ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל חברה לביטוח בע"מ נגד קשר רנט א קאר בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת שרון הינדה

תובעת/נתבעת שכנגד

הראל חברה לביטוח בע"מ

נגד

נתבעת/תובעת שכנגד
קשר רנט א קאר בע"מ

פסק דין

לפניי תביעת שיבוב בגין סכומים ששילמה התובעת למבוטחה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכב הנתבעת, עקב תאונה שארעה ביום 20.7.10 ברחובות.
המדובר בתאונה שאירעה בצומת מרומזר.
כל אחד מהצדדים טוען כי רכבו נכנס לצומת בחסות האור הירוק ברמזור ואילו רכב הצד האחר נכנס לצומת בניגוד להוראת האור האדום ברמזור וגם לתאונה.
בדיון שהתקיים בפני העידו מטעם התובעת מר אריק כהן שהיה עד לתאונה ונהג התובעת מר שרון בלום. מטעם הנתבעת העיד נהג הרכב מר בועז יגיל ובוחן התנועה מר רפי וולמרק אשר ערך חוות עבור הנתבעת. בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכבי הצדדים, חוות הדעת של בוחן התנועה, צילום תיק המשטרה, והדיווחים לצדדים אודות התאונה.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
דיון:
מן העדויות וטיעוני הצדדים עולה כי אין חולק ביניהם שרכב התובעת נכנס לצומת בנסיעה רצופה ישר ורכב הנתבעת נכנס לצומת בפנייה שמאלה.
הצדדים חלוקים בשאלה מי מהנהגים נכנס לצומת בניגוד להוראת האור האדום ברמזור.
מבחינת גרסת עדי התובעת, ניתן לראות כי קיימת אי התאמה בין גרסת נהג התובעת לפיה נכנס לצומת כשצבע האור ברמזור ירוק לבין גרסת מר כהן לפיה נהג התובעת נכנס לצומת כשהאור ברמזור ירוק מהבהב.
עיון בטופס ההודעה שמסר נהג התובעת מלמד כי לא ציין בטופס הדיווח שנכנס לצומת כשהאור ברמזור מהבהב. גם בעדותו בבית המשפט לא ציין זאת וחזר יותר מפעם אחת על טענתו כי נכנס באור ירוק. אף בחקירתו הנגדית כשנאמר לו שגרסת מר כהן היא שראה אותו נכנס לצומת באור ירוק מהבהב, המשיך נהג התובעת בשלו ושלל אפשרות זו תוך שהוא מציין כי היה בקשר עין עם הרמזור ולו היה נכנס באור ירוק מהבהב ממילא לא יכול היה לבלום במרחק של 20 מטרים מהרמזור (בפרוטוקול עמ' 5 ש' 31-24 ועמ' 6 ש' 18-14 וש' 29-21).
מר כהן לעומתו טען כי ראה את רכב התובעת נכנס לצומת באור ירוק מהבהב. מר כהן העיד כי לא שמר על קשר עין רציף עם הרמזור אולם עמד על גרסתו שראה את נהג התובעת נכנס לצומת באור ירוק מהבהב (בפרוטוקול עמ' 1 ש' 14-12 ועמ' 2 ש' 17-15).
נהג התובעת התבקש להסביר כיצד לא הבחין באור הירוק המהבהב עת מר כהן כן הבחין בו וההסבר שלו היה כי היה קרוב מתחת לרמזור ולא ראה מה קורה (בפרוטוקול עמ' 7 ש' 3-1). עדותו זו אינה מתקבלת על הדעת היות וסביר להניח שהיה רמזור בצדו המרוחק של הצומת שהיה על נהג התובעת לראות, והיא גם אינה מתיישבת עם עדותו שהיה בקשר עין רציף עם הרמזור. בנוסף כשנשאל להתכנות האפשרות שהאור ברמזור הבהב, נהג התובעת לא שלל זאת אלא השיב שאינו זוכר שהרמזור הבהב (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 29-23)
בנסיבות אלה, ההבדל בגרסאות עדי התובעת והעובדה כי התובעת מבקשת לדבוק בגרסת מר כהן, מחלישים את גרסת נהג התובעת.
בסיכומיה ביקשה התובעת להסיק מעדותו של מר כהן שרכב התובעת נכנס לצומת בהבהוב הראשון של האור הירוק וכפועל יוצא מכך לשלול האפשרות שרכב התובעת נכנס לצומת בניגוד להוראת האור האדום ברמזור.
איני מקבלת עמדתה זו של התובעת, שכן מסקנה זו אינה עולה מעדותו של מר כהן.
מר כהן העיד כי כשהיה במרחק של כ- 100 מטרים מהרמזור ראה את האור הירוק ברמזור מתחיל להבהב ושניה לאחר מכן הבחין בהתנגשות כאשר רכב התובעת היה בתוך הצומת ורכב הנתבעת התנגש בו. מר כהן טען כי ממה שראה רכב התובעת נכנס לצומת כשהירוק התחיל להבהב ומבחינתו הוא בוודאות לא נכנס באור אדום. עדותו זו של מר כהן אינה מתיישבת עם המשך עדותו במסגרתה אישר לא היה בקשר עין רציף עם הרמזור אלא רק לאחר שראה שהירוק מתחיל להבהב והעיד כי ראה הבהוב אחד של הרמזור עד לתאונה ובמרחק שבין 20 מטרים לפני הצומת עד לאמצע הצומת לא ראה הבהוב שני של הרמזור. כן העיד שהגיע לצומת כעבור 3-2 שניות מהתרחשות התאונה (בפרוטוקול עמ' 2 ש' 30-18).
העובדה כי מר כהן לא הבחין בהבהוב שני בטווח שבין 20 המטרים לפני הצומת ועד לאמצע הצומת מעוררת ספק לגבי הטענה כי ההבהוב בו הבחין אכן היה הראשון. כידוע משך כל הבהוב שניה. בנסיבות אלה, אם מר כהן שמר על קשר עין רציף מרגע שהאור ברמזור החל להבהב היה עליו לראות את שלושת ההבהובים. אולם, כאמור הוא לא ראה ויותר מכך טען כי כעבור 3-2 שניות הגיע לצומת. בעדותו הראשית העיד מר כהן שכשהגיע לרמזור האור בו היה אדום והוא עבר באדום כדי להגיש סיוע (בפרוטוקול עמ' 1 ש' 15). כידוע, לאחר הבהוב האור הירוק ברמזור, מתחלף האור לצהוב ואז מתחלף לאדום. לפיכך, בהינתן כי האור הירוק מהבהב 3 פעמים ולאחר מכן מתחלף האור לצהוב, אזי לא ייתכן שמר כהן ראה את ההבהוב הראשון ולא הבחין ביתר ההבהובים ובהתחלפות לצהוב. בנוסף, העובדה כי הגיע כעבור 3-2 שניות לרמזור והוא היה כבר אדום, מתיישבת יותר עם מסקנה כי ראה את סיום ההבהוב של האור הירוק ולא את תחילתו.
התובעת התייחסה בסיכומיה לחוות הדעת של בוחן התנועה ולעדותו וטענה כי עדות בוחן התנועה אודות ההפרש בין תחילת האור הירוק המהבהב בכיוון רכב התובעת לבין תחילת האור הירוק של רכב הנתבעים מחזקת את גרסתה מאחר ולא ידע ליישב את הנתונים שמסר עם גרסת עדותו של מר כהן.
אף טענה זו של התובעת אינה מתקבלת על דעתי שכן היא מבוססת כל כולה על ההנחה שמר כהן הבחין ברכב התובעת נכנס לצומת בהבהוב הראשון של האור הירוק ברמזור. משהגעתי למסקנה כי לא כך הם פני הדברים וכי סביר יותר להניח כי ראה את סיום ההבהוב ולא את תחילתו, אין בסיס לכל חישוב שייעשה על סמך עדותו של מר כהן ומכל מקום עדותו אינה עומדת מול הנתונים הנלמדים מתכנית הרמזורים על בסיסה ערך בוחן התנועה את חוות דעתו.
עוד טענה התובעת כי על מנת שגרסת מר כהן תתיישב עם גרסת הנתבעים היה על מר כהן להיות מרחק של מאות מטרים לפני הצומת ועל רכב הנתבעים להימצא כ- 130 מטרים לפני הצומת בעת ההבהוב הראשון. כאמור לעיל, איני מקבלת כל תחשיב המבוסס על ההנחה שמר כהן ראה את ההבהוב הראשון של האור הירוק ברמזור.
יותר מכך, אני סבורה כי לא ניתן לקבל ללא עוררין את גרסאות נהג התובעת ומר כהן לגבי המרחקים שלהם מהרמזור והמרחקים מהם הבחינו בצבע האור ברמזור, שכן נהג התובעת העיד בבירור שאינו יודע להעריך מאיזה מרחק ראה את האור הירוק ברמזור, וגם כשציין שהיה קרוב מאד, העריך שהיה במרחק של 30-20 מטרים (בפרוטוקול עמ' 5 ש' 31-24). ואילו מר כהן לא העיד כלל מה הייתה מהירות נסיעתו עד הגיעו לצומת אולם עדותו כי הגיע לצומת באור אדום אינה מתיישבת עם התזה שראה את ההבהוב הראשון של האור הירוק ברמזור, שכן במקרה כזה אם כטענתו נסע כ- 100 מטרים ב- 3-2 שניות היה עליו להגיע לצומת בהבהוב האחרון של האור הירוק או למצער באור צהוב. אי לכך אני סבורה כי תיאור המרחקים על ידי שני עדי התובעת אינו אלא הערכה בלתי מדויקת ואיני מוציאה מכלל אפשרות כי שניהם היו במרחקים גדולים יותר מהמרחקים הנטענים.
טענה נוספת של התובעת היא כי בניגוד לטענת הנתבעת שרכבה עמד באדום לפני כניסתו לצומת, מר כהן העיד בעדותו במשטרה שרכב הנתבעים הגיע בנסיעה רצופה לצומת מבלי לעצור ובמהירות שלא ניתן לפתח ממצב עמידה.
לא מצאתי כי מר כהן חזר על עדות זו בבית המשפט. יותר מכך טענה זו כשלעצמה אינה מתיישבת עם עדותו בבית המשפט אודות הטעות בעדותו במשטרה. מר כהן ביקש ליישב את עדותו במשטרה לפיה לא ראה את הרמזור כשרכב ה"סיטרואן" נכנס לצומת בטענה כי זו הייתה טעות וכי הכוונה הייתה ל"רנו", דהיינו לרכב הנתבעת. התובעת ביקשה לקבל הסבר זה. אם כן, לא סביר כי מר כהן לא ראה את הרמזור אולם כן ראה את רכב הנתבעת מגיע. משכך, איני מוצאת לקבל הטענה אשר אין לה בסיס בעדות מר כהן בבית המשפט או בכל ראיה אחרת.
באשר לראיות הנתבעת - התובעת סבורה כי יש לתת לחוות דעת בוחן התנועה משקל ראייתי אפסי בהיותה מגמתית, סותרת את עדות מר כהן ואינה משקפת את המציאות והעובדות העולות מעדותו.
חוות הדעת הוגשה מטעם הנתבעת ומטבע הדברים נועדה לשרת את גרסתה. בחוות הדעת קבע בוחן התנועה שנהג התובעת אשר נכנס לצומת בנסיעה רצופה הוא שביצע "מחטף רמזור" ובכך גרם לתאונה. בוחן התנועה ביסס מסקנתו על גרסאות הנהגים, ניתוח תכנית הרמזורים המלמדת כי הזמן שבין הירוקים הוא 6 שניות וכן קיומו של גלאי דרישה בכיוון הנסיעה של רכב הנתבעת.
בוחן התנועה מטעם הנתבעת נחקר על חוות דעתו.
בחקירתו הנגדית התבקש בוחן התנועה להתייחס לעדותו של מר כהן, אשר לא קיבלה ביטוי בחוות הדעת. בוחן התנועה הבהיר כי היה מודע לקיומו של העד אך הסביר כי לא ניתן להתייחס לזמנים שציין מר כהן מאחר וקיים זמן תגובה וזמן בלימה של נהג ומר כהן אינו אומר כמה זמן לאחר שהאט הבחין בתאונה, אלא נותן הערכה של זמן (בפרוטוקול עמ' 9 ש' 6-4 וש' 29-16). כראיה לעמדתו טען בוחן התנועה כי גם הבוחן המשטרתי שהוא חוקר מאד ותיק לא הסתמך על עדות מר כהן לצורך הגשת כתב אישום כנגד נהג הנתבעת ומכך הוא למד שגם הבוחן המשטרתי סבר שנהג התובעת נכנס לצומת באור אדום (בפרוטוקול עמ' 10 ש' 32-18). בנוסף טען בוחן התנועה כי לא הסתמך על עדותו של מר כהן משום שהוא לא ראה את התאונה ולא ראה את הרמזור (בפרוטוקול עמ' 11 ש' 12-10).
קיומו של זמן תגובה עקב שינוי מצב דברים בזמן נסיעה, ידוע. לפיכך ההסברים שנתן בוחן התנועה לגבי זמן התגובה, עדותו של מר כהן והסיבה בגינה לא היה מקום להסתמך עליה כעדות מכריעה מבחינתו, מתקבלים על דעתי לאור מסקנותיי לעיל.
התובעת אף הפנתה לעדותו של נהג הנתבעת לפיה המתין שברירי שניות בלבד ברמזור האדום הסותרת לדידה את קביעת המומחה כי קיים בכיוון הנסיעה של נהג הנתבעת גלאי דרישה והוא חייב להגיע לרמזור ולעמוד 9 שניות מינימום כדי לקבל אור ירוק.
קיומו של גלאי דרישה בכיוון הנסיעה של נהג הנתבעת הוא נתון הנלמד מתכנית הרמזורים אליה התייחס בוחן התנועה מטעם הנתבעת.
התובעת לא הביאה חוות דעת נגדית או כל ראיה הסותרת את קיומו של גלאי הדרישה במקום.
התובעת אף לא הביאה ראיה כי מכיוון הנסיעה של רכב הנתבעת היו כלי רכב אחרים ועל כן, סביר להניח כי על מנת שיתחלף האור האדום בכיוון הנסיעה של רכב הנתבעת לירוק, על רכב לעמוד על גלאי הדרישה את פרק הזמן בהתאם לתכנית הרמזורים.
עדות נהג הנתבעת כי נעמד באור אדום ברמזור לא נסתרה.
בנסיבות אלה, גרסתו כי עמד שברירי שניה באור אדום ואחרי כמה רגעים התחלף האור לירוק, מלמדת כי המדובר בהערכת זמן לתיאור תחושתו כי עמד זמן קצר ואין היא מעידה על פרק הזמן המדויק בו עמד, כפי שאף סברתי לגבי נתוני המרחק והזמן לגביהם העידו עדי התובעת.
בהקשר זה אני מקבלת את ההסבר שנתן בוחן התנועה מטעם הנתבעת כשנשאל לגבי האפשרות שנהג הנתבעת פשוט לא ציית למופע אור אדום ברמזור ונכנס לצומת בנסיעה רצופה.
בוחן התנועה ציין כי תאונות קורות כתוצאה ממחטפי רמזור ולא כתוצאה מזה שאדם חלם ונכנס לצומת.
כאמור, מעבר לעדויות של עדי התובעת אשר לא טענו כי ראו את רכב הנתבעת נכנס לצומת בנסיעה רצופה, אלא הם מניחים שנכנס בניגוד להוראת הרמזור האדום נוכח גרסתם כי רכב התובעת נכנס באור ירוק, לא הוגשה כל ראיה התומכת בגרסה זו.
הנתבעת מצידה הביאה את חוות דעת הבוחן אשר עובדת קיומו של גלאי הדרישה שצוינה בו, לא נסתרה.
בית המשפט בבחנו את גרסאות הצדדים, שוקל גם שיקולי סבירות ואת התנהגות הנהגים ביחס להתנהגותו של נהג סביר. בנסיבות אלה התהייה שמעלה התובעת אודות האפשרות שאדם חלם או הוסחה דעתו, אינה אלא תהיה, ואינה מחליפה ראיות להוכחת הנטען. לפיכך, ונוכח הבסיס הראייתי שהונח לפתחי, גישתו של בוחן התנועה הגיונית ומתקבלת על הדעת, שכן הסבירות שנהג שרואה אור אדום ברמזור יבחר להיכנס לצומת בניגוד לו קטנה יותר מהסבירות שנהג הנכנס לצומת בנסיעה רצופה יבצע מחטף רמזור.
באשר למיקום התאונה נהג הנתבעת העיד כי נכנס לצומת מרחק של כ- 2 מטרים ואז אירעה התאונה (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 26-21).
התובעת מצאה סתירה בגין גרסת נהג הנתבעת לבין קביעות בוחן התנועה לגבי המרחק שעבר רכב הנתבעת בצומת עד לתאונה.
בפני נהג הנתבעת הוצגה מפת המקום ובהסתמך עליה נשאל האם נכנס לצומת בקושי 2 מטרים והוא השיב "אל תתפס ל- 2 המטר, אני לא מדדתי במדויק" (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 26-25).
בוחן התנועה נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית והוא השיב בהסתמך על הסקיצה של החוקר המשטרתי שהוא רואה שרכב הנתבעת נכנס לפחות 7 מטרים בצומת (בפרוטוקול עמ' 12 ש' 20-17).
עדי התובעת לא הציגו גרסה לגבי המרחק שרכב הנתבעת עבר בצומת עד לתאונה למעט עדות נהג התובעת כי הבחין ברכב הנתבעת נכנס לצומת ונכנס לבלימת חירום.
איני סבורה כי קיימת סתירה בגין גרסת נהג הנתבעת לעדות בוחן התנועה. נהג הנתבעת הבהיר כי לא ציין מרחק מדויק והתרשמותי היא כי אכן ציון המרחק נועד לשקף מרחק קצר ואת המידיות בה התרחשה התאונה, כמו אמרתו של נהג הנתבעת "שברירי שניות" אשר נועדה לתאר פרק זמן קצר. המרחק שציין בוחן התנועה מסתמך על סקיצה של החוקר המשטרתי וזו מסתמכת על נתונים עובדתיים אשר סביר להניח כי מדמים את מצב הדברים בצורה יותר נכונה וגם הם משקפים מרחק קצר שהיה על נהג הנתבעת לעבור בצומת עד למקום התאונה.
מבחינת גרסת עדי הנתבעת, נהג הנתבעת העיד, כאמור, כי עמד למופע אור אדום ברמזור וכשהתחלף לירוק נכנס לצומת.
בחקירתו הנגדית הוצגה בפני נהג הנתבעת גרסת נהג התובעת ומר כהן אשר העידו לא ייתכן שבמהירות שהוא נכנס לצומת היה קודם לכן בעצירה. נהג הנתבעת שלל הטענה ועמד על גרסתו כי עצר ברמזור (בפרוטוקול עמ' 14 ש' 12-9).
עוד העיד נהג הנתבעת כי החל בנסיעה לאחר שהסתכל שמאלה וראה רכב שמתקרב אליו מצד שמאל אולם הניח שהרכב אמור לעצור, הסתכל ימינה לראות שהתנועה מימין פנויה וכשהחזיר את המבט היה מאוחר מדי כי רכב התובעת כבר פגע ברכבו.
במענה לשאלה מדוע לא נשאר לעמוד אם הבחין ברכב התובעת מגיע משמאלו השיב כי היה לו ירוק והניח שרכב התובעת יעצור ברמזור אדום ולא שימשיך וייסע עליו (בפרוטוקול עמ' 14 ש' 8-1).
הרושם המתקבל מעדות נהג הנתבעת היא כי על אף שהבחין ברכב התובעת נוסע לכיוון הצומת לא נקט אמצעי זהירות כלשהו על מנת לוודא כי לא ייכנס לצומת אלא החל בנסיעה מיד שהתחלף האור ברמזור מאדום לירוק כפי גרסתו.
נהג הנתבעת העיד כי הוא זוכר במעורפל שחוץ מנהג האמבולנס, נהג התובעת ניגש אליו לאחר התאונה (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 16).
נהג הנתבעת לא שלל האפשרות כי דיווח במשטרה שנהג התובעת הגיע אליו וטען בפניו שהוא עצמו נסע בירוק. במענה לשאלה מה הייתה תגובתו השיב נהג הנתבעת כי הוא היה פצוע במיון בבית חולים ולא ידע מה קורה באותו הרגע ואימא שלו הפרידה ביניהם כדי שלא יהיה "בלגן" (בפרוטוקול עמ' 14 ש' 28-15).
התובעת מבקשת להסיק על אחריותו של נהג הנתבעת מהתנהגות זו. לדידה של התובעת נהג הנתבע ומשפחתו לא באו בטרוניה כלפי עד התובעת אלא להיפך ניסו להתרחק ממנו ולא לבוא עמו בדברים באופן המצביע על אחריותו.
איני סבורה כי ניתן להסיק מהתנהגותו של נהג הנתבעת על אחריותו לתאונה.
ראשית נהג התובעת העיד בעדותו הראשית שפגש את נהג הנתבעת בבית החולים והם האשימו האחד את השני באחריות לתאונה (בפרוטוקול עמ' 5 ש' 2 ועמ' 7 ש' 28-27). דהיינו כבר בשלב ראשוני לאחר קרות התאונה נהג הנתבעת לא לקח אחריות לתאונה.
שנית תחושת אשמה הינה סובייקטיבית ואין בינה ובין קביעת האחריות לתאונה. הקביעה אודות האחריות לתאונה הינה משפטית ונתונה לבית המשפט. לפיכך גם אם ניתן היה לסבור כי שתיקתו של נהג הנתבעת נובעת מתחושת אשמה הרי שזו תחושה סובייקטיבית ואת שאלת האחריות יש להכריע על בסיס ראייתי.
סיכום
מבחינת גרסאות הצדדים, טענותיהם וראיותיהם התרשמתי כי משקל הראיות שהובא על ידי התובעת נמוך ממשקל הראיות שהובא על ידי הנתבעת/התובעת שכנגד.
עדויות נהג התובעת ומר כהן גילו סתירות ואי התאמות בינן לבין עצמן, אשר לא עלה בידי התובעת ליישבן באמצעות הפניית האצבע המאשימה אל הנתבע. מנגד נהג הנתבעת עמד איתן על גרסתו וחוות דעת בוחן התנועה תמכה בגרסתו בנתונים שלא נסתרו.
לפיכך ולאור כל האמור לעיל אני מקבלת את גרסת הנתבעת לאופן קרות התאונה, דהיינו כי התרחשה כתוצאה מ"מחטף רמזור" מצד רכב התובעת.
גרסת הנתבעת אודות אופן קרות התאונה הינה גם הגרסה ההגיונית והמתקבלת יותר על הדעת לאור הבסיס הראייתי שהונח בפניי, שכן הסבירות כי רכב התובעת אשר הגרסה המועדפת עליה היא כי נכנס לצומת בירוק מהבהב, ביצע "מחטף רמזור" גדולה יותר מהסבירות כי רכב הנתבעת עמד למופע אור אדום ברמזור, וללא כל הסבר וסיבה נכנס לצומת ולא המתין להתחלפות האור ברמזור לירוק.

אשר על כן אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג התובעת.
יחד עם זאת, כאמור לעיל, התרשמתי כי נהג הנתבעת לא עשה דבר על מנת לוודא כניסתו לצומת בבטחה על אף שהבחין ברכב התובעת נוסע לכיוון הצומת. ההנחה כי רכב התובעת יעצור ברמזור אדום, אמנם הגיונית, אולם אין בה כדי לייתר נקיטת משנה זהירות מצד נהג הנתבעת אשר יכול היה למנוע התאונה או להקטין נזקיו לו היה משתהה קלות ומוודא שרכב התובעת נעצר. לפיכך אני סבורה כי נהג הנתבע נושא באשם תורם לקרות התאונה.
סיכומו של דבר אני מחלקת האחריות לקרות התאונה בין הצדדים באופן בו נהג התובע נושא בשיעור של 85% מהאחריות לקרות התאונה ולנהג הנתבעת אשם תורם בשיעור של 15%.
משהגעתי למסקנה כי הגרסה המתקבלת היא שנהג התובעת נכנס לצומת בנסיעה רצופה ונהג הנתבעת עמד למופע אור אדום ברמזור, איני מוצאת כי אשמו התורם של נהג הנתבע מגיע כדי רשלנות.
על כן אני דוחה את התביעה העיקרית ומקבלת את התביעה שכנגד.
הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד 85% מנזקיה, דהיינו סך של 40,829 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 19.9.10 ועד למועד התשלום בפועל, מלוא אגרת בית המשפט, שכר עדות נהג הנתבעת כפי שנפסק בדיון בסך 300 ₪, שכר בוחן התנועה בסך 750 ₪ + מע"מ, ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.
ככל שטרם שילמו, ישלמו הצדדים את המחצית השנייה של האגרה בתביעה ובתביעה שכנגד.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הראל חברה לביטוח בע"מ
נתבע: קשר רנט א קאר בע"מ
שופט :
עורכי דין: