ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים יוכלמן נגד עיריית חדרה :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובע
חיים יוכלמן ת.ז. XXXX944

נגד

נתבעת
עיריית חדרה

צד ג' מי חדרה בע"מ, ח.פ. 514156421

פסק דין

רקע
בתאריך 31.12.15, בעודו פוסע על המדרכה בשטח הכניסה לחניון בנין מגוריו שברח' הנשיא 20 בחדרה, מעד התובע כתוצאה מהיתקלות בבור קטן שהיה במקום ובמהלך נסיונו לבלום את נפילתו ארצה נחבל בידיו.

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 12,826 ₪ הכוללים הפס ד השתכרות, כאב וסבל והוצאות משפטיות, טוען התובע כי נפילתו נגרמה כתוצאה מהתרשלות הנתבעת באחזקת המדרכה המצויה בשטח הנתון לפיקוחה.

הנתבעת, הטוענת להגנתה כי בור הביוב הממוקם במקום בו ארע הארוע נשוא התביעה טופל על ידי תאגיד המים "מי חדרה בע"מ " ומצוי בתחום אחריותה, הגישה כנגדה הודעת צד ג'. לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי נפילת התובע במקום ארעה כתוצאה מסיכוני החיים הרגילים וכי החבלה שנגרמה לו היתה קלה.

צד ג' - תאגיד המים העירוני, טוען להגנתו כי על אף שבור הביוב הסמוך למפגע אשר ככל הנראה גרם למעידת התובע אכן נתון לאחריותה, הרי שהנתבעת היא זו האחראית לתחזוקת המדרכה הציבורית הסמוכה אליו .

טענות התובע
בעדותו בבית המשפט , תיאר התובע את ארוע נפילתו ותוצאותיו, כך:
"...אני הלכתי אז השפיץ של הנעל שלי נכנס בחור ואז נפלתי קדימה, בלמתי עם הידיים כדי שלא להיפצע בפנים אז נפצעתי בידיים. תקופה קצרה אחרי זה אחת האצבעות שלי התנפחה ולא קישרתי את המכה הזו לנפילה, הלכתי לקופת חולים ואמרו לי ללכת לבית חולים כי אם יורידו את זה בניתוח, יש פה גידים וזה מסוכן לחתוך... באתי למומחה הזה, לך תעשה צילום מהר ואמרו שיש לי סדק. שאל אם קיבלתי מכה ואמרתי שלפני חודשיים או יותר והוא אמר שזה יכול להיות מזה"...החור במדרכה נמצא ליד ביוב...".

לתמיכת טענותיו הגיש התובע את תצלום מקום הנפילה בו נראה בור קטן באזור האבנים המשתלבות הסמוכות לבור הביוב (ת/1) ותצלומים נוספים בהם נראות עבודות התיקון שבוצעו במקום (ת/2) וטען כי מאז הארוע וע ד כה הוא סובל מרגישות וכאבים בכף ידו השמאלית ואף מתקשה בנהיגה. בהקשר זה הוסיף התובע וטען כי הוא אמנם פנסיונר (בן 78) אך במהלך השנים מאז יצא לפנסיה נהג לעבוד על משאית ו"להחליף נהגים חסרים" ומאז הארוע הוא אינו יכול לעשות זאת עוד.

מאסופת המסמכים הרפואיים שהוגשו מטעם התובע עולה כי ביום שלמחרת הארוע (ב- 1.1.16) הוא טופל בקופת החולים – קבל זריקת טטנוס, כף ידו נחבשה ובמהלך שלושה השבועות שלאחר מכן הוחלפו התחבושות מספר פעמים . בהמשך, ביום 1.7.16, דהיינו בחלוף כ- 7 חודשים מ אז מועד הארוע, הופנה התובע לבית החולים "הלל יפה" עקב תלונתו על כאבים באצבעות כף ידו השמאלית ובצילום שבוצע לו נמצא כי הוא סובל משבר ישן באחת מן האצבעות. בהמשך הוסבר לו כי ההגבלה בתנועת אותה אצבע, ככל הנראה תישאר.

בתשובותיו לשאלות נציגת הנתבעת אישר התובע כי מקום נפילתו משמש לכניסת ויציאת כלי רכב אל חניון הבניין וממנו, באמרו: "אני יוצא משם עם הרכב, יש כניסה ראשית אחרת להולכי רגל אבל באתי הפעם מהכיוון הזה". לשאלה מדוע פנה אל בית החולים רק בחלוף 7 חודשים מאז הארוע, השיב: "...אחרי מספר חודשים זה התנפח, ולא הבנתי כיצד כי לא קיבלתי מכה והלכתי לאחות והרופא אמר לי שאת זה לא מנתחים יש פה משהו לא בסדר וזה מסוכן שאלך לבית חולים לרופא מומחה ...". לשאלה האם יתכן שבמהלך החודשים שחלפו מאז הוא נחבל פעם נוספת, השיב התובע: "...זה בדיוק הסיבה שבגללה התפלאתי כי לא קיבלתי מכה נוספת. הרופא אמר לי ללכת לצילום ואמר לי שיש לי פה סדק ואמרתי איך זה קרה והוא שאל אם קיבלתי מכה לפני זמן מה ואמרתי שכן, והוא אמר שזה ייתכן מאד שזה מהמכה שקיבלתי...".

טענות הנתבעת
בטיעוניה בפני חזרה נציגת הנתבעת על עמדתה לפיה המפגע הנראה בתצלום ת/1 נתון לאחריות צד ג' וטענה כי אלו הנראים בתצלום ת/2 כמי שמבצעים את עבודות התיקון הם עובדי תאגיד המים העירוני ולא עובדיה.
מנהל מחלקת אחזקת הכבישים בעיריית חדרה, מר קופילנקו, שהעיד מטעם הנתבעת אמר:
"...בריכת הביוב שקיימת במקום, יש בקטע קטן מהבטון מתחת למשתלבות או נשבר או נאכל ע"י עכברושים או נסדק באופן טבעי אך הדבר לא נראה על פני המדרכה. במהלך תקופה מסוימת, החול והתשתית מתחילים לחלחל לתוך החור לתוך בריכת ביוב ואז באופן פתאומי רואים חור קטן על פני המדרכה ומהתמונות רואים שהחור אכן היה קטן ולא העירייה ולא "מי חדרה" נתנו לו לגדול, זו לא היתה עבודה יזומה ואנו חיפשנו פנייה ולא מצאנו והגיעו עובדי "מי חדרה" לבור הקטן הזה, פתחו מסביב וגילו את החלחול פנימה ותיקנו בצורה יסודית גם את הבריכה ואת התשתית ואת זה אני יודע כי זכור לי או שקיבלנו פנייה או שיחת טלפון וזכור לי שאני ומנהל העבודה שלי סיירנו בשטח וגילינו שמדובר בבע יה שהאחריות לתיקונה חלה על "מי חדרה", ואני מדגיש שהמפגע הנ"ל הוא טבעי אשר נפתח באופן פתאומי, זה לא בור שרואים על הכביש זה מתחיל מבפנים וקופץ החוצה בצורה מוזרה מאד...".

טענות צד ג'
מנהל התפעול של תאגיד המים, מר חיים יולטוס, שאישר כי המפגע תוקן על ידי עובדיו ביום שלמחרת הארוע בעקבות דיווח שהתקבל, טען כי מדובר במקרה בו לא היתה פניה קודמת כלשהי אל המוקד וכי "... מי חדרה לא יכולים לעקוב אחרי כל המדרכות והכבישים לזה יש מפקחים של עיריית חדרה... מה שכן למחרת זה תוקן, תקלה טכנית בשלוחת ביוב, כנראה נסדק צינור והאדמה החלה להתחלחל לתוך הצינור ונוצר חלל, וזה לוקח מספר שנים ולא מרגע לרגע, ונוצר חלל וגוש אדמה...".

דיון והכרעה
חובת הזהירות המושגית והקונקרטית החלה על רשויות מקומיות כלפי ההולכים בדרכים המצויות בתחומן, כוללת בין השאר גם את החובה לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים אלה. כך לפי הוראת סעיף 235(3) לפקודת העיריות [נוסח חדש] וכך לפי הוראת סעיף 249 לפקודה זו.
בע"א 176/59 פד"י טז 301, קבע מ"מ הנשיא כבוד השופט אגרנט (כתוארו דאז) כי פקודת העיריות מטילה על עירייה את התפקיד לתקן את הדרכים הציבוריות וכי מדובר בתפקיד עיקרי והכרחי:
"נוכח אפיו של התפקיד האמור, מחייב ההגיון לקבוע כי מקום שקיימים שקע, בור או פגם אחר בכביש הציבורי שבתחומי העיריה אשר מהווים סכנה למשתמשים בו, תהא העיריה חייבת כלפיהם לנקוט אמצעי זהירות סבירים".

בת"א (ת"א) 87279/96 נעמה סרי נ' עיריית חולון ואיילון חברה לביטוח בע"מ, קבע כבוד השופט אוקון (כתוארו דאז) כי:
"המחזיק בדרך אינו יכול להשלים עם כל מפגע בה. לא כל סיכון חוסה בטיעון שאין מדובר בשטח סטרילי. לא כל סיכון בדרך הוא סיכון רגיל.
עצם העובדה כי הדרך אינה "מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של מפלס" אינה אומרת כי כל סטיה ממודל כזה היא מותרת. אמת המידה שנקבעה בפרשת ג'ני כהן לא נועדה לאפשר לרשויות המקומיות ויתר המחזיקים בדרכים, להתפקר מאחריותם למצבן של הדרכים".

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, דעתי היא כי דין התביעה והודעת צד ג' להתקבל בחלקן, באופן שיובהר להלן. מטענותיהם של מנהל מחלקת אחזקת הכבישים ונציג צד ג' למדתי כי סוג המפגע הנדון מוכר לכל אחד מהם ככזה שצפוי להיווצר במקומות הסמוכים לבורות ביוב ולכן דעתי היא כי מן הראוי היה שייצרו מנגנון משותף למעקב ותחזוקה שוטפת של מקומות מן הסוג הזה (שבו האחריות לבור הביוב מוטלת על צד ג' והאחריות על המדרכה הסמוכה מוטלת על הנתבעת( והכל על מנת למנוע את הרע בטרם יארע ולא רק לטפל בו לאחר שקרה, או להטיל את האחריות ואת "חובת הדיווח" על תושבי העיר עצמם. הגורמים האחראיים על אזורים מן הסוג הזה חייבים לדאוג לתקינותם באופן שימנע את אפשרות נפילתם של אל המתהלכים בדרכים, ובהם גם אנשים בגילאים ובמצבים גופניים שונים. לפיכך אני סבורה כי נכון אעשה אם אחלק בין הנתבעת לצד ג' את האחריות לארוע ותוצאותיו באופן שווה, ואולם אעשה כן לאחר שאפחית חלק ממנה – בשיעור של 25% בגין "אשם תורם" על התובע עצמו אשר יכול וצריך היה להכנס אל הבניין דרך הכניסה המיועדת להולכי רגל ולא במקום המיועד לכניסת ויציאת כלי רכב דווקא, מקום בו נמצא המפגע הנדון אשר דבר קיומו היה ידוע לו ולשכניו בבניין, עוד קודם לכן – כך לגרסתו הוא .

גובה הנזק - בהעדר ראיות ישירות לכל רכיבי הנזק הנטענים, הנני מעריכה את הכאב והסבל שהיו והינם מנת חלקו של התובע בעקבות הא ירוע נשוא התביעה בסכום של 7,000 ₪. אופי החבלה ממנה סבל התובע בעקבות נפילתו הוכח על ידו כנדרש והתמונה המצטיירת מן המסמכים הרפואיים שהוגשו מטעמו היא שככל הנראה מדובר היה בנפילה שגרמה לשבר באחת מאצבעותיו וכי זה לא אובחן בזמן כראוי, שכן הרופא בקופת החולים אליו הוא ניגש למחרת הארוע לא הפנה אותו לצילום והסתפק בחבישת החבלות החיצוניות שנגרמו לו.
טענת התובע לפיה הוא עבד על משאית מידי פעם וחדל מל עשות כן בעקבות הפגיעה, לא הוכחה ודרישות לפיצוי בגין ייעוץ משפטי לא מתקבלות בבתי המשפט לתביעות קטנות המיועדים לתביעות של אנשים פרטיים ללא ייצוג.

התוצאה היא אם כן שאני מקבלת את התביעה ואת הודעת צד ג' בחלקן ומחייבת את הנתבעת ואת צד ג' לפצות את התובע, כל אחת מהן בסך של 2,875 ₪ ובסה"כ 5,750 ₪ המהווים 75% מסך הערכת הנזק כאמור.
בנוסף לכך תשלמנה הנתבעת וצד ג' את הוצאות התובע בסך 500 ₪, דהיינו 250 ₪ לכל אחת (ובסה"כ תשלמנה 3,125 ₪ כל אחת). סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ז, 04 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיים יוכלמן
נתבע: עיריית חדרה
שופט :
עורכי דין: