ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נמרוד דה ברמקר נגד שר הבטחון :

בפני: כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין

העותר: נמרוד דה ברמקר

נגד

המשיבים: 1. שר הבטחון
2. שר הפנים
3. השר לבטחון פנים

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותר: עו"ד גור-אריה נפתלי

בשם המשיבים: עו"ד ענר הלמן

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

שני ראשים לעתירת העותר שבפנינו. בראש הראשון מבקש הוא כי נורה לשר הבטחון לפטור אותו משירות בטחון ובראש השני מבקש הוא כי נורה לשר הפנים להסכים לויתורו של העותר על אזרחות ישראלית.

העובדות שברקע העתירה בתכלית הקיצור הן אלה:

1. העותר נולד בבלגיה בשנת 1981 והגיע עם הוריו ארצה בשנת 1982, בטרם מלאו לו שנתיים. לעותר אזרחות בלגית ואזרחות ישראלית, אותה רכש מלידה לפי סעיף 4 לחוק האזרחות, תשי"ב1952- (להלן: חוק האזרחות), מהיותו בן להורים בעלי אזרחות ישראלית. את שנות ילדותו בילה העותר בישראל, כאן שהה עם משפחתו וכאן קיבל את חינוכו, עד אשר מלאו לו ארבעה-עשר שנים ושמונה חודשים והוא יצא את הארץ למטרות לימודים בחו"ל. משפחתו הקרובה - הוריו ואחיו - נשארו בישראל, והעותר שמר על קשר מתמיד עם הארץ בבואו לבקר את משפחתו.

ביום 16 בדצמבר 1997 זומן העותר להתייצב לרישום בלשכת הגיוס אך לא התייצב במועד. אמו הודיעה בכתב כי העותר עזב את הארץ. מאז החלה שורה של מגעים בין העותר, באמצעות הוריו ועורך-דינו לבין רשויות הצבא, במגמה למנוע את גיוסו של העותר מן הטעם שאיננו תושב הארץ. רשויות הגיוס היו מוכנות לאפשר לעותר לסיים את לימודיו התיכוניים בחו"ל ולדחות את שירותו לשם כך ובלבד שיתחייב לא להתחיל בלימודים על-תיכוניים או אחרים בחו"ל. על יסוד התחייבות כזו המצויה על גבי טופס הבקשה להיתר יציאה לחו"ל שנחתם בידי העותר, ניתן לעותר היתר יציאה מן הארץ בתאריך 25 במאי 1998. העותר לא חזר להתייצב בהתאם להתחייבותו; מאז שהה העותר בביקורים בישראל מספר פעמים, אף כי מחלוקת נטושה בין הצדדים ביחס למשך שהותו בארץ ולמועדים בהם נכנס ויצא. לאחר שפניותיו של העותר בבקשה לפטור משירות בטחון נדחו, הוגשה העתירה שלפנינו.

העותר אף פנה למשרד הפנים והודיע כי אינו רוצה כל "קשר רשמי" עם ישראל, ולפיכך אינו רוצה באזרחות הישראלית. פניות אלה למשרד הפנים היו בראשית שנת 1998.

עמדת משרד הפנים, כפי שהובאה לידיעת בא-כוחו של העותר ואף לעותר ולאביו היא, כי בקשתו של העותר לויתור על אזרחות תידון "כאשר העותר יסדיר מעמדו כלפי חוק שירות בטחון". מכאן העתירה נגד שר הפנים.

לא מצאנו ממש בעתירה.

2. העותר הינו אזרח ישראלי, אשר חי בארץ מרבית שנותיו, כאן גדל והתחנך. משפחתו הקרובה - הוריו ואחיו - מתגוררת בישראל, ובאופן אמיתי מעולם לא נותקה זיקתו לארץ. את לימודיו התיכוניים למד באנגליה, שם הוא מבקש להמשיך וללמוד, מבלי למלא את חובתו לשירות צבאי על פי חוק שירות בטחון, חוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו1986- (להלן: חוק שרות הבטחון).

חוק שירות בטחון מטיל חובה פרסונלית לשירות על כל מי שהוא אזרח ישראלי או תושב קבע. תחולתו אינה מוגבלת בהתאם למקום הימצאו של המיועד לשירות בטחון. עניינו של העותר שונה מאותן דוגמאות שהביא בא-כוחו בעתירה, והמתייחסות לפטורים והקלות שניתנים ל"מיועדים לשירות צבאי" תוך התחשבות בנסיבות המצביעות בעליל על ניתוק קשר עם המדינה; טוענת המדינה, כי מדיניות רשויות הגיוס היא שחובת הגיוס מוטלת ככלל על כל אזרחי המדינה, ורק כאשר מדובר במי שזיקתו לארץ מינימלית משום שהוא ובני משפחתו חיו כל חייהם מחוץ לישראל, לא תוטל עליו חובת גיוס; כך, למשל, קטינים שמשפחתם העתיקה את מקום מושבה לחו"ל והם נלוו אליה בגיל צעיר. הפטורים וההקלות ניתנים על-פי קריטריונים מוגדרים וברורים, הקובעים הסדרים מהסדרים שונים, המדרגים את חובת השירות ביחס למידת הזיקה לישראל. עניינו של העותר אינו דומה לאף אחד מהסדרים חריגים אלה.

מקובלת עלינו טענת המדינה, כי אם יתקבלו טיעוניו של העותר יוכל כל אזרח מדינת ישראל בעל אזרחות כפולה בהתקרבו לגיל גיוס, לצאת את הארץ ללמוד בחו"ל ואף לבקש לוותר על אזרחותו, ובכך יפטור עצמו משירות בטחון. עוד מצביעה המדינה על כך, כי על-פי הרכב האוכלוסיה במדינת ישראל רבים האנשים אשר לא נולדו בארץ ונושאים אזרחות כפולה, או שאזרחותם הזרה נקנית מכוח אזרחות הוריהם. אם כל אלה יבקשו לנהוג בדרכו של העותר, תהיה בכך פגיעה משמעותית בתשתית הבטחון. תוצאה זו אף תביא לפגיעה בלתי שוויונית באלה שאין בידם לצאת ללימודים בחו"ל ותטיל עליהם באורח בלתי ראוי ומפלה את עול שירות הבטחון.

אשר על כן, לא ראינו בסיס להתערב בהחלטתם של המופקדים על מדיניות הגיוס.

3. גם העתירה נגד שר הפנים אינה מגלה עילה להתערבתנו. חוק האזרחות קובע בסעיף 10(ה) בזו הלשון:

ויתור על אזרחות לפי סעיף זה טעון הסכמת שר הפנים ואם הסכים השר לויתור על אזרחות, האזרחות מתבטלת מהיום שקבע השר.

האזרחות היא סטטוס הנושא עמו חובות וזכויות. מדיניותם של כל שרי הפנים בישראל משכבר הימים היא כי אין לוותר על אזרחות כדי להתחמק ממילוי החובות המוטלות מכוחה. מדיניות זאת עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 12 לחוק האזרחות, הקובעת לאמור:

איבוד האזרחות הישראלית אינו פוטר מאחריות שנובעת מאזרחות ישראלית, ונוצרה לפני שאבדה האזרחות.

חובת שירות בטחון היא חובה בסיסית הכרוכה באזרחות, ומדיניותו של שר הפנים לבחון את קיום החובה בטרם יסכים למתן וויתור על אזרחות היא מדיניות סבירה, העולה בקנה אחד עם מהותה של אזרחות. מדינות זו של שר הפנים אושרה בבית משפט זה כבר לפני שנים רבות בבג"צ 296/80 בוקובזה נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 492 (להלן: עניין בוקובזה). באותו עניין נדונה אותה שאלה עצמה, וכך אמר בית המשפט מפי הנשיא לנדוי:

אזרחות היא סטטוס, שיש עמו זכויות וחובות על-פי דין. זכויות וחובות אלה אינן כתובות בחוק האזרחות עצמו, הקובע בעיקר את התנאים לרכישת האזרחות ולאבדנה, אלא בחוקים אחרים של המדינה. אחת החובות הללו היא חובת השירות הצבאי המוטלת על האזרח (וגם על התושב הקבוע) לפי חוק שירות בטחון [נוסח משולב]. בחוק האזרחות יש זכר לשירות צבאי סדיר כמקל את התנאים להתאזרחות, לפי סעיף 6(א). אבל גם אלמלא הוראה זו, שיקול לגיטימי הוא בשביל שר הפנים לשאול אם העותר קיים חובה, שחוק המדינה - ולאו דווקא חוק האזרחות עצמו - הטיל עליו בהיותו אזרח דווקא, ושעד כה לא קיים אותה תוך הפרת החוק.

(שם, בעמ' 496).

בא כוח העותר טען בפנינו כי הגיע הזמן לבחון מחדש את תוקפם של הדברים נוכח הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין בעניין בוקובזה, והשינויים שחלו מאז. לא מצאנו כי יש יסוד לטענה זו.

חשיבותו ומשמעותו של שירות צבאי על-פי חוק שירות בטחון נידונה לאחרונה בבית משפט זה, בבג"צ 3267/97 ,715/98 רובינשטיין ואח' נ' שר הבטחון, פ"ד נב(5) 481. בית המשפט עמד על הצורך לקיים את חובת שירות הבטחון באופן שוויוני וקבע כי בהיעדר בסיס בחוק אין לחרוג מעקרון השוויון לעניין מילוי חובה זו. השירות הצבאי הוא חלק מהותי מחייו של כל צעיר בישראל, ואין לתת יד לגישה לפיה רק מעטים ישאו בעול השירות, יתרמו ממיטב שנותיהם ואף יסכנו את חייהם, שעה שאחרים ימצאו דרכי מילוט שלא לשאת בנטל.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ט בניסן תש"ס (4.5.2000).

ט

העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00015320.N04
חכ/


מעורבים
תובע: נמרוד דה ברמקר
נתבע: שר הבטחון
שופט :
עורכי דין: