ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זוהרה מנחם נגד ויטלי יבדייב :

בפני כבוד ה שופט העמית יובל שדמי

התובעת

1.זוהרה מנחם ת.ז XXXXXX123
באמצעות אפוטרופוס לדין מר יצחק בן שמול ת.ז XXXXXX651

נגד

הנתבעים

1.ויטלי יבדייב ת.ז XXXXXX152
2.קרין יבדייב ת.ז XXXXXX362

פסק דין

אין חולק כי הנתבעים שכרו מהתובעת דירה והתחייבו לשלם לה סך של 3,000 ₪ דמי שכירות מדי חודש.
בכתב התביעה נטען שהתשלומים נעשו באיחור.

התובעת טוענת באמצעות אחיינה (בן שמעון) שייצג אותה בהליכים , שהנתבעים לא שילמו שכר דירה עבור החודשים: דצמבר 2015, ינואר 2016, פברואר 2016 ומרץ 2016.

אין חולק שהנתבעים חייבים היו במסגרת ההסכם בין הצדדים, לשלם תשלומי ארנונה לעירייה ותשלומים עבור מים וחשמל לספקים.

התובעת טוענת שחובם של הנתבעים בגין תשלומים עבור חשמל, עומד על הסך של 2,500 ₪ בעבור החודשים ספטמבר -דצמבר 2015 וחוב בגין התשלומים עבור מים עומד על הסך של 2,200 ₪ כאשר חוב זה נמשך מאז חודש נובמבר 2014.

התובעת טוענת, שחובם של הנתבעים בגין ארנונה הינו בסך 2, 220 ₪ על פי חישובי העירייה בגין שנת 2014 וקיים להם חוב נוסף של 400 ₪ בגין החודשים נובמבר – דצמבר 2014 .

לבקשת בית המשפט, פירטו נציגי התובעת את החיובים המגיעים לה לטענתם מהנתבעים, במסמך בכתב שהוגש לאחר הדיון.

לטענתם חייבים הנתבעים שכר דירה בגין חודש מרץ 2016 ומחצית אפריל של אותה שנה, ובסך הכל 4,500 ₪ בגין שכר דירה.

הם מוסיפים ואומרים, שהנתבעים חייבים לתובעת סך של 2,778 ₪ בגין תשלומי ארנונה בתקופה הרלוונטית, כאשר מתוך סך של 700 ₪ שהתובעת חויבה על ידי העירייה בכל חודשיים, אמורים היו הנתבעים לשלם סך של 400 ₪.

נציגי התובעת טוענים, שהמסקנה מכך הינה שהנתבעים חייבים לתובעת החזר תשלומי ארנונה בסך 2,400 ₪ בגין שנת 2015.

נציגי התובעת טוע נים עוד, שהנתבעים חייבים לתובעת פיצוי בגין תשלומי ארנונה בקשר לחודשים נובמבר ודצמבר 2014 , בהם אפשרה לנתבעים לשהות בדירה מבלי לשלם שכר דירה אך בלא לפט ור אותם מתשלום הארנונה.
בסך הכל חייבים הנתבעים לשיטת התובעת, לפצות אותה בסך של 2,800 ₪ בגין תשלומי ארנונה (מאחר והתובעת טענה בסיכומיה שהנתבעים חייבים לה סך של 400 ₪-420 ₪ לכל תקופה של חודשיים, יש לראותה כמי שטוענת לסך הנמוך של 400 ₪).

התובעת טוענת שהנתבעים שילמו לעירייה על חשבון חיובי הארנונה , חלק קטן בלבד, ולפי טענת העירייה הם הותירו את התובעת חייבת לעירייה בתקופה הרלוונטית סך של 2,220 ₪, אשר תפח לסך של 2,778 ₪ בעת שהתובעת שילמה סכום זה.

לא ברור מטיעוני התובעת, האם הסכום הנ"ל ששולם על ידי התובעת, כולל גם את החוב שיש לייחס לדיירת האחרת בב ית התובעת, שעל פי סיכומי התובעת חייבת הייתה בתשלום של 300 ₪ בכל חודשיים (מתוך סך כולל של 700 ש"ח) .

התובעת מוסיפה בסיכומיה וטוענת, שחויבה בסך של 2,700 ₪ בגין מים שצרכו הנתבעים , מחודש נובמבר 2014 ועד הגשת התביעה (תקופה של שנה ורבע).

התובעת מציינת, שסך של 150 ₪ יש לזקוף לדיירת הנוספת, כך שחובם של הנתבעים הינו בסך 2,500 ₪.

התובעת טוענת ששילמה שכר טרחת עורך דין בגין ההליך כאן ובגין תביעה נפרדת לפינוי הנתבעים, בסך 8,500 ₪.

הוצאות שהוציאה התובעת בגין הליך נפרד, אמורה הייתה לבקש במסגרת אותו הליך, ובאשר להוצאות על שכר טרחת עורך דין בהליך ש בפני, מדובר בהליך של תביעה קטנה שבו אמורים הצדדים לחסוך שכר טרחת עורך דין , ועל כן אין מקום להשיב לתובעת הוצאות אלה.

כך גם אין התובעת זכאית להחזר תשלומי אגרות בתיק הנפרד.

בנסיבות העניין, לא שוכנעתי שהתובעת ונציגיה זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש והתרוצצות.

אין חולק שהחיובים לחברת החשמל הוצאו ישירות לנתבעים, ובגין חיובים אלה אין טענה שהנתבעים חייבים דבר לתובעת .

הנתבעת סיפרה בדיון, שסוכם עם נציג התובעת , שהנתבעים לא ישלמו לתובעת בעבור חודש אחד דמי שכירות, בהתחשב בהוצאות שלהם על שיפוץ הבית.

היא טענה שהכנסת דיירת נוספת לבית על ידי התובעת, משמעה הפרת החוזה בין הצדדים.

את טענתה הנוספת, לפיה פניית התובעת לבית המשפט לפינוי הנתבעים , הינה בבחינת הפרת חוזה, אמורה הייתה הנתבעת להעלות באותו הליך ולא בפני.
הנתבעת גם הודתה שהתכוונה לעזוב את הבית ללא קשר לתביעת הפינוי של התובעת.

הנתבעים טוענים ששילמו בגין כל צריכת החשמל בדירה, מבלי לקבל החזר מהתובע ת בגין צריכת החשמל של הדיירת הנוספת.

הם הוסיפו שלא הסכימו לשלם את חשבונות הארנונה והמים , בהעדר חלוקה סבירה וצודקת בינם ובין הדיירת הנוספת .

בכתב ההגנה הדגישו הנתבעים את טענתם, שהשכרת היחידה בדירה לדיירת נוספת, אינה מתיישבת עם זכויות הנתבעים על פי החוזה בינם ובין התובעת.

הם טוענים שמר בן-שמעון התחייב בהזדמנות זו, להתקין שעוני מים וחשמל נפרדים ולא עמד בכך.

מר בן-שמעון הכחיש טענה זו והכחשה זו הייתה מהימנה בעיני.

אני מאמין לנתבעים בטענתם, שסבלו מהדיירת החדשה ובני משפחתה שהתגוררו אתה, ובנסיבות העניין הם זכאים לפיצוי מסוים מהתובעת, שהיא ש הכניסה את הדיירת בה מדובר לדירה. פיצוי זה יש לקזז מחובות הנתבעים לתובעת.

בהתחשב בזכותם של הנתבעים לפיצוי כאמור, פיצוי שיש לקזז מחובם לתובעת, נראה לי כי הדרך הטובה ביותר לקבוע את הסכום אותו חייבים הנתבעים לתובעת, הינה על ידי קביעת סכום גלובלי , הנשען בעיקרו של דבר על החוב הנובע משכר דירה שלא שילמו הנתבעים לתובעת בגין תקופה של חודש וחצי, ושיעורו בסך 4,500 ₪.

אשר על כל אלה, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת באמצעות האפוטרופוס, בתוך 30 יום, סך של 5,000 ₪, בצירוף הוצאות בסך 500 ₪, שאם לא כן יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (18.02.2016) ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זוהרה מנחם
נתבע: ויטלי יבדייב
שופט :
עורכי דין: