ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד עיריית באר שבע :

בפני כבוד הרשמת הבכירה ליאורה וינשטיין

תובע

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מאיר מזוז וירין ברטוב

נגד

נתבעת

עיריית באר שבע
ע"י ב"כ עו"ד רון קצב

החלטה

לפני בקשה לבטל את מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש.
מדובר בתביעת שיבוב שהוגשה בתאריך 1.5.16 ועד 11.9.16 לא נעשה בתיק דבר. בתאריך זה הודע לבית המשפט על החלפת הייצוג ובתאריך 1.11.16 נשלח לבא כוחו הקודם של התובע מכתב התראה על מחיקה ללא מעש.
היות וגם לאחר מכתב זה לא נעשה דבר, נמחקה התובענה, מחמת חוסר מעש , בתאריך 11.12.16.
אלא שמדובר במעשה קריטי היות והתובענה הוגשה בתאריך המהווה, למצער , את היום האחרון בו ניתן להגיש את התובענה טרם תתיישן , לגרסת התובע , או אף בתאריך שבו כבר התיישנה התביעה, לגרסת הנתבעת. לית מאן דפליג כי אם לא תבוטל המחיקה והתובע יגיש תביעתו שנית, יהיה זה בתאריך בו התובענה התיישנה.
התובע, בבקשה שכותרתה "בקשה למתן ארכת מועד" (שהוגשה לאחר המחיקה) , ביקש שהתובענה לא תמחק מחמת חוסר מעש וכי תינתן לנתבעת ארכה להגשת כתב ההגנה. הוא טען כי כשקבל ו באי כוחו לידיה ם את התיק מב"כ הקודם לא ידעו אם הומצא כתב התביעה ועל כן דאגו להמציאו לנתבעת ביום 30.10.16. על כן המרוץ להגשת כתב ההגנה (45 ימים) מתחיל באותו מועד (שהנתבעת טוענת כי הוא 2.11.16).
הנתבעת טענה, בתגובה , כי בשעת הגשת הבקשה של התובע כבר ניתן פסק הדין המורה על מחיקת התובענה וכי יש להותיר פסק דין זה על כנו. לא רק זאת, אף זאת - גם אילמלא כן היה על בית המשפט לסלק את התובענה על הסף, מהנימוקים הבאים:
התביעה התיישנה;
חל שיהוי ניכר בהגשת התובענה (שגם הומצאה לנתבעת באיחור רב, רק לאחר חצי שנה) המעיד על זניחתה ע"י התובע ופגיעה בציפייתה הליגיטימית של הנתבעת שלא תתבע , תוך גרימת נזק ראייתי לנתבעת.
אינטרסים נוספים כגון האינטרס הציבורי, דיני היושר, כללי הצדק הטבעי ומניעות.
צירוף תצהיר (לכתב התביעה) של בא כוח התובע במקום של עובד מטעם התובע עצמו.
אי מסירת פרטים נוספים שנדרשו על ידי הנתבעת מהתובע במכתבה מתאריך 28.11.16.
בתשובה טען התובע כי מדובר בכפיות טובה של הנתבעת שבקשה להאריך המועד להגשת כתב ההגנה והתובע נענתה לבקשתה והגיש הבקשה כאמור לבית המשפט.
כן היא דוחה את טענות הנתבעת כדלקמן:
התביעה לא התיישנה (היא מצטטת את ע"א 3141/99 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ. פונדמינסקי).
לעניין השיהוי והנזק הראייתי שנגרם לנתבעת – הרי שטענות אלה נטענו בעלמא ולא צורף להן תצהיר.
באשר לאי קבלת פרטים נוספים טוען התובע כי דרישה כזו מקומה לא יכירנה בתביעה בסדר דין מהיר (אף כי ספק, הוא טוען, אם תובענה כזו צריכה להתברר בסדר דין מהיר – אך הוא עצמו הגישה כן ).
דיון והכרעה:
אכן דעתי כדעת התובע, שלכאורה התביעה לא התיישנה, למרות שהוגשה בשיהוי ניכר.
הארוע נושא כתב התביעה ארע בתאריך 28.4.09 – בתאריך זה נפצעה המבוטחת של התובע, שנפלה לטענתה על מדרכה הנמצאת בתחום שיפוטה של הנתבעת. במלאת 7 שנים לארוע, בתאריך 28.4.16, חלה עדיין פגרת חג הפסח דאשתקד שהסתיימה אמנם למחרת, ביום שישי, כ"א בניסן, 29.4.16 (לפי תקנות בית המשפט (פגרות) התשמ"ג-1983) – אך לטענת התובע היות והיום הראשון לאחר הפגרה היה שבת, 30.4.16, נדחה המועד האחרון להגשת התובענה, טרם תתיישן, ליום ראשון, 1.5.16. ביום זה הוגשה כאמור התביעה.

הסעיף בו מדובר הוא 10(ג) לחוק הפרשנות. לפי סעיף זה - "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה."
לפי פסק הדין שצוטט על ידי התובע מפי כבוד השופט א. לוי "הגיונה של הוראת סעיף 10(ג) ברור, לאמור, הסעיף נועד להסדיר את סוגיית מניין ימי המנוחה, הפגרה והשבתון. הסעיף, מבחין, כאמור, בין מצב בו ימי מנוחה, פגרה ושבתון החלים באמצע התקופה - שאז ימים אלה יבואו במניין; לבין מצב בו ימים אלה הם הימים האחרונים שבתקופה - שאז אלה לא יבואו במניין."
אמנם נכון שקיים המשפט בפסק דינו של כבוד סגן הנשיא חשין בע"א 5813/96 עומר דיאב נ. עירית תמרה ולפיו מועדים "קטנים", גם בסוף תקופה נבלעים, כשמדובר במועדים בקנה מידה גדול (כאן – 7 שנים מול יום אחד) אולם הקובע לדידי הוא האמור בסוף המשפט של כבוד השופט חשין - ולפיו : " אם יום-אחרון-בין-ימים לא יבוא במניין, לא-כל-שכן שעה או שעות-אחרונות-בין-שעות לא תבאנה במניין; ששעה-בין-שעות יקרה היא - על-דרך-הכלל - מיום-בין-ימים." (ההדגשה שלי ל.ו.).
יתרה מכך, מאז אותו פסק דין מנתה כבוד השופטת חיות, בברם 8786/05 בין מקורות הפסיקה המאפשרים שלא למנות את היום האחרון שהוא יום מנוחה בתקופת ההתיישנות , את שני פסקי הדין - כחיים בכפיפה אחת זה עם זה, – כדלקמן:
"בפסיקה הוחל סעיף 10(ג)לחוק הפרשנות בהקשרים שונים. ..... נקבע, כי כאשר מסתיימת תקופת ההתיישנות להגשת תביעה בזמן פגרת בתי המשפט, הרי שמכוחו של סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות נדחית תקופת ההתיישנות עד ליום החול הראשון שלאחר הפגרה (ע"א 3141/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פונדמינסקי )... עוד נפסק, כי כאשר התקופה של 48 שעות בהן, לפי סעיף 124 לפקודת העיריות [נוסח חדש], רשאי חבר מועצת עירייה לחזור בו מהתפטרותו מסתיימת ביום מנוחה, חל סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות (ע"א 5813/96 דיאב נ' עיריית תמרה, פ"ד נא(1) 241, 268-266 (1996)). "
באשר לטענת השיהוי, לנוכח השלכותיה של טענת השיהוי על זכויותיו של תובע, נקבע בפסיקה כי טענה זו תתקבל במקרים חריגים בלבד, וכי הנטל שבו צריך לשאת הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד. (ראה למשל ע"א 2483/14 פסק דינה של כבוד השופטת ברק-ארז) ברוב המקרים לא תהווה טענה זו טענה המצדיקה סילוק על הסף אלא טענה המחייבת מתן התחשבות בצד הנפגע מאותו שיהוי - הן בהבאת ראיותיו, הן בפסיקת ההוצאות והן בשיעור הפיצוי וחיובי הריבית בו הוא מחוייב, אך ככלל אין השיהוי שולל מעיקרא את הזכות להגשת התובענה כל עוד הוגשה במסגרת 7 השנים הקבועות בחוק, שכן אחרת הוא מעקר מתכנו הוראה זו.
באשר לטענה בדבר אי קבלת פרטים נוספים –אם התכוון התובע ליתן פרטים נוספים, (אילמלא סבר כי אין מקום לדרוש אותם בתביעה בסדר דין מהיר), הרי שמשעת הדרישה ועד מחיקת התובענה עבר זמן מועט יחסית. אם סבר התובע שאין מקום למסור פרטים נוספים מן הדין שהיה מודיע זאת לנתבעת ולא מגיש עבורה בקשה למתן ארכה להגשת כתב ההגנה שכן אם ממילא לא התכוון למסור אותם, לא היה צורך בארכה זו. מאידך קשה לתלות בסבה זו הסבר למחיקת תובענה על הסף.
הנימוק המכריע שבשלו אני מקבלת את הבקשה ומבטלת את החלטתי הוא העובדה שמכתב ההתראה נשלח בטעות לבא כוחו הקודם של התובע במקום לבאי כוחו הנוכחיים שעודכנו בתיק ועל כן מן הדין ומן הצדק לבטל את ההחלטה.
אף אני, כתובע, סבורה כי למרות סכומו אין לדון בתיק זה בסדר דין מהיר ויתרה מכך, הסמכות לדון בו היא של שופט/ת שכן נושא התביעה הוא נזקי גוף שנגרמו למבוטחת. ממילא מתייתר הצורך לצרף תצהיר לכתב התביעה אף כי גם אי צירופו של תצהיר מלכתחילה ניתן היה לתיקון כנגד פסיקת הוצאות.
המזכירות תשנה סיווג תיק זה לת"א ותנתב אותו לשופט/ת לפי כללי הניתוב.
בנסיבות האמורות לעיל אינני פוסקת הוצאות.
נחתם במוצ"ש.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ז, 07 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: עיריית באר שבע
שופט :
עורכי דין: