ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מושל שמריהו בן אהרון נגד חנה עטר :


בפני כבוד ה שופט אלי ברנד

מבקש-נתבע
מושל שמריהו בן אהרון

נגד

משיבה-תובעת
חנה עטר

ב"כ המבקש-הנתבע: עוד אילן בומבך.
ב"כ המשיבה-התובעת: עו"ד ציונה גולן.

החלטה

בפני בקשת המבקש-הנתבע (להלן: "המבקש") לחיוב המשיבה-התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.
בקשת המבקש נשענת בעיקרה על טענותיו אודות קלישות סיכויי המבקשת בתביעתה עת היא משתמשת, לטענתו, בעילות אשר בהליכים קודמים בין הצדדים כבר נדחו, כגון עילת אי תשלום דמי שכירות המהווה הפרה נטענת של סעיף 131 (1) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב – 1972 ומהווה הפרת סעיף י"ג לחוזה השכירות בין הצדדים שהיא עצמה הפרת סעיף 131(2) לאותו חוק הגם שהמבקש העביר שיקים עבור דמי השכירות והמשיבה היא שנמנעה מלקבלם וכן עילת התנהלות טורדנית ומרגיזה של המבקש כלפי שכניו, המקימה עילת פינוי על פי סעיף 131(5) לחוק האמור.
המבקש מאשר כי – "למשיבה נכסים ממשיים ופיננסיים, לא קיימת מצידה כל מניעה מלעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה" (סעיף 8 לבקשה), אולם טוען כי בשל הסיכויים הנמוכים של התביעה, אי הידיעה האם תעמוד למשיבה גם בעתיד – בתום ההליכים – היכולת לעמוד בתשלום הוצאותיו בשל הנחתו כי רבים הסיכויים כי תדחה התביעה ונוכח העובדה שבהפקדת הערובה לא תמנע גישתה לערכאות יש מקום לחייבה בהפקדת הערובה.
ברע"א 5740/15 מר רונן אברבוך ואח' נ. ‏Otkritie Internetional Investment Management Ltd (10.9.2015) קבע בית המשפט העליון מפי כבוד המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין כי –
"התכלית העומדת בבסיס תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי היא למנוע תביעות סרק, ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע כאשר נראה כי סיכויי התביעה נמוכים ( ראו ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה ( קרני שומרון), פ"ד מ"ז(3) 846 (1993); רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים, פ"ד נ"ח(5) 865 (2004); רע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009)). "
ובהמשך אותו פסק דין קובע בית המשפט העליון כי –
"בשקלו בקשה לחיוב בערובה, על בית המשפט לאזן בין הצורך למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, לבין זכות הגישה לערכאות של התובע."
ברע"א 8575/14‏‏ אשרף עזיז גודה חאמד ואח' נ' חברת אלוואטן בע"מ ואח' (30 .12.2014) קבע בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט נועם סולברג, עוד לגבי תקנה 519 כי –
"תקנה זו באה לאזן בין שני אינטרסים חשובים: מחד גיסא ניצבת זכות הגישה לערכאות של התובע, זכות אשר זכתה למעמד חוקתי ראשון במעלה ( ע"א 733/95 ארפל אלומינים בע"מ נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577, 629 (1997)). מאידך גיסא, עומדת החובה למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי יהא לנתבע ממי להיפרע את הוצאותיו, באם תידחה התביעה ( רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין [ פורסם בנבו], פסקה 6 (13.11.2014) ( להלן: "עניין נעמאת"); רע"א 2310/10 לידיה והבה אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, [פורסם בנבו] פסקה 6 (27.6.2010) (להלן: "עניין אבו קבע")). יש להדגיש, כי אינטרס ההימנעות מתביעות סרק אינו רק אינטרס פרטי של הנתבע ( שאין לזלזל בו), אלא הוא ממלא תפקיד חשוב ביותר בשמירה על המשאבים השיפוטיים המצומצמים והיקרים לטיפול בתביעות בעלות משמעות. בכך תומך אינטרס זה גם הוא בזכות הגישה לערכאות של כלל הציבור ( ראו גם עניין קרמין, פסקה 6)."
וכן כי –
"משלא נקבעו בלשון התקנה עצמה קריטריונים ברורים לשימוש בסמכות זו, השלימה הפסיקה את החסר וקבעה מספר אמות מידה לשם הכרעה בסוגיה. ראשית נקבע כי ככלל אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור אלא במצבים נדירים ובנסיבות חריגות. עוד צוין, כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה בשל עוניו בלבד וכי אין להגביל את הגישה לערכאות רק לבעלי אמצעים. הפסיקה הדגישה את העובדה כי משמעות אי- הפקדת ערובה להוצאות הנתבע עלולה להיות דחייתה של התביעה ולא מחיקתה ( רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן, [פורסם בנבו] פסקה 5 וההפניות שם (16.1.2013) ( להלן: "עניין אברהם")), ולפיכך על בית המשפט לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, מיהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם ( רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650 (1990); ברע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 8-9 וההפניות שם (11.2.2009); עניין אברהם, פסקה 6; רע"א 1481/13 עמוס גבעון נ' מרדכי לוי, [פורסם בנבו] פסקה 7 (3.4.2013)). "
נמצא כי שלושה המה העניינים עליהם עלי לתת דעתי בבואי להכריע בבקשה זו – סיכויי התביעה, סיכויי הנתבע להבטיח את פרעון הוצאותיו אם תדחה התביעה והשמירה על אי פגיעה בזכות הגישה לערכאות של המשיבה.
בהחלטתי מיום 5.7.16 בבקשה לסילוק על הסף שהגיש המבקש, אשר נדחתה בסופו של יום, הבעתי כבר את דעתי ביחס לסיכויי התביעה, וכך כתבתי בענין עילת אי תשלום דמי השכירות אותם נמנעת המשיבה מלקבל הגם שהמבקש מנסה לשלמם – " לא ניתן אמנם להתעלם מן הקושי הניכר שיהיה למשיבה לבסס טענה זו לאחר קביעתה של כבוד השופטת קיציס, גם אם זו נעשתה לצורך ענין אחר, אולם עצם העובדה שקיימת אבחנה מסויימת בין הדברים מאפשרת – גם אם בדוחק – להותיר על כנה עילת תביעה זו, למצער בשלב דיוני זה ונוכח קיצוניות ודרסטיות הסעד של סילוק על הסף" (ההדגשות אינן במקור כאן ובציטוטים הבאים – א.ב.).
עוד כתבתי בהחלטתי האמורה בענין אותה עילה כי – " קושי נכבד נוסף שיעמוד בפני המשיבה בביסוס עילת תביעה זו הינה העובדה שהצעת בית המשפט שלערעור אשר זכתה להסכמת שני הצדדים כללה תנאי על פיו – " לא יהיו טענות ותביעות הדדיות של הצדדים בגין האירועים נושא ההליכים דלמטה", כאשר לכאורה התשלום מן החשבון המשותף הינו אירוע שכזה. יחד עם זאת, ושוב לענין השלב הדיוני הנוכחי בלבד, ייתכן שניתן לקבל את הטענה כי הגם שמדובר בהתנהגות זהה עדיין קיים אי תשלום חדש בדרך זו ואולי ניתן להותיר, אף אם כהר התלוי בשערה, גם עילת תביעה זו על כנה ולא לסלקה על הסף.", וכן כי – " עמידה עקשנית על עילות תביעה שבסיסן הרעוע ידוע מלכתחילה עשויה להזקף לחובת צד בבחינת אופן ניהול ההליך על ידו לצורך פסיקת ההוצאות בתום ההליך."
לאור דברי האמורים, אשר ב"כ המבקש ציטט בהדגשה בבקשתו זו, נהיר כי עמדתי הינה כי מדובר בתביעה אשר סיכוייה אינם מן המשופרים, הגם שאין מדובר במידה כה ניכרת של קלישות המצדיקה סילוק על הסף לאור ההלכות בענין זה וחומרת הסנקציה של סילוק על הסף .
השאלה הנשאלת עתה הינה האם סיכוייה הנמוכים של התביעה מהווים עילה מספקת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה על פי תקנה 519.
ראינו לעיל כי על בית המשפט לשקול בבואו להכריע בסוגיה זו גם את שאלת סיכויי גבית הנתבע את הוצאותיו בסוף ההליך, היה ותדחה התביעה, וכן להשמר ממניעת זכות הגישה לערכאות.
המבקש עצמו בבקשתו אישר כי – "למשיבה נכסים ממשיים ופיננסיים , ולא קיימת מצידה כל מניעה מלעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה." (סעיף 17 לתצהירו התומך בבקשה) וטען כי הדבר מלמד כי אין סיבה כי הפקדת ערובה תמנע את גישתה לערכאות.
בה בעת הפנה המבקש לפסיקה הקובעת כי אין להסתפק בעובדה שלתובע יכולת כלכלית כעת וככל שתביעתו בעלת סיכויים נמוכים יש להבטיח את הנתבע מפני הסיכון שבתום ההליך לא תהיה לתובע יכולת זו (למשל ת"א (מחוזי ת"א) 5195-04-15 אחים נ.נתנאל חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ נ' אבנר נתנאל (20 .6.2016) אשר אושר ברע"א 5488/16 אבנר נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ ואח' (17.7.2016)) .
בשים לב לעמדת הפסיקה אציין גם כי בין הצדדים התנהל כבר הליך במסגרתו תבעה המשיבה את המבקש בגין עילות קרובות לעילות המבססות את התובענה דכאן ותביעתה נדחתה ואף ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה.
המשיבה לא סתרה את טענות המבקש לענין מצבה הכלכלי הנוכחי , ולאור מכלול האמור נראה כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו כזה אשר הטלת ערובה סבירה להוצאות המבקש עליה יביא לכך שתפגע מהותית זכות גישתה לערכאות.
מאידך, אין ספק כי לא לעולם חוסן וכי אין בידי איש לקבוע בוודאות האם אכן בתום ניהול הליך זה יוותרו בידי המשיבה האמצעים לעמוד בתשלום ההוצאות לו תדחה תביעתה, בשים לב לסיכוייה.
כפי שכבר צויין לעיל, אין הצדדים חלוקים על העובדה כי המשיבה מצויה במצב כלכלי איתן כעת אולם אין מחלוקת גם כי בעברה אירוע רפואי לא פשוט אשר לבד מהצהרה סתמית אודות החלמתה המלאה ממנו לא הובאה כל ראיה נוספת אודותיו.
אין צורך לציין כי מותב זה מאחל למשיבה אריכות ימים ובריאות טובה ומייחל בכל ליבו לכך שלא יפקדוה עוד אירועים רפואיים כאלה ואחרים, אולם לא איחולים ותקוה אלה הם העומדים בבסיס ההליך אלא השיקולים שקבעה הפסיקה לענין הפקדת הערובה, וכפי שכבר צויין לעיל – הפסיקה קובעת כי גם במצב של איתנות כלכלית נוכחית ייתכנו מצבים בהם תדרש הפקדת ערובה, כאשר נהיר כי במצבים כאלה נמוך משקלה של הפגיעה בזכות הפניה לערכאות נוכח יכולת התובעת לעמוד בהפקדה, לו תוטל עליה כזו.
לאחר ששקלתי את סיכויי התביעה, ברמה הלכאורית אותה יכול אני לשקול בשלב זה של ההליך על פי החומר המצוי בפני עד כה וההליכים הקודמים בין הצדדים , את זכותו של המבקש להבטיח את פרעון הוצאותיו אל מול הערכת מידת הסיכון שמא אם תדחה התביעה לא יהיה לו מהיכן לגבות את הוצאותיו לצד הצורך שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות וכן לצפי ההוצאות בניהול הליך זה וליחס בין ההוצאות הצפויות לסכומי הערובה שנוהגים בתי המשפט לדרוש אני סבור כי לאור הקשיים הגלומים בתביעה, כפי שכבר קבעתי בעבר, לאור ההוצאות העשויות להפסק בסופה לנוכח היקף ההליך ומידת מורכבותו ותוך לקיחה מצבה הכלכלי האיתן של המשיבה שאינו שנוי במחלוקת בחשבון דין הבקשה להתקבל בסכום אשר ישקף נאמנה את כלל האיזונים האמורים.
אשר על כן אני מורה למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה על פי נהלי המזכירות עד יום 15.3.17, אחרת תדחה תביעתה.
עם הפקדת הערובה תגיש המשיבה הודעה לבית המשפט ולצד שכנגד.
ככל שתופקד הערובה במועד תגיש המשיבה תצהירי עדות ראשית מטעמה עד יום 30.3.17 והמבקש עד יום 30.4.17.
הצדדים יצרפו לתצהירים מטעמם כל ראיה שיש בכוונתם לעשות בה שימוש במהלך ניהול תובענה זו.
ראיה שלא תצורף לתצהירים לא יהיה ניתן להגישה במהלך ניהול תובענה זו אלא ברשות מיוחדת אשר תנתן במסורה ומנימוקים מיוחדים וכבדי משקל בלבד.
ככל שבדעת מי מן הצדדים להעיד עד שאין באפשרותו לקבל ממנו תצהיר עדות ראשית יגיש תוך המועד שנקבע להגשת התצהירים מטעמו בקשה לזימונו בה יפורטו עיקרי עדותו, הפעולות שנעשו על מנת לקבל ממנו תצהיר עדות ראשית ומדוע לא צלחו.
קדם המשפט יתקיים לאחר הגשת התצהירים במועד שנקבע בתום הדיון האחרון.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ז, 16 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מושל שמריהו בן אהרון
נתבע: חנה עטר
שופט :
עורכי דין: