ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נורית לוי נגד עמאש חליל :

התובעת

נורית לוי ת.ז. XXXXXX417

נגד

הנתבע
עמאש חליל ת.ז. XXXXX598

פסק דין

בתאריך 2.6.15 ב מגרש החניה בשד' החירות בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין רכב ה של התובעת מסוג פולקסווגן מ.ר. 38-794-60 (להלן: "רכב התובעת") לבין רכבו של הנתבע מסוג מאזדה מ.ר. 73-983-29 (להלן: "רכב הנתבע").

בעתירתה לחיוב הנתבע בתשלום סך של 10,687 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מן התאונה , טוע נת התובע ת כי במהלך עקיפת ה את רכב הנתבע אשר עמד במרכז הכביש ועצר את התנועה, החל הלה לנסוע מבלי שווידא קודם לכן שנתיב נסיעתו פנוי. גרסה דומה נמסרה על ידי התובעת בהודעתה לחברת הביטוח ביום שלמחרת התאונה (ר' הטופס שצורף לכתב התביעה).
בבדיקת רכב התובעת על ידי שמאי ביום 4.8.15, נמצא כי הוא ניזוק בחלקו הימני (קדמי ואחורי – ר' בתצלומים - ת/2) ועלות תיקונו הועמדה על סך של 7,162 ₪ ( כולל מע"מ). בנוסף לכך קבע השמאי ירידת ערך של 3.5% בסך 1,344.42 ₪ ושכר טרחתו הועמד על סך של 1,180₪ כולל מע"מ.
בעדותה בבית המשפט תיאר ה התובע ת את התרחשות התאונה , כך:
"...בזמן שאני ממתינה שיהיה אפשר להיכנס לתוך החניה ושהנתבע יזוז משם, עוד מגיעים רכבים מאחורי והכביש הראשי נסתם. חיכינו שהוא יוריד את הנוסעים שלו מהרכב, הנוסעים שלו עלו לרכב (צ"ל ירדו מהרכב – ר.ס.מ) ועלו לכניסה לקופת החולים במקום שמסומן בכוכבית (ר' בתצלומים – ת/1). כולנו כולל אנשים שרוצים לצאת מחניית נכים מחכים שהבחור יזוז.
אחרי שראיתי שגם כשהנוסעים שלו ירדו והוא ממשיך לא לנסוע, החלטתי שאני עוקפת אותו וממשיכה לחפש לעצמי חניה. בזמן שבאתי לחזור בחזרה לשביל שלי כדי שלא יהיה מצב שאני נוסעת בצד השני של הכביש הוא התחיל לנסוע מבלי להסתכל בעוד שאני חוזרת בחזרה לנתיב הימני...".
לשאלתי השיבה התובעת כי היא צפרה לתובע וכי "כל הרחוב צפר לו. הכביש הראשי היה פקוק בזכותו...".

מנגד, טען הנתבע כי רכבו היה בעצירה מוחלטת, שכן הוא הוריד את אמו לקופת החולים הסמוכה. לגרסתו (כפי שנמסרה לחברת הביטוח בשעתה, גם כן – ר' טופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה), במהלך עקיפתה את רכבו סטתה התובעת ימינה בשל רכב שהגיע מולה בנתיב הנגד י, ו בתוך כך פגעה בחלק הקדמי שמאלי של רכבו וכדבריו:
"...התובעת החליטה לעקוף אותי, לא דיברתי בטלפון ולא שום דבר. ברגע שאמא שלי ירדה היא עקפה, אז בא רכב ממול ואז היא פנתה לנתיב שלי בחזרה. יש מצב שהעמידה שלי לא היתה נכונה. אני הייתי בעמידה ולא זזתי.
אני התכוונתי להוריד את האמא שלי...".
לשאלתי היכן עמדה אמו בזמן שבו התרחשה התאונה, השיב הנתבע:
"כשהייתה הפגיעה אמא שלי הייתה בדיוק עם הדלת בחוץ, זאת אומרת ליד הרכב. היא לא הייתה מעבר למכוניות כפי שהתובעת טוענת...".
הנתבע טען כי רכב התובעת נפגע "רק בכנף הימנית אחורית" ואילו אצלו מדובר היה בפנס . לתמיכת גרסתו הפנה הנתבע לתצלום בו נראים הפנס הקדמי שמאלי של רכבו כשהוא מחוץ למקומו וסימני ם שחורים על הפינה השמאלית קדמית של הפגוש הקדמי ברכב (ר' בתצלומים שהוגשו לאחר הדיון).

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים, עיינתי בתצלומי מקום התאונה-ת/1 ו בתצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב (ר' ת/2 והתצלומים הנוספים שהוגשו מטעם הנתבע לאחר הדיון), מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
מגרסאות שני הצדדים עולה כי עמידתו הממושכת של הנתבע בנתיב הכניסה אל חניון קופת החולים הרגיזה את התובע ת, אשר בשלב מסוים החליטה לעקפו ולא להמתין עד שימשיך בנסיעתו קדימה . העקיפה בוצעה בכניסה לחניון עמוס שאין בו שני נתיבי נסיעה מקבילים לאותו כיוון. לרכב התובעת נגרמו נזקי שפשוף שנמשכו מהדלת הימנית קדמית ועד לכנף הימנית אחורית (וכתיאורה בטופס הודעתה לחברת הביטוח: "הוא פגע בי ברכב בצד ימין מאמצע הרכב ובגלל שהייתי בזמן נסיעה המכה ממשיכה לכיוון הגלגל האחורי") ואילו לרכבו של הנתבע נגרם נזק של שפשוף בפינה השמאלית של הפגוש הקדמי והפנס השמאלי קדמי של הרכב נעקר ממקומו. נזקים אלה מתיישבים יותר עם גרסת התובעת, שכן לו היתה גרסת הנתבע נכונה - כי אז לא היה הנזק ברכבה של התובעת נמשך לכל אורך דפנו הימנית. מיקום הנזקים מלמד גם על כך שהנתבע החל בנסיעה קדימה מבלי שבדק מה קורה מאחורי או מצדי רכבו וככל הנראה עשה זאת במהירות בשל צפירות כלי הרכב שהמתינו מאחוריו משום שדרכם קדימה נחסמה בשל עצירתו במקום. זאת ועוד, הנתבע נמנע מלזמן את אמו לעדות בבית המשפט ויש להניח כי לו היתה עדותה יכולה לתמוך בגרסתו, כי אז היה הוא נוהג אחרת. על פי ההלכה הפסוקה "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו ו כי בעל דין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ר' ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו).

סעיף 66 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 קובע כי "לא יסיע אדם רכב שעמד או חנה בצד הכביש אלא לאחר שהבטיח כי אפשר להיכנס למסלול התנועה ללא סיכון או הפרעה לעוברי דרך". הנתבע אשר על פי הראיות החל לנסוע קדימה לאחר שהתובעת יצאה לעקיפתו, צריך היה לנהוג במשנה זהירות ולוודא כי תחילת נסיעתו קדימה אינה מהווה סיכון או הפרעה בדרך.
יחד עם זה, הוראת סעיף 47(ד) לתקנות התעבורה החלה על מי שמבקש לעקוף את הרכב שלפניו, קובעת כי "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא". הווה אומר, גם התובעת צריכה הי תה לנהוג במשנה זהירות בעת ביצוע העקיפה, אלא שמתוך כעסה על התובע אשר חסם את נתיב נסיעתה קדימה היא החליטה לעקפו ולא נתנה דעתה לאפשרות שבתוך כך הוא ימשיך בנסיעתו קדימה.

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב למבחני האשם התורם, דעתי ה יא כי את עיקר האחריות לגרימת התאונה ותוצאותיה יש להטיל על הנתבע וכי התובעת תרמה גם היא במידת מה להתרחשותה של תאונה זו . הנני מעמידה אם כן את אחריות הנתבע על 65% ואת חלקה של התובעת על 35% הנותרים.

סוף דבר, התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה .
מכיוון שסך נזקיה המוכחים של התובעת מסתכם ב- 9,687 ₪, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לה סך של 6,296 ₪ ₪ המהווים 65% מסכום זה, בתוספת הוצאות בסך 400 ₪ ובסה"כ 6,696 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.
ניתן היום, ט' טבת תשע"ז, 07 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נורית לוי
נתבע: עמאש חליל
שופט :
עורכי דין: