ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו דודיק נגד מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ :

לפני:

השופט מירון שוורץ
נציג ציבור (עובדים): מחמוד ג'בארין
נציג ציבור (מעסיקים): יעקב בר-אל

התובע:
אליהו דודיק ת.ז XXXXX980
ע"י ב"כ: עו"ד האוני רושרוש

-

הנתבעת:
מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד גלעד בכר ואח'

פסק דין

כללי -

1. התובע הגיש תביעה זו ביום 19.1.2016 כנגד הנתבעת כמנהלת קופת גמל שבה היה עמית . הסעדים אשר התבקשו בתביעה הינם:
א. החזר הוצאות משפט ושכר טרחת דין בסך 6,528 ₪ אשר שילם התובע בהתאם לפסק דין אשר ניתן כנגדו ביום 5.11.2015, בהעדר הגנה, במסגרת תביעה אשר הגישה הנתבעת כנגדו בבית המשפט השלום בתל-אביב בסדר דין מקוצר (להלן: "תיק 53663-06-15").
ב. סכום של 7,500 ₪ בגין עוגמת נפש אשר נגרמה לתובע לטענתו כיוון שהתביעה בתיק 53663-06-15 לא היתה צריכה להיות מוגשת כנגדו מלכתחילה.

התביעה שלפנינו הוגשה תחילה לבית המשפט לתביעות קטנות בטבריה אולם לבקשת הנתבעת היא הועברה לבית דין זה מכח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה ").

2. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין". לטענתה, היה על התובע להעלות את טענותיו כאן, במסגרת תיק 53663-06-15. בשלב זה של הדיון בתביעה זו הגיש התובע לתיק 53663-06-15 בקשה לביטול פסק הדין. במסגרת הליך זה הגיש התובע בקשה להשהיית ההליכים.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטת כבוד הרשם הבכיר נמרודי ביום 20.7.2016. בעקבות כך הגישה הנתבעת בקשה נוספת ונפרדת לסילוק התביעה על הסף בטענה כי ההחלטה מיום 20.7.2016 בתיק 53663-06-15 מהווה "מעשה בית דין" לכלל טענות התובע בתביעה זו וכי התובע מושתק מלהמשיך ולהתדיין בהליך זה. לטענת התובע בתגובתו לבקשה, פסק הדין בתיק 53663-06-15 וההחלטה שלא לבטלו התקבלו על ידי בית משפט השלום בתל אביב בחוסר סמכות עניינית שכן לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בעניינים בהם הם עוסקים.

3. בפסק דין זה אנו נדרשים לבקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף.

השתלשלות העניינים ופירוט טענות הצדדים -

4. לטענת התובע, ביום 25.8.2007 הוא ביקש שתי הלוואות מהנתבעת , בסכומים של 37,000 ₪ ו- 7,450 ש"ח . על פי סיכום אליו הגיע עם הנתבעת, היה עליו להשיב את סכום ההלוואות בתשלום אחד, בתאריך 9.12.2015 – בעת הגיעו לגיל 60, מסכומים בקופת הגמל אשר ישתחררו במועד זה. לטענת התובע, בניגוד לסיכום זה, הגישה הנתבעת כנגדו ביום 24.6.2015 תביעה לבית משפט השלום בתל אביב בסכום 58,028 ₪ - יתרת קרן ההלוואה שלא נפרעה לטענתה על ידו בצירוף ריבית פיגורים.

5. לטענת התובע, עם קבלת התביעה, הוא יצר קשר עם ב"כ הנתבעת אשר ציין לפניו כי באפשרותו להסדיר את העניין ישירות מול הנתבעת. לפיכך הוא פנה לסניף הנתבעת בעמק הירדן. כעבור מספר ימים השיבה נציגת הסניף לפנייתו וציינה כי אינה יודעת מדוע הוגשה נגדו תביעה. בהגיעו לסניף נאמר לו כי ביום 9.12.2015 אמורה הנתבעת למשוך את סכומי ההלוואות שנטל בחשבונו וכי יתרת הסכומים אשר יתקבלו יועברו לחשבונו. לטענת התובע זה היה הסיכום עם הנתבעת מלכתחילה. על פי כתב התביעה, בחודש 7/2015 נפגש התובע עם נציג הנתבעת על מנת "להסדיר את העניין" והוא נתבקש לערוך מחזור של ההלוואה וכן הוראת קבע ו להמציא מסמכים נוספים בגין החוב. התובע פעל כך לטענתו ולתומו סבר כי בכך הוסדר העניין ואין צורך בהמשך ניהול התביעה. לכן גם לא הגיש כתב הגנה . לטענת התובע הוא גם הסתמך בעניין זה על בקשת הלוואת המחזור שם צוין כי קרן הלוואה תשולם במועד האחרון.

6. להפתעת התובע , ביום 3.8.2015 התקבל מהנתבעת מכתב בגין סכום החוב תוך ציון כי ינקטו נגדו הליכים משפטיים אם לא ישלמו. ביום 10.8.2015 שוחח התובע עם נציג ה מסניף הנתבעת בעמק הירדן ונאמר לו על יד ה לטענתו כי הסכום יפרע ביום 9.12.2015 בהגיעו לגיל 60. התובע לא הסתפק בכך ועל מנת למנוע אי הבנות נסע אל הסניף ושוחח עם נציגה נוספת של הנתבעת אשר חזרה על הדברים וציינה כי אינה יודעת מדוע הוגשה כנגדו התביעה. בשלב זה סבר התובע, כך לדבריו, כי העניין טופל וסודר. על כן הוא הופתע לקבל את פסק הדין מיום 5.11.2015 ביום 24.11.2015 באמצעות מכתב ב"כ הנתבעת אליו.

7. עם קבלת פסק הדין, שוחח התובע לטענתו מספר פעמים עם משרד ב"כ הנתבעת והוא, התובע, הסכים לכך כי הסכום 58,028 ₪ יקוזז מהקופה ביום 9.12.2015 בהגיעו לגיל 60 כפי שסוכם מלכתחילה לטענתו עם נציגי הנתבעת. בקשתו להנחה בתשלום ההוצאות ושכר טרחת עורך דין לא נענתה, גם לא לאחר שיחות רבות עם בא כח הנתבעת. ביום 24.12.2015 כיוון ש התובע חשש כי איומי ב"כ הנתבעת לפתוח תיק הוצאה לפועל יתממשו, שילם התובע את שכר הטרחה לחשבונו של עורך הדין. ביום 9.12.2015 ביצעה הנתבעת משיכה של סכום 59,502 ₪ מקופת הגמל.

8. התובע טוען כי התביעה אשר הוגשה נגדו היתה מיותרת והיא הוגשה בניגוד למוסכם בינו לבין נציגי הנתבעת. בעקבות הגשתה טוען התובע כי הוא נגרר להוצאות מיותרות ולטרטור רב. לטענתו, משהוסכם עמו כי פירעון ההלוואה יתבצע ישירות מהקופה ביום 9.12.2015 היה על הנתבעת לפעול להפסקת ההליך בבית המשפט ולא "לקבל" נגדו פסק דין תוך חיוב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. לטענת התובע, מעבר להוצאות ששילם גרם לו הדבר להפסד ימי עבודה, לנסיעות לסניף עמק הירדן (התובע מתגורר בטבריה) ולטלפונים רבים.

9. תביעה זו שלפנינו הוגשה כאמור לבית משפט לתביעות קטנות בטבריה. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת "מעשה בית דין" וכן בקשה להעברת הדיון בתיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מכח סעיף 24 (א)3 לחוק בית הדין לעבודה שכן מדובר בתביעה של חבר נגד קופת גמל. בישיבה מיום 16.3.2016 אליה התייצב התובע בלבד, ניתנה החלטת הרשם להעביר את התובענה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת .

10. לאחר שהועברה התביעה לבית דין זה, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התובענה על הסף ולחילופין כתב הגנה. לטענת הנתבעת, בין הצדדים נחתמו הסכמי הלוואה ביום 25.8.2007. על פי רישומי הנתבעת נותר התובע חייב לנתבעת בגין ההלוואה סך כולל של 58,028 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כקבוע בהסכם ההלוואה. על אף פניות חוזרות התובע לא השכיל להסדיר את חובו ועל כן נאלצה הנתבעת להגיש תביעה כנגדו. לטענת הנתבעת היא ביצעה מסירה כדין של כתב התביעה ביום 30.6.2015. בעקבות זאת פנה התובע הן ישירות לנתבעת והן לבא כוחה על מנת להסדיר את חובו. המשא ומתן בין הצדדים לא הניב פרי על אף שנמשך חמישה חודשים וביום 5.11.2015 ניתן פסק הדין בתיק. לטענת הנתבעת, גם לאחר קבלת פסק הדין היא נאותה לשמוע את טענותיו של התובע ואף הציעה לו הפחתה בסכום ההוצאות הפסוק. התובע אשר התרצה העביר את מלוא התשלום לנתבעת.

11. לטענת הנתבעת, ככל שלתובע היו טענות כנגד פסק הדין בתיק 53663-06-15 היה עליו לפנות לטריבונל הרלוונטי לרבות בנושא ההוצאות ולא לעקוף את סדרי הדין על ידי פתיחת הליך חדש בבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שישמש ערכאת ערעור. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף מכח תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה ( סדר דין), תשנ"ב - 1991. נטען כי כלל מעשה בית דין חל גם על טענות אשר לא הועלו בדיון הקודם בין הצדדים והיו צריכות להיות מועלות במסגרתו, תוך הפניה לפסיקה. נטען כי מדובר במקרה מובהק שבו יש לסלק את התביעה על הסף.

12. ביום 14.6.2016 הגיש התובע באמצעות בא כוחו בקשה להשהיית הליכים עד למתן הודעה אחרת . יצוין כי עד למועד זה לא היה התובע מיוצג. בבקשה זו צוין כי התובע הגיש ביום 31.5.2016 בקשה לביטול פסק הדין בתיק 53663-06-15 אשר ניתן בהעדר הגנה וכן לדחיית התביעה על הסף מפאת חוסר סמכות עניינית ומקומית. הנתבעת הגיבה לבקשה להשהיית ההליכים וציינה כי התובע, במקום להגיש תגובה לבקשתה לדחייה על הסף בהליך שלפנינו, פנה לבית משפט השלום בתל אביב בבקשה לביטול פסק הדין. לאור זאת טענה הנתבעת , אף לשיטת התובע - הטריבונל בעל הסמכות לדון בעניין הינו בית משפט השלום בתל אביב . משכך אין מחלוקת כי על תביעה זו להידחות על הסף. הנתבעת התנגדה לפיכך להשהות את ההליך וחזרה על בקשה לדחות את התביעה על הסף.
דיון שהיה קבוע בפני הרשמת ליום 5.7.2016 נדחה לבקשת התובע ובהסכמת הנתבעת נקבע ליום 2.11.2016 .

13. ביום 22.9.2016 הגישה הנתבעת בקשה נוספת לסילוק התביעה על הסף. הנתבעת חזרה על טענותיה והוסיפה כי ביום 20.7.2016 החליט בית משפט השלום בתל אביב לדחות את בקשת התובע לביטול פסק הדין בתיק 53633-06-15. לטענת הנתבעת ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין ניתנה לאחר שמלוא טענות הצדדים כאן עמדו בפני בית המשפט וכי לא יתכן כי בעל דין יוטרד בתביעות רבות בשל אותו מעשה. הנתבעת הפנתה לפסיקה לפיה לטענתה מעשה בית דין משתיק בעל דין מלטעון גם טענה אשר הוא חייב היה לטעון לשם הגנתו וכי העובדה כי התיק לא הוכרע לגופו, אלא בהיעדר הגנה, אינה מעלה או מורידה לעניין זה. נטען כי התובע נוהג בחוסר תום לב בכל הנוגע לניהול הליך מקביל זה ו כי הוא מנצל לרעה את הליכי בית המשפט.

14. בתגובה לבקשה טען התובע בעיקר כי בית המשפט טעה בהחלטתו מיום 20.7.2016 שלא לבטל את פסק הדין בתיק 53663-06-15 תוך פירוט נימוקיו. כן נטען כי "נערך מחטף" בהחלטה זו שכן לא היה בסמכות בית משפט השלום כלל לדון בתביעה כנגדו מכח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה ונטען כי אף הנתבעת סבורה כך לאור העובדה כי לבקשתה הועבר הדיון בהליך זה לבית הדין לעבודה. כן צוין כי חוסר יכולת כלכלית מנע מהתובע לערער על ההחלטה מיום 20.7.2016 בתיק 53663-06-15.

15. ביום 14.12.2016 התקיים דיון בתיק זה בפני כבוד הרשמת ד"ר רויטל טרנר (לאחר שהמועד אשר נקבע, נדחה לבקשת התובע ובהסכמת הנתבעת). ב דיון טען התובע באמצעות בא כוחו בין השאר כי תביעה זו הינה בגין הוצאות משפט אשר נפסקו בערכאה אחרת וכי לבית משפט השלום לא היתה סמכות עניינית ומקומית לדון בתביעה. כן נתבקש לתקן את כתב התביעה "לעניין הזכויות". הנתבעת חזרה על טענתה כי החלטה מיום 20.7.2016 מהווה מעשה בית דין גם בנושאים המהותיים ובשאלות המשפטיות וכי התובע מושתק מלהמשיך להתדיין בבית דין זה. כן נטען כי בנושאים של הלוואות, הסמכות היא לבית משפט השלום ולא לבית הדין לעבודה . כיוון שהצדדים לא הגיעו להסכמה, הועברה הבקשה לסילוק התביעה על הסף, למותב זה.

דיון ומסקנות –

16. כתב התביעה שלפנינו הוגש לאחר שניתן פסק דין כנגד התובע בהעדר הגנה, בתיק 53663-06-15 בתביעה אשר הגישה הנתבעת כנגדו על סכום הלוואה שנטל ממנה , בצירוף ריבית בגין פיגור בתשלומי ההלוואה. עיון בטענות התובע בכתב התביעה בהליך זה מעלה כי על אף שהסעדים הנתבעים מקורם לכאורה ומבט ראשון בעילת תביעה עצמאית, מדובר למעשה בטענות הגנה שהיה על התובע להעלות בתיק 53663-06-15 (רכיב "עוגמת הנפש") ולחילופין בבקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדר הגנה (החזר ההוצאות בהן חויב במסגרת פסק הדין);

העובדות המבססות את עילת התביעה בהליך זה, הינן אותן עובדות המבססות את טענת התובע כי הוא לא היה חייב בסכום הנתבע בתיק 53663-06-15 שכן בהתאם לתנאי ההלוואה או לסיכומים שהיו בין הצדדים (גרסת התובע אינה בהירה בנושא זה), מועד קיום החיוב טרם נוצר בעת הגשת התביעה . גם טענותיו המפורטות של התובע בנושא הטרחה וההוצאות בהן הוא נאלץ לשאת בשל הגשת תביעה מיותרת כנגדו, יפות היו להתברר במסגרת הדיון בתביעה אילו התקיים. רכיב "עוגמת הנפש" בתביעה שלפנינו, הינו למעשה שם אחר ל - הוצאות מיותרות, הפסד ימי עבודה, נסיעות וטלפונים – ראו סעיף 17 לכתב התביעה . גם טענות אלו היה על התובע להעלות במסגרת דיון בכתב התביעה בתיק 53663-06-15, אילו התקיים בו דיון לגופו.

17. ההוצאות אשר נפסקו לחובת התובע במסגרת פסק הדין בתיק 53663-06-15 , שאת השבתן הוא תובע בהליך זה, הינן חלק בלתי נפרד מפסק הדין אשר ניתן בתיק 53663-06-15. משמעותו האופרטיבית של פסיקת סעד לטובת התובע בהליך זה, הינה ביטול תוצאת פסק דין בתיק 53663-06-15. זאת, כאשר התובע לא הגיש ערעור על פסק הדין ובמועד הגשת כתב התביעה כאן - אף ביטולו טרם נתבקש. גם טענות התובע בהליך זה המסבירות מדוע הוא לא פעל והתגונן מפני התביעה בתיק 53663-06-15 – כיוון שסוכם עם הנתבעת כי סכום ההלוואה יקוזז מקופת הגמל בהגיעו לגיל 60 ועל כן הוא סבר לתומו כי "בכך הוסדר העניין ואין צורך בהמשך ניהול התביעה ולכן גם לא הגשתי כתב הגנה..." - מקומן להתברר במסגרת בקשה לביטול פסק הדין.

18. בחוות דעתה של כבוד השופטת (בתוארה אז) נאור בפסק דין אשר ניתן ביום 8.3.2009– רע"א 2237/06 בנק הפועלים – רלה וינשטיין (וראו בקשה לקיים דיון נוסף - דנא 2699/09 - אשר נדחתה בהחלטה מיום 30.8.2009), נאמר על ידה כך (סעיף 19 לפסק הדין):

"מקובלת עלי המדיניות השיפוטית ... כי פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול. נתבעים יוכלו, גם בחלוף שנים (כפי שארע בענייננו), להפוך לתובעים ולטעון טענות נגד החיוב, לרבות טענות מרכזיות ביותר .... כך ייפגע הן האינטרס של בעל הדין שזכה בדינו להגנה מפני הטרדות חוזרות ונשנות מצידו של בעל הדין שכנגד והן האינטרס הציבורי בסופיות הדיון ובניצול יעיל של המשאבים השיפוטיים המוגבלים. אם נאפשר לבעל דין לשוב ולהתדיין בעניין שכבר הוכרע, ייפגעו מתדיינים אחרים הממתינים ליומם בבית המשפט (עניין גת). שיקול נוסף שיש לשקול הוא הרצון לצמצם את האפשרות להכרעות סותרות באותה סוגיה..." (סעיף 20. ההדגשה אינה במקור).

וכן:

"מערכת משפט אינה יכולה להסכים עם התופעה שפסקי דין בהעדר הגנה או התייצבות שלא ננקט הליך לביטולם, לא יהיו חלוטים, גם אם אין החיוב שהוכר בהם יכול לעלות בקנה אחד עם טענה שמעלה לימים מי שהיה הנתבע בהליך המוקדם".

כבוד השופט רובינשטיין בחוות דעתו בפסק דין זה הסכים לחוות דעת כבוד השופטת נאור ואף ציין:

"כי לדידי אין מקום להבחין בין טענה שלא נטענה, לבין כתב הגנה שלא הוגש, ולבין אי התייצבות לחקירה. ההלכה לפיה "מעשה בית דין משתיק לא רק טענת בעל דין שנטענה, אלא גם טענה שחייב היה לטעון להגנתו, גם אם נמנע מעשות כן"...הלכה זו מלמדת, כי העובדה שבית משפט לא דן והכריע בטענה מסוימת באופן פוזיטיבי, אינה מכשול בלתי עביר להיוצרות מעשה בית דין בעניינה. לדידי השאלה מדוע לא נדונה הטענה לגופה - האם כיון שלא נטענה בכתב הגנה שהוגש, או כיון שנכללה בכתב הגנה שלא הוגש, או בשל אי התייצבות בעל הדין - אינה עיקר. הדגש הוא בעובדה, שלבעל דין היתה הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו בגדרי ההליך, והוא מסר את העניין להכרעת בית המשפט בלא שעשה כן ..."

כבוד השופט מלצר הצטרף גם הוא לתוצאה אליה הגיעו חבריו אולם על בסיס נימוקי דוקטרינת המניעות מתוך מגמה לעשות שימוש זהיר ומצמצם בדוקטרינת "מעשה בית דין". כן ראו: רע"א 9873/10 בנק אוצר החייל בע"מ – ג'ולייט בן ברוך (ניתן ביום 23.7.2012), שם חזר בית המשפט על הלכת רלה ויינשטיין ונקבע כי נתבע בסדר דין מקוצר אשר בקשת הרשות להתגונן אשר הגיש נדחתה, מושתק מלהעלות בהליך אחר מאוחר יותר גם טענות אשר לא הועלו על ידו במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ככל שאלה נוגעות לפלוגתאות העיקריות שהמחלוקת במסגרת התביעה. כן ראו פסק הדין אשר ניתן ביום 12.9.2016 רע"א 6246/16 עירית קרית שמונה – יצחק בוזורגי , אליו מפנה גם הנתבעת.

19. בהסתמך על ההלכה הקיימת - התובע היה מנוע מלהעלות לדיון בהליך זה שלפנינו, טענות הגנה כנגד התביעה אותן היה עליו להעלות במסגרת ההליך בתיק 53663-06-15. יש להניח כי זו הסיבה כי משקיבל ב"כ התובע את הייצוג בתיק, הוא פעל להגיש בקשה לביטול פסק הדין ובעקבות זאת להשהיית ההליך כאן. עם זאת, לא ברור מדוע בשלב זה עמד התובע על כך שהדיון בתביעה זו רק יושהה ולא י סולק. ראו גם טענת התובע בבקשה לביטול פסק דין, כי הגיש תביעה זו מאחר ואינו יודע טיבם ומהותם של ההליכים המשפטיים.

20. לגבי טענות התובע אשר משמעותן ביטול תוצאות פסק הדין – הרי שלגביהיים היום "מעשה בית דין". בבקשה לביטול פסק הדין אשר הוגשה לאחר הגשת תביעה זו, הרחיב התובע את היריעה העובדתית. כך, פירט התובע כי הסיכום לפיו הוא לא יישא בתשלום תמורת ההלוואה עד להגיעו לגיל 60 היה עם סוכן הביטוח (סעיף 4 לבקשה), עניין אשר כלל לא עלה בכתב התביעה בהליך זה . כן הוסיף התובע פרטים לגבי התנהלותו אל מול נציגי הנתבעת לאחר שהוגשה כנגדו התביעה אשר הינם רלוונטיים לסיכויי הגנתו . כך, מעבר לנתון כי הוא נתבקש על ידי הנתבעת בחודש 7/2015 לבצע פעולות שונות כגון מחזור של ההלוואה על מנת "להסדיר את העניין", בבקשה לביטול פסק הדין הוסיף כי הוא נדרש גם לשלם 1,000 ₪ עבור ריבית פיגורים על מנת שעניין התביעה ייסגר (סעיף 13 לבקשה). כמו כן צוין על ידו בבקשה לביטול פסק דין כי הדברים אשר נמסרו לו על ידי נציגי הנתבעת גרמו לו להבין כי ההליכים המשפטיים נגדו בטלים ומבוטלים ואף טען בבקשה כי פסק הדין כנגדו התקבל בעושק ובמרמה.

21. טענות אלו של התובע אשר נטענו כאמור בהרחבה בבקשה לביטול פסק הדין, נדונו לגופן על ידי כבוד הרשם הבכיר. בהחלטה מיום 20.7.2016 נקבע לגבי המועד שבו הוגשה הבקשה לביטול פסק דין - כי לא הונחה תשתית עובדתית בדבר קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד בהתאם להוראת תקנת 528 לתקנות סדר הדין האזרחי. צוין כי ניתן הסבר למחדל מלהתגונן בתביעה. עם זאת, כך נקבע, לא הוצגו סיכויי ההגנה המצדיקים ביטולו של פסק הדין. נקבע כי טענות התובע כי היה עליו להשיב את ההלוואות שנטל עם הגיעו לגיל 60, אינן עול ות בקנה אחד עם נספחי כתב התביעה וכי התובע לא סיפק הסבר ענייני לפער זה. צוין כי המחלוקת אשר נותרה היא למעשה הוצאות שכר הטרחה וכי בנסיבות העניין – הבקשה נדחית. על החלטה זו כאמור, לא הגיש התובע ערעור.

לסיכום עד כה – התובע מ נוע מלקיים דיון בטענות אותן הוא מעלה בכתב התביעה בהליך זה, אם מכח מעשה בית דין ובכל מקרה מכ ח דוקטרינת המניעות בהתאם להלכה המפו רטת בפסקי הדין שצוינו. יצוין כי הטענות אותן מעלה התובע בכתב התביעה שלפנינו, אילות סיבה מיוחדת בגינה יש לאפשר לו לדון מחדש בטענות אשר כבר נדונו לגופן במסגרת הבקשה ל ביטול פסק הדין.

22. נותרה אם כן טענת התובע כי פסק הדין מיום 5.11.2015 וההחלטה מיום 20.7.2016 התקבלו בחוסר סמכות. מפרוטוקול הדיון אשר נערך בפני כבוד הרשמת בהליך זה עולה כי זו הטענה העיקרית אשר העלה התובע שם. הטענה גם הועלתה לראשונה בהליך זה בעת הדיון. אולם כיוון שלא נטען על ידי הנתבעת דבר לגבי המועד שבו הועלתה הטענה והנתבעת אף השיבה לה, נאמר, כי גם נושא הסמכות העניינית הוכרע במסגרת ההחלטה מיום 20.7.2016 . התובע העלה טענתו בנושא הסמכות העניינית בבקשה לביטול פסק הדין. טיעוניו בנושא זה לא התקבלו על ידי כבוד הרשם. ההחלטה בעניין זה צוינה ב"סוגריים" וללא נימוק אולם לא עולה מההחלטה כי מדובר באמירה כבדרך אגב אלא בהתייחסות לגופה של הטענה . התובע כאמור לא ערער על פסק הדין ואין כל הצדקה כי טענותיו אלו ידונו שוב באמצעות פתיחת הליך בערכאה אשר לשיטת התובע היא זו שבסמכותה הייחודית לדון בעניין.

23. משכך, איננו נדרשים לשאלה האם תביעה שעניינה הלוואה שנטל התובע מהנתבעת תוך שיעבוד כספים אשר מקורם ככל הנראה בהסכם הקשור בעבודתו של התובע (נתון שניתן לדלות אך מנימוקי הבקשה לביטול פסק הדין) כלל מקיימת זיקה למשפט העבודה ולביטחון סוציאלי. לאור טענת הנתבעת כי לבית משפט השלום הסמכות העניינית לדון בנושא ההלוואה כאשר איננו מקבלים את האבחנה לה היא טוענת בהקשר זה בין תביעתה כנגד התובע ובין תביעתו כנגדה (במיוחד לנוכח טענותיה בבקשה לסילוק התביעה על הסף) ועל מנת למנוע שאלות נוספות אשר אפשר כי יועלו, נאמר כעת כי לבית דין זה הסמכות להחליט בתביעה זו ולו מכח סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.

24. אמנם, "הלכה פסוקה היא, כי "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף" (ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין, פ"ד מ (2) 668, 671 (1986)). קל וחומר בבתי הדין לעבודה; כפי שנקבע – "סעד של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" ( דב"ע נא/3-195 תוכנה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל, פד"ע כג 275, 277 (1991)).
עם זאת, הסוגיה שלפנינו הינה משפטית והתוצאה אליה הגענו הינה מחוייבת כבר על בסיס הנתונים שלפנינו.

25. סוף דבר – התביעה נדחית על הסף.
בשים לב למכלול נסיבות העניין ואף שייתכן כי יש בכך כדי לעשות חסד עם התובע, איננו עושים צו להוצאות.

26. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, יד טבת תשע"ז (12 ינואר 2017) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מר מחמוד ג'בארין
נציג עובדים

מירון שוורץ , שופט
אב"ד

מר יעקב בר-אל
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: אליהו דודיק
נתבע: מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ
שופט :
עורכי דין: