ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צפורה לורנס ליבר נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה :


בפני כבוד ה שופט אלי ברנד

מבקשים

  1. צפורה לורנס ליבר
  2. צבי חיים ליבר

נגד

משיבה
הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה

ב"כ המבקשים: עו"ד אילן בומבך
ב"כ המשיבה: עו"ד עידית פלד

החלטה

הבקשה ועיקרי טענות הצדדים
בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 1.12.16, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים להארכת מועד כניסתם לתוקף של צוי הריסה שיפוטיים שניתנו כנגדם למשך 24 חודשים נוספים , וכן למתן הוראות למשיבה לדון בבקשה לאישור תב"ע שהגישו המבקשים מבלי להתנות זאת בהריסה.
הבקשה הנוכחית מוגשת – כך נטען – בשל שינוי הנסיבות מאז הגשת הבקשה הקודמת, זאת בכך שלטענת המבקשים בימים 18-19.12.16 בוצעה הריסה הממקמת את הנכס במצב העומד בתנאי הסף של המשיבה ל שם אישור התב"ע, דהיינו המבנה המדובר הושב ליעודו המקורי כמבנה חניה, וכי בנוסף לכך מצויים כעת בידי המתכנן כל המסמכים הדרושים לשם הגשת בקשה לאישור התב"ע הנקודתית הדרושה לצורך הכשרת הבניה הקיימת .
המבקשים מציינים את העובדה כי ביצוע צוי ההריסה יגרום להם לנזק בלתי הפיך, שיקול אשר על פי הפסיקה יש להביא בחשבון אל מול השיקול של אכיפת החוק ולאזן ביניהם, וכן כי המשיבה פעלה נגדם בנקמנות, במשוא פנים ובחוסר סבירות בכל הקשור לנסיונותיהם להכשרת הבניה הקיימת.
לאור האמור עתרו המבקשים לעיון מחדש בבקשה לשם הארכת מועד כניסתם לתוקף של הצוים, הפעם למשך 6 חודשים, וכן להורות למשיבה לדון ללא דיחוי ובהקדם האפשרי בבקשת המבקשים לאישור תב"ע נקודתית.
עוד עתרו המבקשים לקיום דיון במעמד הצדדים בבקשה על פי הוראות תקנה 4(ב) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק).
יש להעיר כי אמנם הבקשה נושאת את הכותרת בקשה לעיון מחדש אולם למעשה מדובר בבקשה כמעט חדשה לחלוטין, אשר נימוקיה אפילו הסעדים המבוקשים בגדרה שונים מאלו שהתבקשו בבקשה המקורית, הן מבחינת משך הארכת המועד המבוקש והן מבחינת תוכן ההוראות שהם מבקשים כי ינתנו כלפי המשיבה בענין הדיון בבקשתם לאישור התב"ע הנקודתית.
המשיבה מצידה טוענת בתגובתה כי, ככלל, אין הדרך לתקיפת החלטות שיפוטיות עוברת בנתיב של הגשת בקשה לעיון חוזר, וכי דרך זו יש לנקוט רק מקום בו חל שינוי כה מהותי בנסיבות מאז מתן ההחלטה הרלוונטית המצדיק עיון מחדש בה, וכי נטל ההוכחה לקיומו של שינוי כה משמעותי מוטל על כתפי המבקשים.
המשיבה טוענת כי שינוי הנסיבות שחל בדידן אינו מצדיק את הגשת הבקשה, באשר גם בשלב הנוכחי וגם על פי חוות דעת איש המקצוע מטעם המבקשים יש להתחיל עתה בהליך של הגשת תב"ע נקודתית חדשה , לאחר שהבקשה הקודמת לאישור תב"ע בוטלה , ולפיכך עודנו מצויים בשלב ה"טרום-התחלתי" של ההליך המוביל לקבלת היתר ועל כן אין מדובר בהיתר בניה המצוי בהישג יד.
עוד טוענת המשיבה כי המבקשים מעלים בבקשה טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות שלא נטענו בבקשה המקורית אשר מקומן לא יכירן בבקשה לעיון חוזר.
אשר לטענה אודות הנזק הבלתי הפיך שיגרם להם טוענת המשיבה כי בענין זה אין למשיבים להלין אלא על עצמם, לאחר שרק עתה קיימו את תנאי הסף המהווים החלטות שיפוטיות.
עוד מזכירה המשיבה את העובדה שההרשעה הראשונה ועימה צו ההריסה הראשון כנגד המבקשים היו ביום 2.1.05 ומאז לא רק ש המבקשים לא קיימו את הצו אלא אף הוסיפו בניה נוספת שלא כדין, עבירות אשר בעטין הורשעו בשנית בשנת 2014 בתיק דנן (המבקשת 1 הן בעבירה של אי קיום צו שיפוטי והן בעבירת שימוש במקרקעין ללא היתר והמבקש 2 בעבירה של שימוש ללא היתר) ונגזר עליהם, בין היתר, צו הריסה נוסף ביום 23.2.14 כאשר מועד כניסת הצ וים לתוקף נדחה בשנה ומשלא קויים נשלחה למבקשים התראה נוספת ביום 22.6.15 .
אשר לטענתם של המבקשים אודות היחס הבלתי הוגן, בלתי שוויוני ובלתי סביר שנקטה נגדם, לטענתם, גורסת המשיבה כי תקיפת ההליך המנהלי אינה אמורה להתבצע בבית משפט זה ולא במסגרת הליך זה.
לאור כלל טענותיה עותרת המשיבה לדחית הבקשה אף ללא קיום דיון בה במעמד הצדדים, על פי תקנה 4(א) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק).

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, על כלל נספחיה, ובתגובה באתי לכלל מסקנה כי אין צורך בקיום דיון במעמד הצדדים בבקשה וכי כל הדרוש לשם הכרעה בבקשה זו מונח בפני כבר עתה.
הנסיבות החדשות, הטענות העובדתיות והמחלוקות לגביהן ואף הטיעון המשפטי , לרבות לענין הנזק הבלתי מידתי הצפוי לטענת המבקשים, בוארו באר היטב בבקשה, על נספחיה הרבים, ובתגובה וסבור אני כי יש בפני את התשתית הנדרשת לשם הכרעה בבקשה כפי שהיא, גם ללא קיום דיון במעמד הצדדים .
תחילה לענין הצו המבוקש כלפי המשיבה – להורות לה לדון ללא דיחוי בבקשת המבקשים לאישור התב"ע הנקודתית.
מדובר בבקשה אודות ענין שטרם בא לעולם, מאחר שהבקשה הקודמת לאישור התב"ע בוטלה וטרם הוגשה חדשה וכעת אין בפני המשיבה בקשה ל אישור תב"ע אשר לגביה ניתן להורות לה לקיים דיון בדחיפות.
לא זו אף זו, כפי שכבר ציינתי בהחלטתי הקודמת – תקיפת הליכים מנהליים ומתן צוים המורים לועדה לתכנון ובניה על האופן בו יש לנהל הליכים שכאלה או קביעה כי היו לא תקינים – כאשר אין מדובר בתקיפה עקיפה אלא ישירה – אינם בסמכותו של בית משפט זה , ובמיוחד נכון הדבר שעה שהבקשה שבפני הינה בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה (למעשה בקשה לעיון חוזר בבקשה כזו), שעניינה הארכת מועד כניסת צו הריסה שיפוטי לתוקף, וככל שיש בפי המבקשים טענה כאמור זכאים הם להביאה הפני הערכאה המוסמכת ובהליך המתאים .
עתה לגוף הענין, כפי שציינתי כבר בהחלטתי מיום 1.12.16 – "מדובר בצוי בית משפט זה אשר הראשון בהם ניתן לפני למעלה מעשור ועד כה לא בוצעו, מבלי שהבניה הטעונה הריסה הוכשרה מאז."
כעולה אף מטיעוני איש המקצוע מטעם המבקשים, גם עתה – לאחר שינוי הנסיבות הנטען – עומדים המבקשים בראשית הדרך ל פני הגשת בקשה לאישור תב"ע נקודתית , מהלך אשר גם מעת שינקט והגם שתנאי הסף לדיון בו מולאו, אין תוצאתו או משך ניהולו מובטחים ולא רק בשל עניינים התלויים בקצב פעילותה או התייחסותה של המשיבה במקרה פרטי זה .
בהקשר זה יוער כי המבקשים, המלינים על יחסה של המבקשת והשהיית הטיפול בעניינם, לא עשו מאומה להכשרת הבניה שבנו במשך קרוב לעשור מאז מתן צו ההריסה הראשון (ראה סעיפים 8-9 לבקשה) , ולענין זה מתאים – בהיפוך מגמה – הדימוי שמביא התלמוד הבבלי בהתייחסו אל העדר היכולת לקבל ביקורת – " אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך" (מסכת ערכין דף טז עמוד ב).
השתהותם רבת השנים של המבקשים והתעלמותם מצוי בית המשפט, אשר לא התמצתה בהתעלמות אלא אף הצטרף אליה ביצוע עבירה נוספת מאותו סוג באותם מקרקעין לאחר שכבר הורשעו ובית המשפט הורה להם לבצע הריסה, מהווה זלזול של ממש בדין ובצוים השיפוטיים.
עתה, עת באים הם להלין על הנזק הבלתי הפיך שיגרם להם, שומה על המבקשים לבדוק תחילה בציציותיהם שלהם טרם שהם מטילים את האחריות לנזק זה כלפי המשיבה, שעיסוקה בהקשר זה הינו באכיפת הוראות הדין , ולבחון מדוע לא פעלו הם במועד ומדוע מלכתחילה לא בנו כדין.
ביחס להתנהלות זו יש להזכיר את דברי בית המשפט העליון, מפי כבוד המשנה לנשיאה (השופט כתוארו אז) אליקים רובינשטיין (ע"פ 4650/08 גוליה ברנס נ. מדינת ישראל (19.6.2008) , ההדגשות בכל הציטוטים להלן שלי, אלא אם יאמר אחרת – א.ב. ) –
"הכלל שלפיו פועל בית משפט זה, ולפיו על בתי המשפט בכלל לפעול, הוא כי ה"בונה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט" (ירמיהו כ"ב, י"ג, אמנם שם בהקשר אחר); קרי – הבונה באופן בלתי חוקי, דינו הבסיסי הריסה, וכדי שהדבר לא יארע יש צורך בטעמים טובים ומיוחדים. אמנם העם היהודי הקדים נעשה לנשמע, אך שם היה הדבר בנסיבות אחרות לחלוטין. בניה ראשיתה "נגיש תכנית ונשמע", ורק משתאושר – "נעשה"."
אין כל ספק כי גם בית המשפט המוסמך להאריך את מועדי כניסתם לתוקף של צוי הריסה , " אם ראה טעם לעשות כן" (סעיף 207 לחוק התכנון והבניה) וכאשר היתר הבניה מצוי בהישג יד כקביעת הפסיקה, אינ ו יכול ליתן יד לכך שצוים שיפוטיים ימשיכו ויהיו למרמס ללא גבול .
הארכה בלתי פוסקת של מועד כניסתם לתוקף של צוי הריסה שיפוטיים פוגעת פגיעה אנושה בתקפותם של הצוים השיפוטיים, באכיפת הדין במקרה הספציפי ובנורמת אכיפת הדין במרחב הציבורי הישראלי וממסמסת אותם הלכה למעשה .
כך קבע בית המשפט העליון מפי כבוד השופט אורי שוהם (רע"פ 4007/14 ספיר-קדמת עדן בע"מ ואח' נ. מדינת ישראל – הועדה המרחבית לתכנון ובניה שרונים (12.6.2014 )) בדברים היפים גם לענייננו בשל דמיון המקרים –
"8. ... אין חולק, כי במשך שנים מפעילים המבקשים גן אירועים במקרקעין, ללא היתר בניה מתאים. עבירות על דיני התכנון והבנייה הן עבירות חמורות, המבטאות זלזול בחוק וברשויות, והן הוגדרו לא אחת כ"מכת מדינה" ( ראו, למשל, רע"פ 11920/04‏ נאיף נ' מדינת ישראל [ פורסם בנבו] (26.3.2007)). ....
9. סעיף 207 לחוק התכנון והבניה מסמיך את בית המשפט להאריך מועד שנקבע לביצוע צו הריסה " אם ראה טעם לעשות כן". בפסיקה הובהר, כי יש חשיבות מרובה לביצוע צו הריסה במועדו, ולפיכך היעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים " חריגים ויוצאי דופן", כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא " בהישג יד מיידי" של המבקש, וכך נאמר:
"כשניתן צו הריסה כדין נודעת חשיבות מרובה לביצועו במסגרת המועד הקבוע לביצוע [...] אין חולק כי הבנייה שבנה המבקש נעשתה שלא כדין. כפי שמתברר, אין דברים אמורים בתכנית מיתאר מאושרת ובמצב שרישיון הבנייה נמצא בהישג יד מיידי ורק עיכוב פורמאלי חסר משמעות מעכב אותו באופן זמני. כאן דברים אמורים בתחילתו של תהליך ארוך ומורכב מאוד שסיכוייו אינם ידועים, ואפילו תאושר תכנית המיתאר ותיכנס לתוקף, יהיה על המבקש להגיש בקשה להיתר בנייה, וגם הליך זה דרכו להימשך חודשים מספר. אי-הריסתו המיידית של מבנה לא חוקי, שמטרתה לאפשר לבעליו של המבנה לקדם הליכי תכנון הנמצאים בראשיתם, מנוגדת לתכליתו של צו ההריסה המינהלי אשר כאמור לעיל, נועד לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית. אכן, בית-המשפט מוסמך לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי, אך סמכות זאת צריכה להישמר למקרים חריגים ויוצאי דופן" (רע"פ 1288/04 נימר נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נח(4) 385 (2004) להלן: עניין נימר)). כך הוא הדבר לעניין הארכת מועד לביצוע צו הריסה מינהלי, וכך גם לעניין ביצוע צו הריסה שיפוטי ( רע"פ 3774/04 אל סאנע נ' מדינת ישראל [ פורסם בנבו] (5.7.2004); רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל [ פורסם בנבו] (25.7.2006)). קביעות אלו הפכו להלכה מושרשת..."
במקום אחר הוסיף וקבע בית המשפט העליון , גם הפעם מפי כבוד המשנה לנשיאה (השופט כתוארו אז) אליקים רובינשטיין , כאשר דובר במקרה בו כבר התקיימה ישיבה לאישור התוכנית ולא כבדידן עוד טרם הגשתה, גם אם מחדש, כי –
"בניה ללא היתר, היתה מכבר לחזון נפרץ במחוזותינו, ורבים המבקשים להכשיר את השרץ לאחר פתיחת הליך פלילי. הוראות החוק אינן בגדר " המלצה", בבחינת כל הרוצה יבוא ויקיימן, וכל החפץ ירמסן. נזדמן לי להידרש מזה זמן למקרה דומה בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (2006) ולהליכים הממושכים לגביו. ציינתי שם:
"אכן זכותו של כל אדם לנסות להעביר את רוע הגזירה השיפוטית, אך חובתו של בית המשפט לומר, במקרה המתאים, עד כאן... חסד עצום עשו בתי המשפט עם המערערים שאיפשרו להם להמשיך שנים על שנים בהתרסה נגד החוק, בהקמת מערכת בניה ענפה, וטחנות הצדק אכן טוחנות לאט, ומהחלטה להחלטה" (פסקה ח(5).
ובע"פ 10778/05 עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה (2005) נאמר:
"דומה שאין ספק כי המדובר בניסיון למשוך הליכים בתקוה שבמועד עתידי תבוא בשורה ותוכשר הבניה הבלתי חוקית, שעל אי חוקיותה אין חולק. המערער עושה שימוש בפתחים שפתח לו הדין, מתוך הנחה שטחנות הצדק טוחנות לאט ובינתיים אולי רווח והצלה יעמדו ממקום אחר" (פסקה ג(3)).
בנדון דידן אף אם התקיימה ישיבה כנטען לאישור התכנית ביום 8.1.14, ואף אם זו אושרה, מה שאיני יודע, הדרך עד למתן היתר, אם בכלל, עודה ארוכה."
מדובר במאבק ארוך שנים של בתי המשפט וכך קבע לפני עשרות שנים בית המשפט העליון מפי כבוד המשנה לנשיאו (השופט דאז) פרופ' מנחם אלון ז"ל ( ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31) –
"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט."
חשיבותה של אכיפת הדין גדולה במורשת העם היהודי עד כדי כך שכבר לפני כ-2,000 שנה מורה רבי חנניה סגן הכהנים (מסכת אבות פרק ג' משנה ב') –
"הווי מתפלל בשלומה שלמלכות שאילולי מוראה איש את רעהו חיים בלענו ".
רבי חנניה, מן הנפגעים הישירים של חורבן בית המקדש על ידי המלכות הרומית, מצפה מבני דורו , אשר ספגו את מוראותיה ונחת זרועה של האימפריה הרומית, להתפלל לשלומה בשל החשיבות של מערכת האכיפה ושמירת החוק והסדר שה יא מפעילה ושגם היא פגעה בהם לא מעט.
ברוח אותם דברים, כ-150 שנה מאוחר יותר , לאחר החורבן הגדול יותר במונחי מספר קורבנות והרס פיזי , שהסבה האימפריה הרומית ליהודי הארץ בעקבות מרד בר כוכבא, נאמרת ה אמירה הבאה (בראשית רבה (מהדורת וילנא) פרשה ט הלכה יג) –
"אמר רבי שמעון בן לקיש ... והנה טוב מאד, זו מלכות הרומיים, וכי מלכות הרומיים טוב מאד אתמהא ? אלא שהיא תובעת דקיון של בריות, שנאמר (ישעיה מה) 'אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי'"
משמעות המונח דקיון הינה משפט וענישה ורבי שמעון בן לקיש, מגדולי אמוראי ארץ ישראל, מייחס את המילים "והנה טוב מאד", החותמות את מעשה הבריאה בפרק א' בספר בראשית עת מתבונן הבורא על מעשה ידיו ביום השישי ומביע נחת מן התוצאה , על המלכות הרומית – על אף הזוועות שהסבה לעם היהודי, רק בשל היותה הגורם האוכף את הדין.
לאור כלל האמור לעיל, ונוכח נסיבותיו של מקרה זה, גם אם אקבל במלוא ו את ת יאור המצב העובדתי לאחר השינוי האחרון כפי שהציגוהו המבקשים, עדיין אין מדובר במצב בו היתר הבניה מצוי בהישג יד ם המיידי.
במצב זה ולאחר פרק זמן כה ארוך בו נעשים על ידם צוי ההריסה למשל ולשנינה , אינני מוצא כי זהו המקרה בו יש להאריך עוד בחודשים רבים את מועד כניסתם לתוקף של הצוים – גם אם פחות מספרם מן המבוקש בבקשה המקורית .
לא עסקתי עד כה בטענות הפרוצדוראליות שהעלתה המשיבה בדבר התאמת השימוש בבקשה לעיון מחדש לסוג הטיעון שמעלים המבקשים בבקשתם , הגם שאינני מקל בהן ראש וסבור אני כי הצדק עימה לפחות בחלקן, אולם מאחר שמהותית סבור אני כי דין הבקשה להדחות העדפתי להתייחס לענייני המהות בעיקר.

סיכום
סוף דבר, הבקשה נדחית.
רק על מנת לאפשר למבקשים הערכות סבירה להריסה, אך לאחר שהיו אמורים כבר להערך לכך זה מכבר, יוארך מועד כניסתם לתוקף של הצוים כך שיכנסו לתוקף ביום 31.1.17.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ז, 07 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צפורה לורנס ליבר
נתבע: הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה
שופט :
עורכי דין: