ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איריס תגרין נגד סטימצקי בע"מ :

לפני: כבוד השופט ד"ר יצחק לובוצקי - שופט בכיר

נציג ציבור עובדים מר דוד נס
נציגת ציבור מעסיקים גב' מאירה עזר

המבקשת
איריס תגרין
ע"י ב"כ עו"ד שמוליק קסוטו
-
המשיבה
סטימצקי (2005) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שלומית גוטרמן-כספי

פסק דין

גב' איריס בראל (להלן גם : "המבקשת") הגישה בקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות , תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות" ), בקשה הנסמכת על סעיף 13 לנספח לחוזה עבודה (להלן: "הנספח") שנערך ונחתם בינה לבין רשת סטימצקי (2005) בע"מ (להלן: "המשיבה" או "סטימצקי"), ובעקבות סיום כהונתה משך כשמונה שנים (2006 עד יוני 2014) כמנכ"ל הרשת.

עפ"י הנספח, זכאית המבקשת למענק בסך 1,000,000$ בגין מכירת המשיבה (להלן:
"המענק המקורי").

לפי סעיף 13 לנספח נקבע כי: "הצדדים מסכימים שחילוקי דעות בין המנהלת לבין החברה בקשר לאמור בנספח זה, אשר לא ייושבו בין הצדדים תוך 7 ימי עבודה, יועברו להכרעתו של בורר מוסכם, אשר זהותו תוסכם על שניהם תוך 7 ימי עבודה, ובהעדר הסכמה תוך 7 הימים האמור, כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לפנות ליו"ר לשכת עורכי הדין על מנת שזה ימנה בורר מוסכם. הבוררות תחל בפניה של מי מהצדדים, החברה או המנהלת או שניהם כאחד לבורר המוסכם."

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר לעצם הזכאות לאותו מענק, כמו גם מחלוקת בקשר לגובהו-

המבקשת טענתה כי עפ"י החלטת דירקטוריון מיום 5.11.13 (להלן: "המסמך שבמחלוקת") (נספח 2 לבקשה) נקבע כי אותו מענק מכירה יוגדל ויועמד על סך של 2,000,000 $, כלומר 1,000,000 $ נוספים (להלן: " המענק המוגדל" או "המענק הנוסף" ). עוד טענה המבקשת, כי לאחר המכירה, התנערה סמימצקי מחובתה לשלם את אותו מענק מוגדל, וגם את המענק המקורי, ואף הגדילה לעשות, כאשר הציבה בפני המבקשת מכשולים בניסיון למנוע את מימוש תניית הבוררות.

סטימצקי מתכחשת לאותו מסמך שבמחלוקת הנחזה להיות "החלטת דירקטוריון", וטענה כי אינו חתום, אינו תקף וכי אין ולא היתה החלטת דירקטוריון תקפה בקשר למענק הנוסף.

אשר לסוגיית הבוררות נטען ע"י סטימצקי, כי אין תניית בוררות הנוגעת למענק הנוסף, אלא רק בקשר למענק המקורי, והמחלוקות כולן ראוי שיתבררו שלא בבוררות.

ביום 31.1.16 נתן בית זה פסק דין, ובו נתקבלה בקשת המבקשת למינוי בורר , תוך שנקבע כי:

"שאלת עצם הזכאות למענק היא סוגיה שהייתה קיימת לגביה הסכמה מפורשת של הצדדים להעברה להכרעת בורר.
גם שאלת גובה המענק, האם זה בשיעור המענק המקורי או המענק המוגדל היא שאלה שהבורר יצטרך להכריע בה.
שאלת הזכאות למענק אינה שאלה שכרוכה בזכויות מגן, ודומה כי אין חולק שמדובר בשאלה שהיא 'ברת בוררות' . ברי כי שאלת עצם הזכאות למענק וגובהו , שאלה שהיא כאמור מועברת להכרעת הבורר, טומנת בחובה גם שאלות כמו האם התובעת פעלה או לא פעלה באופן השולל ממנה את הזכאות, כולה או חלקה; ועל כן אינני מקבל את עמדת סטימצקי כי מדובר בנושאים שאינם ברי בוררות."

המשיבה ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי (ע"ע 2363-03-16) , אשר קיבל את הערעור (פסק-דין מיום 7.6.16) , ופסק לאמור:

"יש להחזיר את עניינם של הצדדים לבית הדין האזורי על מנת שיכריע בהקדם על סמך כל הראיות שיובאו בפניו, לרבות ראיות נוספות שהצדדים יבקשו להוסיף, ככל שיבקשו, בשאלת תקפותו של המסמך.
לאחר הכרעתו של בית הדין האזורי בדבר תקפותו של המסמך, כך שיוגדר היקף סמכותו של הבורר, יהא עליו להכריע בשאלה בהתחשב בכלל הנסיבות האם יש מקום להעברת הסכסוך בנוגע למענק לבוררות, בהתחשב בין השאר, בתביעה שהוגשה על ידי המערערת כנגד המשיבה. נציין, כי עניין קיומו של ההליך הנוסף הובא לפני בית הדין האזורי, אולם מעיון בפסק דינו, בהעדר הנמקה המתייחסת לשיקול זה, לא ניתן לבחון את שיקול דעתו של בית הדין האזורי בדחיית טענת המערערת כי אין למנות בורר נוכח ההליך הנוסף התלוי ועומד בין הצדדים."

דיון והכרעה:

בשים לכך שבית הדין הארצי הטיל עלינו להכריע בשני עניינים, ולהזכיר: האחד, שאלת תקפותו של המסמך שבמחלוקת , והשני, האם יש מקום להעברת הסכסוך בנוגע למענק לבוררות, בהתחשב בין השאר, בתביעה שהוגשה על ידי המערערת כנגד המשיבה; אנו מחליטים כדלקמן:

על היתרונות שבבוררות גם בעניינים הנדונים לפני בית הדין לעבודה, דן פרופ' מירוני במאמרו "ההלכה המגבילה את השימוש בבוררות ביחסי עובד-מעביד: בחינה מחדש" (משפטים לט' 499, 505-504) . פרופ' מירוני, מונה חלק מן היתרונות הגלומים בהעברת סכסוך לבוררות:

"בתי המשפט קבעו כי הקמתו של מוסד הבוררות לצד מערכת בתי המשפט ניזונה מכמה ציפיות בדבר תפקידיו ותרומתו הסגולית . נמנה כמה מהן: הענקת מנגנון ישוב חילוקי דעות אלטרנטיבי מחוץ לכותלי בית המשפט; פתיחת נתיב הכרעה מקביל של דין צדק, להבדיל מדין; הוספת דרך בירור פורמלית פחות המאפשרת להיענות לאינטרס הפרטי של הצדדים ולרצונם בהליך מהיר ויעיל בהשוואה לבתי המשפט; הקלת העומס העצום של תביעות, אשר בהעדר הבוררות היו מוצאות את דרכם אל בתי–המשפט; בהיבט זה הבוררות ממלאת אינטרס ציבורי, מניעת התדיינות מיותרת הכוונה, כפי הנראה, לכך שהבוררות מאפשרת ניתוב סכסוכים מסוימים מיותר שבתי המשפט יעסקו בהם, אל מחוץ למערכת".
(ר' והשווה עם גישתה היפה , של כבוד השופטת יפית זלמנוביץ'-גיסין , בפסק דין מן העת האחרונה: סע"ש 70645-11-16 איתי גרינבוים נ' בני רמת גן מחלקת הכדורסל, פס"ד מיום 29.1.17).

וכבר הוזכר לא מעט חשיבותו של מוסד הבוררות , והסכמת הצדדים ליישוב המחלוקות ביניהם בהליך בוררות. (ר' פסיקת בית המשפט העליון במסגרת רע"א 2561/15 יצחק בראון נ' נדריי גונשיורובסקי, (מיום 26.10.15)) שם נקבע:

"נקודת המוצא של בית המשפט בבואו להפעיל את שיקול דעתו הינה העיקרון המורה כי ככלל, יש לתת תוקף להסכמת הצדדים ולקיים את הסכם הבוררות. בהתאם לעקרון זה, נדרשים שיקולים כבדי משקל כדי להצדיק דחיית בקשה למינוי בורר מקום שבו קיים הסכם בוררות מפורש בין הצדדים".

בתי הדין לעבודה נוטים לכבד את רצונם של הצדדים להסכם, שחילוקי הדעות ביניהם יתבררו בבוררות. אף סכסוך המורכב מעניינים הניתנים לבוררות, אך גם מכאלו שאינם ניתנים לבוררות, ראוי להתברר במסגרת הליך בוררות, אלא אם מדובר בעניינים מן "המשפט המגן", ושאלת קיומם של תנאים מוקדמים לזכות מוגנת. גם פיצול ההליך בין בית הדין לבין מוסד הבוררות הוא אפשרי, הכל תלוי במהות העניין העומד להכרעה ובטיבו. לפיכך, מוטב להעמיד את הסוגיה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, המפעילה גם את מבחן העיקר והטפל (ר' ע"ע 791/05 דורון כץ ואח' נ' רועי ספיר, מיום 4.5.06)
סעיף חוזי שמבקשים לראות בו "הסכם בוררות", יש בו כדי לחסום את הדרך להתדיינות בבית הדין, ולפיכך ראוי לפרשו פירוש דווקני (דב"ע לט/3-155/ חברת ששת הכוכבים בע"מ נ' פישלר, פד"ע יא 169).

עם זאת, סטימצקי אינה חולקת על כך שקיים הסכם מפורש וברור למתן המענק המקורי, הסכם הכולל את סעיף הבוררות ליישוב מחלוקות בקשר למענק האמור. היא מתכחשת לקיום הסכם לקבלת המענק הנוסף, ובודאי הסכם להכרעה בסכסוכים בקשר למענק המוגדל לפני בוררות.

לטעמנו, הטענות שכנגד שמעלה המשיבה בנוגע להפרת התחייבויות של המבקשת, המצדיקות, כך לטענת סטימצקי, שלילת המענק בין המקורי ובין הנוסף, אינן גורעות מסמכות הבורר שכן מדובר בטענות הגנה בסכסוך שבמהותו הועבר לבוררות. אין מקום לשלול את סמכות הבורר, רק משום שהמשיבה טוענת טענות כאלה ואחרות כנגד מחויבותה על פי העילה שהוסכמה במפורש שתועבר להכרעת בורר. מה גם שטענות המשיבה הינן טענות שלא מתחום "זכויות המגן" של עובד במקום עבודתו, אלא מתבססות על דיני החוזים בלבד.

לאור האמור, הרי שקביעתנו היא: כי בנוגע למענק המקורי, לרבות שאלת עצם זכאותו, יש להעביר את הסכסוך להכרעת בורר.

באשר לתקפות המסמך, שבמחלוקת: אנו מדגישים כי אנו מכריעים בו לפי מצוות בית הדין הארצי (סעיף 4 לפסק הדין), אך אין בהכרעתנו לקבוע מסמרות ו ממילא לקבוע את גורל תביעתה של המבקשת להעניק לה מענק מוגדל, שכן היא (המבקשת) כלל לא הגישה לפנינו תביעה למענק מוגדל, אלא רק ביקשה להצהיר כי ההכרעה בסכסוך הנוגע לו הוא בסמכות הבורר .

לעניין נפקות המסמך עצמו, על פי התרשמותנו, המסמך כשהוא לבדו אינו יכול להקנות ל מבקשת את המענק המוגדל ( "המיליון הנוסף"): עורכו וחותמו של המסמך (מר אמיר קס ז"ל) כבר למרבה הצער אינו בין החיים; ישנן טענות של המשיבה הנוגעות למקוריות החתימה (ר' לעניין זה עדותה של גב' פנינה אריאלי, גרפולוגית מומחית שהובאה לעדות מטעם המשיבה) , ובכל מקרה התובעת אינה מחזיקה ברשותה את המסמך המקורי, שלטענת סטימצקי, כלל לא היה בנמצא אצלה .

המבקשת היא מנהלת מנוסה , וההיגיון מחייב כי התחייבות בסדר גודל כזה שניתנה לטובתה, היתה נרשמת אצלה במקורה, ומקבלת אישרור בכתב של כל חברי הדרקטוריון , לו היתה התחייבות כזו ש"גמירות דעת" בצידה ; ולא רק התחייבות שצצה לפתע באקראי כעותק סתמי.

עם זאת, כאמור לעיל, הבקשה שלפנינו אינה תביעה המסתמכת על אותו מסמך , וממילא והיה ותוגש בכלל תביעה כזו, יכול שברשות המבקשת ראיות נוספות וטובות שמציבות "הסכם בר תוקף" לחיוב המשיבה במענק ה נוסף ( ר': סע' 14 לכתב תשובת המבקשת מיום 15.2.17- כאשר לצד הנימוקים מופיע הכיתוב "יש").

אולם, אנו לא נדרשים להכריע במשקלן של אותן ראיות . משום שכאמור, תביעה בנושא זה כלל לא הוגשה.

כל מה שאנו נדרשים הוא לקבוע, האם ההסכמה הלכאורית למתן המענק הנוסף, מהווה עילה שעצם בירור נכונותה, צריך להיות נדון על ידי בורר או על ידי בית הדין.

לעניין זה, מאחר ואין הסכם בוררות תקף הנוגע לעילה של המענק הנוסף , ממילא אין מקום להורות על בירור העניין הזה (של המענק המוגדל) בהליך בוררות.

אם בכלל קיימת עילה כזו, דינה להתברר לפני בית המשפט או בית הדין המוסמך מהותית ומקומית לדון בה. מקום הבירור, אינ ו במסגרת בקשה שכל כולה הכרעה הצהרתית מי הפורום הנכון לדיון , ולא מהווה תובענה שכבר באה בשערי בית הדין.

לעניין הטענות הנוגעות להליך הנוסף בה , אותו פתחה סטימצקי כנגד המבקשת , אלו אינן יכולות להשפיע על "שאלת הסמכות" שבין בית הדין לבין מוסד הבוררות. אחרת ימצאו עצמם הפונים לעזרת בית הדין ב"מירוץ סמכויות", דבר שלא יתרום מאומה לפתרון הסכסוך. ההחלטה אם הדיון צריך להתברר בפני בורר או לא, צריכה להיות החלטה מהותית, ולא מושפעת מכך שצד אחד יזדרז להגיש תביעה אחרת, המעלה עניינים ( ויהיו חשובים ככל שיהיו) שאינם בסמכות הבורר. אחרת, הדבר יהווה תמריץ להגשת תביעות (לרבות כאלו שאינן מבוססות), כדי להתחמק מהסכמה ברורהומוקדמת להעברת סכסוך אמיתי לבוררות. לכך, לא ניתן ידינו.

קבענו כאמור לעיל –קרי, כל מה שקשור למענק המקורי נמצא בסמכות של בורר - וכך גם כל טענת הגנה בקשר לכך. הפיכת "טענות הגנה" ל"כתב תביעה", לא משנה את המהות של התובענה .

סוף דבר:

1. בנוגע למענק המקורי, יועבר הסכסוך בין הצדדים להליך בוררות (לפני כבוד השופטת (בדימוס), אורנית אגסי ) (על פי הסכמת הצדדים והפרוצדורה שנקבעה כבר בפסה"ד של 31. 1.16).

2. באשר לגורל המסמך שבמחלוקת והמענק הנוסף, הכרעתנו היא כפי שפורטה לעיל-קרי, והיה ותוגש תביעה ל"מענק הנוסף"- הכרעה בה אינה בהליך של בוררות.

בשים לב לתוצאה – כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ז, (16 פברואר 2017), בהעדר הצדדים.

נ.ע. מר ד. נס

ד"ר יצחק לובוצקי, שופט

נ.מ. גב' מ. עזר


מעורבים
תובע: איריס תגרין
נתבע: סטימצקי בע"מ
שופט :
עורכי דין: