ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רים נאשף נגד שר הפנים :

בפני: כבוד הרשם אמיר זולטי

העותרים: 1. רים נאשף
2. ד"ר יוסף נאשף
3. מחמוד נאשף
4. נדין נאשף
5. סרי נאשף

נגד

המשיב: שר הפנים

בקשה לחיוב בהוצאות

בשם העותרים: עו"ד סאמי דקה

בשם המשיב: עו"ד יוכי גנסין

בבית המשפט העליון

החלטה

בפני בקשה לפסיקת הוצאות למבקשים, לאחר שחזרו בהם מעתירתם ואחר מחיקת העתירה עקב כך.

1. המבקשת מס' 1 ("המבקשת") היא אזרחית ירדן שנישאה לאזרח ישראלי, המבקש מס' 2. ילדיהם של בני הזוג (המבקשים 3-6) הם אזרחים ישראלים. המבקשים מתגוררים בירושלים. בשנת 1995 פנתה המבקשת לראשונה למשרד הפנים בבקשה לקבלת אזרחות ישראלית. לאחר פניות חוזרות ונשנות הושב לה (ב - 27.2.97) כי תוכל לקבל אזרחות ישראלית, לאחר שתצהיר אמונים למדינת ישראל, תביא אישור משגרירות ירדן, כי ויתרה על אזרחותה הזרה ותמציא את תעודת מעבר שקיבלה ממשרד הפנים בעבר. המבקשת פנתה (ב - 26.5.97) לשגרירות ירדן בבקשה לויתור על אזרחותה, אך לא נענתה. לפיכך שבה המבקשת ופנתה (ב - 11.1.98 וב - 12.4.98) למשרד הפנים, בבקשה כי תוענק לה אזרחות, לאחר שעשתה כמיטב יכולתה לעמוד בתנאים שנקבעו לגביה. זאת בהסתמך על הוראות סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב1957- ("חוק האזרחות"), שעניינו ב"התאזרחות של בעל ואשה" ואשר מאפשר מתן אזרחות גם אם לא התמלאו תנאי סעיף 5 (ובכללם סעיף 5 (א) (6) שעניינו בויתור על אזרחות). פניותיה האמורות לא נענו ולפיכך הוגשה (ב - 31.1.99) העתירה. ביום 29.8.99 (לאחר נפתולים דיוניים שאיני סבור כי הם רלוונטיים לעניין הבקשה שבפני) הודע לבא כוח המבקשים, כי "בנסיבות המיוחדות של המקרה, הוחלט במשרד הפנים לאפשר את השלמת תהליך ההתאזרחות" של המבקשת.

2. לטענת המבקשים התקבלה החלטה זו רק בחלוף ארבע שנים מאז פנתה לראשונה בנושא ולאחר שפניותיהם למשיב (קודם להגשת העתירה) לא נענו. לטענתם נאלצו להוציא הוצאות משפטיות בסך שווה ערך ל - 3,000 דולר, בתוספת מע"מ ובתוספת אגרת בית משפט - והם דורשים כי בהוצאות אלו יישא המשיב.

3. המשיב מתנגד לבקשה. ראשית הוא מעיר, כי שלא כאמור בעתירה, נענתה פנייתם של המבקשים מיום 11.1.98 במכתב מיום 22.1.98, ובו נאמר, כי אין אפשרות למחול על הדרישה לויתור מלא על האזרחות הירדנית. לגופו של עניין טוען המשיב, כי, מלכתחילה, הענקת אזרחות ישראלית למי שמבקש להתאזרח מכח סעיף 5 לחוק האזרחות מסורה לשיקול דעתו של שר הפנים - אפילו מילא מבקש האזרחות את כל התנאים הנקובים בסעיף (מה שלא התקיים במקרה זה). את שינוי עמדתו בהתייחס למבקשת מייחס המשיב לקריטריונים הכלליים שנקבעו בעקבות בג"ץ 3648/97 סטמקה ואח' נ' משרד הפנים, לא פורסם (להלן: "ענין סטמקה"). לאורם של קריטריונים אלו נבחן מחדש ענינה של המבקשת והוחלט ליתן לה אזרחות חרף העובדה שלא איבדה את אזרחותה הירדנית.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין בעניין סטמקה, הגעתי לכלל מסקנה שהמבקשים זכאים להוצאותיהם. לאחר סינון כל המחלוקות בין הצדדים, שאינן נוגעות, לשיטתי, לבקשה שבפני (מחלוקות שעניינן בדרכים הדיוניות בהן נהגו הצדדים משהוגשה העתירה) עומדות על כנן העובדות הבאות: למבקשת הודע ב - 27.2.97, כי החיץ (המשמעותי) היחיד העומד בינה לבין קבלת אזרחות הוא ויתור על אזרחותה הירדנית. המבקשת נקטה את ההליכים הדרושים לשם כך - ככל שהללו היו בשליטתה, אך ללא הועיל. פניותיה למשיב בבקשה כי יפטור אותה מתנאי זה לא נענו או שנענו בשלילה (מן התכתובת שצירפו המבקשים לעתירתם עולה, לכאורה, כי המכתב מטעם המשיב הנושא את התאריך 22.1.98 לא הגיע ליעדו. מכל מקום - אין עוררים, כי מכתביו המאוחרים יותר של בא כוח המבקשים למשיב ( מן הימים 19.4.98 ו - 12.7.98) לא נענו כלל). רק ביום 29.8.99 נענתה הבקשה שהסרוב (או אי ההתייחסות) לה עמד ביסוד העתירה. וזאת "בנסיבות המיוחדות של המקרה" - נסיבות שלא פורטו ולא הובהרו. הזיקה בין עניינה של המבקשת לעניינם של העותרים בעניין סטמקה היא רופפת ביותר. מצבה, מלכתחילה, היה טוב פי כמה ממצבם: המשיב התייחס אליה מלכתחילה כמי שעמדה בכל השלבים המקדמיים לשם קבלת אזרחות - שלבים שרק בעקבות פסק הדין בענין סטמקה הותר לעותרים שם להתחיל בתהליך ממושך לשם צליחתם. זאת ועוד: עיון בפסק הדין בעניין סטמקה מעלה, כי גם לשיטת המשיב עובר למתן פסק הדין, היה הסייג הקבוע בסעיף 5 (א)(6) לחוק האזרחות (כאמור לעיל - הדרישה לויתור על אזרחות) סייג שהשר נכון למחול עליו במקרה של התאזרחות מכח סעיף 7 לחוק (להבדיל מן הסייגים המנויים בסעיף 5(א)(1)-(4), שלעמידתו של המשיב על קיומם נדרש בית המשפט). הווה אומר, אין לראות את השינוי בעמדת המשיב כשינוי הנובע במישרין ובאופן בלעדי מפסק הדין בעניין סטמקה. ומכל מקום, אין ניתן לראות בפסק דין זה אסמכתא רבת משקל לעניינה של המבקשת. בנסיבות אלו עומדת על כנה העובדה שהבקשה שנדחתה על ידי המשיב (עובר להגשת העתירה) ביום 22.1.98 התקבלה על ידו (לאחר הגשת העתירה) ביום 29.8.99. וזאת בלא שהוצג בפני הסבר ממשי לשינוי בעמדת המשיב. אי לכך, אני מוצא, כי המבקשים עמדו במבחן המצטבר שנקבע בבג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר השיכון, פ"ד מח (4) 217 והם זכאים להוצאותיהם. בהתחשב בעובדה שהעתירה לא הגיעה לכלל דיון ממשי (הגם שהוגשו בה לא מעט בקשות פרוצדורליות) אני קובע את סכום ההוצאות על סך 7,000 ש"ח.

ניתנה היום, ב' באייר תש"ס (7.5.00).

אמיר זולטי, רשם

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99007220.O07


מעורבים
תובע: רים נאשף
נתבע: שר הפנים
שופט :
עורכי דין: