ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רנן בלט נגד צליל צילה כהן :

בפני כבוד השופט משה אלטר (שופט עמית)

התובעים

  1. רנן בלט
  2. נאוה בלט

נגד

הנתבעים

  1. צליל צילה כהן
  2. ניקולאי איינגורן
  3. מרה איינגורן

פסק דין

1) התובעים הינם הבעלים של דירת 2 חדרים הנמצאת בכרמיאל, רח' חטיבת כרמלי 62, קומה שישית (להלן: "הדירה").

ראוי לציין כי מדובר בדירה חדשה, שנרכשה על ידי התובעים מקבלן והחזקה בה נמסרה להם במועד כל שהוא במחצית הראשונה של שנת 2011.

2) בתאריך 1/7/11 או בסמוך לכך השכירו התובעים את הדירה לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ולבעלה דאז, מר מאור כהן (להלן: "מאור"), לתקופה של 12 חודש, החל מ- 1/8/11 עד 31/7/12 (להלן: "תקופת השכירות הראשונה") ובקשר לכך נחתם ביניהם, ביום 1/7/11, הסכם שכירות (בלתי מוגנת).

בתום תקופת השכירות הראשונה, הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת, מ- 1/8/12 עד 31/7/13 (להלן: "תקופת השכירות השניה"), ובקשר לכך נחתם בין הצדדים, ביום 20/7/12, הסכם להארכת השכירות .

בתום תקופת השכירות השניה, הוארכה תקופת השכירת לשנה נוספת, מ- 1/8/13 עד 31/7/14 (להלן: " תקופת השכירות השלישית") ובקשר לכך נחתם בין הצדדים, ביום 12/7/13, הסכם שכירות (בלתי מוגנת) חדש.

בתאריך 8/12/13, בטרם הסתיימה תקופת השכירות השלישית, פנתה הנתבעת אל התובעים וביקשה לשחרר את מאור מהתחייבויותיו ולחתום על הסכם שכירות חדש, ללא מאור, זאת בעקבות פרידתה/גירושיה ממאור, תוך שהיא מתחייבת לקחת על עצמה את כל חובותיו של מאור על פי הסכמי השכירות עליהם הוא חתם ובקשר לכך נחתם בין התובעים לנתבעת, ביום 8/12/13, הסכם שכירות (בלתי מוגנת) חדש, ליתרת תקופת השכירות השלישית (היינו, מ- 8/12/13 עד 31/7/14).

בתום תקופת השכירות השלישית, הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת , מ 1/8/14 עד 31/7/15 (להלן: "תקופת השכירות הרביעית") ובקשר לכך נחתם בין התובעים לבין הנתבעת, ביום 18/7/14, הסכם שכירות (בלתי מוגנת) חדש.

בתום תקופת השכירות הרביעית, הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת, מ- 1/8/15 עד 31/7/16 (להלן: "תקופת השכירות החמישית") ובקשר לכך נחתם בין התובעים לבין הנתבעת, ביום 2/7/15, הסכם להארכת השכירות.

בתאריך 2/2/16 או בסמוך לכך, פנתה הנתבעת אל התובעים וביקשה לסיים את השכירות לפני תום תקופת השכירות החמישית. בעקבות פנייתה הסכימו הצדדים כי השכירות תסתיים ב- 26/2/16 ואכן, הדירה פונתה בתאריך זה.

נתבעים 2 ו- 3 , שהינם הוריה של הנתבעת, חתמו כערבים להתחייבויותיהם של הנתבעת ו/או מאור. על פי כל הסכמי השכירות שנחתמו, לרבות ההסכם מ- 2/7/15.

3) לטענת התובעים, כעולה מכתב התביעה, ביום הפינוי הם נוכחו לדעת כי הנתבעת לא סתמה את החורים בקירות הדירה ולא צבעה את הדירה, כפי שהתחייבה בהסכמי השכירות, והותירה ברז ניזוק ובהמשך התברר כי גם נותרו חובות לעירית כרמיאל בגין ארנונה.

לכן הגישו התובעים את תביעתם שבפניי, בה הם עותרים לחייב את הנתבעים לשלם להם את הסך של 4,059 ₪, כמפורט בסעיף 15 לכתב התביעה.

4) לטענת הנתבעים, כעולה מכתב ההגה, "הדירה נצבעה לפני מסירתה במקומות שנדרש ונסתמו חורים בקירות". מה שלא נצבע, זה אותם מקומות בהם התגלה עובש, זאת משום שהעובש נוצר כתוצאה מרטיבות בקירות , שנגרמה מחדירת מי גשמים דרך הקירות החיצוניים, ובעיה זו היתה קיימת "...מרגע קבלת הדירה מהקבלן וקבלן הבניין אף הוזמן לדירה ולטענתו אין פתרון לבעיה זו מכיוון שמדובר בקירות חיצוניים..." .

עוד נטען על ידי הנתבעים, בכתב ההגנה, כי בתאריך 25/2/16, יום לפני פינוי הדירה "... בוצעו סגירות חשבון בחברות: עיריה, מים, חשמל, סופר גז ועד בית ובוצעו כל התשלומים עד לסגירת החשבון" והנתבעת לא נותרה חייבת ארנונה לעיריה.

עוד נטען על ידי הנתבעים, בכתב ההגנה, כי "הברז באמבטיה שלטענת התובע נהרס לא הושאר כך..."

5) כאמור, בתביעה שבפניי עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם את הסך של 4,059 ₪. סכום זה כולל סך של 2,106 ₪ עלות צביעת הדירה, סך של 603.20 ₪ חוב אר נונה לעירית כרמיאל, סך של 500 ₪ הערכה של עלות תיקון הנזק לברז, סך של 500 ₪ אובדן יום עבודה ו-50 ₪ אגרת בימ"ש.

אדון, להלן, בכל אחד מהסכומים הנתבעים בנפרד.

א) צביעת הדירה - עיון בהסכם השכירות עליו חתמה הנתבעת ביום 18/7/14, שתוקפו הוארך לשנה נוספת על פי ההסכם מיום 2/7/15, מלמד כי הנתבעת התחייבה, בסעיף 10.6, להחזיר את הדירה כשהיא נקיה ומסוידת "... מחדש על ידי בעל מקצוע תוך שימוש בחומרי צביעה מתאימים לכל אזור בדירה. חורים וסדקים יתוקנו לפני הצביעה". אומנם נטען על ידי הנתבעת כי לא צבעה את אותם חלקים בדירה שהעלו עובש כתוצאה מרטיבות , אולם כפי שעולה מעדותה, תופעת הרטיבות היתה ידועה לה כבר בתקופת השכירות הראשונה. לכן אם רצתה הנתבעת להחריג מהתחייבותה לצבוע את כל הדירה , את צביעת החלקים ש"ניזוקו" כתוצאה מהרטיבות, היה עליה לבקש לציין זאת בהסכם השכירות. לא רק שהדבר לא נעשה, אלא שהנתבעת הצהירה, בסעיף 5.1 להסכם מיום 18/7/14 , כי ראתה ובדקה את מצב הדירה ומצאה אותה תקינה ומתאימה והיא מוותרת " על כל טענת מום, פגם, אי התאמה או ברירה בקשר לנכס ותחולתו, כולל אי התאמה נסתרת או בשל סיבה אחרת שהיא".

אם לא די באמור לעיל, בהודעה ששלחה הנתבעת לתובע בדוא"ל ב- 17/2/16, טרם פינוי הדירה, היא אישרה את צביעת הדירה וביצוע התיקונים, זאת בתשובה ל הודעה ששלח לה התובע ב- 16/2/16 בה כתב לה, בין היתר, "... שהדירה צריכה להיות צבועה מחדש תוך תיקון חורים קודם". אין זכר ב הודעה של הנתבעת לטענה כי אינה חייבת לצבוע את החלקים שהעלו עובש כתוצאה מהרטיבות שנגרמה מחדירת מי גשמים.

אני קובע, איפא, כי הנתבעת היתה חייבת לצבוע את כל הדירה ומשלא עשתה כן, עליה לשלם לתובעים את עלות הצביעה.

ב) הנזק שנגרם לברז – אני קובע כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה משימוש לא סביר של הנתבעת ובני ביתה. גם לא הוכחה מה העלות של תיקון נזק זה. לכן אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום כל שהוא בגין כך.

ג) חוב ארנונה - חוב הארנונה הנטען מורכב מחוב לכאורה, שנותר מהתקופה בה עדיין התגורר מאור בדירה (300.50 ₪) ומחוב לכאורה מהתקופה בה התגוררה הנתבעת לבדה בדירה. כאשר נכנסו הנתבעת ומאור להתגורר בדירה הם דיווחו על כך לעירית כרמיאל ובעקבות כך נשלחו חשבונות הארנונה תחילה למואר ולאחר עזיבתו את הדירה לנתבעת, שקיבלה על עצמה, לשלם את חובותיו של מאור. מאור ו/או הנתבעת הם אלה שהיו חייבים בתשלום הארנונה, מבחינת עירית כרמיאל.
כל זמן שמאור ו/או הנתבעת התגוררו בדירה, מכח הסכמי השכירות , לא היתה לעירית כרמיאל עילה חוקית לדרוש את תשלום הארנונה מהתובעים. ואמנם, העיריה לא דרשה זאת מהתובעים וכפי שניתן לראות מהקבלות שצורפו לכתב התביעה, חשבונות הארנונה היו מופנים האחד ל"כהן מאור" והשני ל"כהן צליל צלילה". התובעים לא היו חייבים לשלם חשבונות אלה, שכן העיריה לא יכלה לתבוע אותם בגין חובות אלה, מה גם שהנתבעת טענה באוזניהם כי ב- 25/2/16 היא "סגרה חשבון" בעיריה ואף הציגה קבלה המאשרת זאת. לכן היה על התובעים לאפשר לנתבעת להתדיין עם העיריה בעניין החובות שצצו לפתע.

משבחרו התובעים לשלם חוב לא שלהם, שעצם קיומו מוטל בספק, אין מקום לחייב את הנתבעים להחזיר להם את הסכום ששולם.

ד. אובדן יום עבודה – לא הוכח כי מי מהתובעים "איבד" יום עבודה. גם לא ברור למה מי מהם היה אמור להפס יד יום עבודה.

ה. אגרת בית משפט – האגרה הינה חלק מהוצאות המשפט ותילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות.

6) סיכומו של דבר, לאור האמור בסעיף 5 דלעיל, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעים את הסך של 2,106 ₪ (עלות צביעת הדירה) , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6/3/16 (תאריך החשבונית בגין הצביעה) ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"ז, 12 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

למזכירות: נא לשלוח את פסק הדין לצדדים.

תקוה


מעורבים
תובע: רנן בלט
נתבע: צליל צילה כהן
שופט :
עורכי דין: