ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מציב גבול אלמנה אבן טבע נגד עפר המרכז שלג 1991 בע"מ :

לפני כבוד הרשם הבכיר אייל דוד

התובעת

מציב גבול אלמנה אבן טבע - חברה לפיקוח וניהול הנדסי
באמצעות ב"כ עו"ד רון גיאת

נגד

הנתבעת

עפר המרכז שלג 1991 בע"מ
באמצעות ב"כ עוה"ד חיים צורף ומלכה יעקובובסקי

פסק דין

כללי:
1. התביעה דנן עוסקת בדרישת תשלום בעבור אספקת מוצרי אבן שונים שסיפקה התובעת לנתבעת, שעל פי הטענה, לא שולמה במלואה.

יוער כי, תביעה זו הועברה לבית משפט זה בהחלטה שיפוטית לאחר דין ודברים באשר לסמכות המקומית, וניתנה לנתבעת רשות להתגונן.

טענות הצדדים:
2. התובעת, התומכת דבריה בנספח ת/4 שצורף לתביעתה, טוענת כי סך כל הסחורה שסופקה הוא 339,426 ₪ + מע"מ בסך 57,702 ₪ וסה"כ- 397,128 ₪, כאשר בתאריך 5/4/13 שולם כאמור רק סך של 340,278 ₪ כולל מע"מ ונותר חוב של 56,885 ₪. נטען כי על אף מכתב התראה שנשלח ( ת/8), ובנוסף להודעת דוא"ל שנשלחה קודם (ת/5) , הנתבעת לא הסדירה חובה.

3. הנתבעת טוענת מנגד (בין היתר, בתצהיר מאת מנהלה) כי בפגישת התחשבנות סופית שנערכה בין הצדדים ביום 11/6/13 (מסמכי ת/6 ו- ת/7 שצורפו לתביעה ונספח א' לבר"ל) , סוכם כי סך החוב עומד על 24,285 ₪ + מע"מ, שאכן שולמו על ידי הנתבעת בשיק כבר ביום 14/7/13 (נספח ב' לתצהיר ).

על כן, טוענת הנתבעת כי אינה חייבת דבר לתובעת וכי תביעה זו הוגשה אך בשל שהתובעת "נזכרה" בחוב לאחר שהצעת עבודה חדשה עלתה על הפרק ולא הייתה הסכמה על הצעת המחיר. באותה התחשבנות סופית שנעשתה בין הצדדים, נטען שהוסכם כי התובעת תחתום על העדר תביעות בתמורה לקבלת התשלום הסופי.

כן נטען כי באותה התחשבנות נלקחה בחשבון העובדה כי בהובלות רבות הגיעו תוצרים שבורים ומעוכים.

מנהל התובעת מכחיש כי כלל נערכה התחשבנות סופית שכזו , וכן שלא הוסכם כלל על חתימה על טופס העדר תביעות וכי המסמך הוכן בכתב ידו של מנהל הנתבעת, מר הרצל שלג, שהכינו על דעת עצמו. עם זאת, מנהל התובעת , מר יואלי תמיר, טען כי כאשר קיבל במשרדי הנתבעת את ה שיק האחרון, ביקשה המזכירה כי יחתום על טופס העדר תביעות ומשסירב , זו לא התנגדה ונתנה לו את השיק.

דיון:
4. תחילה אציין כי באשר לטענה כי קבלת השיק על ידי התובעת מהווה מעין הסכמה לאי הגשת תביעה בעניין, כשם שטענה הנתבעת, אני סבור שטענה זו מרחיקת לכת בנסיבות העניין (המזכירה נתנה למנהל התובעת את השיק ללא כל התנגדות למרות שסירב לחתום על הטופס).

5. שנית, באשר לקביעה האם אירעה או לא אירעה פגישת התחשבנות בין הצדדים, כפי שטוען מנהל הנתבעת, אציין כבר עתה כי בית המשפט, שלא היה נוכח במקום, וכאשר עומדות בפניו שתי גרסאות סותרות כמעט לחלוטין, מתקשה במענה לשאלה זו.

ואולם, מנהל הנתבעת אמר בהקשר לפגישת ההתחשבנות הסופית כי (עמוד 14, שורות 15-17) :

"ש. יכול להיות ששלחת את המסמך הזה בפקס לתמיר, כמו שהוא אומר, ב- 11.7 ולכן כתבת את התאריך הזה?
ת. יכול להיות".

זאת אומרת שעל אף שעומד על כך שנערכה פגישת התחשבנות, הוא אינו שולל את האפשרות ששלח את המסמך בפקס למנהל התובעת, כפי שזה האחרון טוען.

לאור כך, איני קובע אם התקיימה או לא התקיימה הפגישה האמורה, אך קבלת השיק ופדיונו והזמן שחלף מאז ועד להגשת התביעה, מעלה את הסיכוי לכך שההתחשבנות המפורטת על גבי מסמך ת/7 אכן סוכמה בין הצדדים, בין אם בפגישה זה מול זה ובין אם באמצעות הפקסימיליה או הטלפון.

אין זה משנה. העיקר הוא ההתחשבנות שסוכמה בין הצדדים, הנתמכת גם בכיתוב שעל גבי הספח העליון של השיק: "...גמר חשבון סופי".

6. לעניין התוספות שעל גבי מסמך ת/7 - בפרוטוקול מיום 1/11/16, אישר מנהל התובעת כי הוסיף למסמך ת/7 הערות משלו, באומרו כך:

"כן, ישבתי במשרדי והוספתי אותם, הוספתי הערות על המסמך הזה, והעו"ד שלי גם ציין הערות לכן יש הבדלים בכתב" (עמוד 6, שורות 2-3).

ובהמשך-
"אני כתבתי אותם. אני כתבתי הרבה דברים עלה דף הזה.... על דעתי. זה לא היה במשרדו של הרצל זה היה במשרדי" (עמוד 6, שורות 25, 27).

כלומר, מנהל התובעת אינו מכחיש כי הוא זה שהוסיף את התוספות הנראות בת/7 בתחתית הדף וסיפר כי אלו רישומים שלו שהכין לעצמו. על כן אין לנו עניין בשאלה האם תוספות אלו הן חלק ממה שהוסכם באותה התחשבנות, שכן אין מחלוקת כי הן הערות שעשה לעצמו בלבד.

7. טענה נוספת הייתה בדבר עלויות ההובלות שמפורטות במסמכים ת/3 ו- ת/4.
התובעת טענה, וכך גם מראה ההסכם, כי המחיר בתחילה היה לא כולל הובלה , ואילו לאחר בקשת הנתבעת, התווספו עלויות הוב לה, בהסכמת הנתבעת, ככל הנראה בעל פה.

הנתבעת מצדה טענה כי גובה העלויות בגין ההובלות לא סוכמו בין הצדדים מראש ובסופו של דבר נקבעו על פי שיקול דעתו הבלעדי של מנהל התובעת.

בהתחשבנות הסופית סוכם כי הנתבעת תשלם עוד 3 ,000 ₪ עבור הובלות, וגם זאת כדי "לגמור חשבון", וכך אמר מנהל הנתבעת בדיון מיום 1/11/16:

"... הוספתי לו הובלה 3,000... הוספתי לו פה ושם כדי לגמור חשבון. הלכתי לקראתו" (עמוד 14, שורות 23-24) .

לדידי, קביעת עלויות ההובלה, אשר לא סוכמו מראש במעמד ההסכם ואשר הוספו רק מאוחר יותר על פי שיקול דעתו הבלעדי של מנהל התובעת, אינה סביר ה שתעשה ללא תיאום ורק מן הסיבה היחידה שהנתבעת ביקשה להוסיף הובלות החומר עד לפתח עסקה.

היה על מנהל התובעת לסכם את עלויות ההובלה בצורה מסודרת, כפי שעשה ברישומיו האחרים, כמעין תוספת להסכם שנחתם קודם לכן, על מנת שהדברים יהיו מוסכמים על הצדדים.

אין הוא יכול לקבוע עלויות הובלה כראות עיניו, "לפי המחירים בשוק ההגיוניים" ו- "צא לשוק ותראה" (פרוטוקול מיום 1/11/16, עמוד 8, שורות 1 ו- 10), אלא יש לעשות זאת, במיוחד כשמדובר בסכומים לא מבוטלים, בהסכמה מסודרת ומפורטת.

איני קובע כי מנהל התובעת חרג מהעלויות המקובלות להובלות מן הסוג הזה, מטבע הדברים הפשוט כי בית המשפט לא קיבל כל חוות דעת מקצועית בנוגע לכך. כן אני מקבל כי בהתחשבנות שנעשתה התווספו עוד 3,000 ₪ באופן גלובלי עבור הובלות, בצורה שמביאה לאיזון בין הצדדים בעניין זה.

8. עוד ציין מנהל הנתבעת בתצהירו (סעיף 6) כי מכתב ההתראה הינו מיום 12/8/13 ובו נכתב כי אם לא ישולם החוב תוך 5 ימים תוגש תביעה. ואמנם, התביעה לא הוגשה במועד אלא רק מאוחר הרבה יותר (נובמבר 2015) – דבר שעשוי להצביע על כך שהחוב ש ולם ו/או היה ויתור סופי על החוב וכי התביעה הוגשה אך בשל הסירוב להצעת המחיר בעסקה החדשה. גם הודעת הדואר האלקטרוני שצורפה היא מתחילת חודש אוגוסט 2013 ומלבדה ומלבד מכתב ההתראה, לא היה דבר.

אמנם יכולות להיות סיבות שונות מדוע לא הוגשה התביעה במועדה (סיבות שלא פורטו על ידי התובעת) , ואולם ניתן לראות את הקשר שבין ההשלמה שאולי חש מנהל התובעת כשקיבל את השיק שלאחר פגישת ההתחשבנות, אם קרתה או לא קרתה, לבין הזמן הרב שחיכה טרם הגיש תביעה זו. יתכן כי, כפי טענת הנתבעת, כאשר אלו לא קיבלו הצעת מחיר שהגיש להם לעבודה חדשה, עלתה חמתו בגין אות ו "מקרה ישן", אז פעל להגשת תביעה זו.

סיכום:
9. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הוכיחה במאזן הסתברויות כי הסכום ששילמה בשיק, ושאין חולק כי התקבל לידי התובעת ונפדה, היה סכום התחשבנות סופית ומוגמרת בנוגע למחלוקות שבין הצדדים.

סכומי ההובלות ששולמו בהסכמה וסך 3,000 ₪ ששולם מאוחר יותר, מאזנים את טענות הצדדים, זאת גם בהתחשב בטענת הנתבעת כי חלק מהתוצרים הגיעו כשהם שבורים (הגם שהוצגו תעודות משלוח שחתומות על ידי נציג הנתבעת שמאשר קבלת הסחורה) .

על כן אני קובע כי הנתבעת לא חייבת בתשלום נוסף לתובעת וכי דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪ ,סכום זה ישולם בתוך 30 מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום ,מוצ"ש כ"ב כ"ב שבט תשע"ז, 18 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מציב גבול אלמנה אבן טבע
נתבע: עפר המרכז שלג 1991 בע"מ
שופט :
עורכי דין: