ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלא אדין עדנאן נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 10029/16

לפני: כבוד השופט א' שהם

העותר:
עלא אדין עדנאן

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

עתירה לגילוי ראיה חסויה

תאריך הישיבה: י"ג בטבת התשע"ז (11.1.2017)
בשם העותר: עו"ד חיים יצחקי
בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי עתירה חוזרת לגילוי ראיה חסויה, לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

2. כוונתי בצמד המילים "עתירה חוזרת" היא לכך שביום 11.6.2015 ניתנה על ידי החלטה בעתירה להסרת חיסיון, שהוגשה על ידי העותר עצמו ונאשמים נוספים, השותפים לאותו כתב אישום, עתירה הנוגעת לאותה תעודת חיסיון שהוצאה על ידי שר הבטחון דאז, מר משה יעלון, ביום 2.4.2015 (בש"פ 2849/15 אבו סאלח נ' מדינת ישראל (2.4.2015) (להלן: עניין אבו סאלח)).

3. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה יוחסו לעותר ולארבעה נאשמים נוספים עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת; תמיכה בארגון טרוריסטי; וניסיון למגע עם סוכן חוץ. עובדות כתב האישום פורטו בהרחבה במסגרת ההחלטה שניתנה בעניין אבו סאלח, ונציין רק כי מדובר בהתארגנות של מספר בני מיעוטים, אזרחי המדינה, לצורך הקמת תא של דאע"ש בישראל, תוך ביצוע הכנות לקראת הפיכתו של תא זה למבצעי.

העתירה לגילוי ראיה

4. עתירה חדשה זו נוגעת לאופן חקירתם בשב"כ של שני עדי תביעה במשפטו של העותר, כרים אבו סאלח (להלן: כרים) ומוחמד אברהים (להלן: מוחמד), שנגדם הוגש כתב אישום נפרד בפרשה זו.

5. נטען בעתירה, כי לאחר שמשפטם של כל המעורבים בפרשה, לרבות כרים ומוחמד, הסתיים בהסדרי טיעון, נותר העותר, שהינו עורך דין במקצועו, כנאשם יחיד בהליך העיקרי. במסגרת פרשת התביעה הוזמנו לעדות כרים ומוחמד, אשר "לשיטת המשיבה", מפלילים באמרותיהם, שנמסרו לחוקרי השב"כ והמשטרה, את העותר. עוד נטען, כי השניים חזרו בהם בעדותם בבית המשפט, מהדברים המפלילים נגד העותר, וטענו כי האמירות המפלילות נמסרו כתוצאה מלחץ שהופעל עליהם על ידי מדובבים, שהוכנסו לתאיהם. כרים ומוחמד טענו, כי אותם מדובבים, שפעלו מטעם השב"כ, "איימו עליהם ולחצו אותם להודות בדברים שלא עשו, להגזים בדברים שאפשר שכן עשו ולהפליל נוספים", ובשל חששם מפני אותם מדובבים שהתחזו כאסירים, הם מסרו דברים כוזבים נגד העותר.

6. בעקבות עדויות אלה, זומנו בשנית כמה מחוקרי השב"כ על מנת להזים את טענותיהם של מוחמד וכרים, אך לטענת העותר אותם חוקרים סרבו להתייחס לפעולות החקירה שננקטו נגד השניים, בהסתמך על תעודת החיסיון שהוצאה בפרשה זו.

7. בנסיבות אלה, ומאחר שבית המשפט, הדן בעניינו של העותר, אמור להכריע בשאלה, אלו מהגרסאות שמסרו כרים ומוחמד, תמצאנה מהימנות, יש מקום, לשיטתו של העותר, לחשוף את החומרים שנאספו במהלך תרגילי המדובבים ואת זהות עורכי התרגילים, כדי שיוגשו לבית המשפט המסמכים הרלבנטיים ותמסר עדות אודות אופן עריכת התרגילים.

8. לשאלת בית המשפט, השיב עו"ד חיים יצחקי, בא כוחו של העותר, כי אין חפיפה בין הנושא, אשר נדון והוכרע בעניין אבו סאלח, לבין העתירה דנן, שהיא פרי התפתחות מאוחרת יותר, ונוגעת באופן ספציפי לעדותם של כרים ומוחמד, במשפטו של העותר. לגישתו של עו"ד יצחקי, החומר המבוקש יסייע בהגנתו של העותר, ולשיטתו אינטרס זה גובר על כל אינטרס אחר "שאפשר שימומש באמצעות הטלת חיסיון על אותו תרגיל שהמאשימה עצמה אינה מכחישה את עצם התרחשותו".

תגובת המשיבה בחלק הגלוי

9. המשיבה, אשר יוצגה על ידי עו"ד יעל שרף, גורסת כי קיים מעין "מעשה בית דין" בנוגע לאותה תעודת חיסיון. זאת שכן, בעניין אבו סאלח התייחס בית המשפט לטענותיהם של כלל הנאשמים, ולא רק של העותר, ובמסגרת זו הוחלט שלא לגלות כל פרט אודות שיטות ודרכי החקירה של חוקרי השב"כ. בין היתר, נדונה הטענה כי יש לחשוף את החומר החסוי, לצורך ניהול משפטי זוטא על ידי חלק מהנאשמים, ולכן הסוגייה שאותה מעלה העותר, כך לגישת המשיבה, נדונה והוכרעה בעניין אבו סאלח. עוד נטען, כי במקרה דנן מנסה הסנגור לנהל מעין משפט זוטא לגבי אמרותיהם של העדים, כרים ומוחמד, אך אין בקו הגנה זה כדי להביא לשינוי החלטתו של בית המשפט בעניין אבו סאלח.

דיון והכרעה

10. על העקרונות הכלליים, החלים בהליך של גילוי ראיה חסויה, עמדתי בהרחבה בעניין אבו סאלח, תוך אזכור הפסיקה הרלבנטית, ולא אחזור על כך שנית. אציין רק זאת, כי עקרון היסוד שנקבע בהלכה הפסוקה, הוא כי מקום שבו מדובר בראיה החיונית להגנתו של הנאשם, כי אז יש להעדיף, ככלל, את גילויה של הראיה, על פני חסיונה.

11. ובחזרה לענייננו. לאחר שהאזנתי לטיעוני הצדדים בחלק הגלוי, ועיינתי בחומר החקירה החסוי, תוך קבלת הבהרות מגורמי הבטחון, הגעתי למסקנה כי אין לגלות לעותר את החומר המבוקש. אציין, בראש ובראשונה, כי החלטתי בעניין אבו סאלח רלבנטית גם לעתירה דנן, כיוון שבמסגרת אותה החלטה בחנתי טענות מסוג זה, בהקשר לכוונתם של חלק מהנאשמים לנהל משפטי זוטא. אינני רואה בסיס להבחנה בין דרישה לגילוי חומר הנוגע לאינטראקציה בין הנאשמים, כולם או חלקם, עם מדובבים שנשלחו על ידי השב"כ, לבין חומר דומה הנוגע למי שהיו נאשמים, וכיום הם משמשים כעדי תביעה. בשני המקרים הטענה היא כי מדובר בחומר שהינו חיוני להגנה, אך כאמור כבר פסקתי בעניין אבו סאלח כי אין לגלותו, בשל החשש לפגיעה בבטחון המדינה, הנעוץ בחשיפת שיטות ואמצעי החקירה של השב"כ.

12. הגם שניתן היה לסיים בכך את דיוננו, הנני רואה להוסיף כי עיינתי בחומר הנוגע לחקירתם של כרים ומוחמד, לרבות תוצרי תרגילי החקירה שנערכו להם, ולא מצאתי כל אינדיקציה לכך שבמסגרת תרגילים אלה הופעלו כלפי הנחקרים אמצעים פסולים כלשהם. לפיכך, המסקנה המתבקשת היא כי אין בגילויו של החומר המבוקש כדי לסייע, כהוא זה, בהגנתו של העותר.

13. לאור האמור, דינה של העתירה להדחות.

ניתנה היום, ‏י"ג בטבת התשע"ז (‏11.1.2017).


מעורבים
תובע: עלא אדין עדנאן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: