ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.צ.פ. אחזקות נדל"ן בע"מ נגד עיריית תל אביב :

החלטה בתיק בר"מ 1206/17 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשת:
מ.צ.פ. אחזקות נדל"ן בע"מ

נ ג ד

המשיבה:
עיריית תל אביב- יפו

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כבוד השופטת העמיתה י' שטופמן) בעמ"נ 14032-04-15 מיום 1.1.2017

בשם המבקשת:
עו"ד מוטי איצקוביץ; עו"ד אנה מוצ'ניק

החלטה

לפניי מחלוקת בהתייחס לחיוב ארנונה בגין מקומות חניה שאינם מסומנים בחניון.

1. המבקשת רשומה כבעלת הזכויות בחניות בחניון הממוקם ברחוב יגאל אלון בתל אביב (להלן: החניון). חברת "גוש חלקה 7093 חלקה 162" (להלן: החברה), שאיננה צד לבקשה דנן, הייתה רשומה בספרי המשיבה (עיריית תל אביב-יפו; להלן: העירייה) כמחזיקה בכלל חניות החניון. בנתון לרישום האמור, חייבה העירייה את החברה בארנונה. ביום 20.1.2010 הגיעה החברה להסכמה עם העירייה – שקיבלה תוקף של פסק דין – כי העירייה תפנה למחזיקים השונים בחניות החניון הרשומים על גבי השילוט בחניון, וזאת על מנת להסב את חיובי הארנונה על שמם. בנתון לפסק דין זה, רישום הארנונה בחניון פוצל, כך שהמבקשת רשומה כמחזיקה במספר חניות החל מיום 1.1.2007. החל מיום 1.2.2009 התקשרה המבקשת בהסכם להשכרת משרדים ו-6 חניות (להלן: המשרדים והחניות) למשרד עורכי דין; ביום 1.2.2011 התקשרה המבקשת בהסכם נוסף להשכרת המשרדים והחניות האמורים למשרד עורכי דין נוסף (להלן: חוזה השכירות והשוכרים).

2. בחודש מרץ 2011 קיבלה המבקשת דרישה לתשלום ארנונה בגין החניות. ביום 14.4.2011 פנתה המבקשת במכתב (שהוכתר כ"השגה") לממונה על הגביה בעיריית תל אביב-יפו בבקשה להסב את החיוב בארנונה עבור החניות על שם השוכרים. משפנייה זו נדחתה הגישה המבקשת ערר לוועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן: הוועדה). כעולה מפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, ביום 22.8.2013 הגישה המבקשת השגה נוספת נגד החיוב בארנונה עבור החניות. משזה נדחה גם כן הגישה המבקשת ערר נוסף והדיון בשני העררים אוחד. ביום 29.1.2015 דחתה הוועדה את העררים. תחילה, דחתה הוועדה את טענת המבקשת, שלפיה דרישת התשלום הראשונה בגין החניות נשלחה לה אך בשנת 2011. נקבע כי עוד בחודש מאי 2010 נשלחה למבקשת – לפי כתובתה הרשומה ברשם החברות – דרישת תשלום בגין חיובה בארנונה עבור החניות. מכאן נפנתה הוועדה לבחון את טענת המבקשת, שלפיה היא הודיעה לעירייה על חילופי המחזיקים בחניות. נקבע כי החניות האמורות לא סומנו על ידי המבקשת כחניות בהחזקת השוכרים, ומשכך – ומשלא הוכח כי המבקשת הודיעה למנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (להלן: המנהל) כדין כי יש לרשום את החניות על שם השוכרים – רישום המחזיקים בחניות נותר בספרי העירייה על שם המבקשת. עוד נקבע כי אין לראות במכתב מיום 14.4.2011 משום "השגה" משום שזה לא הוגש בהתאם לתנאים הקבועים לכך בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976. בנתון לכך נדחו העררים.

3. ביום 1.1.2017 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כבוד השופטת העמיתה י' שטופמן) ערעור שהגישה המבקשת. בית המשפט קבע כי המבקשת לא הודיעה לעירייה כדין על העברת ההחזקה בחניות לשוכרים, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). נקבע, כי – בהתאם לאמור בסעיף זה – על המבקש להסב את רישום הנכס המופיע בספרי העירייה להודיע לעירייה על כל שינוי במחזיק הנכס; וכי עליו הנטל להוכיח לעירייה כי לנכס מחזיק אחר, וזאת על דרך של מתן הודעה בהתאם להוראות הדין. נקבע כי אין לקבל את טענת המבקשת שלפיה היא הודיעה לעירייה על שינוי המחזיק בחניות, וזאת בהסתמך על חוזה השכירות לגבי החניות בין המבקשת לבין השוכרים שהומצא לעירייה, שכן זה "הוגש לעירייה כנספח לבקשה לעדכון פרטי נכס לעניין הנכס הראשי בלבד [המשרדים – ע' פ'] – שכן מספר הנכס המופיע על גבי הבקשה גופה הוא מספר הנכס של המשרדים עצמם [...] מספר הנכס של החניות איננו מופיע על הבקשה עצמה, ולא קיים טופס בקשה אחר הנושא את פרטי החניות". בנתון לאלה נקבע כי המבקשת לא עמדה בחובתה להוכיח את שינוי המחזיקים בחניות בהתאם לסעיף 326 לפקודה. לכך הוסיף בית המשפט כי אף אם "בשעת הדחק ובנסיבות מסוימות ניתן לקבל צורה כזאת של הודעה" חוזה השכירות שהומצא לעירייה אינו מקיים את הדרישה למסירת הודעה מסודרת ומפורטת על השינוי במחזיקים בחניות. זאת שכן, לשון חוזה השכירות "אינה מפרטת באלו חניות ספציפיות מדובר, ולא חולק שום מידע המאפשר [לעירייה] המעיינת בחוזה לדעת אלו חניות שוכר המשכיר". לפיכך, נקבע, כי חוזה השכירות אינו יכול להוות אסמכתא לשינוי המחזיקים בחניות, משלא מפורטים בו פרטי החניות. עוד דחה בית המשפט את בקשת המבקשת להוספת ראיות, וקבע כי ממילא אין הן רלוונטיות לצורך הכרעה בערעורה. בנתון לכל אלה, נדחה ערעורה.

4. מכאן הבקשה שלפניי. לוז טענות המבקשת נוגע לחיובה בארנונה עבור החניות. לדבריה, היא הודיעה לעירייה על חילופי המחזיקים בחניות, וזאת בדרך של צירוף חוזה השכירות, שהתייחס הן לחילופי המחזיקים במשרדים, הן לחילופי המחזיקים בחניות. נטען כי העירייה יודעת לזהות את החניות הרשומות בספריה על שמה של המבקשת, וזאת – בין היתר – משום שיש לחניות מספר חשבון ארנונה שבאמצעותו ניתן לזהותן. עוד טענה המבקשת כי שגה בית המשפט כשדחה את בקשתה להוספת ראיות; כי מדובר בחיוב רטרואקטיבי המתייחס לתקופה קודמת למועד דרישת התשלום; וכי בית המשפט קמא כמו גם הוועדה נמנעו מלברר את טענתה שלפיה היא פנתה בהשגות לעירייה עוד בימים 14.4.2011 ו-27.6.2012, אולם לא נענתה מעולם.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בשאלות יישומיות באופיין ניתנת במשורה מקום שבו מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הצר של הצדדים (בר"ם 7680/16 סמינר אפעל נ' עיריית רמת גן, פסקה 4 (26.1.2017); בר"ם 1515/16 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נ' אורי ברוק, פסקה 5 (25.5.2016)). הבקשה דנן אינה באה בקהלם של המקרים האמורים. טענות המבקשת מופנות לקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא – שעניינן בעיקר בשאלה אם קיבלה המבקשת את דרישת התשלום עוד בשנת 2010; ואם הודיעה לעירייה על שינוי במחזקים בחניות – שבהן אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". קביעות הערכאות הקודמות בעניין אופן בירור זהות המחזיקים בחניות שאינן מסומנות מיוסדות על נסיבות המקרה הפרטני, ולא מצאתי כי הן מעלות שאלה רחבה הטעונה בירור ב"גלגול שלישי" (השוו בר"ם 388/10 חב' לב גן העיר בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו, פסקה 8 (9.3.2010)). טענות המבקשת אשר להשגות ששלחה לעירייה נבחנו על ידי הערכאות הקודמות – שקבעו כאמור כי אין לראות במכתב מיום 14.4.2011 – משום השגה כדין, וגם בכך לא מצאתי מקום להתערב.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ה בשבט התשע"ז (‏21.2.2017).


מעורבים
תובע: מ.צ.פ. אחזקות נדל"ן בע"מ
נתבע: עיריית תל אביב
שופט :
עורכי דין: