ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד טלמון איסטחרוב :

לפני כבוד ה שופט דניאל בן טולילה

המאשימה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ המתמחה יואל עשור

נגד

הנאשם
טלמון איסטחרוב (עציר) ת.ז. XXXXXX273
ע"י ב"כ עו"ד שאול דיוויס

פרוטוקול


גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע שתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירת איומים ועבירה של תקיפה סתם, בהתאם להוראות סעיפים 380, 370 ו-192 לחוק העונשין, התלש"ז-1977 בהתאמה.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן הנאשם וסוסנה אילייגוייב (להלן: "המתלוננת") ניהלו קשר רומנטי. כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 21.7.16 בשעה 21:00 או בסמוך לכך, תקף הנאשם את המתלוננת בדירתה בבאר שבע באמצעות מזלג וגרם לה לחבלה של ממש בדמות שריטה בידה.
עוד מתואר בכתב האישום המתוקן כי בתאריך 23.7.16 בשעה 19:00 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לדירתה של המתלוננת כשהוא תחת השפעת אלכוהול, קילל את המתלוננת באומרו: "זונה את מסתובבת עם גברים". הנאשם ניסה לנשק את המתלוננת ומשזו סירבה לכך, זה תקף אותה בכך שסובב ידה לאחור ואחז בשיערה.

בסמוך למתואר לעיל איים הנאשם על המתלוננת לפגיעה בגופה באומרו :"את יש לך מישהו אחר בגלל זה את לא רוצה אותי. אם את לא איתי את לא חיה" בכוונה להפחידה או להקניטה, ועזב את הדירה.
בתאריך הנ"ל, בשעה 00:00 או בסמוך לכך, חזר הנאשם אל הדירה וניסה לנשק את המתלוננת שעה שהייתה במיטתה. המתלוננת סירבה ובתגובה תקף אותה הנאשם בכך שכיבה על ידה סיגריה בוערת וגרם לה לחבלה של ממש בדמות כוויה בפרק כף ידה הימנית. במסגרת הסדר הטיעון לא הייתה הסכמה לעניין העונש וכל צד היה חופשי בטיעוניו.
תסקיר שירות המבחן:
כעולה מתסקיר שירות המבחן, הנאשם בן 48, גרוש ואב לשלושה ילדים בגילאים 16-25 המתגוררים עם אמם בחולון, ונמצאים עמו בקשר טוב ויציב. הלה נולד בקווקז ועלה ארצה בשנת 2003. בטרם מעצרו התגורר בדירת עמידר בבאר-שבע וכחודשיים עובר לכך עבד כפועל ברזל למשך שנה. בארץ מולדתו סיים הנאשם 10 שנות לימוד ולמד באוניברסיטה במוסקבה ולאחר 3 שנים עזב את לימודיו לאחר שנישא, עקב מצב כלכלי קשה . לאחר 4 שנות נישואין התגרש מאשתו. במרבית שנות מגוריו ברוסיה עבד בעסקי הירקות והפירות ולמשך שנתיים שירת בתפקיד מסווג בצבא. עם עלייתו ארצה עבד בהקמת תעלות מיזוג ובהמשך כמסגר חברה קבלנית למשך 5 שנים.
הנאשם יתום מהוריו ושני בסדר הלידה מבין שני אחיו. אחיו הצעיר עזב את ישראל וחזר לרוסיה ואחיו הבכור נפטר כחודש וחצי עובר למעצרו של הנאשם כתוצאה מנזקי שימוש מופרז באלכוהול. מותו זה של האח הוביל למשבר משמעותי בחייו של הנאשם, כפי שהדבר התבטא בעזיבתו את מקום עבודתו וצריכת אלכוהול בהיקף רב.
ביחס לעבירות שבכותרת הנאשם מסר כי בשל מות אחיו החל להשתמש לרעה באלכוהול והנפגעת שהייתה עמו בקשר, התקשתה להתמודד עם המשבר אותו הוא חווה וכך גם עם האופן שבו בחר להתמודד עם משבר זה בדמות שתיית אלכוהול. לדבריו מעולם לא נהג באלימות פיזית כלפי אשה וכי הודה באישומים בתיק זה אך על מנת לסיים את ההליכים בו וכי הגשת התלונה מצד המתלוננת, נעשתה בשל רצונה שילך להליך גמילה.
המתלוננת מסרה לשירות המבחן כי היא מתחרטת על הגשת התלונה ולמעשה עשתה זאת מתוך חשש לגורלו של הנאשם עקב הרגלי השתייה שפיתח בעקבות מות אחיו ולאור הסברה כי המעצר יוביל אותו לקבלת טיפול בתחום האלכוהול. הנאשם סיפר כי בזמני קונפליקט עם המתלוננת נהג להשליך חפצים כביטוי לכעסו ולעזוב את המקום ורק לאחר שנרגע היה שב בחזרה.
הנאשם מכיר בקיומם של דפוסי שימוש לרעה באלכוהול לאורך חייו עקב קשיי התמודדות וכן בתלות הרגשית שפיתח בחומר משנה תודעה זה כמקור נחמה בשעת מצוקה. לצד זאת איננו מעוניין בקבלת טיפול במסגרת סגורה הואיל ולדבריו השימוש נעשה רק בעתות משבר ולא בשגרה, וכן לאור רצונו לשוב למקום עבודתו ולהתפרנס. כשלב ראשוני ציין כי הוא מוכן לעבור אבחון בתחום צריכת האלכוהול.
שירות המבחן התרשם מנאשם אשר חרף קשיי ההסתגלות לחיים בישראל לרבות בתחום התעסוקתי, דאג תמיד לעבוד למחייתו. עוד ציין שירות המבחן כי הנאשם ידע שני משברים משמעותיים בחייו, מות אחיו ודקירת בנו ע"י מחבל במסגרת שירותו הצבאי, אשר הוסיפו לתחושת המצוקה האישית ולקשיי ההתמודדות ולמעשה הובילוהו לשימוש אינטנסיבי באלכוהול. לצד זאת מציין שירות המבחן את היותו של הנאשם נטול מערכות תמיכה חיצוניות ובחוויה של בדידות קשה.
בבחינת גורמי הסיכון להישנות מעשיו, התרשם שירות המבחן כי הנאשם החליף את השימוש בסמים בצריכת אלכוהול. שירות המבחן ציין כי התייחסותו לעבירה מבטאת מצד הנאשם צמצום של אחריות ופגיעה במתלוננת. בבחינת גורמי הסיכוי לשיקום, התרשם שירות המבחן כי לאור הכרתו של הנאשם בבעיית צריכת האלכוהול ונכונותו לעריכת אבחון בתחום, טיפול בתחום האלכוהול עשוי לצמצם את הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד. לאור האמור המליץ שירות המבחן לשלוח הנאשם לתקופת ניסיון טיפולי, ולחלופין להסתפק בתקופת מעצרו לצד הטלת צו מבחן לשנה לצד ענישה צופה פני עתיד.

טיעוני הצדדים:
ב"כ המאשימה בטיעוניה הכתובים לעונש הפנתה לערכים המוגנים שבהם פגע הנאשם בכללם שלמות גופה וביטחונה האישי של המתלוננת. לדבריה, הרקע למעשיו של הנאשם אינו אלא קנאתו למתלוננת. זו הפנתה לחומרה הגלומה בעבירות בהן הורשע בדגש על תקיפת המתלוננת באמצעות כיבוי סיגריה דולקת על גופה אך בשל סירובה לנשקו. לאור האמור עתרה ב"כ המאשימה להשתת מתחם עונש יחיד הנע בין מספר חודשי מאסר בודדים ועד ל- 14 חודשי מאסר, לצד ענישה צופה פני עתיד.
אשר להמלצת שירות המבחן, נטען כי קיים פער בהערכת סיכויי הצלחת השיקום של הנאשם כפי שפורטו במסגרת תסקיר המעצר לבין האמור בתסקיר במסגרת התיק העיקרי. בהקשר לכך טענה המאשימה כי אף אם הנאשם עבר שינוי מסוים במהלך מעצרו, ספק אם שלושה חודשים מהווים פרק זמן מספ ק לעריכת שינוי משמעותי. סירובו של הנאשם להשתלב במסגרת טיפולית סגורה מחזק את אותו ספק. לאור האמור, ובהעדר אפיק טיפולי ביקשה למקם את עונשו של הנאשם ברף הבינוני של המתחם שאליו עתרה.
ההגנה ביקשה תחילה להעיד את המתלוננת לעניין העונש. בדבריה לבית המשפט סיפרה המתלוננת כי היא איננה מפחדת מהנאשם אלא רוצה בטובתו ובכך מבקשת לשלוח אותו לקבלת טיפול. גם אם זה לא יחפוץ בכך הלה עדיין רוצה שישוב הביתה ולחיים המשותפים עמה. לדבריה חששה שיקרה לו משהו לאור צריכת האלכוהול בעקבות מות אחיו.

ב"כ הנאשם בדבריו לעונש לא חלק על הכיעור הגלום במעשיו של הנאשם, יחד עם זאת ביקש ללמד כי אין זה המקרה המחייב הטלת ענישה משמעותית. אליבא דידו, בתיק זה יש לתת משקל רב לאפיק השיקומי אשר רק הוא יוכל ליתן מענה הולם לבעיותיו של הנאשם.
זאת ועוד, בזמן שהותו במעצר , עבר הנאשם הליך במסגרתו הבין לעומק בעיותיו ולא בכדי ביקש עזרה מקצינת המבחן. אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם ציין בא כוחו כי אין מדובר באדם אלים בדרך שגרה, ולחובתו רישום פלילי ללא הרשעה משנת 2012 ותו לא. עוד ביקש לציין את תקופת המעצר הממושכת בת 5 חודשים בה זה שוהה . לחילופין, ביקש כי ככל שבית המשפט לא ייעתר למיצוי האפיק הטיפולי, הרי שעונשו יהיה כתקופת מעצרו, לצד ענישה צופה פני עתיד.
הנאשם בדבריו לעונש ציין כי הוא מכיר את העו"סית ב"בית חוסן" וכך גם את המקום ויוכל לעבור שם שיחות ובדיקות פרטניות. הוא זקוק לטיפול ומודע לכך שטיפול שכזה יכול ויארך מספר חודשים. זה שיתף באירועים הקשים שחווה ועודנו חווה, עקב פציעת בנו ומצבו הבריאותי, וכן עקב מות אחיו הבכור.

דיון והכרעה:
שחרורו של הנאשם לחלופה טיפולית.
כאמור, שירות המבחן ממליץ בתסקירו כאחת משתי המלצות חלופיות, לדחות את מתן גזר הדין, להורות על שחרורו של הנאשם וזאת על מנת לבחון את אופן השתלבותו לתקופת ניסיון במסגרת טיפולית. במהלך תקופה זו יגור הנאשם בביתו ויחל אבחון תחת פיקוחו.

בפתח דבר ייאמר סופו, ולפיו לא מצאתי בנסיבותיו של תיק זה ובנסיבותיו של הנאשם שלפני להורות על שחרורו לביתו ואנמק: במישור העקרוני וביחס שבין שיקולי הענישה השונים, אין מחלוקת בדבר חשיבותו של ההליך השיקומי בהליך הפלילי. לא בכדי, לאחר תיקון 113, הליך שיקום מוצלח מאפשר חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם. בצד האמור לעיל, אין לומר כי הליך השיקום הינו רכיב בלעדי ובלבדי אשר מקבל את הבכורה. כך גם אין לומר כי יתר שיקולי הענישה בכללם עיקרון הגמול נסוגים מפני הליכי שיקום.

ברע"פ 7572/12 קמאל הזייל נ' מדינת ישראל (23.10.12), נדרש בית המשפט העליון ליחס בין שיקולי הענישה, לאחר תיקון 113, בעניינו של מי שהורשע בעבירת סמים. באותו עניין ציין כבוד השופט שוהם: " בניגוד לטענת ב"כ המבקש, המחוקק אינו מעניק עדיפות ברורה לשיקולי שיקומים על פני שיקולים אחרים, כגון שמירה על שלום הציבור או שיקולים של הרתעת נאשמים" (ר' פסקה 14).

במסגרת ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מ"י, בית המשפט העליון, כבוד השופט סולברג, אומר במפורש כי יש לתת משקל מכריע לעקרון ההלימה המבטא את הגישה הגמולנית:
"מקרב מטרות הענישה השונות, תיקון 113 מעניק בכורה, אם כי לא בלעדיות, לעקרון ההלימות, הוא – עקרון הגמול (ע"פ 1523/10 פלונית נ' מדינת ישראל, דברי השופט רובינשטיין בפסקאות י"ז–י"ט [...] על-פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמו ומחומרת מעשיו, ובלשונו של חוק העונשין: "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו... (סעיף 40ב). זהו העיקרון המנחה.

וכן ר' ביתר שאת דברי כבוד השופט רובינשטיין:
דומה כי בשימוש במונחי ההלימה והגמול ביקש מציע הצעת החוק מתחילה לאותת לבתי המשפט – לבד מן המסר המרכזי של שוויון ואחידות ככל הניתן בענישה, הטבוע ברעיון ההבניה – כי אינו שבע רצון מן הענישה הקיימת. דעת הרוב בדו"ח ועדת השופט גולדברג (שהייתה לי הזכות להיות חבר בה והשתייכתי לאותו רוב), הציעה את "עקרון ההלימה", שהובן כמתן בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה, תוך מניית נסיבות מחמירות ומקלות מאזנות לפי המקרה. דעת המיעוט הציעה קביעת עונשי מינימום.

ובהמשך:
את הדברים הבאים כותב אני בדחילו ורחימו. הרושם המצטבר הוא שהכוונה מתחילה בתיקון 113 הייתה במהותה הכללית לגישה מחמירה יותר לענישה, כעולה מדברי שר המשפטים בקריאה הראשונה, עם שלא נזנחו הרכיבים האחרים, ובהם השיקום. נזכור כי הגמול אינו מלה ריקה; הוא מסמל במשפט העברי – למשל – את התפיסה של " מידה כנגד מידה", גם אם כמובן לא "עין תחת עין" (שמות כ"א, כ"ד) במובן המקורי הממשי – רוצה לומר, חומרת העבירה מחמירה את העונש.

מן התם אל הכא:
עיון בכתב האישום המתוקן מלמד כי גם לאחר תיקונו, עדיין מדובר בתיק המגלם בתוכו חומרה רבה, הבאה לידי ביטוי גם בריבוי העבירות וגם בנסיבות ביצוען. עניין זה יפורט ביתר פירוט בהמשך גזר-הדין, יחד עם זאת וכמכלול ניתן לומר כי יש לתת על רקע מעשיו של הנאשם, משקל נכבד לעקרון הגמול.

זאת ועוד, הגם שאנו נמצאים במסגרת התיק העיקרי ולא בהליך המעצר, והגם שאנו נמצאים בשלב שבו הנאשם כבר הודה והורשע, אין פירוש הדבר שהעקרונות המנחים את בית המשפט בנוגע לשחרורו של נאשם לחלופה טיפולית בשלב המעצר (כפי שנקבעו בהלכת סויסה), אינם רלוונטיים, גם אם לא במלואם, לשלב זה. הדברים מכוונים בעיקרם לשיקולים הנוגעים לביטחונה של המתלוננת ולסיכויי הצלחת הטיפול.

ככל שהדבר נוגע למסוכנות הנשקפת מן הנאשם, על בית-המשפט לתת דעתו לביטחונה של המתלוננת. המדובר במעשי אלימות המבוצעים על רקע התרת רסנים שמקורם בשימוש מופרז באלכוהול, לצד גילויי קינאה וחשדות כי המתלוננת יוצאת עם גברים אחרים. אכן המתלוננת ציינה כי אינה חוששת מן הנאשם, ואל לו לבית המשפט לנהוג "פטרונות יתר". יחד עם זאת, יש לקחת אמירות אלו מצד הקורבן בזהירות המתבקשת, בפרט כאשר הנאשם כבר הודה והורשע בתקיפתה תוך שימוש במזלג, כיבוי סיגריה על ידה לצד השמעתם של איומים קשים.

יתרה מכך, שירות המבחן מצין כי הנאשם ישוחרר לביתו ללא כל פיקוח, יחזור לשגרת חייו ואגב כך יחל אבחון בתחום האלכוהול. נדמה כי בהמלצה זו שירות המבחן "רותם את העגלה לפני הסוסים" ומאפשר הימצאותו של הנאשם, ללא כל רכיב של פיקוח, בטרם זה ביצע כל צעד ממשי בתחום ההתמכרות, כאשר ספק האם זה יהיה מוכן להתחיל הליך שכזה. די בכך כדי לפסול אפשרות שחרורו של המשיב.

למעלה מן הצורך, גם סיכויי ההצלחה ויכולתו של הנאשם להירתם להליך טיפולי, לוטים בערפל ואינם זוכים לעיגון ממשי בהמלצת שירות המבחן. ביחס לכך חשוב להדגיש כי הנאשם כלל לא לוקח אחריות על מעשיו וציין מפורשות בפני קצינת המבחן כי לא נהג באלימות מעולם כלפי אשה והודאתו בתיק זה נעשתה אך על מנת לסיים את ההליכים. כשזו העמדה בה אוחז הנאשם וכשזו היא נקודת הפתיחה להליך שיקומי, נדמה כי זה נועד מראש לכישלון.

גישתו התועלתנית של הנאשם בנוגע להליך השיקומי, מוצאת ביטוי גם בסירובו להשתחרר למסגרת טיפולית אינטנסיבית סגורה: "... משום שלדבריו אין צורך בכך, כי השימוש אינו קבוע אלא רק במצבי משבר. כמו כן מעוניין לחזור לעבוד ואינו מעוניין בטיפול אשר יפגע בפרנסתו". למעשה, הסיבה היחידה בה נתלה שירות המבחן בהמלצתו, מקורה במוכנותו של הנאשם לעבור אבחון בתחום צריכת האלכוהול. בכל הכבוד, בכך אין די ואף לא ראשיתו של די.

שתי הערות טרם סיום סוגיה זו. משמעות העדפת ההליך השיקומי בענייננו תביא לכך שהנאשם ישוחרר מהמעצר בו הוא מצוי כעת עד תום ההליכים נגדו ויעבור ההליך בעודו משוחרר, ללא כל פיקוח. ברע"פ 8594/04 התייחס בית משפט העליון לאפשרות גמילה מחוץ לכותלי הכלא במסגרתה ההליך העיקרי נגד נאשם שיוחסו לו עבירות רכוש. בית-המשפט העליון מציין כי אין לנאשם זכות קנויה לעבור גמילה מחוץ לכלא וכי:
הגמילה מסמים מחוץ לכותלי הכלא היא פריבילגיה מיוחדת העומדת לנאשם בנסיבות יוצאות דופן שאינן מתקיימות כאן. במקרה זה, חומרת המעשים והחומרה מהם ומן העבר הפלילי הקודם מצדיקים את ישיבתו של המבקש בכלא וריצוי עונש המאסר שגזר עליו, תוך הגנה על הציבור מפני פגיעתו הרבה. אם יבקש באופן אמתי להיגמל מהתמכרותו יש להניח שיפתחו בפניו שערי הגמילה גם בין כותלי הכלא.

הערה שניה מבוססת על דברים שנאמרו על-ידי בית-המשפט העליון ברע"פ 5655/13 עמרם טל נ' מדינת ישראל ויפים לעניינינו:
על כל אלה יש להוסיף כי בפני המבקש לא ניצבות שתי דרכים בלבד – דרך השיקום והחזרה לחיים נורמטיביים ודרך המאסר והפשע. דרך נוספת, שהיא דרך המלך בנסיבות מצערות כגון אלה שלפנינו, היא הדרך של המשך שיקומו תוך ריצוי מאסרו, באמצעות התוכניות הטיפוליות השונות המוצעות בבית הסוהר. מתסקיר שירות המבחן עולה כי המבקש החל להבין את הפסול שבמעשיו ומבקש לתקן את דרכיו, ויש לקוות כי דרך שלישית זו – היא הדרך הישרה שיבור לו המבקש. בכל מקרה, על המבקש להבין שלמעשים פליליים יש השלכות, ושהעונש שנגזר עליו מידתי והולם.

לאור כל האמור לעיל בית המשפט מוצא לדחות את המלצת שירות המבחן.

קביעת מתחם העונש ההולם:
על פי סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט להתחשב "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".

בעבירות התקיפה והאיומים פגע הנאשם בערכים המוגנים של הגנה על ביטחונה, כבודה, שלוות נפשה, שלמות גופה וחירות פעולתה של המתלוננת. לפירוט מורחב על הערכים שעומדים בבסיס עבירת האיומים אפנה לדבריו של כבוד השופט א' גולדברג בע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל.
ברע"פ 8188/09 שלומי דבורה נ' מ"י (פורסם בנבו) (25.10.09) נקבע ע"י כבוד השופט לוי כי עבירת האיומים נמנית עם עבירות האלימות. ביחס לחומתן של עבירות האלימות והאיומים בכלל, ולאלו המבוצעות כנגד בת זוג בפרט, נקבע זה מכבר כי מתפקידו של ביהמ"ש להיאבק בהן בדרך של הטלת עונשים מרתיעים. ראה בהקשר זה רע"פ 6577/09 ניר צמח נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 20.8.09):
" עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להיאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח".

על היקף התופעה של אלימות נגד נשים בישראל ר' דברי בית-המשפט העליון בע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.2015):
"לדאבוני, מקרה אכזרי זה הינו המחשה נוספת לממדיה המדאיגים של התופעה הקשה והחמורה של אלימות נגד נשים בישראל. אך לאחרונה עמדה חברתי, השופטת ע' ברון, על היקפה של תופעה זו ועל הפגיעה הקשה של מעשי האלימות בכל אחת ואחת מהקורבנות להם: 'על פי הערכות שונות של רשויות הרווחה, כ-200 אלף נשים סובלות מאלימות וכ-600 אלף ילדים עדים לאלימות זו. ההיקף הוא עצום, ועם זאת – את סימני האלימות נושאת כל אחת מקורבנות האלימות על גופה, בבשרה, ובנפשה כשהיא לגמרי לבדה [...] ענישה הולמת ומרתיעה בעבירות מסוג זה, כבמקרה דנן, יש בה משום הכרה בהשפלה ובמצוקה הנוראה שחווה אישה הנתונה לדיכוי ואלימות מצד בן זוגה; כמו גם העלאת המודעות לתופעה של אלימות נגד נשים, שהיקפה כאמור ניכר ומדאיג'".

מדיניות הענישה בעבירת תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש נעה בין מספר בודד של חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות ועד לשנה וחצי ולמעלה מכך. על דרך הכלל, בית-המשפט שת ליבו, בין היתר, לטיב האלימות, עוצמתה, האם זו בוצעה תוך שימוש בחפצים, תדירות מעשי האלימות, הימשכותם, פער הוכחות בין הנאשם לקרבן, הרקע לביצוע המעשים ותוצאות התקיפה.

בעבירת האיומים מדיניות הענישה משתרעת על פני מנעד רחב ונעה החל מענישה צופה פני עתיד ועד למספר חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ואף למעלה משנה. על דרך הכלל, בתי המשפט נותנים דעתם לתוכן האיומים, האם מדובר באיומים קונקרטיים או ספונטניים, האם נלוו לאיומים עבירות נוספות, מטרת האיומים, נסיבות השמעת האיומים, מיהות המאיים ומיהות המאוים. בהקשר לכך ר' בין היתר רע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נ' מדינת ישראל; ת"פ 27929-08-12 מדינת ישראל נ' צבי לויט; ת"פ 42579-11-12 מדינת ישראל נ' אבן צבור; וכן ת"פ 9816-01-13 מדינת ישראל נ' גרישו גברילוב.

מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים הנה משמעותית. המדובר בשורת עבירות המבוצעות כלפי המתלוננת, בעודה מצויה בביתה, מבצרה, אליו הגיע הנאשם. ככל שהדבר נוגע לאלימות, הרי שגם אם זו אינה נמצאת במדרג הגבוה של עבירות בכגון דא וגם אם זו לא גרמה לחבלות קשות, הרי שזו כוללת רכיבים של השפלה, אכזריות ואבדן רסנים. הדברים אמורים נוכח השימוש במזלג לבחול במתלוננת וביתר שאת, בכיבוי סיגריה בוערת על ידה וגרימתה של חבלה בדמות כוויה.
מעשיו של הנאשם כוללים רכיבים של כוחניות ואובססיביות. כך על פי המתואר בעובדה מספר 3 לכתב האישום, זה מטיח בה כי היא זונה שמסתובבת עם גברים, דבר שאינו מונע ממנו בד בבד באותה עת לנסות ולנשק אותה.

התנהלות דומה נלמדת מהמשכו של כתב האישום, כאשר זה איים על המתלוננת כי יש לה מישהו אחר ובגלל זה אינה רוצה אותו. משכך, אם לא תהיה איתו לא תחיה. גם במקרה זה הנאשם יוצא מהדירה, חוזר לאחר שעות וחרף ההאשמות הקשות שהטיח בה וחרף חשדו כי נמצאת עם גברים אחרים, מנסה לנשק את המתלוננת במיטתה.

הנאשם מבצע את המיוחס לו כשהוא תחת השפעת אלכוהול. נתון זה לא אמור לפעול לטובתו וזה אינו יכול להסתתר מאותה שתיית אלכוהול, כהצדק למעשיו. במסגרת רע"פ 7701/14 (טייב נ' מדינת ישראל) נדרש בית המשפט העליון להשפעת פעולה תחת אלכוהול, שאינה חוסה תחת הגנת השכרות. בית המשפט בדעת רוב קובע כי:

"מן האמור מתחייב כי עובדת היותו של אדם תחת השפעה של אלכוהול בעת ביצוע עבירה, שעה שנכנס במודעות למצב השכרות, אינה מהווה קרבה לסייג, לאחריות פלילית כאמור בסעיף 40 ט' (א) (9) לחוק העונשין, וגם לא נסיבה מקלה אחרת. שאם לא נומר כן, נמצאנו מעודדים שימוש מופרז באלכוהול, בידי מתן הקלות למעשים אסורים שבוצעו בחסותו של משקה זה. לא זו הייתה כוונתו של המחוקק".

ריבוי המעשים וביצועם במספר מועדים על פני כשלושה ימים, מלמדים כי אין המדובר במעשים שבוצעו בעידנא דריתחא וכי אין המדובר במעידה רגעית.

מכל המקובץ לעיל הריני לקבוע כי מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיו של הנאשם נע בין 9 ל- 20 חודשים מאסר בפועל.

בגדרי המתחם ולקולא, תילקח בחשבון הודאתו של הנאשם אשר יש בה לחסוך את העדת המתלוננת. כך גם יש בהודאה זו משום נטילת אחריות והבעת חרטה לרבות חיסכון בזמן שיפוטי יקר. לצד האמור לעיל, משקלה של הודאה זו לא יהיה מלא נוכח דברי הנאשם לקצינת המבחן, ביחס לסיבות שהביאו אותו להודות במיוחס לו.

עוד ולקולא יילקחו בחשבון נסיבות חייו המורכבות של הנאשם ובכלל זה משבר קליטה, מצוקתו הנפשית עקב מותו של אחיו, פציעת בנו והיעדר מעטפת משפחתית תומכת. שירות המבחן אף ציין כי כל אלו הוסיפו לתחושת המצוקה וחוסר האונים שלו. חרף קשיים אלו הנאשם הצליח למצוא עבודות ולהיות אדם יצרני.

מדובר בנאשם אשר למעט רישום ללא הרשעה, נעדר עבר פלילי. בעניין אחרון זה, אמנם מדובר בעבירה של ניסיון תקיפת בת זוג, אך משקלה של זו יהיה פעוט, נוכח נסיבות ביצוע העבירה כפי שאלו נלמדות מעובדות כתב האישום בו הודה הנאשם (השלכת תפוחים לעבר בת זוגו) ונוכח חלוף הזמן מאז התרחשות המתוארת בו.

לצד האמור לעיל, יש לתת משקל לשיקולי הרתעת היחיד וזאת נוכח האמור בתסקיר ונוכח קיומה של בעיית התמכרות, אשר אינה זוכה להכרה מצדו של הנאשם. בעיה זו על רקע תפיסתו הרכושנית כלפי המתלוננת מצדיקים החמרה בעונשו.

לא בלי קשר, עיון בתיקו הקודם של הנאשם, מלמד כי גם אז המעשים בוצעו בהיותו תחת השפעת אלכוהול ומחזקים את התמונה לפיה הנאשם סובל מבעיית התמכרות משמעותית. עוד ביחס לכך בית המשפט מוצא לנכון לציין את האבסורד הגלום בדפוס התנהלותו של הנאשם אשר בוחר להתמודד עם מות אחיו כתוצאה משתייה מרובה של אלכוהול, בדרך דומה של צריכה מוגברת של אלכוהול.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, הנני לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 10 חודשים מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו, 24.7.2016.
ב. 4 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות אלימות מסוג עוון.
ג. 8 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע. ד. 2500 ₪ פיצוי למתלוננת, ע.ת 1 על פי פרטיה בכתב האישום.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום כ"ז כסלו תשע"ז, 27/12/2016 במעמד הנוכחים.

דניאל בן טולילה , שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: טלמון איסטחרוב
שופט :
עורכי דין: