ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נועם ושני השקעות ונדל"ן בע"מ נגד גליל פסגות כ"א בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת סבין כהן

תובעים

נועם ושני השקעות ונדל"ן בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ירון להב

נגד

נתבעים

גליל פסגות כ"א בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד סלימאן סעדיה

פסק דין

תביעה כספית, שעניינה תביעת משכיר לפיצוי בגין איחור בפינוי מושכר ובגין נזקים שהשאיר השוכר במושכר עם פינוי הנכס.

1. התובעת הינה בעליו של משרד הידוע כמשרד מספר 506 בבניין אשקלון סנטר באשקלון (להלן גם "הנכס" או "המושכר").
בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם שכירות, לפיו הושכר המשרד לנתבעת לתקופה שתחילתה ביום 10.10.14 וסיומה ביום 9.10.15.
לנתבעת ניתנה זכות אופציה לשכור את הנכס לתקופת שכירות נוספת, אלא שכבר במהלך חודש אוגוסט 2015, אישרה הנתבעת, על מסמך שנערך על ידי התובעת, כי אין בדעתה לנצל את תקופת האופציה.

2. לטענת התובעת, הנתבעת לא החזירה את המושכר בתום תקופת השכירות ורק לאחר שנשלח אל הנתבעת מכתב התראה ביום 19.11.15, הוחזר המושכר ביום 19.12.15.
התובעת טוענת, כי בעת שהוחזר המושכר, גילתה התובעת, כי המושכר הוחזר במצב שונה מזה שנמסר לנתבעת, כשהוא מושחת והרוס לחלוטין.
לטענת התובעת, על פי הצעת מחיר שקיבלה, עלות השבת המצב לקדמותו עומדת על סכום של 31,199 ₪.
כן טוענת התובעת, כי הנתבעת לא שילמה את חשבונות הארנונה ודמי הניהול בגין החודשים אוקטובר עד דצמבר 2015.
בתביעתה עותרת התובעת לפיצוי בגין הנזק שנגרם למושכר ועלות שיפוצו, לרבות בגין אובדן דמי שכירות למשך חודשיים שבהם לא ניתן יהיה להשכיר את המושכר בתקופת השיפוץ.
כן טוענת התובעת, כי בגין האיחור במסירת החזקה במושכר, על הנתבעת לשלם לה את הפיצוי החוזי המופיע בהסכם השכירות בסכום ש 200 ₪ לכל יום איחור בפינוי המושכר ובסך הכל סכום של 14,200 ₪.
כן עותרת התובעת לפיצוי בגין דמי הארנונה ודמי הניהול שלא שולמו.
סך הכל, עומדת תביעת התובעת על הסכום של 54,695 ₪.

3. הנתבעת טוענת, כי החזירה את המושכר במועד, עוד שלושה ימים עובר לסיום תקופת השכירות, זאת לאחר שהפסיקה את פעילותה במושכר.
הנתבעת טוענת, כי החזירה את המושכר במצב טוב ותקין, כפי שקיבלה אותו.
באשר לתשלום דמי ניהול וארנונה, הרי שבעניין זה טוענת הנתבעת, כי אלה שולמו במלואם למשך תקופת השכירות וכי הסכומים הנתבעים הינם באשר לתקופות בהם לא החזיקה הנתבעת במושכר.

4. לקראת ישיבת ההוכחות שהתקיימה, הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים.
התובעת הגישה את תצהירו של מנהלה, מר אייל אביטן וכן הוגש תצהיר פקידה של התובעת, הגב' קרן אור מאיר. עוד העיד מטעם התובעת איש השיפוצים אשר ביצע שיפוץ במשרד, מר משה גרנדיבול, אשר לא נתן תצהיר עובר למתן עדותו. עדותו נדרשה על ידי הנתבעת, אשר דרשה את חקירתו הנגדית של נותן החשבונית בגין השיפוץ.

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מנהלה, מר אבו סוייד מוחמד וכן הוגש תצהירו של מר ג'סאן אזברגה (לעתים מופיע שמו בפרוטוקול הדיון בשם "ראסם") . עד זה העיד בישיבה נוספת שנקבעה, לאחר שהעד לא התייצב לישיבת ההוכחות שנקבעה. ליש יבה זו ביקש ב"כ הנתבעת לזמן גם את בעל החברה שעשתה שיפוצים במשרדה, מעסיקתו של מר גרנדיבול, אלא שלא עלה בידה לעשות כן ולכן עם עדותו של מר אזברגה, הסתיימה שמיעת הראיות והצדדים סיכמו טענותיהם.
הצדדים שניהם צרפו תמונות של המשרד, התובעת צרפה תמונות של המשרד בזמן פינויו המשרד ואילו הנתבעת צרפה תמונות של המשרד מהתקופה בה עבדה במשרד, כשכל אחד מנסה ללמוד מתוך התמונות של המשרד על מצבו הפיזי בזמן מסירת החזקה בו.

דיון
5. מראיות הצדדים הסתבר, כי תביעתה של התובעת אינה עומדת עוד על הסכומים שצויינו בכתב התביעה, אלא שלשיטת התובעת, על פי חשבוניות שהוצגו (כאשר התביעה הוגשה על פי הצעת מחיר), עלות ביצוע השיפוץ עומדת, על סכום של 1 4,000 ₪ ששולמו לאיש שביצע את השיפוץ וכן סכום נוסף של 3,000 ₪ עבור רכישת פרקט.
יצויין, כי צורפו חשבוניות גם בעבור רכישת מזגנים, אלא שבישיבה המקדמית ציין מר אביטן, כי תביעתו אינה כוללת את המזגנים ואמנם, עיון בהצעת המחיר שהוגשה בתמיכה לכתב התביעה מלמד, כי התביעה אינה מתייחסת לרכישת המזגנים.
כן צורפה חשבונית בגין רכישת נורות שאף לה אין כל משמעות, בשים לב לכך שמדובר במוצר בעל בלאי.

6. למעשה, אין חולק, כי הנתבעת הפסיקה את פעילותה במשרד עוד עובר ליום 10.10.15. עדי הנתבעת העידו בעניין זה והנתבעת אף צרפה מכתבי פיטורין שנמסרו לעובדיה, התואמים את מועד סיום הסכם השכירות החוזי. גם הגב' קרן אור מאיר אישרה בעדותה, כי המשרדים היו סגורים לאחר תום תקופת השכירות. ולמעשה גם מר אביטן אינו טוען כי המשרדים היו פעילים, כאשר טענתו היא, כי בין הנתבעת ובין מי שניהל את המשרדים באשקלון, מר אזברגה התגלע סכסוך, שבגינו לא החזיר מר אזברגה את מפתחות המשרד במועד.
יש להניח, כי אם היתה מחלוקת בעניין, אף היו מוצגים חשבונות החשמל של התקופה הרלוונטית, מהם ניתן היה ללמוד על צריכת חשמל בתקופה השנויה במחלוקת (חשבונות חשמל מאוחרים שצורפו שבהם מופיעה התפלגות צריכת החשמל שנה אחורה, תומכים בטענה שהנכס פונה בהתאם להצהרת הנתבעת) .

מנהל הנתבעת מר אבו סוייד טוען, כי טענתו היחידה של מר אביטן היתה, כי לא כל מפתחות המושכר הוחזרו ולאחר שהטונים בשיח שבין הצדדים בעניין זה הפכו צורמים, החליטה התובעת להעלות את הטענה לפיה לא קיבלה את החזקה במושכר.

מר אזברגה אשר התבקש להתייחס לטענותיו של מר אביטן לפיהן, עקב סכסוך בינו ובין הנתבעת לא החזיר את המפתחות בזמן טען, כי סיים את עבודתו אצל הנתבעת, כשהוא מקבל את כל זכויותיו וכאשר לא נותרה כל מחלוקת בין הצדדים.

7. לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא הוכח שהנתבעת החזירה את מפתחות המושכר באיחור ויותר סביר בעיניי, כי המפתחות הוחזרו במועד.

בעניין זה העידו, כאמור, מטעם התובעת מר אביטן והפקידה הגב' מאיר ואילו מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת ומר אזברגה.

כאשר אין חולק, כי פעילות הנתבעת במושכר הופסקה עובר לסיום תקופת השכירות, אין כל הסבר מניח את הדעת לכך שהנתבעת לא תחזיר את מפתחות המושכר במועד. מר אזברגה העיד, כאמור, כי לא היה כל סכסוך בינו ובין הנתבעת ואף סביר בעיניי, כי אם התגלע סכסוך שכזה, הרי שבשיחות הטלפון הרבות שהיו בין הצדדים, לאחר סיום תקופת השכירות, היתה מאשרת הנתבעת לתובעת לתפוס חזקה במושכר, גם ללא מסירת מפתח, כאשר ידוע לה שעובדה חותר תחתיה וגורם לה לנזקים כספיים משמעותיים.

מר אבו סוויד ציין במהלך הישבה המקדמית שהתקיימה, כי טענת התובעת היתה באשר לאי תשלום חובות ואף מר אביטן אישר זאת כאשר ציין: "לא שילמו חבות, הוא קילל אותי." (עמ' 2 למעלה).
נראה, כי אמנם הסכסוך בין הצדדים במהלך אותה תקופה נגע לתשלום החובות, אשר אף נתבעו בכתב התביעה. ואמנם, עיון במסמכים ובכתבי הטענות בעניין זה מלמד, כי בפועל, תשלומי הארנונה ודמי הניהול שולמו כסדרם, אם כי באיחור. נראה, כי לנתבעת נותר חוב ארנונה ששולם ביום 15.11.15 (דף החשבון אינו ברור, אך ניתן ללמוד ממנו, כי התשלום האחרון בוצע בתאריך האמור). לפי החשבונית שצורפה לכתב התביעה מחברת הניהול, הרי שגם חשבון זה שולם, ככל הנראה, רק במועד הפינוי.

8. אין בידי לקבוע, כי הנתבעת לא שילמה את תשלומי הארנונה עד לתום תקופת השכירות, דהיינו יום 9.10.15 מתוך תדפיסי החשבון שצורפו על ידה. אך דווקא מתוך תדפיס הארנונה שצורף על ידי התובעת עולה, כי חיובי הארנונה הם לתקופה שלאחר סיום תקופת השכירות, דהיינו יום 10.10.15 ואילך, כאשר על יד דף החשבון שצורף לכתב התביעה, צויין בכתב יד, כי חיובי הארנונה הם לחודשים נובמבר ודצמבר ולתקפה שמיום 10.10.15 ועד ליום 31.10.15, שביחס אליהם למעשה, הנתבעת לא היתה חייבת לשלם את תשלומי הארנו נה.
הדברים נכונים גם באשר לחיובי חברת הניהול, שביחס אליהם צורף דף חשבון לשלושה חודשים- אוקטובר עד קצמבר 2015, וחשבונית שעליה צויין: " חסר פה תשלום של עוד 10 ימים בחודש אוקטובר 2015". הנתבעת אמורה לשלם את דמי הניהול עד למועד פינוי הנכס ביום 9.10.15, כך שיש לקבוע, כי עליה לשלם 9/31 מדמי הניהול עבור חודש אוקטובר ובסך הכל 138 ₪ (על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה, כי דמי הניהול החודשיים עומדים על הסכום של 475.65 ₪ לחודש).

9. לא סביר בעיניי, כי כאשר הנתבעת מגיעה לשלם את תשלומי הארנונה ביום 15.11.15, ימים אחדים טרם נשלח אליה מכתב ההתראה מאת בא כוחה של התובעת, לא תדאג הנתבעת להחזיר את המפתחות, אם אמנם טרם החזירה אותם עד לאותו מועד. גם לא סביר, כי לאחר משלוח מכתב ההתראה, תמתין הנתבעת חודש ימים עד למתן תשובה, כשבכל אותו מועד המפתחות מוחזקים בידיה, כשרק בסמוך למשלוח המכתב בו היא מכחישה את אי מסירת הנכס, דואגת הנתבעת להחזירו.

זאת ועוד, מנהל התובעת העיד, כי הוא משכיר נכסים רבים.
לפיכך, היה מקום לצפות, בפרט כאשר הנתבעת מאחרת איחור ניכר במסירת הנכס ולתובעת טענות בעניין, כי התובעת תחתים את מוסר המפתח על מסירת החזקה במושכר וכן תבדוק יחד עמו את מצבו הפיזי של המושכר, שני דברים שלא נעשו, לשיטת התובעת ואילו לשיטת הנתבעת לעומת זאת, הנכס נמסר במועד ואף נערך סיור בנכס, על מנת לבדוק, כי הנכס תקין, כשם שאמנם היה מצופה שייעשה.
לכך יש להוסיף, כי החשבון האחרון מחברת הניהול, שצורף על ידי התובעת עצמה, הוא מיום 6.10.15 ואם חשבון זה הגיע לידי התובעת במועד זה, יש להניח, כי הדבר נעשה במקביל לסיום הסכם השכירות, שכן לא סביר שהנתבעת תעביר לתובעת את החשבונות במועד זה, אך לא תמסור את מפתחות המושכר.
לאור כל האמור, מצאתי מקום להעדיף את גרסת הנתבעת בעניין ולקבוע, כי הנכס הוחזר במועד.

10. אשר לליקויים בנכס, כאמור, הצדדים שניהם הציגו תמונות באשר למצבו הפיזי של הנכס.
לאחר עיון בתמונות ולאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לקבוע שהנכס הוחזר כשהוא הרוס ובלתי ראוי לשימוש.

11. ראשית, אציין, כי על פניו, תביעת התובעת בעניין הצורך בשיפוץ הנכס היא תביעה מופרזת, ללא כל פרופורציה לעלות השיפוץ.
כאמור, בכתב התביעה, ציינה התובעת, כי עלות השיפוץ עומדת על סכום של למעלה מ- 30,000 ₪ ובסופו של דבר הסתבר, כי עלות השיפוץ מגיעה לכל היותר לסכום של 17,000 ₪, גם זאת לשיטתה של התובעת.
בעניין העלויות, צרפה התובעת חשבונית, שלטענתה משקפת את עלות שיפוץ הנכס טרם מסירתו לידי הנתבעת. מחשבונית זו עולה, כי עלות השיפוץ, הכוללת הן שיפוץ הנכס והן את חלוקתו לשני משרדים, כאשר אז דובר על שני משרדים, הכוללים את המשרד דנן ומשרד סמוך שהיו מחוברים קודם לכן וכן לבד מחלוקת שני המשרדים האמורים, גם חלוקה פנימית של המשרד דנן, כל זאת בעלות של 8,000 ₪. עלות זו, שנעשתה ללא כל קשר לסכסוך, משקפת וודאי את עלות השיפוץ האמתית של הנכס.

12. בנוסף, הסתבר, במהלך החקירה הנגדית, כי גם זו הפעם נגעה העבודה למשרד הנוסף הסמוך, כאשר זו הפעם, כמו בהשכרה שקדמה להשכרת הנכס לידי הנתבעת, הושכרו שני המשרדים לשוכרת החדשה, כאשר השיפוץ כלל גם את הריסת הקיר המפריד בין שני המשרדים.
מר אביטן ציין , כי את עלות ה סרת הקיר המפריד בין שני המשרדים שילמה השוכרת החדשה, לעומתו, הדברים לא עלו מתוך עדותו של מר גרנדיבול, שציין שהיה אמור לקבל את אישור אביטן לדרישות השוכרת החדשה. מכל מקום, על פניו, כל נושא המשרד הנוסף לא גולה עד לחקירה הנגדית.
אין ספק, כי גם אם נקבל את העלויות הנקובות בחשבונית השיפוץ, הרי ששעה שמדובר בשני משרדים, שלא ניתן רק באחד מהם להחליף את הפרקט או את התקרה האקוסטית, שעה שמדובר במשרד שהופך להיות אחד, כי ראוי היה שעניין זה יגולה ואף יבוא לידי ביטוי בעלויות הנטענות.

13. הדברים נכונים גם באשר למשך ביצוע השיפוץ. מר גרנדיבול ציין במהלך החקירה הנגדית, כי העבודה נמשכה כחודש ימים, בשל אותם עיכובים הנעוצים בדרישות השוכרת. כאשר נשאל למשך העבודה בפועל, ציין כי מדובר בשמונה או תשעה ימי עבודה.
לעומתו, הגם שניתנה לתובעת בתצהירה ההזדמנות לתקן את האמור בכתב התביעה, שנערך בטרם בוצע התיקון בפועל, כאשר התביעה כוללת גם פיצוי עבור חודשיים ימים שלא ניתן במהלכם להשכיר את הנכס עקב השיפוץ, ציין מר אביטן בתצהיר העדות הראשית מטעמו:
"לצורך ביצוע התיקונים לנזקים הרבים במושכר, תחילה סברתי כי נדרשים 30 ימים נוספים בהם לא ניתן להשכיר את המושכר לאחר... אך לבסוף השיפוץ נערך זמן ארוך יותר בשל ריבוי הנזקים ובשל העובדה שגם המזגן נהרס לחלוטין."

14. ולעניין הנזקים עצמם.
מתמונות הנכס כפי שצולמו על ידי התובעת ומתמונות חוטי החשמל והתקשורת עולה, כי הנכס אמנם לא הוחזר כשהוא נקי.

בחלק מהתמונות ניתן לראות, כי קיימים סימני רטיבות על הקירות.
אין בידי לייחס סימנים אלה לנתבעת. הנתבעת אמנם שכרה את הנכס, אלא שמדובר בנכס שלא היתה לו נקודת מים כלשהי, כך שלא סביר שהנתבעת היא זו שתגרום לנזקי הרטיבות. זאת ועוד, לרוב נזקי רטיבות אינם נובעים השימוש בנכס, אלא נובעים מבעיה בנכס עצמו ולא מצאתי, כי התובעת הצביעה על הנמקה מיוחדת ממנה ניתן ללמוד, כי מדובר בכתמים הנובעים משימוש בנכס וגם מעדותו של מר גרנדיבול ניתן ללמוד, כי אין מדובר בליקוי הנובע משימוש בנכס על ידי הנתבעת .
ואולם, אין חולק, כי בקירות הנכס נותרו גם סימנים הנובעים משימוש בנכס והיה מקום להחזיר את הנכס במצב בו קיבלה אותו הנתבעת.

15. אשר לחוטים הפזורים בנכס.
הנתבעת אישרה באופן חלקי, כי מדובר בחוטים הנוגעים אליה. ואולם, אין ספק, כי לא כל החוטים קשורים בנתבעת. כך ל משל, חוטים הקשורים למערכות אזעקה, או למצלמות, מר אזברגה ציין, כי לא היו מצלמות או אזעקה בנכס, כך שאותם חוטים אינם רלוונטיים אליה. מר אזברגה אף ציין, כי את אחד החוטים (החוט הירוק), הניח חשמלאי מטעם התובעת.
אין ספק, כי את השימוש בחוטים הרבים המופיעים בתמונות עשתה הנתבעת, אלא שהתמונות גם תומכות בטענת הנתבעת, כי בנכס היו חוטים קיימים , שהנתבעת הוסיפה עליהם, כאשר ניתן לראות בתמונות 1, 6 ו-9, כי כל החוטים יוצאים מתוך תעלה, שממנה הם מתפצלים ושם מתווספים חוטים נוספים.

16. באשר לתקרה האקוסטית, מר אביטן העיד, כי רכש את הנכס בשנת 2010, כאשר התקרה היתה במקום. אין ספק, כי מדובר בתקרה שאינה חדשה, לפי כמות החוטים שהיו בתקרה לפי עדותו של מר גרנדיבול, עולה, כי נעשה שימוש בתקרה לצורך הסתרת צנרת חשמל גם על ידי קודמיה של הנתבעת, מבלי ששוכרים קודמים הסירו את אותה צנרת, שכן חלקם של החוטים כלל חוטי מצלמות ואזעקה, שלא היה בהם שימוש על ידי הנתבעת.
הנתבעת עצמה לא הסירה את הצנרת, אך בתמונה 8 למשל, ניתן לראות שאריות צנרת, שיש להניח לפיכך, כי אינה קשורה לנתבעת.

מכאן, לא מצאתי מקום לקבוע, כי הנתבעת היתה זו שעשתה נזק לתקרה, כשדווקא החשמל בו עשתה שימוש יוצא מתוך תעלות ולא כתוצאה מחורים שנקדחו בתקרה.

17. באשר לפרקט, התמונות שצולמו על ידי התובעת מלמדים על בעיה בפנלים של הפרקט בלבד, בעיה שעל פניו ניתן לפתור אותה בדרך של הדבקת הפנלים (לא בלתי סביר שליקוי זה נובע מבעיית הרטיבות) .
מר גרנדיבול ציין, כי על הפרקט הופיעו סימנים של גלגלי כסאות. יש להניח, כי אם התובעת היתה מוצאת פגם זה בריצוף, היתה התובעת טורחת לצלם גם חלק זה של הליקוי בריצוף, מתוך תמונות רבות של הפרקט שצולמו.
באשר לעדותו של מר גרנדיבול מצאתי מקום לציין, כי דווקא בתמונות שצורפו על ידי הנתבעת, שהינן תמונות אותנטיות מהתקופה שבה עבדה במשרד, ניתן לראות, כי הכסאות שבהן נעשה שימוש היו כסאות ללא גלגלים.
עוד ניתן ללמוד מהתמונות, כי המשרד היה מרוהט באופן שבו מרבית דפנותיו היו מרוהטים בשולחנות, כך שעל פניו, לא היתה גישה לפנל הפרקט, כך שאם נגרם נזק ל פנל, הוא בוודאי אינו נלמד מ"וונדליזם" נטען, כלשונו של מר אביטן, או אף לא כתוצאה מהשימוש במושכר.

18. ואם לא די בכך, הרי שמר גרנדיבול העיד, כי אין מקום לבצע תיקון נקודתי בפרקט.
והלוא, התיקון בפרקט היה מחוייב המציאות, נוכח ההחלטה לחבר את שני המשרדים ולהסיר גם את קיר ההפרדה שבמשרד המושכר.
התובעת אף לא טרחה לפרט באיזה פרקט היה מרוצף המשרד השני, על מנת לבדוק, האם היה מקום להחליף את הפרקט, גם לצורך התאמתו למשרד הנוסף.

זאת ועוד, לבד מאמירה של הגב' מאיר לפיה בעת השיפוץ הקודם הוחלף גם הפרקט, הרי שאין כל אינדיקציה לכך שהפרקט הקודם היה בן שנה בלבד. מר אביטן העיד לגבי השיפוץ שנעשה באשר לחלוקת המשרד וצביעתו וכן באשר למזגנים שנרכשו ואף דיבר על עלות המשרד, אך לא ציין, כי גם הפרקט הוא פרקט חדש שהוחלף ויש להניח, כי אם אמנם הוחלף שנה קודם לכן, הדבר היה מוצא ביטוי בחשבוניות שהיו מוצגות.
לאור האמור, על פניו, החלטת התובעת להחליף את הפרקט נובעת מההחלטה להשכיר את שני המשרדים ולא כתוצאה מליקוי כלשהו שגרמה הנתבעת לפרקט.

19. מצאתי מקום להוסיף, כי בהצעת המחיר המקורית, תומחר הפרקט בעלות של 11,766 ₪ בצירוף מע"מ למשרד אחד בלבד, כאשר בפועל, עלות רכישת הפרקט היתה 3,000 ₪ ומחיר העבודה נכלל במחיר שנגבה עבור השיפוץ, כך שניתן להתרשם, כי הצעת המחיר מנותקת מכל אמת מידה סבירה לשיפוץ, גם אם אמנם היתה הצדקה לשיפוץ.

20. אשר לדלת, הרי שעל פניו, מצילום הדלת, עולה הצורך לתקן את הדלת, אם כי עלות התיקון כמובן אינה זהה לזו שמופיעה בכתב התביעה, שם טענה התובעת לצורך בהחלפת הדלת, כשהסתבר שניתן לתקנה.

21. כנגד תמונותיה של התובעת, צרפה הנתבעת את תמונות המשרד, אשר צולמו בזמן השימוש בו. המשרד נראה נקי ומסודר, ללא ציוד רב בתוכו, פרט לשולחנות ומחשבים. הגב' מאיר אף היא ציינה, כי בעת שביקרה במשרד לא הבחינה בדבר חריג לבד מריבוי עובדים. העובדה שהיו במשרד עובדים רבים והיה שימוש במשרד למשך שעות רבות במהלך היום, אין בה כדי להעיד על כך שהשימוש במשרד היה בלתי ראוי.

22. על פניו, התובעת עשתה במושכר שיפוץ, אשר נבע מהצורך לחדש את המשרד ומהצורך להשכירו, על פי דרישות השוכר, שהיה בעל דרישות רבות, לדברי מר גרנדיבול.
אין כל הצדקה לחייב שוכר בעלות שיפוצו של נכס עם פינוי הנכס.
ייתכן ומלכתחילה, היה מקום לדרוש את צביעתו של הנכס והסרת חוטי החשמל שלא הוסרו, אך על פניו, דרישת התובעת היתה מופרזת וללא כל פרופורציה גם לעלות שיפוץ נדרש, כשבפועל, השיפוץ נדרש בין כך ובין כך לאור דרישות השוכר החדש.

23. לאור כל האמור, ייתכן והיה מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות צביעת הנכס ותיקון הדלת, מעבר לעלות תשלום דמי הניהול לעשרה ימים.
לאור התוצאה אליה הגעתי, המחייבת פסיקת הוצאות לטובת הנתבעת, הרי שבסופו של יום, בהביאי בחשבון את ההוצאות ואת התיקונים הנדרשים, מצאתי מקום להורות על דחיית התביעה, ללא צו בדבר הוצאות.

24. לאור התוצאה אליה הגעתי, איני מוצאת צורך להיזקק לטענות הנתבעת לעניין עלות השיפוץ לעומת החשבונית שהוצגה. כפי שציינתי מעלה, הרי שהתרשמתי, כי לצורך התאמת הנכס לשוכר החדש, הנכס שופץ ואף התרשמתי, כי מר גרנדיבול היה זה שביצע את השיפוץ בפועל. נושא עלות השיפוץ, שעה שהנתבעת לא חוייבה בו, אינה רלוונטית עוד והאופן שבו נהג מר גרנדיבול להוציא חשבוניות לצרכי עבודתו, גם היא אינה רלוונטית להליך דנן וספק אם היא רלוונטית עבור התובעת, אשר שילמה תמורה בגין ביצוע השיפוץ.

בשולי הדברים, מצאתי מקום להתנצל לפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין הנובע מהיעדרותי בשל נסיבות אישיות.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ז, 15 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נועם ושני השקעות ונדל"ן בע"מ
נתבע: גליל פסגות כ"א בע"מ
שופט :
עורכי דין: