ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין DERAR AMANIL נגד זר אירועים :

04 פברואר 2017
לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

התובע:
DERAR AMANIL

-
הנתבעות:
1. זר אירועים
2. זר אירועים בנצר בע"מ
3. א.מ.י.מ ביצוע עבודות קבלנות ומתכת בע"מ

החלטה

התיק הועבר אלי למתן החלטה בנושא הפקדת ערובה.
לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע המתנגד לה ובתשובת הנתבעות להלן החלטתי-
ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 11 6 א לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה " ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון:
(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן ( א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.
במקרה זה התובע הוא תושב אריתריאה, היינו אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג.

אומר כבר עתה, כי דין הבקשה להידחות.
מדובר בתביעה שעיקרה פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר הפרשות לתגמולים ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה.
התובע טוען כי תלושי השכר הונפקו על ידי הנתבעת 3 וכי הוצב לעבודה בנתבעות 1 – 2, המנהלות גן אירועים, אשר יש לראותן כמעסיקותיו.
אין מחלוקת כי לתובע שולמו זכויות מסוימות במסגרת גמר חשבון אלא שהצדדים חלוקים בשאלה, האם גמר החשבון ממצה בהתייחס לכל ה זכויות.
כמו כן קיימת מחלוקת בשאלת היות הנתבעות 1 -2 מעסיקותיו של התובע.
הפער בסכומי גמר החשבון נעוץ בקיומה של מחלוקת בשאלת נסיבות סיום העבודה כאשר לטענת התובע הוא פוטר ומנגד הנתבעות מכחישות את הטענה. סיבה נוספת לפער המדובר היא טענת התובע לתחולת צו ההר חבה בענף הניקיון.
בהקשר זה גם קיימת מחלוקת בשאלת נפקות חתימת התובע על הסכם פשרה וכתב ויתור כאשר התובע מצדו טען כי הוחתם על אסופת מסמכים ולא התאפשר לו לראות את תכנם טרם החתימה.

דעתי היא, כי בשלב זה ניתן לקבוע שהתובע הניח ראשית ראייה למרבית תביעתו כנגד הנתבעת 3 ואסביר. ראשית, הנתבעת 3 העסיקה את התובע ועל כך אין כל מחלוקת. בתצהירו טען התובע , כי פוטר . יש לראות בטענה זו ראשית ראייה לתביעה ככל שהיא נוגעת לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת.
איני מתעלמת מהעובדה כי הנתבעת הציג ה הסכם פשרה וכתב קבלה וסילוק חתומים על ידי התובע לרבות טביעת אצבע . מנגד, התובע טוען כי הוחתם מבלי שהתאפשר לו לקרוא את תוכנם של המסמכים.
סוגיה זו מחייבת בירור עובדתי.
בעניין דבע (ארצי) נו/3-29/ תנובה בע"מ נגד אסתר לוסקי, [פורסם בנבו] פד"ע לג 241 (1998) נקבע כך:

"הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הינו כי יש ליתן משקל מועט יחסית לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי כי העובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן ינתן משקל לחתימת כתב הויתור".

ובעניין דבע (ארצי) 2-10/98/ אלדד קנטי נגד דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ, [פורסם בנבו] ניתן ביום 1/6/99)(להלן – עניין קנטי), נאמר מפי הנשיא, כבוד הש' אדלר, כך:
"המדיניות הכללית של בית הדין לעבודה היא ליתן תוקף לכתבי ויתור רק בנסיבות חריגות ולאחר בדיקה קפדנית של תוקפם".

בעניין קנטי פורטו הפרמטרים לאורם יש לבחון את שאלת תוקף כתב הוויתור. בין היתר נקבע שיש לתת את הדעת לשאלה , האם כתב הוויתור הוסבר לעובד והעובד הבין אותו, והאם העובד קיבל חשבון בו מפורטים הסכומים שישולמו לו עם חתימת כתב הוויתור. כפי שבואר לעיל, שאלות עובדה אלה שנויות במחלוקת ולכן ניתן לראות בתצהיר התובע כראשית ראייה לטענתו כי אין לתת תוקף לכתב הוויתור .

זאת ועוד, אחד מרכיבי התביעה הוא פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה. די בכך שהעובד טוען כי הודעה על תנאי העבודה לא נמסרה לו, וממילא חובת המעסיק להציגה ולא נעשה כן עד עתה.

לסיכום, קיימת ראשית ראייה לגבי התביעה כנגד הנתבעת 3 וזאת גם אם אתעלם מהטענה בדבר תחולת צו ההחרבה בענף הניקיון. אכן, בסוגית תחולת צו ההרחבה הנטען, להוציא טענה סתמית נמנע התובע מלפרט את העובדות המקימות לו זכויות מכוח צו הרחבה זה. ברם, לטעמי אין לדקדק בשלב זה בבדיקת כל רכיב ורכיב בתביעה. די בכך שלגבי חלק מסוים מסכום התביעה, ואשר אינו זניח, הונחה ראשית ראייה , ואין להקשות על דרכו של העובד לבית הדין בנסיבות אלה.

אשר לנתבעות 1 – 2 – אכן הצדק עם נתבעות אלו, כי סוגית האחריות מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, כמו גם תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון לא פורטו כדבעי בכתב התביעה ובתצהיר . התובע נדרש לפירוט העובדות בגינן נטען שחלים החוק והצו בהתאמה על נתבעות אלה. פירוט כזה לא נמצא בכתב התביעה או בתצהיר. עם זאת, נטען גם שיש לראות נתבעות אלה כמעסיקותיו בפועל של התובע , הן נוכח תקופת ההעסקה והן נוכח התקיימות נסיבות נוספות שפורטו בתביעה ובתצהיר, כמו גם לאור היעדר פיקוח על תשלום הזכויות וללא קשר לתחולת החוק להגברת האכיפה.
נושאים אלה מחייבים בירור עובדתי ולדעתי יש לראות בתצהיר התובע ראשית ראייה לטענה .

כל האמור לעיל הוא ברמה הלכאורית בלבד ואין בכך הבעת דעה בדבר סיכוייה של התביעה.

למעלה מהדרוש, איני מקבלת את טענת התובע, כי יש לדחות בקשה זו נוכח עיתוי הגשתה. אכן לרוב בקשה מסוג זה מוגשת בתחילתו של ההליך באשר תכליתה היא להבטיח כיסוי הוצאות הנתבע . מנגד, אין מדובר בבקשה שהיא מסוג הבקשות המקדמיות , מה גם שבהליך מהיר עסקינן וסדרי הדין נקבעים בהתאם לשיקול דעת בית הדין. גם בתקנה עצמה לא נקבע , כי יש להגיש את הבקשה בעיתוי מסוים. אמנם, ברמה העקרונית, ההצדקה לחיוב בהפקדת ערובה פוחתת ככל שההליך מתקדם יותר, והדבר מהווה שיקול לדחיית הבקשה. אבהיר כי החלטתי לא נסמכה על שיקול זה, בפרט בשים לב לעובדה , כי הנתבעות טרם הגישו תצהירים מטעמן, כך שבנקודת זמן זו עדיין צפויות להן הוצאות ניכרות. לגיטימי מצד הנתבעות לעתור להפקדת ערובה בעיתוי זה, אם כי אין להוציא מגדר אפשרות שהגשת בקשה בשלב מאוחר יותר תהווה שיקול משמעותי דווקא לדחיית ה (ראו בשינויים המחויבים, רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן, ניתן ביום 16/1/13 ).

סוף דבר, הבקשה נדחית.
לאחר ששקלתי את נסיבותיו של ההליך ומהות טענות ההגנה, הגם שהבקשה נדחתה, אני סבורה שצודק יהיה לקבוע, כי שאלת ההוצאות תי שקל רק בסיומו של ההליך על ידי המותב הדן בו.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ז, (04 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: DERAR AMANIL
נתבע: זר אירועים
שופט :
עורכי דין: