ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היימן נגד משרד התחבורה :

לפני כבוד סגן הנשיא, השופט ד"ר קובי ורדי

המבקש

היימן - מכון לרישוי אשדוד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך

נגד

המשיבה
משרד התחבורה – רשות הרישוי
ע"י ב"כ עו"ד הילה גורדון

החלטה

בקשה לצו ביניים בה מבוקש ע"י המבקש שהינו מכון המשמש תחנת בדיקה לרישוי רכבים במשך שנים רבות (להלן גם: "המכון") למנוע את ביצוע החלטת המשיבה מיום 29/11/16 בכל הנוגע להתלייתו של כתב הרשאה מספר 8790 של המכון ל-12 חודשים בפועל ( להלן: "החלטת ההתליה") אשר אמורה להיכנס לתוקף ביום 1/2/17.

זאת עד להכרעה בעתירה בה מבוקש לבטל את החלטת ההתליה עקב טענות להיעדר סמכות חוקית להתלות את כתב ההרשאה בנסיבות שבהן אין תחולה לתקנות 15 ב' ו-15ג' לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 ושהליך השימוע שנערך למכון ביום 7/1/16 היה בלתי תקין ונפלו בו ליקויים רבים ודינו להתבטל, כמו גם ההחלטה המתבססת עליו, וכן עקב פגמים חמורים שנפלו בהחלטת ההתליה ושאמצעי התיקון שהושתו על המכון אינם מידתיים והם דרקוניים מפלים ואינם סבירים.

בהחלטת ההתליה הוחלט להתלות את כתב ההרשאה של המכון למשך 12 חודשים החל מיום 1/2/17 וכן נקבעו תנאים לחידוש כתב ההרשאה . המכון טוען לפגיעה אנושה בעיסקו ולכך שמאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו כדי שלא יווצר מעשה עשוי ובלתי הפיך בטרם תישמע העתירה. כך גם מפרט המכון את האירועים שקרו ונותן הסבר לכל אחד מהם ומסביר מדוע "לא כצעקתה" של המשיבה.

לטענת המשיבה מדובר בהתנהלות חסרת תקדים של המכון שעושה ללעג וקלס את בטיחות המשתמשים בדרכים כאשר, בין היתר, מכשיר רכבים מסוכנים ופסולים לנהיגה בכבישים, תוך שהוא מסכן את הציבור כולו, התנהגות בגינה התקיימו למכון שישה שימועים בשנים האחרונות, כאשר במהלך השנה שחלפה ממועד ישיבת השימוע ועד היום המשיך המכון והפר את נהלי הרשות בלפחות 6 מקרים שונים ( נספח א' לתגובת המשיבה).

לטענת המשיבה מדובר בהחלטה סבירה מאוזנת ומידתית שלא נפל בה פגם כאשר האינטרס הציבורי וטובת הציבור מטים גם את כף מאזן הנוחות לחובתו של המכון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדחות את הבקשה לצו הביניים, כאשר מצופה שהעתירה תישמע בהקדם האפשרי ותסתיים במהרה, כך שאם יוחלט לקצר את תקופת ההתליה או לבטלה כליל או לשנות את תנאי חידוש ההרשאה לא יהיה מדובר במעשה עשוי ובלתי הפיך מבחינת מאזן הנוחות.

מבחינת סיכויי העתירה אני סבור שהם נמוכים מאוד ויקשה מאוד על המכון לבטל לחלוטין את ההתליה של כתב ההרשאה ( כאשר עניין המתקת אמצעי התיקון בהחלטה לגבי משך ההתליה ותנאי חידוש כתב ההרשאה יידון במסגרת העתירה).

בהחלטת ההתליה נאמר כי מדובר בליקויים רבים שנמצאו בין 2/14 ל- 10/15 המגלים תמונה קשה של רמת ניהול ירודה של המכון המתבטאת בחוסר שליטה מוחלט במכון מצד בעלי המכון והעדר כל פיקוח ואחריות מקצועית של המנהל המקצועי במכון המביאה לליקויי בטיחות חמורים וסיכון בטיחותי לכלל המשתמשים בדרך והפרת התכלית העיקרית של פעולות מכוני הרישוי.

כך גם הודגש חוסר היעילות של אמצעי התיקון שננקטו במהלך כל השנים כנגד המכון ושאף לאחר ששקלו לסגרו לצמיתות בהחלטה מ- 4/14 המשיך לפעול באותה צורה תוך התעלמות מוחלטת עד כדי זלזול מופגן בנהלי רשות הרישוי והוכיח במעשיו שאמצעי התיקון שננקטו עד כה לא השיגו את מטרתם ומדובר במכון הפועל באופן עקבי ומתמשך שנים רבות תוך אי הקפדה על נוהלי רשות הרישוי והעדפת האינטרס הכלכלי על פני התכלית של מכוני הרישוי לשמור על בטיחות כלי הרכב והמשתמשים בדרך.

כך גם התקיים דיון ב- 2014 לגבי שלילה לצמיתות של כתב ההרשאה למכון עקב הליקויים החוזרים ונשנים אך הוחלט שלא לנקוט בסעד דרסטי זה כדי לא לפגוע בחופש העיסוק של המכון ולכן התקבלה בעניינינו החלטה מאוזנת להתליה ל- 12 חודשים, כשמדובר במקרה חמור בהרבה מהמקרים האחרים כמו בעניין עד הלום שההתליה הייתה ל- 6 חודשים.

כן הוסבר מועד מתן ההחלטה (כ- 11 חודש לאחר השימוע) עקב העובדה שעוסקים בדיני נפשות והצורך בהתייעצות ואישור כל הגורמים הרלבנטים במשרד התחבורה.

לכאורה, מדובר בהחלטה שניתנה בסמכות ( ובעניין זה ישנן כבר החלטות שאני מאמץ שניתנו על ידי בית המשפט הן בעניינו של המכון בעת"מ 37283-05-10 היימן – מכון לרישוי (1990) בע"מ נ' רשות הרישוי (27/8/12) שערעור עליו נמחק בהמלצת בית המשפט העליון בעע"מ 6727/12 (11/12/13) (להלן: "עניין היימן") וכן בעת"מ 1314/08 מכון המרכז נס ציונה נ' משרד התחבורה – רשות הרישוי (21/5/10) שערעור עליו נמחק בהמלצת בית המשפט העליון בעע"מ 4544/10 (14/3/11).

כך גם הטענות שמעלה המכון כנגד השימוע הינם בחלקן טענות ממוחזרות שנטענו גם במסגרת עניין היימן ( כמו אי הזמנת הבוחן האחראי לטעמו לליקויים שנתגלו).

לא מצאתי לכאורה שנפל פגם בשימוע, כשרוב הטענות הנטענות הינן טכניות ( כמו פרוטוקול שיכל המכון לקבל), כאשר כפי שנקבע גם בעניין היימן אין כל בסיס לטענה שעל המשיב היה להזמין לשימוע את הבוחנים במכון משהוא הבעלים של כתב ההרשאה והוא גם יכל לזמן לשימוע בעצמו את מי שסבר שיש לזמן.

נראה כי המכון אינו מפנים את ה"היסטוריה" הרבה שיש לו בעניין הליקויים הרבים שנפלו בפעולותיו, שרובם לא הוכחשו כלל ע"י מנהל המכון במסגרת השימוע והוא מרבה בהסברים ותירוצים ואף ניסיון להפיל את האחריות על אחרים מלבדו ולהטיח האשמות שונות ( כמו זיופים), בזמן שלכאורה נפלו בפעולותיו ליקויים רבים, כולל ליקויים בטיחותיים חמורים היכולים לסכן חיי אדם, כולל ליקויי בטיחות חמורים שהתגלו בבדיקות פתע של ביקורות בדרכים, חלקם בסמוך לכך שאותו רכב עבר מבחן כשירות שנתי במכון וכולל רכב ששינה את מידת הצמיגים במכון והיה מעורב בתאונת דרכים עם נפגעים.

אני סבור לכן שמדובר לכאורה בהחלטת ההתליה בהחלטה סבירה מנומקת מבוססת מהפן העובדתי והראייתי , שסיכויי העתירה נמוכים לגבי עצם ביטול עונש התלייה של כתב ההרשאה ונראה כי עיקר הדיון יהיה באפשרות להמתקת העונש והקלה בו, כמו גם לגבי התנאים שנקבעו לחידוש כתב ההרשאה בתום ההתליה ולכן יש חשיבות לקיום הדיון בעתירה בהקדם (כפי שיפורט בהמשך).

מבחינת מאזן הנוחות, אני סבור שבנסיבות העניין ובהתחשב גם בסיכויי העתירה הנמוכים לכאורה ( לפחות לגבי עצם ביטול ההתליה) מאזן הנוחות לא מטה את הכף לקבלת הבקשה.

לא ניתן להתעלם מכך שלמכון היסטוריה ארוכה של שימועים ועונשי התליה שונים במהלך שנים רבות (כמו בעניין היימן) ושבמקום להגיש עתירות והליכים משפטיים ולהטיח האשמות כלפי כולם מלבדו מן הראוי שהיה מפנים את חומרת הליקויים ומתמקד בתיקון ושיפור הליקויים והקפדה על הבטיחות, הכללים והנהלים.
כך, במהלך השנים האחרונות ( מ-2004) נקטו כנגד המכון בצעדי תיקון ( התליה ומספר ימים בכל פעם) בלא פחות מ-6 הליכי שימוע נפרדים ולמרות זאת המכון ממשיך להפר בריש גלי את הנהלים תוך סיכון בטיחות המשתמשים בכבישי הארץ.
כך גם כבר ב-2014 שקלה המשיבה את סגירת המכון לצמיתות אך החליטה לבסוף להזהירו תוך ציון שבשימוע הבא תשקול הרשות את ביטול כתב ההרשאה וגם זה לא הרתיע את המכון מלהמשיך בדרכו , כשכל הליקויים נשוא החלטת ההתליה ארעו מאז אותו מועד , כשבסופו של יום הוחלט כאמור על עונש התלייה של 12 חודשים שגם שהוא עונש חמור אך הוא אינו סגירה לצמיתות, וזאת משכלו כל הקיצין ולא הועילו כל האזהרות והעונשים הקלים הקודמים.

כידוע בהחלטה בצו ביניים ישנה מקבילית כוחות בין סיכויי העתירה למאזן הנוחות ( שהוא השיקול העיקרי והדומיננטי), כאשר במקרה שסיכויי העתירה נמוכים ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות ולהחמיר בעניין זה יותר עם מבקש הסעד הזמני באופן שיהיה צורך במאזן נוחות שייטה באופן ברור לטובת מבקש הסעד (רע"א 6099/16 ס.אלברט פירות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 08.08.2016) ).

מכל מקום, בהתחשב בליקויים הרבים החוזרים ונשנים במשך שנים ארוכות שחלקם ליקויים בטיחותיים חמורים וחלקם אף מסכני חיי אדם, כשמול הפגיעה בעיסוק של המבקש עומד האינטרס הציבורי ובטחון ציבור המשתמשים ברכבים בכבישים, הן אלו המגיעים למכון והן אלו הנוהגים בכבישים ונתקלים ברכבים שיצאו מהמכון שיש להגן עליהם, כמו גם על שלטון החוק, הנ"ל מטה את הכף במקרה זה לדחיית הבקשה לצו הביניים.

אני ער כמובן להחלטה שניתנה על ידי ביום 22/9/16 בעת"מ 25205-09-16 מכון רישוי עד הלום – משה ביטון נ' משרד התחבורה רשות הרישוי (להלן עניין: "עד הלום") בה ניתן על ידי צו ביניים המעכב את ההתליה של כתב ההרשאה של המכון לתקופה של 6 חודשים.
יחד עם זאת כפי שצוין גם בהחלטת ההתליה , לא דומות הנסיבות והעובדות של המקרים. בעניין עד הלום היה מדובר בליקויים מנהליים בעוד אצלנו מדובר בליקויים חוזרים ונשנים חמורים בהרבה כולל ליקויי בטיחות חמורים וחלקם מסכני חיים ואף רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים עם נפגעים וכן בחוסר שליטה מוחלט של הנהלת המכון בהתנהלות המכון , כך שמדובר בהבדל מהותי.
כך גם בעניין עד הלום עקב תקופת ההתליה (6 חודשים) היה חשש למצב בלתי הפיך שהיא תסתיים עד לסיום הדיון בעתירה, בעוד בענייננו מדובר בהתליה של שנה כך שחשש זה לא קיים וניתן יהיה להמתיק את העונש ולקצר את תקופת ההתליה ולדון בתנאים לחידוש ההרשאה (אם יתקבלו טענות המבקש בעניין זה במסגרת העתירה).

לא למותר לציין את הסכנה הקיימת מכך שרכב שיש בו ליקויים בטיחותיים ינוע בכבישי ישראל ואין מקום לאפשר זאת גם במחיר הכואב של סגירת המכון למספר חודשים, כשמדובר כאמור בצעד שנעשה רק לאחר שהמכון הותרה, הוזהר ונענש באמצעי תיקון רבים במהלך שנים רבות בלא שהפנים זאת כשהוא ממשיך בהתנהגות הלקויה והמסכנת.

יש לציין כי אינני מתייחס בהחלטה זו ומושפע מכך שהמשיבה צירפה דו"ח ( נספח א' לתגובה) לגבי 6 ליקויים שאירעו במכון מאז השימוע ( שלא היו חלק מהחלטת ההתליה). בעניין זה אעיר רק כי המכון טוען לחלוף הזמן והשיהוי הרב שבין השימוע למתן ההחלטה ( טענה שיש בה ממש למרות שכפי שנאמר בהחלטת ההתליה ההחלטה התקבלה לאחר התייעצות ואישור כל הגורמים הרלבנטים במשרד התחבורה ) ונראה כי המכון לא ניצל גם זמן זה להיטיב דרכיו ותיקון ליקויו.

לכן, אני סבור שגם מאזן הנוחות לא מטה את הכף לקבלת הבקשה ולפיכך אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.
יחד עם זאת, כפי שכבר ציינתי, ברי כי בהמשך לאמור לעיל, ישנה חשיבות רבה לקיום הדיון בעתירה בהקדם האפשרי, כדי שלא יווצר מעשה עשוי ובלתי הפיך ולכן העתירה תיקבע בדחיפות בפני שופט שידון בה בהקדם האפשרי והצדדים מתבקשים לשתף פעולה כדי שהדיון יישמע ויסתיים במהרה.

המזכירות תודיע לצדדים ותקבע לדיון בדחיפות בפני שופט.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ז, 26 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: היימן
נתבע: משרד התחבורה
שופט :
עורכי דין: