ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל שוקר נגד שוהם אבן :

בפני כבוד ה שופטת ורדה פלאוט

מבקשים

1.רחל שוקר
2.יוסי שוקר

נגד

משיבים

1.שוהם אבן
2.אלמוג אבן

פסק דין

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברמלה מיום 30.05.16 (כבוד השופט ד' שוהם) אשר חייב את המבקשים בפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו למשיבים בסך של 32,000 ₪. כן חויבו המבקשים להשיב למשיבים את שטרי החוב והשיקים שניתנו להם ע"י המשיבים.

2. פסק דינו של בימ"ש קמא –

המשיבים (הם התובעים בבימ"ש קמא) הגישו כנגד המבקשים תביעה כספית ע"ס 33,800 ₪ , ובה עתרו לקבלת החזר דמי שכירות ששילמו למבקשים בתקופה שלאחר עזיבתם את הדירה המושכרת, וכן החזרי תשלומי וועד בית וארנונה ששילמו בתקופה בה לא שהו בדירה.

הצדדים חתמו ביום 28.8.14 על חוזה שכירות בו נקבע, בין היתר, כי המשיבים שוכרים מהמבקשים דירה בת 4 חדרים ברמת גן (להלן "הדירה"), כאשר דמי השכירות החודשיים הינם בסך של 5,000 ₪ לחודש , ותקופת השכירות הינה עד ליום 30.09.15.
עפ"י סעיף 12 (א) להסכם השכירות רשאים המשיבים לסיים את תקופת השכירות טרם זמנה, בתנאי שיומצא למבקשת 1 שוכר אחר במקומם לשביעות רצונה, ובתנאי שייחתם הסכם שכירות חדש.

לטענת המשיבים, ביום 01.02.15 הם עזבו את הדירה. הם ניסו למצוא שוכר חלופי במקומם, ואף מצאו משפחה בשם סולי שהיתה מוכנה לשכור את הדירה עד תום החוזה אך המבקשים סירבו, ללא נימוק סביר, להשכיר להם את הדירה כנגד עזיבת המשיבים . לטענתם, משפחת סולי בעלת יכולת כלכלית, ביקשה לשכור את הדירה בסכום שהוצע, והמשיבים אף הסכימו לשמש כערבים לתשלום שכה"ד. לפיכך טענו כי לא היתה כל מניעה לחתום על הסכם השכירות עם משפחת סולי , ולשחרר אותם מהסכם השכירות עם המבקשים.

מנגד, טענו המבקשים כי משפחה סולי הודיעה להם שאינה יכולה לשלם את שכר הדירה החודשי והתשלומים הנלווים, ולכן לא נחתם עמם הסכם שכירות. לטענתם, המשיבים החזיקו את מפתחות הדירה בידם ו רק בחודש אוקטובר 2015 החזירו את מפתחות הדירה אל המבקשים. המשיבים היו יכולים להקטין את נזקיהם אם היו מחזירים את החזקה בדירה למבקשים.

נקבע כי גרסתם של המשיבים משקפת את המציאות יותר מאשר גרסת המבקשים, ועל כן העדיף בית המשפט את גרסת המשיבים. הוצגו לבימ"ש קמא שלושה מכתבים שהוחלפו בין הצדדים, ושנשלחו באמצעות הדוא"ל, והם מלמדים כי המשיבים היו מוכנים לעמוד בכל ערבות ולהבטיח את תנאי הסכם השכירות עם השוכרים החלופיים. עוד נקבע כי ככל שהיה הפרש כלשהו באשר לדמי השכירות שמשפחת סולי היתה מוכנה לשלם למבקשים, המשיבים היו מוכנים לשאת בהפרש זה, מתוך חשש שהם יצטרכו לשלם 5,000 ₪ לחודש בלי לקבל כל תמורה. כך גם נקבע המבקשים הם אלו שלא רצו להתקשר בהסכם שכירות עם משפחת סולי והתנהגותם היתה בניגוד לחוזה.

נפסק כי המבקשים יישאו בנזקי המשיבים בסך של 30,000 ₪ בגין תשלומי שכ"ד ששילמו לתקופה של 6 חודשים מבלי שנהנו מהדירה, וכן יישאו בתשלום של 3,000 ₪ בגין תשלומי ארנונה וועד בית ששילמו המשיבים בתקופה שלא שהו בדירה. עוד נפסק כי מאחר ודלת ארון המיקרוגל נשברה, יש להפחית מהסכום האמור סך של 1,000 ₪.
המבקשים חויבו בתשלום סך של 32,000 ₪ לטובת המשיבים, וכן הורה בימ"ש קמא להשיב את שטרי החוב והשיקים שברשותם אל המשיבים.

3. תמצית טענות המבקשים –

שגה בימ"ש קמא בקביעתו עת חייב את המבקשים בתשלום כספי לטובת המשיבים; משפחה סולי לא היתה יכולה לשלם את דמי השכירות ועל כן סירובה של המבקשת להתקשר עימה בהסכם שכירות הינו סירוב מוצדק; בימ"ש קמא התבסס על עדויות וראיות שלא הוכחו; לא הוכח חוסנה הכלכלי של משפחה סולי ולא זומנו לעדות עדים מטעם המשיבים; לא היתה תשתית לקביעה כי משפחה סולי הראתה רצינות באשר לרצונה לשכור את הנכס; המשיבים היו יכולים לדאוג להקטנת הנזק ולהשיב את מפתחות הדירה במועד עזיבתם והמבקשים היו מחפשים שוכר חלופי; הדירה עמדה ריקה ופנויה ללא ידיעת המבקשת; המשיבים יכלו לפעול בהתאם לסעיף 22 לחוק השכירות והשאילה תשל"א-1971; המבקש 2 איננו צד להליכים ולא היה מקום לחייבו בפיצוי למשיבים.

4. תמצית טענות המשיבה –

בימ"ש קמא נתן פסק דין נכון וראוי ואין להתערב בו; המשיבים עשו ככל יכולתם להקטין את הנזק; מפתחות הדירה לא הוחזרו כי המבקשים ביקשו מהם להמשיך לשווק את הדירה ולמצוא דייר חלופי; אין הודעה מפורשת בכתב על עזיבת הדירה, אך המבקשים ידעו על העזיבה.

5. דיון והכרעה -

מצאתי כי יש ממש בטענות המבקשים, וע"כ ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

אמנם ע"פ ההלכה הפסוקה, תתערב ערכאת הערעור בפסקי דין הניתנים בבתי משפט לתביעות קטנות, במשורה בלבד, ורק כאשר מתקיים אחד מאלה: מדובר בשאלה עקרונית, או שנפלה טעות על פניו של פסק הדין (ר' רע"א 7535/16 אבירם דהרי נ' דרור לדרמן, מיום 26.12.16; רע"א 2095/15 אולמי נפטון נ' משיח, מיום 20.05.15; רע"א 1735/13 ישי רז נ' חברת דואר ישראל בע"מ, מיום 08.05.13).

דומני, כי זה המקרה החריג והראוי להתערבות ערכאת הערעור, נוכח טעות שנפלה על פניו של פסק הדין.

לפיכך, כאמור, ניתנת רשות ערעור, והבקשה תידון כערעור. דין הערעור להתקבל בחלקו, כפי שיפורט להלן.

6. מנסיבות העניין עולה כי שני הצדדים היו יכולים להקטין את הנזק.
ודוק, לא נסתרה טענת המשיבים לפיה המבקשים ידעו שהדירה עמדה ריקה, וכי בעת שהמבקשים נפגשו בדירה עם משפחת סולי ראו כי הדירה ריקה. כך גם המבקש 2 טען בבימ"ש קמא כי "באחד הימים פגשתי את אלמוג בתוך הדירה ושאלתי אותו למה השכרת דירה כדי לעבור, הפרש של 1,000 ₪ היה מסתדר איתו ואמר לי אני לא אוהב את הדירה " (שורות 9-10 בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 30.05.16). מדברי המבקש ניתן ללמוד כי הוא ידע שהמשיבים עזבו את הדירה ועברו לדירה אחרת. משידעו המבקשים כי המשיבים עזבו את הדירה, הם יכלו לפעול להקטנת הנזק ו למציאת שוכר חלופי.
עם זאת, אף המשיבים היו יכולים לפעול להקטנת הנזק ע"י הצעת שוכרים אחרים, מלבד משפחת סולי או החזרת מפתחות הדירה אל המבקשים בסמוך לעזיבת הדירה. המשיבים (התובעים) – שעליהם מוטל נטל ההוכחה – לא הוכיחו כי המבקשים דרשו שמפתחות הדירה יישארו בידם לצורך שיווק הדירה לשוכרים פוטנציאליים אחרים, או לפנות ל מתווך, ולא הוכח כי נעשו מאמצים כלשהם על מנת למצוא שוכר חלופי אחר.

7. בנסיבות אלו, אני סבורה כי על שני הצדדים – הן על המשכירים (המבקשים) והן על השוכרים (המשיבים) – היה לעשות כל מאמץ אפשרי כדי לקדם את השכרת הדירה ולמזער את הנזק, אם בדרך של העברת מפתחות הדירה אל המשכירים, אם בדרך של חיפוש שוכרים נוספים ואם על ידי כך שגם המשכירים יפעלו להשכרת הדירה.

8. אוסיף כי מעיון בתיק קמא עולה שבהליך שהתנהל בבימ"ש קמא נפלו מחדלים ראייתיים רבים מטעם שני הצדדים, שלא היטיבו לחקור איש את רעהו, לא היטיבו לזמן עדים לדיון , ולא היטיבו לחקור על ראיות שהוגשו לביהמ"ש.

9. המסקנה היא שיש לחלק את סכום הנזק שנפסק באופן שווה בין הצדדים, וע"כ חייבים המבקשים בפיצוי המשיבים כדי מחצית הנזק שנקבע.

לא מצאתי להתערב בסכום הנזק, כפי שנקבע בבימ"ש קמא.

10. לפיכך, אני קובעת כדלקמן:

פסק דינו של בימ"ש קמא מבוטל.

המבקשים ישלמו למשיבים סך 16,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום מתן פסה"ד קמא (30.05.16) ועד התשלום בפועל.

המבקשים ישיבו למשיבים את שטרי החוב והשיקים הנמצאים ברשותם.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל שוקר
נתבע: שוהם אבן
שופט :
עורכי דין: