ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד אזולאי נגד עלי שלבי :

בפני כבוד השופטת מירב בן-ארי

תובע:

דוד אזולאי
ע"י עו"ד רוני ארגמן

נגד

נתבעים:

  1. עלי שלבי
  2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ע"י עו"ד שהם סלומון

פסק-דין

1. תביעה כספית בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1960, בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.1.13. התאונה אירעה כאשר רכב עלה עם הגלגל האחורי ימני על רגלו הימנית של התובע, בהיותו באתר עבודה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

אין מחלוקת על הכיסוי הביטוחי, והנתבעים לא העלו טענות בנוגע לנסיבות. לפיכך, נותרה לדיון שאלת הנזק.

פגיעות וטיפולים

2. כתוצאה מהתאונה התובע נחבל בברכו הימנית.

התובע טופל בקופת חולים, ונשלח לבדיקות הדמיה שהדגימו סדק. לתובע ניתנה חופשת מחלה של מספר ימים. לתובע הומלץ על ניתוח בברך אך הוא ביכר שלא לבצעו. לפי עדותו, כחצי שנה לאחר התאונה החל ללכת לבריכות הגופרית ב"חמי געש" כדי להקל על הכאבים.

הנכות

3. פרופ' דודקביץ', המומחה מטעם בית המשפט, קבע לתובע 20% נכות לפי סעיף ליקוי 48 (2) ז' II בהתאמה, בגין מצב לאחר חבלה בברך ימין, המחשידה לנזק בסהרון הפנימי לפי מנגנון הפגיעה, ממצאי המיפוי והבדיקה הקלינית שמתבטאת בכאב וב"נעילות".

כמו כן, קבע המומחה נכויות זמניות בשיעור של 100% למשך חודש ו- 30% למשך חודשיים נוספים.

4. הנתבעים חלקו על הנכות, והמומחה זומן לחקירה.

במהלך החקירה הוצג לתובע ולמומחה סרטון. בסרטון זה התובע נצפה נוהג בטנדר, סוגר גדר ממתכת, עולה ויורד ממשאית שעליה ציוד, פורק ארגז מהמשאית ומעלה עליה ציוד אחר. בנוסף, התובע נצפה בתוך בור, עם את חפירה בידו, אך לא נצפה חופר. התובע לא נצפה מפעיל מכונת קידוח (כפי שעשה לפני התאונה, לפי עדותו). בין לבין, התובע נצפה מתהלך באתר הבנייה ובמקומות שונים (עמ' 6 – 8).

לאחר שהמומחה צפה בסרטון, וכן עומת עם נתונים בתיק המוסד לביטוח לאומי, הוא מצא לשנות את קביעתו, ולהעמיד את הנכות הרפואית על 10% (עמ' 9 ש' 26 – 27, עמ' 10 ש' 24 – 25).

5. עמדת המומחה ניתנה לאחר שהוצגו לו נתונים נוספים, ובהגינות רבה. עמדה זו לא הופרכה בחקירה נגדית נוספת לב"כ התובע (עמ' 10 – 11) ונומקה כדבעי, ולפיכך, אני מקבלת אותה.

6. אם כן, הנכות בתיק זה עומדת על 10% נכות לפי סעיף ליקוי 48 (ז) (1) מותאם ולחילופין לפי סעיף הסל – 35 (1) (ב), כפי שקבע המומחה (עמ' 10 ש' 24 – 26).

נתוני השתכרות

7. התובע מפעיל מכונות קידוח במקצועו .

8. עובר לתאונה התובע עבד בחברת ק.ב. קידוחים אופקיים, כמפעיל מכונות קידוח. שכרו כלל הטבה של רכב צמוד.

9. שכרו של התובע עובר לתאונה:

לפי נתונים מצטברים בתלוש דצמבר 2012, שכרו השנתי ברוטו של התובע עמד על 296,969 ₪ (כולל גילום רכב) ועל סך של 223,529 ₪ (ללא רכב). ממוצע ברוטו: סך של 24,747 ₪ (כולל רכב) או 18,627 ₪ (ללא מרכיב הרכב).

10. שכרו של התובע לאחר התאונה:

לפי נתונים מצטברים בתלוש 12/13, בשנת 2013 השתכרותו של התובע עמדה על סך ברוטו של 353,348 ₪ (עם רכב) וסך של 278,828 ₪ (ללא רכיב הרכב). שכר ברוטו לחודש ללא גילום הרכב 23,236 ₪.

רכיב הרכב קיים גם בחודש 1/14, ולאחריו נפסק.

נתונים מצטברים בתלוש 12/14 (ללא רכיב הרכב ששולם בחודש 1/14)– ברוטו 19 3,022 בממוצע לחודש – 1 6,085 ₪ .

נתונים מצטברים בתלוש 12/15 – ברוטו 197,292 ₪ מ.ה. 26,339 ₪ כלומר: ברוטו בניכוי מס: 170,953 ₪ וממוצע לחודש – 14,246 ₪ (ממוצע ברוטו לחודש – 16,441 ₪) . בשנה זו ובשנת 2016 אין גילום רכב .

נתונים מצטברים בתלוש 11/16 – ברוטו 181,753 ₪ מ.ה. 24,516 ₪, כלומר: ברוטו בניכוי מס: 157,237 ₪, וממוצע לחודש – 14,294 ₪. ממוצע ברוטו לחודש – 16,523 ₪.

11. הנתונים מצביעים על כך ששכרו של התובע בשנת התאונה – עלה. עם זאת, משנת 2014 ואילך , שכרו של התובע ירד. ההפרש המשמעותי נובע מהפחתת גילום רכב, אך גם ללא רכיב זה, השוואת הנתונים לשנים קודמות מעלה שקיימת ירידה בשכר הבסיסי ברוטו.

12. התובע ציין כי הטבת הרכב הצמוד ניטלה ממנו לתקופה ארוכה, עד שהושבה לו לאחרונה. בחקירה הנגדית, ונוכח הסרטון, הסתבר כי רכב עבודה נמסר לתובע לשימושו (עמ' 6 ש' 25 – 26) גם כיום, אך ללא גילום. עם זאת, כפי שציינתי, ניתן לראות מהנתונים דלעיל שקיימת ירידה בברוטו גם ללא התייחסות לנושא הרכב. לשם ההדגמה: בשנת 2012 ממוצע חודשי ללא רכב עמד על 18,627 ₪ (בצירוף הצמדה להיום – 18,849 ₪) ואילו בשנת 2016 הממוצע החודשי הוא 16,523 ₪. הירידה ללא התחשבות ברכיב הרכב, היא בשיעור של 10% - 12% לערך.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

13. התובע שב לעבודה לאחר יומיים.

14. התובע העיד שכתוצאה מהתאונה הוא סובל מכאבים חזקים ומהגבלת תנועה, בעיקר בברך ימין. התובע ציין כי הוא מתקשה להתנייד באתרי עבודה, בהרמת משאות ובכל עבודה הכרוכה במאמץ פיזי. כמו כן, לפי עדותו של התובע, הוא חובש את ברכו ומשתמש במשחות לשיכוך כאבים. התובע התלונן על "נעילות" בברך ימין, בעיקר בעת יישור הרגל, דבר הגורם לו להגבלת תנועה קשה ואף לצליעה. התובע ציין כי הוא מתקשה ללכת זמן ממושך, לעלות ולרדת מדרגות, להתכופף ולכופף את הברך. התובע הוסיף והפנה לכך שמגבלותיו משמעותיות במקום עבודתו, אתרי בניין המלאים במכשולים, והוסיף כי אמנם הוא ממשיך בעבודתו, אך זאת תוך כאבים, מגבלות והימנעות מפעילות הכרוכה במאמץ פיזי, דבר הפוגע בהספק שלו. התובע העיד כי הוא עובד כקניין וכאיש תחזוקה (עבודה קלה יותר) וכאשר לא נדרש דבר ברכיב זה, עובד יחד עם יתר העובדים באתר (עמ' 19 ש' 21 – 24).

15. התובע הותיר רושם אמין בכל הקשור לתלונותיו. לפי תשובותיו הכנות, מדובר באדם ישר, שדרכו היא דרך העבודה וההבלגה, ולא התחזות והצגה. העובדה, שהתובע שב לעבוד אך מחזקת רושם זה. איני סבורה שהסרטון משנה מתמונת הנזק ביחס לנכות המתוקנת כפי שקבע המומחה בחקירתו הנגדית. אף אם אניח שהסרטון משקף את עבודתו של התובע מדי יום (ואין בהכרח להניח כך, שכן מדובר במעקב של יום אחד בלבד) התובע לא נצפה חופר בעצמו. התובע לא נצפה מבצע עבודות קידוחים. כמו כן, הסרטון אינו מפריך את עדותו של התובע, שלא הכחיש את העובדה שהוא נמצא באתרים ועובד שם, אך העיד על הקשיים הקיימים. המומחה מטעם בית המשפט, אף שהפחית את הנכות, אישר קיומם של כאבים (עמ' 10 ש' 15) וקיומה של הפרעה תפקודית, אף אם לא גדולה (עמ' 10 ש' 29 – 30). זאת ועוד, המומחה עצמו ציין כי נושא האמינות ביחס לתלונות השונות נתון להכרעת בית המשפט.

16. התאונה התרחשה בחודש ינואר. בשנת התאונה – 2013, לא הייתה ירידה בברוטו לעומת שנה קודמת. הירידה החלה משנת 2014. בנוסף, לקחתי בחשבון כי התובע לא הביא את המעסיק או עדים אחרים, שלפי הודאתו – הוא, יכולים היו לשפוך אור על תפקודו בעבודה, כמו גם על נושא גובה השתכרותו (עמ' 19 ש' 26 – 32).

17. הפסדי שכר לעבר:

מצאתי לפסוק סכום גלובאלי. לא ניתן להתעלם מהירידה הדרמטית הקיימת בתלושים. זאת, גם אם ידוע שבשנת התאונה לא היו הפסדים, וגם אם לא הובאו עדים ממקום העבודה. התרשמתי כי התובע הוא איש עבודה, שלא ניסה לעשות את התאונה קרדום לחפור בו. התובע הותיר רושם אמין ביותר (עמ' 21 ש' 15 ואילך). לנכות בשיעור 10% יש משמעות בפרט בנתוניו של התובע ובהתחשב באופי עבודתו. בהינתן זאת, אני נותנת אמון בעדותו של התובע לפיה קיים קשר בין התאונה לבין הירידה בשכר. ההפסדים הנומינליים (ללא הצמדה וריבית) בשנים 2014 – 2016 הם כ- 73,000 ₪, וזאת על בסיס השוואה לנתוני שנת 2012 ללא רכב (אם מוסיפים את גילום הרכב, מובן שההפסדים גבוהים מכך).

כפי שציינתי, הירידה בפועל בהשתכרות היא בשיעור דומה לשיעור הנכות, ובהתאמה – ניתן היה לשייך את כולה לתאונה. איני רואה לעשות כן, משום שמהצד השני קיימים השיקולים שצוינו בסעיף 16 לעיל.

באיזון בין מתחם השיקולים שפירטתי, אני רואה לפסוק הפסדי שכר לעבר בקשר לתאונה באופן גלובאלי, סך של 40,000 ₪ נכון להיום, ובאופן מותאם – הפסדי פנסיה לעבר בסך של 4,800 ₪.

18. הפסדי שכר לעתיד:

אשר לעתיד, אני מוצאת שיש להעמיד את בסיס השכר על השכר לפני התאונה, שכן מדובר ביכולת השתכרות שהתובע הוכיח בפועל. מנגד, בשים לב לכך שהטבת הרכב מגולמת כיום באופן אחר, אין לקחת בחשבון ברוטו כולל מרכיב של גילום רכב. סכום השתכרותו של התובע עובר לתאונה, ללא גילום רכב, בצירוף הצמדה להיום, עומד על סך של 18,849 ₪. מרכיב מס הכנסה לפי תלושים עדכניים הוא כ- 13%, ומכאן, שבסיס השכר לאחר ניכוי מס עומד על 16,400 ₪ במעוגל.

חישוב אקטוארי עד תום תוחלת חיי השתכרותו של התובע, לפי הנכות ומקדם היוון (110) מגיע לסך של 180,400 ₪. יש לקחת בחשבון גם את הירידה בהשתכרות כפי שתיארתי לעיל , גם את העובדה שמקצועו של התובע כרוך בעבודה פיזית, וגם את סיכון ההיפלטות לשוק העבודה. בנתונים אלו, אני מעמידה את הפיצוי לעתיד על סך של 120,000 ₪ וכן הפסדי פנסיה – בסך של 14,400 ₪.

עזרה והוצאות

19. לפי עדותם של התובע ורעייתו, בתקופה הסמוכה לתאונה, רעייתו נעדרה מעבודתה כדי להיות עם התובע ולעזור לו בפעולות יומיומיות, להסיע אותו ולקנות תרופות. עוד לפי עדותם, התובע מתקשה לסייע בעבודות משק הבית אותן ביצע לפני התאונה (כגון: ניקיונות, קניות ועוד), ועבודות אלו מבוצעות על ידי רעייתו, בהיעדר יכולת כלכלית להעסיק עזרה.

התובע ורעייתו הותירו רושם אמין. דווקא העובדה שהתובע לא ניסה בשום נקודת זמן להתחזות או להתחלות, נותנת תוקף ומשקל לתלונותיו כפי שהעיד עליהן וכפי שהעידה רעייתו. יתרה מכך, יש בהחלט מקום לקחת בחשבון את העובדה שהתובע בחר להקטין את הנזק ככל יכולתו, ולחזור לעבוד, כאשר לוקחים בחשבון פסיקת פיצוי ברכיב של עזרה והוצאות. ניתן בהחלט לקבל כי התובע עושה מאמצים במהלך יום העבודה כדי להתפרנס, ואין לדרוש ממנו מאמץ מוגבר בשובו מיום עבודה, בדומה לאדם שאינו לוקה בברכו (עמ' 14 ש' 14 – 20, עמ' 16 ש' 7 - 8) . יש לציין, כי המומחה הרפואי עצמו לא שלל את תלונותיו של התובע, אף ששיעור הנכות הופחת (עמ' 10 ש' 15).

20. בהתחשב בתקופת אי הכושר, וכן בגובה הנכות, אני רואה להעמיד את הפיצוי בגין עזרה לעבר ולעתיד, על הסך של 3 0,000 ₪. את רכיב ההוצאות, בגין עבר ועתיד, ובהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה, אני מעמידה על סך של 6,000 ₪.

כאב וסבל

21. בהתחשב בגובה הנכות ותקופת אי הכושר ותיאוריהם של התובע ורעייתו, שהותירו רושם אמין, אני רואה להעמיד את הפיצוי על סך של 17,000 ₪.

סיכום הנזק

22. סך הנזק מגיע ל- 232,200 ₪.

המוסד לביטוח לאומי

23. התאונה הייתה תאונת עבודה ובגינה התובע עמד מול וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבעה לו 10% נכות לצמיתות החל מיום 18.1.13.

24. לפי תעודת עובד ציבור שהוגשה, ביום 30.1.15 שולם מענק חד פעמי בסך של 52,115 ₪.

25. מענק זה יופחת מהפיצוי. מאחר שהפסדי השכר לעבר נפסקו באופן גלובאלי, על בסיס נתונים נומינליים, לא ראיתי לשערך סכום זה.

סיכום

26. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 180,085 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום האמור בצירוף מע"מ, וכן את אגרת המשפט.

סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ז, 27 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד אזולאי
נתבע: עלי שלבי
שופט :
עורכי דין: