ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף אלאסמר נגד רפאל כהן :

בפני כבוד ה שופטת שרון צנציפר הלפמן

תובע

יוסף אלאסמר

נגד

נתבעים

1.רפאל כהן
2.שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לקטנועו של ה תובע (להלן: הקטנוע) בתאונה שארעה ביום 29.12.14.

בכתב התביעה נטען כי התובע, מר יוסף אלאסמר (להלן: התובע), נסע בנתיבו מאחורי רכבו של הנתבע, מר רפאל כהן (להלן: הנתבע). הנתבע, כך נטען, האט את רכבו וסטה לצד ימין של הרחוב, כשלפתע החליט לפנות שמאלה על מנת להיכנס לחניה בין בניינים, זאת בלי שאותת ומבלי שהסתכל סביבו. בעשותו כן, כך נטען, התנגש הנתבע בקטנוע וגרם לנזקיו. הנתבעים מצדם טוענים כי שעה שהנתבע ביקש לפנות שמאלה כדין ולאחר שאותת כדין, התובע, שנסע מאחוריו, עקף אותו משמאל תוך התעלמות מאיתותיו, פגע בו וגרם לתאונה.

בדיון שנערך העידו שני הנהגים. לבית המשפט הוגשו תמונות ממקום התאונה (ת/1 ו-נ/2ׂ), טופס הודעת נהג הנתבעת למבטחת (נ/1) וכן תמונות הנזק (נ/3). לאחר הדיון, ניתנה לתובע אפשרות להגיש לבית המשפט חשבונית שהונפקה בגין מכירת הקטנוע וכן כרטסת הנהלת חשבונות של משרדו. לנתבעים ניתנה אפשרות להגיש תגובתם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, שמעתי את עדויות הנהגים, שאף הדגימו את התאונה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים באופן שווה. למסקנה זו הגעתי בהתבסס על השיקולים שיפורטו.

התובע תיאר בעדותו כי ביום התאונה הוא נסע באופנועו ברחוב סן מרטין בלוד, מאחורי רכבו של הנתבע. לדבריו, הנתבע "נכנס ימינה להחנות באחת החנויות... סטה ימינה, הוא החליט שנכנס בין הבניינים, אני נוסע בנתיב ימין, אני הייתי אחריו, הוא היה לפני, שנינו נסענו בנתיב ימין, הוא סטה ימינה להיכנס לחנייה, אני המשכתי בנתיב שלי ואז הוא פנה שמאלה, לא אותת לא שום דבר... פגע בי וזרק את הקטנוע לרצפה" (עמוד 2 לפרוטוקול , שורות 12-9). התובע תיאר כי כשראה את רכב הנתבעת סוטה ימינה, הוא המשיך ישר בנסיעתו , או אז הנתבע, שלא אותת, פנה שמאלה, פגע בגלגל הימני קדמי של האופנוע וכתוצאה מכך ניזוק האופנוע.

מנגד, תיאר הנתבע, בהודעתו למבטחת ובעדותו בפני, כי נסע ישר בנתיבו וכשהחל לבצע פנייה שמאל, התובע, שניסה לעקוף אותו, פגע בו. לדבריו : " אני צריך לפנות שמאלה... הסתכלתי שאין רכב לפני פניתי שמאלה... אני האטתי, מסתכל שאין רכב נגדי, מולי, פניתי שמאלה, הוא נכנס בי בחלק האחורי של הרכב" (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 9-4). הנתבע עמד על כך שלא סטה ימינה בשום שלב, אלא רק ביצע את הפנייה שמאלה: "ש. אומר התובע שאתה לפני שפנית שמאלה פינית את הנתיב, סטית ימינה והוא יכל להמשיך. ת. זה מקרה שוודאי לא קרה, אני זוכר את זה במאה אחוז, אני פונה שמאלה לקחת את הילדים למעון, מה יש לי לסטות ימינה" (שם, שורות 13-11).

מעדויות אלה עולה, מחד גיסא, כי הנתבע, שפנה שמאלה, לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים בטרם ביצע את הפנייה. אמנם, הנתבע חזר וציין כי בטרם ביצוע הפניה, הוא וידא כי אין רכב לפניו וכי הסתכל שאין הולכי רגל (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 13-11). יחד עם זאת, לא טען הנתבע בשום שלב – בהודעתו למבטחת או בדיון בבית המשפט – כי אותת בטרם ביצוע הפנייה או כי הסתכל במראות לראות אם יש רכבים מאחוריו. הנ תבע אף אישר בחקירתו כי "לפני לא היו רכבים, אני זוכר שהסתכלתי, אני לא זוכר במקרה הספציפי הזה אם הסתכלתי היו רכבים מאחורי" (עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 8-7). לאור האמור, משלא הוכח כי הנתבע אותת לפני הפנייה שמאלה או בדק במראות שאין רכב מאחוריו היוצא לעקיפה, מצאתי כי הנתבע אחראי לקרות התאונה בשיעור של 50%.

מאידך גיסא, שוכנעתי כאמור שיש לחלק את האחריות בין הנהגים באופן שווה. לעניין זה יצוין, תחילה, כי לא הוכח כלל שהנתבע סטה ימינה כגרסת התובע. הנתבע הכחיש טענה זו מכל וכול . הטענה אף לא נזכרה במכתבי הדרישה שנשלחו למבטחת, והועלתה לראשונה בכתב התביעה. זאת ועוד. מעדויות שני הנהגים עולה כי הנתבע האט בטרם ביצוע הפנייה. כך העיד הנתבע (עמוד 9, שורה 11), כך אישר אף התובע עצמו (עמוד 4, שורה 11). לאור האמור, מצופה היה מהתובע, שנסע בקטנועו לאחר הנתבע, להתאים את נסיעתו לתנאי הדרך, לשמור על מרחק מן התובע, להאט את נסיעתו ובמידת הנדרש אף לעצור לחלוטין. התובע אישר בעניין זה כי לא האט או עצ ר ("...רכב שסטה ימינה ואני יכול להמשיך לעבור אני יכול להמשיך בנתיב שלי, אני לא צריך להאט אני בנתיב שלי" (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 32-31) ). מסימני הנזק אף עולה כי התובע עקף את רכב הנתבעת במהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך, במקום בו יש פניה שמאלה ובמצב בו הרכב שלפניו מאט. מכאן אחריותו של התובע בשיעור שנקבע.

אשר לנזק: מחוות דעת השמאי שהוגשה, עולה כי הנזקים שנגרמו לתובע בצירוף ירידת הערך עומדים על סך של 20,550 ₪. ערכו של הקטנוע, כך על פי חוות הדעת, הוא 32,550 ₪. התובע, כך הוכח באמצעות המסמכים שהוגשו, מכר את הקטנוע בסך של 12,000 ₪, לאמור: ב- 20,550 ₪ פחות ממחירו (שיקולי התובע למכירה זו פורטו בחוות דעת השמאי). לאור האמור ועל אף שהקטנוע לא תוקן בפועל, יש להעמיד את נזקיו של התובע על מחצית מן הסכום הנתבע. עם זאת, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי בגין גרירת הקטנוע למוסך, לאור אי הבהירות בעניין התאריך שנרשם על הקבלה (וראו גם את הודעת הנתבע למבטחת לעניין זה). אין מקום גם לפסיקת הוצאות בגין עוגמת נפש.

מן המקובץ עולה כי התביעה מתקבלת בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה. אשר על כן, תשלם נתבעת 2 לתובע את הסכומים הבאים:
סך של 10,275 ₪ בגין הנזקים.
סך של 1,170 ₪ בגין שכר טרחת שמאי.
שכר טרחת עורך דין בשיעור של 17.55%.
סך של 472 ₪ ₪ בגין אגרת משפט.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט המחוזי.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ז, 17 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף אלאסמר
נתבע: רפאל כהן
שופט :
עורכי דין: