ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליעד גלם נגד המוסד לביטוח לאומי :

28 דצמבר 2016
לפני: כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי
נציג ציבור (מעסיקים) מר חגי שפר

התובעת
ליעד גלם

-

הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד רייכנברג

פסק דין

עניינה של תביעה זו החלטת הנתבע מיום 23.2.15, לפיה נדחתה תביעת התובעת לתשלום דמי לידה, מהטעם שהיא אינה עונה על הגדרת " עובד", מחודש ינואר 2014 ועד לחודש ינואר 2015.
בחלק מתקופה זו, בחודשים ינואר עד אפריל, ואוגוסט עד ינואר 2015 עבדה התובעת, לטענתה, כפקידה במשרד לעריכת דין של בעלה.
עיקרי העובדות נשוא התביעה
התובעת עובדת סוציאלית בהכשרתה.

בעלה של התובעת, עו"ד רמי גלם, עצמאי במשרד עורכי דין.

לטענת התובעת, עבדה כפקידה במשרד עורכי הדין של בעלה מיום 1.1.14 ועד ללידת בתה, ביום 13.4.14.

באותה תקופה עבדה משרה חלקית, בשעות 9:00- 13:30 מדי יום, משך 5 ימים בשבוע. לתובעת שולם באותה עת שכר שעתי של 30 ₪ לשעה, והשכר הופקד מדי חודש בחשבון הבנק המשותף של התובעת ובעלה.

ביום 13.4.14 ילדה התובעת בת, במזל טוב. בתום חופשת הלידה שבה לעבוד התובעת במשרד עורכי הדין לתקופה בת מספר חודשים, עד שמצאה עבודה במקצועה. כיום היא מנהלת מרכז נערות בסיכון ( עדות התובעת, עמוד 4 שורה 30).

התובעת פנתה לנתבע בתביעה לדמי לידה, ולאחר חקירות של הנתבע הודע לתובעת, כי הנתבע החליט שלא להכיר בתקופה בה הועסקה לטענתה אצל בעלה כתקופת עבודה.

החלטה זו היא נשוא התביעה שלפנינו.

במסגרת ישיבת ההוכחות בתיק העידה התובעת עצמה. לאחר ישיבת ההוכחות, הגישה התובעת את תלושי השכר והנתבע הגיש את העתק רישומי חשבון הבנק של התובעת, מהתקופה נשוא התביעה.
טענות הצדדים
התובעת פותחת סיכומיה ומציינת, כי הנתבע אינו חולק על כל חודשי האכשרה שצברה לצורך דמי הלידה, אלא מתייחס ל- 4 חודשי העבודה במשרד של בעלה בלבד. יש להכיר בתקופת עבודתה כפקידה במשרד עורכי הדין. בתקופה זו עבדה בשעות מוגדרות, ושולם לה שכר ריאלי וסביר. התובעת מילאה את המשימות שהתבקשה למלא עבור המשרד ולאחר הפסקת עבודתה עבדה במקום עובדת נוספת בעבודות פקידותיות.
התובעת הופלתה על ידי הנתבע אך בשל היותה בת הזוג של מעסיקה. חקירת הנתבע וההחלטה שלא לשלם את דמי הלידה בשל יחסי הקרבה הינם הפליה אסורה. הנתבע אף השתהה בבדיקת התביעה באופן בלתי סביר, משך חודשים רבים, ובסופו של דבר החלטתו סתומה ולא מנומקת.

לטענת הנתבע, דחה כדין את תביעתה של התובעת שכן לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין בעלה בתקופה הקצרה בה היא טוענת שהועסקה. גם אם פעלה התובעת בענייני בעלה, פעולותיה אינן עולות כדי יחסי עובד ומעביד, אלא לכל היותר מדובר בעזרה משפחתית.
תביעתה של התובעת נבדקה באופן יסודי ומקיף והתובעת אינה עונה להגדרת עובד שהוא בן משפחה. לא נוהל רישום של שעות העבודה. לא עבדו עם התובעת עובדים נוספים במשרד ולא הייתה עובדת שביצעה את עבודתה לפני ואחרי חופשת הלידה. התובעת לא הביאה עדים להעיד מטעמה, לרבות עדים מקרב לקוחות המשרד. השכר ששולם לתובעת עבור מרץ 2014 היה נמוך בכ- 15% ביחס לחודשים שקדמו לחודש זה, ללא הסבר.
דיון והכרעה
סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 ( להלן: "החוק") מגדיר " עובד" כדלקמן:
"עובד - לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיק יחס של עובד-מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה, הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד נכד אח או אחות"

הלכה פסוקה היא, כי שומה על בית הדין לעבודה לבחון בקפידה יתרה טענה של קיום יחסי עובד-מעביד בין אדם לבין קרוב משפחתו, לרבות בין בני זוג, ואף בין בן משפחה לבין תאגיד המצוי בשליטת קרוב משפחתו.
כך, נפסק בין היתר בעב"ל ( ארצי) 535/09 עליזה בן אלישע - המוסד לביטוח לאומי, (15.9.10) כדלהלן:
"הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית ( דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו, 283). עם זאת, בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד ומעביד.
אכן, כפי שסבור היה בית הדין האזורי, בבדיקת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר, התמורה בעד העבודה. זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה ( עב"ל 279/98 חטמי יצחק - המוסד לביטוח לאומי, 29.6.00; עב"ל 604/07 כחלון - המוסד לביטוח לאומי, 11.11.08)".

ראו גם: דב"ע ( ארצי) לג/108 -0 המוסד לביטוח לאומי – שרה כץ פד"ע ה 31; דיון ( ארצי) לג/159 -0 בטי מרקו - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ה 134; דיון ( ארצי) מח/141 -0 חנה גלנדאור - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ (1) 98; דב"ע ( ארצי) נא/6 -0 דורית שוורץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג (1) 202.

בפסיקת בית הדין הארצי נקבע, שהסעיף דורש שני תנאים מצטברים על מנת שבן משפחה יחשב כעובד: האחד, עבודה באופן סדיר; והשני, שאלמלא ביצע את העבודה, היה עובד אחר מבצעה ( דב"ע ( ארצי) מז/ 6 -0 מרדכי סרוסי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' (1) 434).

לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני משפחה, יש ליתן את הדעת, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'.
נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, ולובשים אופי של יחסי עובד מעביד, מוטלים על בן המשפחה הטוען לקיומם. כך נקבע בהלכה פסוקה, כי:
"מי שטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר היחסים של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד-מעביד, עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי" (דב"ע לג/159-0 בטי מרקו - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ה 134).

לאור האמור, נבחן בהתאם לראיות, האם הצליחה התובעת להרים את הנטל הראייתי המוטל עליה על מנת להוכיח כי היא עונה להגדרת " עובד" לפי החוק.
מן הכלל אל הפרט -
לאחר שקילת הראיות וטענות הצדדים, מצאנו כי דין התביעה להתקבל, מן הנימוקים שיפורטו להלן.

התובעת העידה, ועדותה מהימנה עלינו, כי עבדה במתכונת עבודה קבועה, בשעות קבועות:
"... אנחנו קבענו את השעות מ- 9:00 עד 13:30, זה היה יותר נוח לדעת שיש שעות קבועות". (עמוד 6 שורה 2).

עבודתה של התובעת הייתה עבודה בשכר סביר, של 30 ₪ לשעת עבודה. בהתאם לרישומי חשבון הבנק של התובעת, שכרה הופקד בחשבונה באופן קבוע מדי חודש, במועד. הסכומים שהופקדו בבנק תואמים במדויק את תלושי השכר. יתרה מכך, בהתאם לתלושי השכר אף הופרשו עבור התובעת הפרשות פנסיוניות, ונערך מעקב אחר ימי החופשה והמחלה שלה.

בהקשר זה יצוין, כי אין ממש בטענת הנתבע לפיה שכר התובעת לחודש מרץ 2014 נמוך ללא כל הסבר. אמת, שכר חודש מרץ 2014 עמד על סך 2,400 ₪ נטו, לעומת חודשים אחרים, בהם השתכרה סך 2,895 ₪ נטו. עם זאת, מעיון בתלוש השכר לאותו חודש עולה כי שכרה של התובעת ברוטו לא השתנה והפער בסכומים שהופקדו בבנק נובע מניכוי הפרשות פנסיוניות. בעובדה זו יש דווקא משום חיזוק לטענות התובעת, בדבר קיומם של יחסי עובד ומעביד.

אשר לתוכן העבודה, תיארה התובעת בעדותה עבודות פקידות כדלקמן:
"ש. חוץ מדואר, בנק וטלפונים היית עושה עוד משהו?
ת. הייתי עושה עבודה משרדית, מקבלת לקוחות – לקוח היה מגיע לקביעה עם רמי הייתי מקבלת אותו, מכינה לו לשתות אומרת לו שימתין ומודיעה לרמי שהלקוח הגיע, הייתי עושה כל מיני תיוקים של מסמכים, קובעת לו פגישות ומבטלת פגישות, מה שמזכירה עושה, מפקידה שיקים, שולחת דואר". (עמוד 5 שורות 4- 8).

המדובר בעבודות פקידות שגרתית, ויש להניח שהייתה נחוצה במשרד עורכי דין.

לא נעלם מעינינו, כי התובעת אמרה בעדותה שהחלה לעבוד לאחר תקופה בה לא מצאה עבודה במקצועה וחשה מצוקה, וכלשונה:
"נכנסתי עוד פעם להריון ותוך כדי חתמתי בלשכה וחיפשתי עבודה ולא כ"כ רצו לקבל אותי לעבודה, לצערי הרב הייתי בהריון, חפשתי עבודה במקצוע שלי שאני עובדת סוציאלית ועובדת עם נערות בסיכון ולא מצאתי עבודה, לא קיבלו אותי, לא רציתי להסתיר את העובדה שאני בהריון, ואז נוצר מצב שאני ישבתי בבית וכמובן שהתבעסתי מאוד שזה המצב ונורא היה חשוב לי לצאת לעבודה, להתלבש, לפגוש אנשים, להיות יעילה ולעשות דברים חוץ מלהיות בהריון ולגדל ילדה". (עמוד 3 שורות 20- 25).

עם זאת, בד בבד העידה גם כי החלה לעבוד בשל צרכי העסק של בעלה:
" בעלי הציע לי לעבוד אצלו. זו אחת הסיבות – הוא ראה שאני מבואסת, שאני לא מוצאת עבודה, שזה חשוב לי לנפש, וגם היה לו עומס בעבודה והוא חשב שזה יהיה נכון אם הוא יציע לי לעבוד אתו ביחד אצלו במשרד וזה גם יהיה יעיל לעסק שלו וגם יעיל לי". (עמוד 3 שורות 27- 29).

לאמור לעיל נוסיף, כי בית הדין נחשף לא אחת ער לתופעה החברתית הראויה לגינוי, של נשים המתקשות במציאת עבודה בתקופת הריון. יש לקוות כי תופעה זו תעלם במהרה ממציאות חיינו, אך לא ניתן להתעלם מקיומה. העובדה שהתובעת ביקשה לשוב למעגל העבודה, לא עלה בידה למצוא עבודה התואמת את כישוריה על רקע הריונה ולכן הסתפקה בעבודה במשרדו של בעלה במשכורת נמוכה יותר, אינה אמורה לעמוד לה לרועץ. זאת, בפרט שעה ששוכנענו כי לא היה מדובר בעזרה משפחתית גרידא, אלא בעבודה בפועל.

אשר לביצוע העבודה של התובעת על ידי עובד אחר, תחתיה, העידה התובעת כי הוחלפה על ידי בעלה ולאחר מכן על ידי עובדת נוספת בשם נטלי, כך:
"ש. בין התקופה שיצאת לחופשת לידה ועד שנטלי החלה לעבוד מי עזר לבעלך בעבודה?
ת. בעלי עבד שמה לבד, וסיכמנו שאחרי 3.5 חודשים אני חוזרת אבל כשחזרתי עבדתי בדברים קצת אחרים, אני חושבת שנטלי – אני לא זוכרת תאריכים זה היה לפני שנתיים וחצי – אני זוכרת שכמה חודשים אחרי רמי העסיק את נטלי.
ש. כמה חודשים אחרי מה?
ת. כמה חודשים אחרי שחזרתי לעבוד הוא העסיק את נטלי. אני לא זוכרת בדיוק". ( עמוד 4 שורות 23 – 28).

אמנם, נראה כי העובדת נטלי לא החליפה את התובעת בעבודתה באופן מלא, אלא חלקי. עם זאת, בנסיבות העניין, ולאחר ששוכנענו כי התובעת אכן עבדה בפועל, ביצעה פעולות נחוצות במקום וקיבלה תמורה כעובדת מן המניין, אין בכך משום מכשול מהותי בקביעת היחסים בין הצדדים.
סיכום
נוכח כל האמור לעיל, הוכיחה התובעת כי עבדה אצל בעלה בעבודות פקידות בחודשים ינואר עד אפריל 2014, ויש להכיר בתקופה זו לצורך זכאותה לדמי לידה.

התביעה מתקבלת. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 750 ₪.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ז, (28 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר חגי שפר

חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד


מעורבים
תובע: ליעד גלם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: