ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הישאם האיל חורי נגד מועצה אזורית אל-בטוף :

בפני כבוד ה שופטת אפרת הלר

תובע

הישאם האיל חורי ת.ז. XXXXXX217
ע"י ב"כ עו"ד יוסף סולימאן ואח'

נגד

נתבעת

מועצה אזורית אל-בטוף
ע"י ב"כ עו"ד חג'ירי פאוזי ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית אותה הגיש התובע, מר הישאם ח'ורי כנגד הנתבעת, מועצה אזורית אל-בטוף על סך של 85,000 ₪, בגין יתרת תשלום אותה חבה לו הנתבעת, לטענתו, בגין עבודה אשר ביצע עבורה.

טענות התובע

לטענת התובע, במהלך תקופת כהונתו של ראש המועצה הקודם של הנתבעת, מר ריאד ח'טיב (להלן: "מר ח'טיב") פנה אליו מר ח'טיב , בעל פה והזמין את ביצוע סלילת כביש מס' 19, העובר מצידו הדרומי של הר טורעאן לכיוון כפר עוזייר וזאת תמורת תשלום הסך של 60,000 ₪ (להלן: "העבודה").

התובע טוען כי לצורך ביצוע העבודה קיבל מאת גזבר הנתבעת מקדמה בהמחאה על סך של 3,840 ₪, אותה שילם לחברת א.איקא ממנה רכש כלי עבודה.

לטענת התובע, בטרם תחילת ביצוע העבודות הודיע לו מר ח'טיב כי נתקבלו כל האישורים המתאימים לסלילת הכביש מאת משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל ולפיכך, הוא החל לבצע את העבודות בשטח וזאת על סמך מתווה שנערך ע"י מודד מטעם הנתבעת ואשר סומן בשטח .

התובע מוסיף וטוען, כי על אף שהוא ביצע את העבודה בהתאם למוסכם, הוא לא זכה לקבל את התמורה בגין העבודה וזאת על אף פ ניותיו החוזרות ונשנות אל הנתבעת.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום עבור ביצוע העבודה בסך של 60,000 ₪ בניכוי הסך של 3,840 ₪ אשר שולם לו ע"י הנתבעת וכן סכומים נוספים המגיעים לו לטענתו, עקב הנזקים שספג בעקבות שינוי תכנון תזרים המזומנים, קבלת עבודות נוספות או דחייתן וכו' ובסך הכל 85,000 ₪.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת, כי העבודות אשר בוצעו ע"י התובע בוצעו שלא בתחום שיפוטה של הנתבעת, לא הומצא להם היתר בניה כנדרש, לא נערך הליך של מכרז ולא נערך אומדן עבורן .

בנוסף טוענת הנתבעת , כי לא נחתם בינה לבין התובע כל הסכם בכתב לביצוע העבודה ולא צורף כל מסמך מאת מר ח'טיב, המאשר את הזמנת העבודות הנטענות ולפיכך, היא אינה מחויבת בתשלום עבור ביצוע עבודות אלה.

לטענת הנתבעת, העבודות לא אושרו כנדרש ע"י מי מטעם הנתבעת לרבות, גזבר המועצה, המהנדס והיועץ המשפטי של הנתבעת, כך שלמעשה העבודות בוצעו ללא היתר, כדין.

לבסוף טוענת הנתבעת , כי העלויות שנדרשו עבור ביצוע עבודת סלילת הכביש הינם גבוהות מאד , שכן המדובר בעבודות פריצה בלבד שנאמדות בסך של 13,676 ₪ בלבד ובהתאם לדו"ח שמאי מטעם הנתבעת אשר צורף לתצהירו של המהנדס מטעמה .

ראיות הצדדים

מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע וכן תצהיר ראש המועצה הקודם של הנתבעת, מר ריאד ח'טיב ותצהירו של מר חוסין מוחמד חוסיין, המ תגורר בבית מול כביש 19 שם בוצעה העבודה הנטענת (להלן: "השכן").

מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מהנדס הנתבעת מר טלאל עפאן (להלן: "המהנדס") ותצהיר גזבר הנתבעת מר מלחם אבו עיד (להלן: "הגזבר").

דיון והכרעה

אין מחלוקת, כי במקרה דנן, ביצע התובע עבודות לסלילת כביש מס' 19, דבר שאף אושר ע"י נציגי הנתבעת בחקירתם לפני.

השאלה הנשאלת הינה האם אכן ביצוע העבודות התבקש ע"י מר ח'טיב אשר היה ראש המועצה בתקופה הרלוונטית והאם יש כדי לחייב את הנתבעת בתשלום עבור העבודה.

בנוסף, ככל ואכן יש לחייב את המועצה בתשלום עבור העבודה, יש לבחון מהו גובה התשלום אשר עליה לשלם.

התובע העיד בתצהירו כי מר ח'טיב פנה אליו בעל פה וביקש אותו לבצע עבודת סלילת כביש, כשנה וחצי לפני מועד הגשת תביעה זו, תמורת הסך של 60,000 ₪.

התובע הבהיר כי את העבודות ביצע בהתאם לסימון של מודד מטעם הנתבעת, אשר בוצע במקום ולאחר שנמסר לו כי הנתבעת השיגה את האישורים המתאימים לסלילת הכביש מאת משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל.

התובע ציין בחקירתו כי העבודות בוצעו בידיעת נציגי המועצה אשר נכחו במקום בעת ביצוע העבודות (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 31).

לצורך חיזוק גרסתו בדבר ידיעת הנתבעת אודות העבודה הנטענת ואישורה לכך, צירף התובע קבלה בגין המחאה על סך של 3,840 ₪, אותה קיבל לטענתו מהנתבעת, כמקדמה על חשבון התמורה ועשה בו שימוש לקניית כלי עבודה, כאשר לבקשתו נרשמה ההמחאה לפקודת "א.איקא מסחר ושיווק בע"מ", ממנה רכש ציוד.

לתמיכה בטענותיו, צירף התובע את תצהירו של מר ח'טיב ראש המועצה בתקופה הרלוונטית, אשר אישר בתצהירו כי הוא פנה בעל פה אל התובע אשר הינו קבלן המבצע עבודות עפר וסלילת כבישים והזמין ממנו את סלילת כביש מס' 19 תמורת הסך של 60,000 ₪.

מר ח'טיב אישר את גרסת התובע והצהיר כי הוא הורה לגזבר המועצה לשלם לתובע מקדמה על חשבון התמורה, בסך של 3,840 ₪, אשר שולמה בהמחאה לפקודת "א.איקא" וזאת לצורך קניית כלי עבודה וביצוע עבודות החפירה ההתחלתיות.

מר ח'טיב אישר כי העבודות החלו רק לאחר שנמסרו לתובע כל האישורים המתאימים והנדרשים.

כמו כן, אישר מר ח'טיב כי העבודה בוצעה במועד וכי תמורתה לא שולמה לתובע.

בחקירתו הנגדית הבהיר מר ח'טיב כי התמורה אשר סוכמה עם התובע בסך של 60,000 ₪ נקבעה לאחר שמר ח'טיב בירר מחירים עם קבלנים נוספים באזור ולבסוף סגר עם התובע על מחצית ממה שהם דרשו.

מר ח'טיב אישר בחקירתו כי הסיכום עם התובע נעשה בעל פה וזה בדומה למקרים אחרים בהם הזמין עבודות מעין אלו. כאשר לטענתו, הוא זה אשר סוגר עם הקבלן בשטח ולאחר מכן הוא מעביר את העניין לטיפול מחלקת ההנדסה, גזברות, המחלקה המשפטית וכו'. המדיניות נקבעת על ידו ומועברת לביצוע ליתר האגפים.

משנשאל מר ח'טיב האם גזבר המועצה והמזכיר ידעו בזמן סלילת הכביש שסוללים את הכביש השיב "בוודאי" (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 26-27) ואף אישר כי המדידות בשטח היו בתיאום עם מחלקת ההנדסה של המועצה ועם המהנדס מטעמה.

השתכנעתי מעדותו של מר ח'טיב, כי אכן הוא הזמין מהתובע את העבודות נשוא התביעה אשר בוצעו לשביעות רצונו המלאה וכ י העבודות החלו לאחר שמר ח'טיב עדכן את התובע כי קיבל את כל האישורים הרלוונטים והנדרשים לביצוע העבודות.

מר ח'טיב דחה את טענת הנתבעת ולפיה כביכול, העבודה בוצעה בקרקע פרטית, כאשר הוא טען נחרצות בחקירתו כי אין באזור זה בכלל קרקע פרטית (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 29-31).

בנוסף, משנשאל מר ח'טיב האם ייתכן כי העבודות בוצעו בשטח שהינו בתחום שיפוט של מועצה אזורית אחרת, השיב כי העבודות בוצעו בהתאם למדידה שנעשתה ע"י המועצה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 3-5)

מר ח'טיב טען בתצהירו כי מאחר ומדובר בעבודה בעלות בסך של 60,000 ₪ אין הוא מחויב בעריכת מכרז שכן בהתאם לתקנות המכרזים תקרת המחיר עבור ביצוע המכרז עמדה בתקופה הרלוונטית על סך של 69,000 ₪.

עדותו של מר ח'טיב הייתה עקבית ומהימנה בעיני והיא חיזקה את גרסתו של התובע לעניין הזמנת העבודה נשוא התביעה וביצועה כנדרש.

עד נוסף מטעם התובע היה השכן מר חוסיין מוחמד חוסיין , אשר מתגורר מול הכביש בו בוצעה העבודה. בתצהירו העיד השכן כי היה עד לביצוע העבודה על ידי התובע, כאשר לטענתו התובע עבד באופן יומי בסלילת הכביש.

הנתבעת ויתרה על חקירתו של השכן ומכאן, הרי עדותו לפיה התובע ביצע את העבודה, לא נסתרה.

מנגד, העידו בפניי עדי הנתבעת, הגזבר והמהנדס.

בתצהירו העיד הגזבר כי לא ידע על קיומו של הסכם בין התובע לנתבעת לביצוע העבודה, כאשר לטענתו, נודע לו על העבודה רק בדיעבד. עוד טען הגזבר, כי הוא לא היה בקשר עם התובע לפני ביצוע העבודה או במהלכה.

בנוסף, העיד הגזבר בתצהירו כי לא אישר ביצוע תשלום כלשהו לתובע, למעט, ההמחאה אותה צירף התובע לתצהירו אשר אושרה על ידו, לטענתו, לצורך תיקון טרקטור עבור קבלן אחר בשם סאלח עודה . הגזבר לא הצליח ליתן מענה לפשר הוצאת השיק הנ"ל לידי התובע.

הגזבר אישר, כי התובע אכן ביצע את העבודות במקום: "הוא עבד בסוף אי אפשר להתווכח" (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 10) . אך טען, כי יש לבדוק האם עבד לפי הנוהל הנכון.

עם זאת, הנתבע אישר כי יש מקרים בהם הוא עבד שלא "לפי הספר" לאחר שהעמידו אותו במצב כזה ואישר שלא שלח לראש המועצה כל מכתב בדבר אי תקינות ההליך.

מעדותו של הגזבר לפניי התרשמתי כי הגזבר ניסה להתחמק מאחריות המועצה לתשלום העבודה ושוכנעתי כי הנתבעת הייתה מודעת לעבודה ואישרה אותה גם אם לא בכתב באמצעות הסכמה בעל פה וכפי שהעיד לפני מר ח'טיב.

בהמשך העיד המהנדס מטעם הנתבעת, אשר טען כי לא ידוע לו על הסכם בין התובע לנתבעת לצורך ביצוע העבודה, לא נתבקשה חוות דעתו לביצוע העבודה והוא לא ערך את התוכניות לביצועה ולא אישר אותה.

המהנדס טען , כי הוא לא היה בקשר עם התובע לפני ביצוע העבודה או במהלכה וכי העבודה לא בוצעה בתחום שיפוטה של הנתבעת אלא בתחום שיפוט מקרקעין שהיה שייך למועצה אזורית גליל תחתון.

המהנדס לא שלל בחקירתו הנגדית ביצוע המדידות בשטח על ידי מודד וכדלקמן:

"יש סיכוי כי היו מדידות ממשרד השיכון שתכננו את השכונה למעלה"
(עמ' 21 לפרוטוקול ש' 7-8).

בנוסף, אישר המהנדס כי במקרים דחופים עושים עבודות ללא מכרז, אך לטענתו, מקרה זה אינו בא בגדר מקרים אלו.

לצורך חיזוק גרסתו לפיה לא היה הסכם בין הנתבעת לתובע לביצוע העבודות, טען המהנדס כי המקרקעין בהם בוצעה העבודה היו מצויים בתחום שיפוטה של מועצה אזורית גליל תחתון וכי העבודה נעשה במקרקעין שהיו מחוץ לתחום שיפוטה של הנתבעת.

טענותיו הנ"ל של המהנדס נטענו באופן כללי ולא גובו במסמכים מתאימים, דבר שניתן היה לעשות בנקל. משנשאל המהנדס מדוע לא צירף מסמכים לגיבוי טענותיו הנ"ל השיב כי הוא לא נדרש לעשות כן.

לצורך הוכחת הטענה כי המקרקעין בהם בוצעה העבודה לא היו בתחום שיפוט הנתבעת עת ביצוע העבודות, היה על הנתבעת והמהנדס מטעמה לתמוך זאת במסמכים המתאימים, לרבות הצגת מסמכי תכניות המתאר ו/או הפרוטוקול אליהם הפנה המהנדס בתשובתו (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 16-25) ומ שעה שלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד.

לאחר שאין מחלוקת, כי התובע ביצע את עבודות סלילת הכביש בהתאם לסיכום עם מר ח'טיב, ראש המועצה בתקופה הרלוונטית, נשאלת השאלה האם על הנתבעת חלה חובת תשלום בגין ביצוע העבודה.

הנתבעת טענה כאמור כי העבודה אשר בוצעה ע"י התובע בוצעה ללא מכרז כדין ומבלי שנחתם הסכם מסודר בין התובע לנתבעת. הנתבעת הפנתה בעניין זה להוראות סעיף 203 לפקודת העיריות [ נוסח חדש], המחייב עריכת חוזה אשר צריך להיחתם ע"י ראש העירייה והגזבר.

מנגד, מפנה התובע לסעיפי הפטור מעריכת מכרז בהתאם לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), המעניקים למועצה אזורית פטור מעריכת מכרז במקרים מסוימים, ביניהם מחמת סכומה הנמוך של העסקה בגינה בוצעה העבודה.

סעיף 89 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1985 (להלן: "צו המועצות האזוריות") קובע כי "לא תתקשר המועצה בחוזה להעברת מקרקעין או טובין, להזמנת טובין או לביצוע עבודה אלא בהתאם להוראות שבתוספת השניה".

סעיף 3 לתוספת השנייה הוסדרו הפטורים, שלפיהם רשאית מועצה אזורית להתקשר בחוזה ללא מכרז אם החוזה הוא מסוג המוסדר בסעיף קטן (3) והוא: "(3) חוזה להעברת טובין או לביצוע עבודה שערכו אינו עולה על [...] שקלים חדשים ובמועצה אזורית שמספר התושבים בה עולה על עשרים אלף- חוזה להעברת טובין, להזמנת טובין או לביצוע עבודה שערכו אינו עולה על [...] שקלים חדשים".

עיון בחוזר משרד הפנים לשנת 2012, המסדיר את עדכון הסכומים בענייני מכרזים עפ"י המדד שפורסם ביום 15.12.12, שצורף לתצהיר התובע, מעלה, כי "כל הסכומים הנקובים בתוספת הרביעית לצווי המועצות המקומיות (א) (ב) התשמ"ט-1989 2 ובתוספת השנייה לצו המועצות האזוריות, התשמ"ט, העוסקות בדבר מכרזים וקבלת הצעות, הוגדלו עם פרסום המדד, 3 1989 החדש לפי סעיף 2(א) לתוספות, עפ"י הסעיפים המפורטים להלן: 1. בסעיף 3(3) – חוזים יהיו פטורים ממכרז אם ערכם אינו עולה על 69,000 ₪".

בענייננו, על פי עדותם של התובע וראש המועצה הקודם, התמורה שהוסכמה ביניהם לביצוע העבודה עמדה על סך של 60,000 ₪.

מר ח'טיב העיד בפניי, כי על פי ייעוץ משפטי שניתן לו בתקופת כהונתו כיו"ר המועצה, לאור גובה העבודה הוא פטור מעריכת מכרז (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 16-25) .

עולה מן האמור, כי העבודה שבנדון שהיקפה עמד על סך של 60,000 ₪ בהתאם למועד ביצועה, היא פטורה ממכרז.

ברם, אין במתן הפטור מביצוע המכרז כדי לאיין את הדרישה הקבועה בפקודת העיריות וצו המועצות המקומיות לקיומו של "חוזה", כלשון החוק.

סעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות תשי"א-1950, (להלן: "צו המועצות המקומיות"), שחל על הנתבעת בהיותה מועצה אזוריות, כפי שזו הוגדרה בסעיף 1 לצו המועצות האזוריות, קובע כי:

"חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה, בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה..."

סעיף זה, כמו גם סעיף 203 ל פקודת העיריות, מתנה את תוקפה של התחייבות שקיבלה רשות מקומית (עירייה או מועצה) בשניים: דרישה צורנית - התחייבות בכתב בצירוף חתימה; ודרישת הרשאה - התחייבות מאושרת על ידי ראש הרשות וגזבר הרשות.

תכליתה של הוראה זו נועדה להבטיח ניהול תקין של תקציב הרשות המקומית. מטרתה של ההוראה ליצור מערכת בקרה המהווה בלם מפני שימוש פזרני בכספי הציבור או שימוש בלתי חוקי בכספים אלו. ההוראה באה להבטיח כי הוצאות המועצה יאושרו אך ורק לאחר שיקול דעת והחלטה ראויה על הליך קבלת ההחלטות. ראה: ע"א (חי') 4083/07, מגן דוד אדום בישראל נ' מועצה מקומית כפר קרע.

עם זאת, בפסק הדין הנ"ל קבעה כבוד השופטת וילנר כי אין ספק כי ישנה חשיבות מרובה בשמירה על הוראות החוקים אשר נועדו לשמור על האינטרס הציבורי אך החלת הוראות החוק באופן דווקני, בכל מקרה ומקרה, בלא לאפשר שיקול דעת שיפוטי, ולו במקרים חריגים מיוחדים, עלולה להביא לפגיעה באינטרס ציבורי נוסף והוא הערך שהחברה רואה בהגשמת האוטונומיה של הצדדים לחוזה. כמו כן, יש להיזהר שלא יעשה בהוראות חוקים אלה שימוש ציני על ידי הרשויות אשר יתנערו מחיובם על פי חוזים אלה לאחר שקיבלו את מלוא התמורה.

בפסק הדין הנ"ל נקבע על ידי כבוד השופטת וילנר כדלקמן:

"אני סבורה כי תכליתו הסובייקטיבית של צו המועצות המקומיות לשמור על תקינות המינהל הציבורי, אף שהינה תכלית חשובה וראויה, אינה תכליתו היחידה של סעיף, ומצטרפת אליה תכלית אובייקטיבית הנגזרת מהחזקה לפיה כל דבר חקיקה חותר להגשמת ערכי היסוד של שיטת המשפט הישראלית. ערכי היסוד הרלבנטים לעניינו הינם צדק, שיווין, תום לב, דרישת ההגינות מהרשות השלטונית והמקומית, זכות הקניין של הפרט, ומניעת עשיית עושר ולא במשפט.

ובהמשך;

"החלת סעיף 193 באופן דווקני כך שיפטור את הרשות המקומית מכל חבות על פי חוזה פסול, באופן גורף, ללא מתן פתרון לתוצאות האזרחיות הנובעות מבטלות החוזה, עלולה לחתור תחת ערכים נוספים אלה של שיטת המשפט הישראלית, במקרים בהם הרשות מתנערת בחוסר תום לב מובהק מחובותיה כלפי צד תמים שקיים את חיוביו על פי החוזה".

סעיף 1 (א) לחוק עשיית העושר ולא במשפט קובע:

"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – זוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן-המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה ועם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה".

מכאן, שבמקרה שבו התחייבות המועצה בטלה על פי סעיף 193 לצו המועצות המקומיות ובמידה והצד שכנגד, תמים וביצע את חיובו הרי שניתן יהיה לחייב את המועצה בהתקיים נסיבות מיוחדות בתשלום שווי השירות או טובת ההנאה שקיבלה.

לעניין זה ראה 9256/99 גזית ושחם חברה לבניין בע"מ נ' עירית רחובות [פורסם בנבו]:

"גם אם לא נוצר הסכם כדין לפי פקודת העיריות, אנו בדעה כי העיריה עשתה עושר ולא במשפט. השיפוץ נמשך כשנה. אנשי העיריה ידעו שהעבודה מתבצעת ופקחו עליה. אין בראיות הוכחה לכף שהובעה התנגדות לביצוע העבודה או שנשלחו התראות למערערת לבל תימשך העבודה. בסופה של דרך שופץ היקב באופן מלא עבור העיריה ללא תמורה".

אין ספק, כי מחד, יש לעשות שימוש זהיר בהחלת דוקטרינת עשיית העושר אשר למעשה, עוקפת את סעיף 193 לצו המועצות המקומיות. אך מאידך, יש ליתן משקל לשיקולי הצדק וזכויות הצד אשר קיים את החוזה בתום לב ולדאוג שלא יפגע.

יש ליתן משקל אף לסוגיית חובת תום הלב המוטלת ביתר שאת על רשות ציבורית ואשר הינה מאבני היסוד של שיטת המשפט הישראלית.

לעניין זה ראה ע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד נה (4) 28, 45 (2001):

"חובת ההגינות המחייבת רשות בפעולותיה עם האזרח מכוח המשפט הציבורי הינה קודמת, רחבה יותר ומחמירה יותר מחובת תום הלב הנובעת מדין החוזים".

לפיכך, במקרים בהם הרשות המקומית נוהגת בחוסר תום לב מובהק ומתנערת מתשלום חובותיה ללא הצדקה, תחת איצטלה של "שמירה על החוק" ניתן לחייבה בקיום ההתחייבות, לא רק מכוח הוראות סעיף 31 לחוק החוזים אלא אף מכוח חובת תום הלב לפעול בהגינות וביושר בסיסי (ראה פ"ד מגן דוד אדום בישראל לעיל).

על יסוד האמור לעיל נבחן את המקרה שבפנינו.

אין מחלוקת, כי במקרה דנן, הזמין ראש המועצה, בעל פה, את העבודה מאת התובע תמורת הסך של 60,000 ₪.

התובע העיד בפניי כאמור כי עבודתו אצל הנתבעת הייתה לאחר שראש המועצה פנה אליו בבקשה לביצוע עבודה והוא סמך על מילתו. עובדה אשר אושרה ע"י מר ח'טיב, ראש המועצה בתקופה הרלוונטית.

אין ספק, כי על הצדדים הייתה מוטלת החובה לדאוג לביצוע תהליך עיגון ההתחייבות במסמך בכתב כדין, דבר שלא נעשה בפועל .

התנהגות הנתבעת מעידה כי הנתבעת ידעה אודות ביצוע העבודה, דבר אשר אף עלה מעדויות הצדדים ומחקירתו הנגדית של מר ח'טיב לפניי ומקבלת חיזוק אף ממתן ההמחאה על סך של 3,840 ₪ על ידי גזבר המועצה, לידי התובע.

אין ספק לטעמי, כי אילו מר ח'טיב היה ממשיך ומכהן אף כיום כראש המועצה, תמורת העבודה אשר הובטחה על ידו לתובע, הייתה משולמת וזאת מבלי להניד עפעף.

לא ברור לי מדוע בחרה הנתבעת שלא לשלם עבור עבודה זו אשר אין מחלוקת כאמור, כי בוצעה בפועל ומדוע בחרה להתכחש למחויבותה אשר ניתנה באמצעות ראש המועצה לשעבר כאשר אף לטענת נציגיה אין זה המקרה הראשון בו הוזמנה עבודה ובוצעה ללא מכרז כדין וללא הסכם בכתב

על כן לטעמי, באיזון הראוי בין צו המועצות המקומית והא ינטרס הציבורי לבין התחשבות בתובע שעשה את העבודה על סמך סיכום אשר נעשה עמו, ידו של התובע על העליונה וזאת בין היתר, לאור התנהלות המועצה בעניין ולכל הפחות עצימת עיניה, דבר שיש בו כדי לחייבה מכוח חובת תום הלב ודיני עשיית העושר ולא במשפט.

לפיכך, מצאתי לנכון לחייב את המועצה בתשלום הסך של 60,000 ₪, התשלום אשר סוכם בין הצדדים כתמורה לביצוע העבודה שנעשתה על ידי התובע. כאשר הן לטענת התובע והן לטענת מר ח'טיב, שווי העבודה בפועל היה גבוה בהרבה.

במאמר מוסגר אציין, כי לא מצאתי מקום להידרש למסמכים אותם צירף התובע לתצהירו, שנערכו על ידי מהנדס מטעמו, לפיה עלות ה עבודה נאמדת בסך של 121,658 ₪ וכך אף לא לחוות דעת הנתבעת ולפיה שווי העבודה נאמד בסך של 13,676 ₪ בלבד, טענות אשר לא הוכחו ואף המומחים לא נחקרו אודות חוות הדעת ושעה שאין מחלוקת כי הסכום שסוכם בין הצדדים לביצוע העבודה עמד על 60,000 ₪.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על חיוב הנתבעת בתשלום הסך של 60,000 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.6.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל (התובע לא פירט מועד סיום ביצוע העבודה ולפיכך קבעתי כי הפרשי הצמדה וריבית ישולמו מיום משלוח מכתב ההתראה על ידו אשר צורף לכתב התביעה).

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 14,000 ₪ וכן החזר אגרת משפט בסך של 2,024 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ז, 17 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הישאם האיל חורי
נתבע: מועצה אזורית אל-בטוף
שופט :
עורכי דין: