000)

בשם העורר: עו"ד טרסי חגי

בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בירושלים. כתב האישום כולל שלושה אישומים: הראשון - עסקה בסם מסוכן; השני - סחר בסם מסוכן; השלישי - החזקת סם שלא לצריכה עצמית. בית משפט השלום החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. זהו ערר נוסף על ההחלטה של בית המשפט המחוזי.

לפי כתב האישום, ביום 17.11.99 נעצר העורר בירושלים כשהוא נוהג במכונית ובה סם מסוג קנבוס ("מריחואנה") במשקל של 5.5 ק"ג, מחולק לשש אריזות, וכן באריזות נפרדות כמויות קטנות של סמים מסוג קנבוס ("מריחואנה" ו"חשיש") וקוקאין. אחזקת סמים אלה היא נשוא האישום השלישי. מיד לאחר שנעצר נחקר על ידי המשטרה, ובחקירתו הודה כי שבוע קודם לכן רכש באשראי סם מסוג קנבוס ("מריחואנה") במשקל של 20 ק"ג. זהו נשוא האישום הראשון. עוד הודה העורר בחקירתו כי לאחר מכן, ועד שנעצר, מכר לאדם מסויים, שזהותו אינו ידועה, סם מסוג קנבוס ("מריחואנה") פעמיים, כל פעם במשקל של ק"ג אחד. זהו נשוא האישום השני.

העורר אינו מתכחש לעובדות של האישום השלישי. אך הוא טען, בכל הערכאות שדנו במעצרו, כי אין ראיות המחזקות את ההודאה בעובדות של האישום הראשון והאישום השני, כפי שמסר בחקירת המשטרה, וללא דבר מה נוסף אין די בהודאה כדי להרשיע את העורר. בית המשפט השלום (השופט ש' פיינברג) לא קיבל טענה זאת. הוא קבע כי די בסם שנתפס במכונית העורר, לפי האישום השלישי, כדי לשמש דבר מה כנדרש לביסוס האישום הראשון והאישום השני. על בסיס זה, קבע בית המשפט, קמה עילת מעצר נגד העורר. נוסף לכך, יש לעורר עבר פלילי בעבירות רכוש ובעבירות אלימות, ואף עבירה אחת של שימוש בסמים. אכן, אמר בית המשפט, העורר משתמש בסמים, ויש בכך נסיבה מחמירה. ועל כל אלה, הוסיף, העורר לא עצר את מכוניתו כאשר נעצר במחסום משטרתי. לפיכך דחה בית המשפט את ההצעה להסתפק בחלופת מעצר והחליט לעצור את העורר עד תום ההליכים.

בבית המשפט המחוזי חזר העורר על טענותיו. אך בית המשפט המחוזי (השופט מ' גל) קבע, כמו בית משפט השלום, כי העובדות שבאישום השלישי, בהן העורר מודה, משמשות דבר מה לחיזוק האישום הראשון והאישום השני. מעבר לכך, כדברי בית המשפט המחוזי, "אפילו אם לא כך היו פני הדברים, הרי מבחינת המסוכנות די בעצם ההודאה באישום השלישי ובהודאה בעובדות נושא האישומים הראשון והשני, מבלי להתייחס אליהם כאישומים, כדי להקים ראיות לכאורה המעידות על מסוכנות המצדיקה עילה למעצר".

אף-על-פי-כן, החליט בית המשפט המחוזי לבקש תסקיר מעצר "לבחינת הרקע המיוחד של העורר". רקע זה התייחס לטיפול שניתן לעורר בגין אלימות במשפחה. תסקיר המעצר גולל רקע זה, אך שלל חלופת מעצר בדרך של מעצר בית בבית העורר או בבית אביו, וציין כי "בשלב זה אין בידינו המלצה לחלופה למעצר".

העורר ביקש מבית המשפט כי יערך תסקיר נוסף בו תיבדק האפשרות של מעצר בית בבית אמו. אך בית המשפט סירב. וכך אמר: "לא מצאתי שבנסיבות העניין שלפנינו, תנאי חלופה הם ההולמים, בשים לב לטיבן של העבירות המיוחסות לו ולהרשעות הקודמות הרשומות לחובתו. מלכתחילה היה ספק אם יהא ניתן לשחררו גם בתסקיר מעצר חיובי. קל וחומר על פי התסקיר כמות שהוא". לפיכך דחה בית המשפט המחוזי את הערר.

בערר שנשמע בפני חזר העורר על הטענות שכבר השמיע בבית המשפט המחוזי. לא ראיתי בהן יסוד לבטל את ההחלטה של בית המשפט המחוזי. אני מסכים עם בית המשפט המחוזי שההודאה של העורר באישומים הראשון והשני, אפילו אם אין בה כדי לבסס הרשעה, ואיני מביע דעה בעניין זה, די בה כדי להוסיף למסוכנות הנובעת מן העובדות של האישום השלישי, שאינן מוכחשות כלל. יתירה מזאת, לדעתי די בעובדות של האישום השלישי, כשהן לעצמן, כדי לבסס עילת מעצר נגד העורר, שהרי מעובדות אלה נובעת המסקנה שהעורר היה מעורב בסחר בסמים. אכן, הדעת נותנת כי אין אדם מחזיק במכוניתו למעלה מחמישה ק"ג סמים, מחולקים לאריזות, אלא לצורכי מסחר. ואמנם, אף כי העורר טוען שאין הוא סוחר סמים, הוא הודה בפני כי החזיק בסמים אלה לצורך מסחר. אלא, לטענתו, הוא נכשל באופן חד-פעמי. ומדוע נכשל? משום שהוא נקלע למצוקה כלכלית, היה חייב כספים רבים, ולכן מעד ונכשל בעבירת סם. לטענתו, בשל כך, ומתוך התחשבות במצבו המשפחתי, ובמיוחד בטיפול שניתן לו נגד אלימות, יש כדי להצדיק את שחרורו מן המעצר בתנאים מגבילים של מעצר בית וערובות כספיות.

כידוע, הכלל הרחב הוא, שאם קמה עילת מעצר בגין סחר בסמים, אין מקום לשחרר את הנאשם מן המעצר. יש צורך בנסיבות מיוחדות וטעמים חזקים כדי להסתפק, במקרה כזה, בחלופת מעצר. במקרה שלפנינו אין נסיבות או טעמים כאלה. הטעם של מצוקה כלכלית אינו, בשום פנים ואופן, מצדיק את העבירה או מקל את חומרתה. גם הטיפול שניתן לעורר אינו מצדיק, כפי שניתן ללמוד מתסקיר המעצר, את השחרור מן המעצר. להיפך, העובדה שיש לעורר עבר פלילי, וכן שככל הנראה הוא משתמש בסמים, רק מחזקים את הצורך לעצור את העורר עד תום ההליכים.

לפיכך אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, ה' באדר א' תש"ס (11.2.2000).

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00007480.I02/אמ


מעורבים
תובע: רחמים גואטה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: