ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אוריאן טלקר נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק ע"פ 9833/16

לפני: כבוד השופט א' שהם

המבקש:
אוריאן טלקר

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"פ 68753-03-16, על ידי כבוד השופט י' עדן

תאריך ישיבה: י"ב בטבת התשע"ז (‏10.1.2017).

בשם המבקש: עו"ד מיכאל בוסקילה
בשם המשיבה: עו"ד סיון רוסו

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"פ 68753-03-16 (כבוד השופט י' עדן), מיום 7.11.2016.

הכרעת דינו של בית משפט קמא

2. ביום 17.5.2016, הורשע המבקש, על יסוד הודאתו, במיוחס לו בכתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, בביצוע העבירות הבאות: ניסיון שוד, לפי סעיפים 402(ב) ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); התפרצות למקום מגורים בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 406(ב) ו-408 לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

3. מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש עולה, כי אדם בשם דוד, הוא חברו של המבקש, אשר עבד עמו בעבר, פנה אל המבקש במהלך חודש פברואר 2016, והציע לו להצטרף לביצוע מעשי שוד. ביום 18.3.2016, הגיעו השניים לבית במושב אמונים, אולם החליטו לעזוב את המקום כשבעל הבית הפתיע אותם ופתח את הדלת בתגובה לנקישותיו של דוד. משם המשיכו השניים לעיר אשדוד, באמצעות רכבו של דוד, לביתם של בני הזוג ו' ו-ס' (להלן: המתלוננת), אצלם עבדו השניים בעבר. זאת, שעה שהם מצוידים באקדח צעצוע הנחזה להיות אמיתי; בסכין; במסכות; ובכפפות שרכשו קודם לכן. בהגיעם למקום, ירד דוד מהרכב, צפה בבית, ועדכן את המבקש כי המתלוננת נמצאת לבדה בבית. על-פי כתב האישום, תכננו השניים להיכנס לבית כשהם עוטים מסיכות על פניהם, לאיים על המתלוננת באקדח, להשכיבהּ על הספה ולנטרלהּ, ולגנוב כסף וחפצים יקרי ערך. דוד אמר למבקש להיכנס לבית ראשון, מחשש שהמתלוננת תזהה את קולו. השניים חבשו מסיכות, והמבקש לקח את האקדח ואת הסכין, טיפס מעל הגדר, פתח את דלת המרפסת, ונכנס לבית כשהוא עוטה מסיכה ומחזיק את האקדח בידו. המבקש התקרב למתלוננת בהיותה במטבח, כיוון לעברה את האקדח, ואמר לה לרדת לרצפה. המתלוננת החלה לצרוח מבהלה, ודחפה את המבקש, אשר איבד את שיווי משקלו, נפל, התרומם וברח בריצה, כשהמתלוננת אחריו. כאשר שמע דוד את המתרחש, הוא נמלט ברכבו מהזירה, ואילו המבקש נתפס על-ידי עוברי אורח, אשר שמעו את הצרחות ורדפו אחריו.

4. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם למעשיו של המבקש, נתן בית משפט קמא את דעתו לחומרת נסיבות ביצוע העבירות, אשר "מעידות על תכנון, הצטיידות באמצעים ונחישות לביצוע", וכן לפגיעה בערכים המוגנים, שהם "כבוד האדם, חירותו ורכושו", ותחושת הביטחון האישי והציבורי. על רקע זאת, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, בשים לב "לכך שבענייננו העבירה לא הושלמה, אף שהניסיון היה בשלב מתקדם ביותר", קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ינוע בין 5-2 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים.

לצורך קביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, התחשב בית משפט קמא בגילו הצעיר של המבקש; בהיעדרו של עבר פלילי בעניינו; בנסיבותיו האישיות ובהליך הטיפולי בו נטל המבקש חלק, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו. בתסקיר הראשון, אשר הוגש ביום 22.6.2016, נכתב כי המבקש הינו רווק, כבן 19, אשר טרם מעצרו עבד בתחום השיפוצים והיה עתיד להתגייס לשירות צבאי, וכי הלה הביע חרטה על התנהלותו באירוע. שירות המבחן התרשם, כי המבקש מצוי בשלבי גיבוש זהות ראשוניים, והעריך כי נוכח גילו הצעיר והיעדר מיומנותו בקבלת החלטות, קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצדו. יחד עם זאת, מנה שירות המבחן, כגורמי סיכוי, את תפקודו הנורמטיבי של המבקש במישורים אחרים בחייו, ואת הרתיעה מן ההליכים המתנהלים נגדו, והמליץ על שילובו של המבקש בקבוצת פיקוחי מעצר. מהתסקיר המשלים, אשר הוגש ביום 17.7.2016, עולה כי המבקש אכן שולב בקבוצה כאמור, אליה הוא מגיע באופן עקבי, וניכר כי הוא מצוי בראשיתו של הליך טיפולי לבחינה עצמית והעמקה באשר לדפוסי אישיותו המכשילים. לבסוף, המליץ שירות המבחן על ענישה ש"תאפשר המשך התנהלותו באפיקים נורמטיביים", בדמות מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד הטלת צו מבחן.

יצוין, כי בית משפט קמא לא מצא כי יש בשיקולים אשר נמנו לעיל כדי להצדיק "חריגה אל מתחת לרף התחתון של המתחם", נוכח חומרת נסיבות ביצוע העבירות, אשר מחייבות "ענישה מוחשית ומשמעותית".

בסופו של יום, ועל יסוד מכלול השיקולים, השית בית משפט קמא על המבקש את העונשים הבאים: 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 18.3.2016 ועד ליום 20.4.2016; 12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, בתוך 3 שנים מיום שחרורו; 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש עבירת אלימות מסוג עוון, בתוך 3 שנים מיום שחרורו; וכן תשלום פיצויים בסך של 10,000 ₪ למתלוננת.

5. על גזר דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור לבית משפט זה, ובד בבד הוגשה הבקשה שלפניי, אשר עניינה עיכוב ביצוע רכיב המאסר לריצוי בפועל, עד להכרעה בערעור.

הבקשה לעיכוב ביצוע, וטענות הצדדים בדיון

6. בבקשתו לעיכוב ביצוע, טען המבקש כי יש מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת עליו, שכן "המלצתו החד משמעית של הגורם המקצועי, קרי שירות המבחן, בדבר יכולתו וסיכויי השיקום של המבקש מחד והסיכון בשליחתו למאסר מאידך, יש בהם כדי להצביע על כך שלערעור סיכויים לא מבוטלים להתקבל למרות אורך המאסר שנגזר על המבקש". עוד נטען, כי הערעור מעלה שאלה משפטית בדבר היחס שבין עקרון ההלימה לבין אינטרס השיקום, "בדגש על מהו אותו סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם המוגדר בחוק". המבקש גרס, כי קיימת חשיבות רבה לעכב את ביצוע עונשו, שאם לא ייעשה כן, תוצב "עובדה מוגמרת" בפני המותב שידון בערעור, ותימנע האפשרות לקבל את המלצת שירות המבחן, לפיה "המבקש יבצע את עונש המאסר בעבודות שירות". בהמשך לכך, טען המבקש כי עיכוב ביצוע עונשו לא יסב כל נזק לאינטרס הציבורי, שכן לכל אורך ההליך בפני בית משפט קמא הקפיד המבקש על התייצבותו לדיונים, ועל עמידה בתנאי שחרורו מיום 20.4.2016, ללא כל הפרה.

בדיון שנערך בפניי היום, 10.1.2017, הדגיש בא-כוחו של המבקש, עו"ד מיכאל בוסקילה, כי "לא מדובר במי שנוהג באורח עברייני", אלא בבחור צעיר אשר רוצה מאוד להתגייס לשירות צבאי, וביקש "לא לגדוע אפשרות זו".

7. באת-כוחה של המשיבה, עו"ד סיון רוסו, טענה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש, לנוכח הנסיבות החמורות בהן בוצעו העבירות על-ידו, וקיומו של "אינטרס ציבורי משמעותי לריצוי מיידי". לעמדת המשיבה, אף ככל שערעורו של המבקש יתקבל, ההתערבות תיעשה, לכל היותר, בדרך של קיצור אורך תקופת המאסר, ולא בהמרת העונש למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. בנסיבות אלו, סבורה המשיבה כי "מוטב לעורר [המבקש – א.ש] להתחיל בריצוי המאסר", ו"לקוות שהשתלבותו בכלא תעלה על דרך טובה".

דיון והכרעה

8. לאחר שבחנתי את החומר שהונח בפניי, והאזנתי לטיעוני הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר להידחות, כפי שיפורט להלן.

9. כידוע, הנחת היסוד במסגרת דיון בבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר, הינה כי קיים אינטרס ציבורי בכך שעבריין מורשע יחל בריצוי עונשו לאלתר, ואין בהגשת ערעור כדי להצדיק, מניה וביה, את עיכוב ביצוע העונש (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל (7.6.2000) (להלן: הלכת שוורץ); ע"פ 5001/15 פלוני נ' מדינת ישראל (21.7.2015)). לצד זאת, ובהתאם להלכת שוורץ, ייתכנו מקרים חריגים, בהם קיימת הצדקה להורות על עיכוב ביצוע העונש, חרף האינטרס הציבורי האמור. בגדרי מקרים אלו, יש ליתן את הדעת למספר שיקולים, והם: חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען; משך תקופת המאסר שהושתה על המבקש; טיב ערעורו של המבקש וסיכוייו להתקבל; עברו הפלילי של המבקש; ונסיבותיו האישיות (ע"פ 5143/15 ‏פלוני נ' מדינת ישראל (6.8.2015); ע"פ 5133/15 אגבאריה נ' מדינת ישראל (5.8.2015); ע"פ 5939/12 פשקוב נ' מדינת ישראל (5.9.2012)).

10. בענייננו, המבקש סבור כי סיכויי ערעורו גבוהים, וכי קיימת אפשרות סבירה כי בסופו של יום, יוּמר מאסרו לריצוי על דרך של עבודות שירות. לטעמי, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, לא כך הם פני הדברים, וככל שמדובר באפשרות להמרת המאסר לעבודות שירות – סיכויי הערעור אינם מבטיחים במיוחד. אין צורך להכביר מילים אודות חומרת העבירות שביצע המבקש, ובדבר נסיבותיהן הקשות. המבקש ושותפו תכננו לבצע מעשי שוד, הצטיידו באקדח צעצוע ובאביזרים להסתרת זהותם, ויצאו אל דרכם כשהם נחושים להשגת זממם. כאשר הופתעו השניים לאור נוכחותו של בעל הבית במושב אמונים, הם המשיכו אל "היעד הבא", מקום בו ביצעו עבודות בעבר, הוא ביתם של בני זוג מבוגרים. עובדת נוכחותה של המתלוננת בבית לא הרתיעה את השניים, אשר תכננו פעולות לצורך "נטרולהּ", פעולות שכשלו נוכח נחישותה של המתלוננת.

אכן, יש לזקוף לזכותו של המבקש את העובדה כי עסקינן בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי, אשר הביע חרטה על מעשיו ונוטל חלק בהליך טיפולי משמעותי. ואולם, אינני סבור כי שיקולים אלו נעלמו מעיניו של בית משפט קמא, שעה שגזר את עונשו של המבקש, אשר נראה בעיניי, על פני הדברים, עונש מידתי והולם. כמו כן, אינני רואה מניעה כי המבקש ימשיך בהליך הטיפולי גם בתקופת מאסרו, כך שבתום המאסר ישוב לאורח חיים נורמטיבי.

11. לכך יש להוסיף, את משך תקופת המאסר שהושת על המבקש, אשר נדון, כאמור, ל-24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו). המדובר בתקופה לא מבוטלת, אשר אינה יכולה להצדיק, כשלעצמה, את עיכוב ביצוע העונש עקב חשש כי תכלית הערעור תסוכל, ככל שהבקשה תדחה.

12. אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו, ביום 31.1.2017, עד לשעה 10:00, בימ"ר דקל או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים 08-XXXX377 או 08-XXXX336.

כל המגבלות ויתר התנאים שנקבעו בעניינו של המבקש יעמדו בעינם, עד להתייצבותו של המבקש לריצוי עונשו.

13. לצד האמור, ועל מנת לאפשר למבקש למצות את הליך ערעורו, טרם ריצוי חלק נכבד מעונש המאסר שהושת עליו, אבקש, כי הדיון בערעורו של המבקש ייקבע בתוך חצי שנה מהיום, ככל שיומנו של בית המשפט יאפשר זאת.

ניתנה היום, ‏י"ב בטבת התשע"ז (‏10.1.2017).


מעורבים
תובע: אוריאן טלקר
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: