ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ZIGITA ASGEDOM נגד שלמברג פרויקטים בע"מ :

04 פברואר 2017
לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

התובע:
ZIGITA ASGEDOM

-
הנתבעים:
1. שלמברג פרויקטים (1997 ) בע"מ
2. חיים שלמברג
3. מרדכי שלמברג

החלטה

התיק הועבר אלי למתן החלטה בנושא הפקדת ערובה, בקשה אשר הוגשה מטעם הנתבעים 2 ו-3 (להלן – הנתבעים).
לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע המתנגד לה ובתשובת הנתבעים, להלן החלטתי-
ביום 2/9/16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה ( סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה " ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון:
(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.
(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן ( א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

במקרה זה התובע על פי הנטען בתביעתו הוא מבקש מקלט מאריתריאה, היינו אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג. התובע היה אמור לעזוב את ישראל ביום 2/5/16 בהתאם לאישור רשות ההגירה ובמסגרת פרויקט עזיבה מרצון.

התובע לא התייחס להוראת התקנה, אלא לפסיקה שחלה על בקשות מסוג זה טרם התיקון, ואילו הנתבעים בתשובתם התייחסו לתקנה. נוכח הוראת התחולה בית הדין ידון בהתאם לתקנה כאמור.

אומר כבר עתה, כי דין הבקשה להתקבל.

מדובר בתביעה לפיצויי פיטורים וזכויות שונות, כל זאת בהתייחס לתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) אשר לפי כתב התביעה והתצהיר נמשכה החל מיום 1/9/11 ועד ליום 30/6/15 .

אציין כי במסגרת הליך זה התובע הגיש תצהיר והעיד בעדות מוקדמת.
הנתבעים הגישו כתבי הגנה ובו התייחסות לרכיבי התביעה.

בכתב התביעה נטען, כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבעים מכוח עילת הרמת מסך או לראותם כמעסיקיו במשותף של התובע. נטען כי הנתבעים הפרו את חוקי המגן ועשו שימוש באישיות הנפרדת של הנתבעת כדי להונות או לקפח את התובע.
בתצהיר התובע אין התייחסות עובדתית לנושא חיובם האישי של הנתבעים.

על פי הפסיקה לפני כניסתה לתוקף של התקנה, פסיקה אשר החילה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, היה די בכך שבית הדין יתרשם כי התביעה אינה מופרכת על פניה על מנת שהתובע לא יחויב בהפקדת ערובה, וזאת בהנחה שלא הוכחו תנאים אחרים, המצדיקים חיוב בהפקדת ערובה, דוגמת אי תשלום הוצאות שהוטלו. בנוסף, לפי אותה הפסיקה, הכלל היה שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים ( ראה בש"א ( ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06).

מנגד, בהתאם לתקנה הכלל הוא חיובו של תובע ( שאינו תושב ישראל או אחת המדינות עליהן חלה אמת האג) בהפקדת ערובה אלא אם התקיים אחד התנאים המנויים בתקנה אותם נדרש התובע להראות.

בתגובתו התובע לא נימק איזה תנאי מהתנאים המנויים בתקנה חל עליו על מנת שלא יחויב בהפקדת ערובה בהתייחס לנתבעים. התובע טען בתגובה שמדובר בתביעה לתשלום זכויות מכוח משפט העבודה המגן וכי מגמת בתי הדין שלא לחייב בהפקדת ערובה. עוד הוסיף התובע בתגובה כי סיכויי התביעה גבוהים וכי התקיימו במקרה זה התנאים להרמת מסך והנתבעים פעלו בחוסר תום לב.

התובע לא הראה בשלב זה " ראשית ראיה להוכחת תביעתו" כנגד הנתבעים, בשים לב לכך שעילת התביעה כנגדם מבוססת על דוקטרינת הרמת מסך. ידוע, כי עילת הרמת מסך היא עילה קשה להוכחה, שכן מדובר בחריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת. על פי הלכה פסוקה, הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, ובהתקיים התנאים הקבועים בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה – 2005 .

הרמת המסך הקלאסית תבוצע מקום בו הוכח, כי נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה, כאשר החברה מנצלת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לביצוע תרמית, מצב בו אישיות החברה הנה הלכה למעשה כסות בלתי חוקית לבעליה, או כאשר בפועל בעלי המניות ערבבו את נכסיהם הפרטיים עם נכסי החברה. מן המפורסמות, כי השימוש בדוקטרינה יעשה בזהירות רבה ( ע"ע 34/03 אסנת שפרן נ' יוסף אלוש ואח', ניתן ביום 14/5/2006).

התובע לא הציג ראשית ראייה בעניין זה. לפיכך בשלב זה הטענות בכתב התביעה ( שהוא כתב טענות בלבד ואינו ראייה ואף לא ראשית ראייה) נחזות להיות טענות שאינן נתמכות בכל ראייה. ויודגש, כי בתצהיר לא קיימת כל התייחסות להיבט העובדתי הנוגע לעילת התביעה כנגד הנתבעים.

עוד אוסיף, כי לא די בטענה להפרת חוזה עבודה או הפרת הוראות משפט העבודה המגן כשלעצמה על מנת להצדיק הרמת מסך ( ראה ע"ע 52949/05/10 ליליה וולצ'ק נ' ש. אלברט עבודות ציבוריות, שירותי ניקיון, אחזקה ופיקוח בע"מ ואח', ניתן ביום 28/3/12). לכן, גם לו קיבלתי את הטענה כי לא שולמו מלוא זכויות התובע בתקופת העבודה, אין בכך די על מנת להוכיח קיומה של ראשית ראיה בכל הנוגע לחיוב הנתבעים (ראו גם לאחרונה - ברע ( ארצי) 52353-08-16‏ ‏ א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ‏ADMARIAM GAVR NEGOUSE, ניתן ביום 13/11/16).

אני ערה לטענה, כי הנתבעת כיום אינה סולבנטית , אך טעם זה לבדו אינו מצדיק הרמת מסך.

לסיכום נקודה זו, אני סבורה כי התובע לא הניח ראשית ראייה להוכחת תביעתו כנגד הנתבעים. אוסיף, כי התובע לא פירט בתביעה מדוע הוא סבור שיש לראות בנתבעים כמעסיקיו במשותף ולא הניח לכך ראשית ראייה , בפרט כאשר לשיטתו שלו הועסק על ידי הנתבעת , והנתבעים היו בעלי המניות והמנהלים בה.

אשר ליכולת לשלם הוצאות, לפי התקנה התובע הוא שנדרש להוכיח יכולת כאמור. לא זו בלבד כי התובע לא הוכיח יכולת כנדרש אלא כפי שציינו הנתבעים בתשובתם, הואיל והתובע עזב מבלי לעדכן את כתובתו, נראה כי לא יוכלו לגבות הוצאותיהם אם ייפסקו לטובתם.

בנוסף, התקנה קובעת, כי בית הדין רשאי להורות שהתובע לא יחויב בהפקדת ערובה בהינתן טעמים מיוחדים. התובע לא ציין מהם הטעמים המיוחדים שיצדיקו היעדר חיוב בהפקדת ערובה ככל שהתביעה מתייחסת לנתבעים.

אין זה מיותר לציין, כי התובע לא הגיש אישור רשמי בהתאם להחלטה מיום 8/4/16 . עניין זה כשלעצמו עשוי להצדיק, למצער, חיוב התובע בהוצאות, ומכל מקום מלמד כי הוא אינו פועל לפי החלטות בית הדין.

אשר לגובה הערובה - לאחר שנתתי דעתי מחד לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומנגד לזכות הנתבעים שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא להם ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיהם ישולמו, מצאתי לנכון, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪ בהתייחס לכל נתבע.

אני מורה כי התובע יפקיד סך 2,000 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות כל אחד מהנתבעים, וזאת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת. למען הסר ספק, מובהר כי הסכום הכולל שנדרש התובע להפקיד הוא סך של 4,000 ₪.

יובהר, כי כל האמור לעיל הוא ברמה הלכאורית ועל יסוד המסמכים והראיות שהוצגו נכון לעת הזו, כאשר הנתבעים מצדם עדיין לא הגישו ראיותיהם ועל כן טרם נפרשה מלוא התמונה בפני בית הדין. עם זאת, התקנה מחייבת בדיקת התנאים המנויים בה עוד בשלביו המקדמיים של ההליך ובהתאם נערכה הבחינה שפורטה לעיל.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ז, (04 פברואר 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: ZIGITA ASGEDOM
נתבע: שלמברג פרויקטים בע"מ
שופט :
עורכי דין: