ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ויקטור בן שושן נגד משטרת ישראל :

התובע

ויקטור בן שושן ת.ז. XXXXXX249

נגד

הנתבעת
משטרת ישראל - המרכז הארצי לפניות נהגים

פסק דין

בתאריך 12.9.12, בכביש 65, נרשמו לחובת התובע שני דו"חות בגין עבירות של נסיעה במהירות מופרזת, שבוצעו במקטעים שונים של הכביש על ידי רכב מ.ר. 57-967-16 ש היה באותה עת בבעלותו ובחזקתו ( דו"ח מס' 90500605895 ודו"ח מס' 90500606752 – להלן: "הדו"חות").

בעתירתו לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 5,000 ₪ הכולל השבת 1,300 ₪ המהווים מחצית מ"דמי העיקול" שהוטלו על חשבון הבנק שלו בגין אי תשלום הקנסות נשוא הדו"חות ופיצוי בגין הוצאות ועוגמת נפש, טוען התובע להתרשלות הנתבעת בהליך גביית הקנסות.

לטענת התובע, לאחר שקיבל את הדו"חות הוא פנה אל הנתבעת בבקשה להסב אותם על שמו של מר יוסף מג'אדלה, מי שנהג ברכבו במועדים הרלבנטיים לביצוע עבירות המהירות (להלן: "הנהג"). ואולם, על אף שבתאריך 13.4.15 הורה ביהמ"ש ( כבוד השופטת כ' פאר גינת ) על הסבת הדו"חות כאמור, השיבה לו הנתבעת סך של 1,323 ₪ בלבד מתוך 2,250 ₪ "דמי העיקול" שהוטל על חשבונו בגין אי תשלום דו"חות אלה . התובע דורש כי הנתבעת תשיב לו את יתרת הסכום – סך של 1,300 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה.

במהלך עדותו בבית המשפט הוסיף התובע וטען כי בעקבות רישום הדו"חות הנ"ל הוא נאלץ להשתתף בקורס לנהיגה מונעת, וכדבריו:
"...ביקשתי להישפט... הלכתי לעורך דין וביקשתי לבטל את ההחלטה שלהם, הגשתי בקשה לבית משפט שיהיה דיון ושיבטלו לי את הדו"חות. לוקח זמן.
בינתיים הודיעו לי הודעות עיקול על שני הדוחות האלה ובינתיים נרשם לי 16 נקודות במשרד הרישוי והתחלתי לעשות נהיגה מונעת .....חוץ מכל הריצות למשרד הרישוי וכל פעם לעשות מחדש, ואז הדיון של בית משפט.
אמנם בית המשפט הבין את המצב והחליט לבטל לי אבל כשנכנסנו לדיון פתאום התובע אומר שדו"ח אחד מבוטל ובית משפט ביטל אותו. אז אני אומר לו אם בית משפט ביטל דו"ח למה לא הודעתם למשרד הרישוי שיודיע לי, שאעשה פחות נהיגה מונעת....בגלל הדו"ח הזה והשני נרשמו לי 30 נקודות שבגללן הייתי צריך לעשות קורס נהיגה מונעת...".

לתמיכת טענות אלה הגיש התובע תעודות השתתפות ב שני קורסים לנהיגה מונעת (בשנת 2014 ובשנת 2015) וקבלה בגין תשלום בסך 224 ₪ עבור ההשתתפות בקורס בשנת 2015 - ת/1.

בכתב הגנתה דחתה הנתבעת את טענות התובע והסבירה כי השיבה לו את הסך של 1,323 ₪ בעקבות כך שאחד משני הדו"חות (דו"ח מס' 90500605895) בוטל במסגרת "ביטול רוחבי" של דו"חות שניתנו לנהגים בקטע הכביש הרלבנטי בשל בעיה בתמרור שהיה מוצב בו וללא כל קשר להסבת הדו"ח על שם הנהג. בכל הנוגע לדו"ח הנוסף (דו"ח מס' 90500606752) טענה הנתבעת כי דו"ח זה צבר קנסות ותוספת פיגורים, היות ובקשת התובע להישפט ולהסב את הדו"ח הזה הו גשה באיחור של יותר משנה . לכן, כך טענה הנתבעת, ככל שהתובע שילם את קנסות הפיגורים בגין אי תשלום דו"ח זה במועד , כי אז על יו להיפרע מהנהג אשר הודה בתצהיר כי היה זה הוא שביצע את העבירה הרלוונטית וביקש כי הקנס והניקוד יושתו עליו (ר' גם מכתב התשובה של הנתבעת לתובע בעניין זה מיום 12.2.13 – נ/1).

בתום הדיון שהתקיים בפני הוריתי לנציג הנתבעת להגיש לתיק בית המשפט את תצהיר הנהג, את הדו"חות נשוא התביעה וכן אסמכתא לגבי הניקוד שנרש ם לחובת התוב ע ואילו הוא התבקש להגיש את אסמכתאותיו לעניין הניקוד והתשלומים הנוספים שלטענתו שולמו על ידו בעבור הרישום לקורסים לנהיגה מונעת.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, לרבות המסמכים הנוספים שהוגשו לאחר הדיון, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות. ואלה הם נימוקי:
סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע כי :
"(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצוין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:
(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג), ולעניין בקשה לביטול כאמור לגבי עבירת תעבורה מהטעם שהעבירה בוצעה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, ובעל הרכב מבקש להוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו, בעת ביצוע העבירה, או למי מסר את החזקה ברכב, כאמור בסעיף 27ב לפקודת התעבורה – אם הגיש לתובע את הבקשה לביטול בתוך תשעים ימים מיום ההמצאה;
החלטת התובע בבקשה לפי פסקה זו סופית, ואולם רשאי הנקנס להודיע על רצונו להישפט;

(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.
מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בעניין הביטול.
(ב) לא שילם אדם את הקנס במועד ולא הודיע שיש ברצונו להישפט על העבירה, תיווסף על הקנס תוספת פיגור בשיעור האמור בסעיף 67 לחוק העונשין, תשל"ז -1977; גביית הקנס תיעשה כאמור בסעיפים 68 ו-70 לחוק העונשין, תשל"ז -1977, וסעיף 69 לאותו חוק לא יחול.
(ג) תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, או אם היה סבור שבנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים; התובע יערוך רישום של הודעת תשלום קנס שביטל וינמק את החלטתו; לענין סעיף קטן זה, "תובע" - כמשמעותו בסעיף 12, אם הוסמך במיוחד לענין זה בידי היועץ המשפטי לממשלה.

סעיף 67 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 שעניינו תוספת פיגורבגין אי תשלום קנס , קובע כי :
(א) קנס שלא שולם, כולו או מקצתו, במועד הקבוע, תיווסף עליו תוספת פיגור (להלן - התוספת).
(ב) שיעור התוספת יהיה חמישים אחוזים מן הקנס או מחלקו שלא שולם, לפי העניין; בתום כל תקופה של ששה חדשים שעברו מן המועד הקבוע - חמישה אחוזים נוספים מן הקנס או מחלקו כאמור.

הראיות בתיק זה מלמדות על כך שהתובע לא פעל בהתאם להוראות החוק, שכן בקשתו להישפט ולהסב את הדו"ח על שם הנהג הוגשה רק בתאריך 20.1.13, דהיינו, בחלוף יותר מ- 90 ימים מאז שהדו"חות הומצאו לידיו. אכן, לא מצאתי בראיות שהונחו בפני אסמכתא שיהא בה כדי ללמד על המועד המדויק בו הומצאו הדו"חות לידי התובע ואולם עיון בתצהיר הנהג מלמד על כך שהוא נחתם על ידי הלה בתאריך 12.10.12. התובע אישר בעדותו כי היה זה הוא בעצמו שפנה אל הנהג והחתים אותו על התצהיר ומכאן אני למדה שבאותו מועד הוא ידע על קיומם של הדו"חות שנרשמו על שמו. בתשובותיו לשאלותי אמר התובע כי לא שילם את הקנסות משום ש"רצה לחכות עד שהעניין יתברר בבית המשפט".

במצב דברים זה ומשבקשת התובע להסבת הדו"חות על שם הנהג נדחתה על ידי הנתבעת בשל האיחור בהגשתה (ר' המכתב מיום 12.2.13 – נ/1) , היה על התובע לפ נות אל בית המשפט בבקשה להארכת המועד להישפט ואולם הוא לא עשה כן, אלא בחלוף יותר משנה, בתאריך 30.6.14 ( ר' תיק תעבורה מס' 7326-06-14). עד למועד הגשת אותה בקשה לא פנה התובע אל הנתבעת ו/ או אל ביהמ"ש בבקשה לעכב את ההליכים נגדו וגם לא בקש להסיר את העיקול שהוטל על חשבונו.

סוף דבר, אין לו לתובע להלין אלא על עצמו שכן הוא קפא על שמריו ולא פעל במועדים הקבועים בחוק לקידום ענייניו. אני מניחה כי לו היה התובע פונה אל בית המשפט בבקשה להארכת המועד להישפט בסמוך לאחר שקבל את תשובת הנתבעת שדחתה את בקשתו, כי אז היה בית המשפט מעכב את הליכי גביית הקנסות עד לסיום ההליך בעניינו.

לאור כל האמור לעיל, נראה כי לא נותר לו לתובע אלא לפעול לשם "העברת" הנקודות שנרשמו על שמו, אל הנהג שהסכים לקבלן על עצמו ולדרוש ממנו תשלום בגין הדו"ח שנותר על כנו ושולם בסופו של דבר על ידו.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, ח' טבת תשע"ז, 06 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ויקטור בן שושן
נתבע: משטרת ישראל
שופט :
עורכי דין: