ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד שמעון אסולין :

בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

המבקשת: מדינת ישראל

נגד

המשיב: שמעון אסולין

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 30.4.00 בתיק
ב"ש 90964/00 שנינתה על ידי כבוד
השופט א' טל

תאריך הישיבה: ל' בניסן תש"ס (5.5.00)

בשם המבקשת: עו"ד יריב אבן חיים

בשם המשיב: עו"ד אבי גרוס

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. לפני עררה של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט טל) בב"ש 90964/00 מיום 30.4.00 בה נמנע מלהורות על מעצרו של המשיב והחזיר את הדיון לבית משפט השלום להמשך בירור קיום חלופת מעצר מתאימה לאחר קבלת תסקיר מעצר נוסף.

המדינה מבקשת כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו המתנהלים בת.פ. 7631/00 בבית משפט השלום בתל-אביב.

2. אלה העובדות העיקריות הצריכות לרקע הענין:

(א) נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, תקיפת בת זוג, הפרת הוראה חוקית והטרדת עד.

כתב האישום הוגש על רקע מערכת יחסים קשה בין המשיב למתלוננת שהיתה חברתו לחיים ומייחס לו, ראשית, עבירת איומים בכך שלפני מספר חודשים איים עליה בפגיעה בגופה תוך שהוא משחק בסכין אל מול פניה.
בהמשך לכך, ביום 13.3.00 ולאחר שבני הזוג נפרדו, מיוחסות למשיב עבירות איומים ותקיפה, כאשר המשיב איים על המתלוננת באמירה "אני אהרוג אותך ואתן לך לבכות דם" ולאחר מכן תקף אותה והפילה על הכביש.

כתב האישום מוסיף ואומר כי בעקבות ארועים אלה נעצר המשיב ושוחרר על ידי קצין משטרה תוך שנאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת למשך 10 ימים. מיד עם שחרורו הפר המשיב הוראה זו בכך שיצר עם המתלוננת קשר טלפוני במהלך מספר ימים ולאחר מכן אף נפגש עמה מספר פעמים ושהה עמה במקומות שונים, ובכלל זה בדירתה. בהמשך לפגישות אלה חזר המשיב על איומים כלפיה מתוך כונה להפחידה.

ביום 28.3.00, בעת שהמשיב היה עצור בבית המעצר, הטריד את המתלוננת באמצעות שיחת טלפון שביקש מאדם אחר שהיה עצור עמו לבצע עבורו.
עד כאן לפרטי האישומים.

(ב) נראה כי אין מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים הנדונים.

(ג) המדינה בקשה את מעצר המשיב עד תום ההליכים וזאת נוכח חשש ממשי לשלומה ובטחונה של המתלוננת ונוכח הפרות הצווים על ידי המשיב - המערערות לדעתה את האימון שיש לתת בו.

בהליך הבקשה למעצר בבית משפט השלום וחרף תסקיר מעצר שהוגש בעניינו של המשיב אשר לא כלל המלצה בדבר שחרור, ניתנה החלטה בידי כבוד השופטת לידסקי מיום 25.4.00 מכוחה שוחרר המשיב מן המעצר בכפוף לתנאים מגבילים שונים עליהם נמנה התנאי כי ישהה במעצר בית מלא בביתו, ועמו תתגורר קרובת משפחה, גב' קורקוס.

בעקבות החלטה זו שוחרר המשיב.

המדינה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי לאחר שחרורו של המשיב. ביום 30.4.00 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט טל) להחזיר את הענין לבית משפט השלום על מנת שיתקבל תסקיר מעצר לגבי מידת התאמתה של הגב' קורקוס להשגיח על המשיב במסגרת מעצר הבית, תוך שהוא נמנע מלהורות על מעצרו עד תום ההליכים של המשיב.

(ד) על החלטה זו עוררת המדינה בפני בית משפט זה, והיא חוזרת על טענתה הבסיסית, כי המציאות כפי שהוכחה ביחס למערכת יחסי המשיב עם המתלוננת מצביעה על חשש כבד לשלומה מפני המשיב ועל חוסר היכולת לתת אימון בו ובכיבוד תנאי השחרור על ידיו.

המשיב באמצעות בא כוחו הדגיש מצידו את העובדה כי מאז שוחרר ב25.4.00- הוא נמנע מיצירת קשר כלשהו עם המתלוננת וקיים תנאי זה במלואו.

ה) ראוי עוד לציין בהקשר דברים זה כי אחד מתנאי השחרור שפורטו בהחלטת בית משפט השלום מחייב את המשיב במתן ערבות צד ג' בסך 7,500 ש"ח. תנאי זה לא קויים עד כה. לטענת המדינה, עובדה זו, גם כשהיא עומדת לעצמה, מצדיקה את מעצרו לאלתר. ואמנם, המדינה עתרה וקבלה מבית משפט השלום צו מעצר במעמד צד אחד ביום 4.5.00 על יסוד אי קיום תנאי שחרור זה, אולם היא נמנעה מלאכוף צו זה כלפי המשיב עד כה.

(ו) נתתי דעתי למכלול נסיבות הענין ולטיעוני הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי אין מנוס ממעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

אלה הטעמים למסקנה זו:

הנסיבות העולות מהאישומים כנגד המשיב כפי שפורטו לעיל, ואשר לגבי ביסוסם הלכאורי בראיות אין מחלוקת, מצביעות בבירור על קיומה של עילת מעצר עד תום ההליכים כנגדו. יסודה של העילה בקיום יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונה ושלומה של המתלוננת (ראה סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו1996-). חשש זה נובע מן העובדה כי לאורך תקופה, וברצף של ארועים, איים המשיב על המתלוננת, תקף אותה והטריד אותה באופן המעלה חשש של ממש להסלמה והקצנה בעתיד אף מעבר לאשר אירע, לכאורה, עד כה. המדובר הוא במערכת יחסים מתמשכת בין המשיב למתלוננת, שנילווה לה יסוד רגשי רב עוצמה, ואלה מניחים יסוד לקיום סכנה כי כיבוד התנאי בדבר היתנתקות מוחלטת ומתמשכת של המשיב מהמתלוננת לא ימומש באופן מלא.
אמת הדבר, קיומה של עילת מעצר עדיין מחייב בחינת אפשרות החלתה של חלופת מעצר, אולם התנאי הבסיסי לכך הוא כי ניתן יהא להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה מזו הנגרמת במעצרו (סעיף 21(ב)(1) לחוק).

בבחינת חלופת המעצר שומא, איפוא, לבחון אם חרף קיומה של עילת מעצר, יבטיחו תנאי השחרור כי החשש לבטחון המתלוננת מפני המשיב יוסר במידה ראויה, ועניינה שלה ועניינו של הציבור במניעת מעשי איומים ואלימות מצד המשיב בעתיד יובטחו בצורה הולמת.

דעתי היא כי בנסיבות שלפנינו החלת חלופת מעצר במתכונת כזו או אחרת לא תקנה בטחון ראוי כאמור, וזאת מטעמים אלה:

(1) האישומים כנגד המשיב מעידים הם עצמם ומתוכם כי אין לבטוח בו לאורך זמן באם ישוחרר לפני סיום משפטו. חשש זה נובע, בראש ובראשונה, מן העובדה כי לאחר שהמשיב נעצר ושוחרר ביום 15.3.00 ונצטווה על ידי קצין משטרה שלא ליצור קשר עם המתלוננת, הוא הפר צו זה ברצף של הפרות בוטות לאורך מספר ימים והתעלם לחלוטין ממגבלות אלה שהוטלו עליו.

יתר על כן, אף בשהותו בבית המעצר ביום 28.3.00 הפר, לכאורה, את החוק בדרך של הטרדת המתלוננת באמצעות אדם אחר.

הפרות אלה מעידות על חוסר רצונו או חוסר יכולתו של המשיב לקיים את התנאי העיקרי הכרוך בשחרורו והוא ניתוקו המוחלט מכל קשר עם המתלוננת, ומכאן כי קשה להבטיח כי שחרורו גם בכפוף למגבלות שונות לא יהא כרוך בסיכון ממשי לשלומה, והרושם הנוצר הוא כי מדובר בהתנהגות היוצאת מגדר שליטה.

אמת הדבר כי בימים המעטים מאז שוחרר על ידי בית משפט השלום, לא קיים המשיב כל קשר עם המתלוננת. עם זאת, אין לראות בכך בלבד מענה לחשש, מה גם שהמשיב מודע לכך שההליכים המשפטיים הקשורים לשאלת המשך מעצרו עדיין בעיצומם ואין להוציא מכלל אפשרות כי גורם זה היווה תמריץ מיידי למידת הריסון שננקטה על ידי המשיב בימים האחרונים.

(2) תסקיר מעצר מיום 6.4.00 שהוגש בעניינו של המשיב ניתן לאחר מיפגש עמו. בין ממצאי התסקיר הובאה ההערכה כי עלול להיווצר סיכון להישנות העבירות מצד המשיב כלפי המתלוננת וכי המתלוננת חשה מאויימת וחוששת מפניו. סופו של התסקיר בהמלצה כי אין לשנות מתנאי המעצר, וזאת נכון לעיתוי בו ניתן.

(3) המשיב הנו בעל עבר פלילי מכביד, שבכללו עבירות אלימות (מהן עבירות כלפי שוטרים) איומים, סמים ועבירות רכוש. העבירות בוצעו בין השנים 1992 ו1996-, והוא ריצה עונשי מאסר בפועל.

עבר פלילי מכביד זה תורם להחרפת החשש מפני הסיכון שהמשיב יחזור על מעשי הפרת החוק גם בעת שחרורו.

(4) העבירות המיוחסות למשיב כלפי המתלוננת נושאות אופי מתמשך, הניזון ממערכת יחסים רגשית מורכבת בין השניים. נסיבות מיוחדות אלה תורמות להגברת החשש מהפרת תנאי השחרור בכל חלופת מעצר שתימצא במתכונת כזו או אחרת. מכאן עולה, שאין לראות בשאלת התאמתה של הגב' קורקוס לפקח על המשיב בביתו אגב מעצר-בית משום ענין מכריע העשוי לשנות את פני הדברים לכאן או לכאן. לאור זאת, אינני רואה מקום להמתין לקבלת תסקיר מעצר בענין התאמתה של הגב' קורקוס, כפי שהחליט בית המשפט המחוזי בענין זה.

נוכח מכלול הנסיבות האמורות, נראה כי חלופת מעצר, ככל שתוגדר במקרה זה, לא תועיל להשיג את מטרת המעצר ולבודד כראוי את הסיכון הצפוי מהמשיב לבטחון המתלוננת, ומכאן שמעצרו הינו בלתי נמנע.

האיזון הראוי בין ערך ההגנה על חירותו האישית של המשיב מול הצורך להגן על בטחונה של המתלוננת מחייב את מעצרו עד תום ההליכים במקרה זה.

למסקנה זו יש להגיע גם בהנחה כי המשיב היה נכון לקיים, ולו באיחור, וגם אם קיים בינתיים את תנאי מתן ערבות צד ג' כפי שהוטל עליו בהחלטת בית משפט השלום.

לאור הדברים האמורים, אני מחליטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ניתנה היום, ב' באייר תש"ס (7.5.00).

ת

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00031870.R02


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: שמעון אסולין
שופט :
עורכי דין: